אאא

מחשבות של חופש. תכנונים. טיולים. בריכות. פקקים בלתי נסבלים. מלחמה בלתי פוסקת בנהרות הזיעה ובחום הלוהט המכה בנו ללא רחם. הציפייה הנכספת לחופש הגדול והאכזבה הגדולה ממנו כשהוא כבר כאן - מעיקות על פעולתו התקינה של כל מוח ישראלי, ללא הבדלי גזע, דת ומין.

הורים לילדים בחופש משמשים, ללא ספק, במשרה כפולה. הצורך לספק תעסוקה, לצד הכורח לנשום אוויר ולנפוש, גובים מציבור ההורים לא מעט משאבים נפשיים.

ולפעמים, בין לבין, מתגנבות מחשבות קטנות על שנת הלימודים הבאה, המתקרבת בצעדי ענק, לנוכח החופש שנסוג בצעדי צב. מחשבות שכדרכן מסתכמות אצל עם הילדים בהחלטות אופרטיביות נרחבות, הכוללות עריכת רשימה מפורטת בדבר קניית כל כלי הכתיבה הקיימים בשוק והשוואה בין סוגי העטיפות השונות לספרי הלימוד והמחברות.

אצל הוריהם, המחשבות על שנת הלמודים הבאה מופיעות בהקשרים אחרים לגמרי: גם החופש לא יכול להשכיח את גודל האחריות לחינוך הילדים, המוטל על כתפי ההורים כל העת ובא לידי ביטוי בהשגחה הצמודה על צרכיהם הרוחניים והגשמיים כאחד.

את האחריות המוטלת על כתפי ההורים לחינוך ילדיהם, הם חולקים עם שליחיהם המחנכים, והיא העומדת למול עיניהם בכל החלטה הקשורה למקום חינוכם של הילדים. ללא ספק, כל הורה בעל אחריות מתעניין ברמת הלמודים במוסד החינוכי שבו ילדו שוהה ובערכים המוקנים, כחלק בלתי נפרד מהדאגה להקנות לו את החינוך המעולה ביותר.

החובה הבסיסית של כל הורה היא לתת לילד את הכלים הנאותים בדרך להצלחתו, מה שדורש, לא פעם, שימת לב לצרכים הבסיסים הנדרשים בכדי לתת להם את האפשרות להתרכז בלימוד.

מצב כיתות הלימוד בהן מעבירים ילדינו שעות ארוכות ולעיתים, אף את רוב שעות הערות שלהם, אינו שולי כלל ועיקר. הכיתה היא כמעט ביתם השני של התלמידים, ולכן נצפה ממנה להיות מטופחת, לפחות ברמה סבירה, שלא לומר שעליה להיות תקינה באופן המאפשר למידה בצורה נאותה.

בוודאי שלא נסבול מצב בו מקום שהייתם אינו בטוח בגלל סיבה רשלנית, כזו או אחרת.

ביקורת נוקבת

תקינותם ובטיחותם של הכיתות בבתי הספר ובתלמודי התורה הרבים המשמשים את כלל הציבור החרדי, עולות לא פעם לתודעה הציבורית ומעוררות סערה מקומית, אולם בדרך כלל שוקעות חזרה לקול הבטחותיהם של הגורמים השונים - לעיתים ללא כיסוי.

זה לא סוד שבתי הספר בציבור החרדי מתקשים בהשגת תקצוב לכיתות חדשות, ביחס לכלל בתי הספר בארץ, דבר שמתבטא לא פעם במבנים מיושנים, בכיתות שאינן מתוחזקות כראוי ובחצרות משחקים מוזנחות.

לצערנו, התופעה נובעת מסיבה פשוטה: מוסדות הלימוד הכלליים בארץ זכאים לתקצוב מלא ממשרד החינוך לצורך בנייה חדשה ותחזוקה שוטפת, אולם מוסדות הלימוד בציבור החרדי זכאים רק לכ-50% מהוצאותיהם ואת השאר עליהם לממן בעצמם. בעקבות זאת, לא תמיד נמצא התקציב הראוי לתיקונים דחופים ולתחזוקה שוטפת, שלא לומר להרחבת הקיים ולבנייה נוספת.

מבקר המדינה נדרש לסוגיה מטרידה זו, ובבדיקה יסודית שנערכה על ידו עוד בשנת 2007 נמצאו ליקויים חמורים רבים במבנים ובכיתות הלימוד: כמות הכיתות השוכנות בקרוואנים נמצאה גבוהה מאוד והתגלו בהן ליקויי בטיחות רבים, עד שחלקן אינן ראויות לשמש ככיתות לימוד (!).

מהדו"ח עלה, כי הסיבה לכך נעוצה, בין השאר, באשמת משרד החינוך שלא נערך כיאות לגידול הטבעי הקיים בציבור החרדי, מה שמגדיל בכל שנה את מספר התלמידים באחוזים ניכרים, היוצרים צורך בעשרות כיתות לימוד חדשות בכל שנה, לעומת הציבור הכללי ששיעור הגידול במספר התלמידים שלו נמדד באחוזים בודדים.

בדיקתו של מבקר המדינה העלתה את שורת הסיכום הבאה: "יש חוסר בתשתיות חינוך במגזר החרדי".

במהלך הביקורת שביצע משרד מבקר המדינה בשלוש הרשויות המקומיות: בני ברק, אלעד ומודיעין עילית ובמשרד החינוך, נאסף מידע והועלו ממצאים המלמדים על חוסר במבני חינוך במגזר החרדי. בשל חוסר זה, שוכנו כיתות רבות של מוסדות החינוך במבנים יבילים ובמבנים שכורים, וכן נעשה שימוש בחדרי ספח (חדרי מורים, מזכירות ועוד) ללימודים כדבר שבשגרה.

עובדי משרד מבקר המדינה סיירו במהלך הביקורת ב-186 מוסדות חינוך בתחומי שלוש הרשויות המקומיות שנבדקו - 123 גני ילדים ו-63 בתי ספר. בסיורים, בדקו המבקרים באיזו מידה עומדים המבנים והחצרות בדרישות משרד החינוך.

125 מ-186 מוסדות החינוך שנבדקו בסיור מוקמו - במלואם או בחלקם - במבנים יבילים; כמה מהמבנים היבילים בבני ברק כלל לא היו ראויים לאכלס כיתות; לפחות 125 מוסדות חינוך, שרובם מוקמו במבנים יבילים, חסרו מקלטים; ב-105 מוסדות חינוך לא היתה נגישות לנכים; ב-63 מ-123 גני הילדים שנבדקו חצרות המשחקים היו קטנות מהנדרש; ב-44 מ-63 בתי הספר שנבדקו כלל לא היו חצרות למשחקים; מגרשיהם של 11 מ-66 מוסדות חינוך בבני ברק היו סמוכים לקווי חשמל (מתח גבוה).

בבדיקה עם משרד החינוך, עלה כי בשנים 2004-2007 הקצה משרד החינוך תקציב לרכישת כ-900 מבנים יבילים לכלל מוסדות החינוך בארץ וכמחצית מהם יועדו למגזר החרדי, בעוד שהתלמידים בחינוך החרדי הינם לא יותר מ-17% מתוך כלל התלמידים.

ברשויות המקומיות שנבדקו, פעלו בשנת הלימודים תשס"ז כיתות לימוד רבות של מוסדות חרדיים במבנים יבילים:

102 מ-163 גני ילדים ו-10 מ-22 בתי הספר החרדיים שבאלעד פעלו במבנים יבילים, ולמדו בהם כמחצית מילדי הגנים וכשליש מתלמידי בתי הספר שביישוב; במודיעין עיִלית פעלו 19 מ-104 גני הילדים ו-20 מ-42 בתי הספר במבנים יבילים, ולמדו בהם כמחצית מתלמידי היישוב; ב-33 מ-195 בתי הספר החרדיים שבאשר להם היו נתונים בעירית בני ברק, פעלו 150 כיתות במבנים יבילים.

חלק ניכר מהמבנים היבילים שבבני ברק נבנו לפני 15 שנה ויותר, כשרובם ישנים ורעועים, וכמה מהם נבנו מחומרים דליקים. כך, למשל, בסיורים שנעשו במהלך הביקורת נמצאו בתי ספר שמיקמו כיתות לימוד במתקנים יבילים שאינם ראויים לאכלוס אדם כלל (!).

בבית ספר יסודי שפועל בעשרה מבנים יבילים למדו 185 תלמידים, 60 מהם בשתי כיתות גן. כיתת לימוד לחינוך מיוחד מוקמה בתוך שלדה של אוטובוס ישן, בלי חלונות ראויים וללא מיזוג אוויר. בבית ספר יסודי אחר למדו כ-420 תלמידים, 140 מהם בארבע כיתות גן. כיתות הלימוד בבית הספר מוקמו במכולות עץ של רכבת משא, בלי חלונות ראויים וללא פתחי מילוט, כנדרש.

משרד מבקר המדינה העיר לעיריה כי חלק גדול מהמבנים היבילים האמורים לא עמדו בכללי בטיחות מינימאליים, וכלל לא היו ראויים לאכלס כיתות לימוד.

משרד החינוך כתב, בתשובה לתוצאות הביקורת החמורות, בהתנצלות מסוימת בנוגע למספר הגבוה של המבנים היבילים במוסדות החינוך באלעד, כי "מערכת החינוך באלעד גדלה בקצב גדול מאוד. תקציב המדינה אינו מאפשר למינהל הפיתוח לתקצב את כל הצרכים של יישוב הגדל בקצב כזה".

בדומה לכך, הסביר משרד החינוך בנוגע לריבוי מבנים יבילים בכלל מוסדות החינוך במגזר החינוך החרדי, כי "אין אלטרנטיבה לשימוש במבנים יבילים, במציאות בה קומץ התקציב אינו משביע את ארי הצרכים".

אין צורך לפרוס את העובדה הידועה, כי תנאי הלימוד הפיזיים במבנים יבילים, גם כאשר הם ממוזגים, קשים בהרבה מאלה שבמבני קבע ומעיקים על התלמידים.

פריסת המבנים היבילים החד-קומתיים בשטחים שיועדו למבנים קבועים בני קומות, מחייבת מטבע הדברים לצמצם במידה ניכרת את שטחי החצרות של בתי הספר. השהות באתרים האלה בתקופות החורף קשה מאוד, שכן אין לתלמידים אפשרות לשהות בשטחים מוגנים מהגשם ומהקור מלבד כיתתם. הבלאי של המבנים היבילים גבוה, ובחלק מהמבנים נמצאו מפגעים בטיחותיים שסיכנו את שלום השוהים בהם.

דירות שכורות

תופעה נוספת אותה העלה המבקר, היא הפעלה של כיתות לימוד בדירות מגורים ובמבני מסחר שכורים שלא יועדו לאכלס מוסדות חינוך ושהתנאים בהם אינם עונים על הנדרש ממבני חינוך. המידע שריכז משרד מבקר המדינה בנושא זה נוגע רק לשלוש הרשויות המקומיות שנבדקו במסגרת ביקורת זו, וגם במקרים הללו מדובר במידע חלקי בלבד:

בעירית בני ברק היה, כאמור, מידע רק באשר ל-33 מבני בתי ספר חרדיים הקשורים בעיריה, שהם 18% מכלל בתי הספר בעיר. ארבעה מבתי הספר האלה, שבהם למדו כ-600 תלמידים, פעלו במבנים שכורים; בתחום המועצה המקומית אלעד פעלו תשעה גני ילדים ובית ספר אחד במבנים שכורים, ולמדו בהם כ-300 ילדים; במודיעין עִילית פעלו 38 גני ילדים בדירות שכורות, ולמדו בהם כ-1,000 ילדים.

בבדיקה שערך משרד מבקר המדינה, נמצא כי מחמת המחסור הגדול בכיתות נאלצו כמה מהנהלות בתי הספר לקיים כיתות לימוד בחדרים שיועדו לחדרי ספח, כאמור. בכך נפגעו שירותי מינהלה ושירותים מקובלים הניתנים לתלמידים, והלימוד נעשה בחדרים שלא יועדו לכך. בשמונה בתי ספר שבתחום המועצה המקומית אלעד למדו, בשנת הלימודים תשס"ז, 27 כיתות לימוד בחדרי ספח.

הביקורת שהופנתה אל העיריות השונות בדבר מצבם הפיזי של הכיתות, שולחת אצבע מאשימה אל משרד החינוך האמור לדאוג לתקציבים עבור בנייה או שיפוצים של כיתות ישנות, בפרט שהמשרד עצמו מעיד על כי לא נערך לגידול המואץ במספר התלמידים.

הדרישה בדבר אחריות העיריות לכך משמעותה, במילים אחרות, סגירת המוסדות ושליחת התלמידים לביתם עד שיגיע התקציב, מצב שאף אחד בשום עיריה חרדית לא מוכן לקחת על עצמו, מן הסתם.

מאז ראו שורות חמורות אלו אור עולם וניסו להביא לידיעת הציבור את המחדלים, עברו שנתיים. יש שינוי?

פנינו לגורמים עירוניים בערים החרדיות ובערים שבהן קיים ריכוז חרדי גבוה, וניסינו לבדוק היכן עומד הנושא הכואב היום: האם השתנה דבר מה במשך השנתיים שחלפו, האם תוקנו הליקויים ובכלל, האם לצמיתות נראה את ילדינו מבלים את יום הלימודים הארוך שלהם בקרוואנים ארעיים או שמא קיימת, למרות הכל, מגמה לעבור למבני קבע.

התוצאות? לשיפוטכם.

ירושלים: אין נתונים עדכניים. למה?

מערכת החינוך החרדית בירושלים הינה מהגדולות ביותר בארץ. על פי דו"חות עירית ירושלים, המעודכנים לשנת הלימודים תשס"ח, לומדים במערכת החינוך העירונית החרדית בירושלים 86,459 תלמידים.

נתוני היסוד מתחלקים לפי ההתפלגות הבאה: ב-673 גני ילדים לומדים 18,063 ילדים, בחינוך היסודי 1,624 כיתות לימוד בהן 41,814 תלמידים, בחינוך העל יסודי 843 כיתות בהן 25,000 תלמידים ובחינוך המיוחד 190 כיתות המאכלסות 1,582 חניכים.

סך הכל: 996 מוסדות לימוד שבהם 3,330 כיתות ל-86,459 תלמידים.

בחינוך הכללי בעיר יש, על פי נתוני העיריה, 4,445 כיתות ו-118,690 תלמידים, הכוללים את המגזר הכללי והערבי גם יחד.

נתונים אלו מלמדים על אוכלוסיית ענק של ילדים בני הציבור החרדי בירושלים, המונה יותר מ-25% מכלל מצבת החינוך בעיר (!), מספר שאינו מבוטל כלל. אם נדמה כי ישנה לגביהם התייחסות שוות ערך כמו לשאר התלמידים בעיר, צר לנו לאכזב אתכם: המצב ממש אינו כזה, ההפליה חוגגת ויוצרת מצג לא נעים.

בשיחה עם מחזיק תיק החינוך בעירית ירושלים, ר´ יצחק פינדרוס, אנו שומעים על מצוקה גדולה בכיתות לימוד בכלל המוסדות בעיר: "חסרים יותר מ-1,200 כיתות לימוד למוסדות קיימים", הוא אומר. "הלימודים בכיתות אלו מצויים מתחת לכל ביקורת, ומתקיימים בקרוואנים ישנים הקשים לתחזוק. המצב מאוד עגום בנושא הזה. אלפי תלמידים בעיר לומדים במקומות לא ראויים ובלתי נסבלים בעליל".

לטענתו, הפתרונות המוצעים כעת אינם מספקים, אפילו בדיעבד. פינדרוס מנסה לסבר את האוזן במספר נתונים קשים ממספר מוסדת הפזורים בעיר, כשהוא נוקב ברשימה ארוכה של שמות, כמו תלמוד תורה בגבעת שאול המונה 340 תלמידים הזקוק נואשות לתוספות של מספר כיתות, תלמוד תורה בשכונת מטרסדורף ותלמודי תורה ברמות השוהים בקרוואנים ישנים.

"לא ניתן שלא להזכיר את תלמוד תורה ´חכמת שלמה´ השוכן במספר קרוואנים, המתנשאים לגובה של מספר קומות. מי שהמציא את זה ראוי לפרס ישראל", אומר פינדרוס במרירות. לדבריו, מתוך יותר מ-3,000 כיתות פעילות, יש רק כ-1,800 כיתות ראויות במבני קבע.

המצב הקשה בכיתות הלימוד בירושלים לא חדש לתושבי העיר החרדיים, שמערכת הלימוד שלהם גדולה מכל מערכת החינוך הכללי בירושלים. כך, לפי נתוני העיריה המעודכנים לשנת 2008, מספר התלמידים המשתייכים למגזר הכללי (ללא המגזר הערבי) הינו כ-60,000 תלמידים, כשהחינוך החרדי מונה יותר מ-80,000 תלמידים כ"י.

אלא שהנתונים המבוססים הללו לא משנים, כאמור, ולו במעט, את היחס המחפיר אל הציבור הגדול הזה במשך שנים רבות.

"המצב שבו בסמינר בית יעקב של הרב מנדלסון ישנן 2,500 בנות שלומדות במבנה של שוק סיטונאי, הוא בלתי נסבל בשום פנים ואופן", אומר פינדרוס בנחרצות. "זה לא מהווה שום פיתרון. התלמידים הללו נמצאים ממש ללא כיתות לימוד".

"המחסור החמור לא נוצר פתאום. הוא תוצאה של שנים רבות שבהן ירושלים, כעיר המתוכננת לציבור הכללי, לא נערכה בצורה מסודרת לתלמידי הציבור החרדי המתרבים בהתמדה. העיריה לא לקחה בחשבון את השכונות החדשות המוקמות בעיר ואת השכונות הישנות המתאכלסות במשפחות חרדיות רבות, דבר המצריך פתיחת מערכות לימודים חדשות וכיתות לימוד בכל שנה מחדש".

פינדרוס מספר על הקשיים הרבים הקיימים בדרך לשיפור המערכת: "לא פשוט למצוא מגרשים לבניית מוסדות שכידוע דורשים תקנים מאוד מסוימים, ולקבל מימון האמור להגיע ממשרד החינוך. כל זה מלבד הזמן הדרוש לאישורים ולבנייה עצמה, שעלותה מסתכמת במיליוני שקלים, כשמחיר בניית כיתה עומד על כ-650,000 שקלים. מבנה של מוסד חינוכי עולה בין 5 ל-8 מיליון שקלים, תלוי בגודלו של המוסד, כך שהתקציב הנדרש הוא ענק ומוערך במיליארדים.

"יש היום תוכניות ל-170 כיתות שנמצא להן מקום תקין, ועוד כ-600 כיתות שיש להן תוכניות עבודה אך עוד לא נמצא מקום מתאים עבורן", הוא מבשר. "יש צוותים שעובדים על הנושא למציאת פתרון כולל לצרכי הציבור החרדי בירושלים".

מי אשם במחדל? למה עד היום הזניחו את המגזר החרדי הגדל בקצב מהיר במיוחד בירושלים?

פינדרוס ממהר לענות: "הבעיה מונחת במקום מאוד גבוה בסדר העדיפויות של ראש העיר. אני לא חושב שבכל הזדמנות צריך להפנות אצבע מאשימה. העיר לא תוכננה למגזר החרדי ולגידול המואץ שיש בו, וזו מצוקה של שנים".

הבעיה כבר הונחה על שולחנו של ראש העיר הקודם, ר´ אורי לופוליאנסקי, ומחזיק תיק החינוך החרדי לשעבר, הרב אורי מקלב, ואלו ניסו לטפל בה, אך הצרכים גדלים והולכים וקרקעות ותשתיות אין.

כיום, כאמור, מנסים צוותים למצוא פיתרונות למכלול הבעיות על פי פילוח צרכי השכונות השונות, על מנת לתת מענה ממוקד לצרכים השונים בצורה מסודרת יותר מבעבר.

"ניתן לומר, כי ההיענות מצד ראש העיר והגורמים השונים בעיריה גדול מבעבר", מסכם פינדרוס. "אבל, לצערנו המצב רחוק מאוד מפיתרון כולל. צריך לתת לעיריה, שהיא די חדשה, זמן נוסף בכדי למצוא את הדרך הנכונה, אך המצב דורש עדיין עבודה רבה מאוד".

מעירית ירושלים לא נמסרו נתונים עדכניים לשנת הלימודים שזה עתה הסתיימה. בשיחה עם האחראי על אגף מנח"ח נשמע הטיעון המעניין הבא: "המוסדות החרדיים בעיר מנוהלים על ידי עמותות שונות, ולהן בלבד האחריות בדבר הכיתות. עירית ירושלים משמשת רק כאכסניה למוסדות אלו".

ניסוח של פקיד שמגלה, מן הסתם, על אורח החשיבה של העיריה שהתנערה עד היום מאחריות ישירה על מצב המוסדות החרדיים בעיר.

בני ברק: תקציבים גם לישיבות הקטנות

העיר בה מספר התלמידים הגדול ביותר בציבור החרדי הינה, כמובן, עיר התורה והחסידות בני ברק.

העיר בה הוטחה ביקורת קטלנית בגורמים האחראים על הזנחה מתמשכת במוסדות הלימוד ועל קיום כיתות באוטובוסים חלודים ובקרונות משא שהוסבו זמנית לכיתות, משנה את פניה ומנסה לשפר את תדמיתה השלילית כבין הערים העניות בארץ.

לפי דברי מזכיר העיריה ודוברה המיתולוגי, ר´ אברהם טננבוים, מוקצים תקציבי ענק לפיתוח ולשיפור מערכות קיימות, כמו גם בנייה נמרצת של כיתות חדשות לרווחת תלמידי העיר.

מנתוני עירית בני ברק אנו למדים, כי 55,600 תלמידים חבשו את ספסלי הלימודים במערכות החינוך השונות בבני ברק בשנת הלימודים תשס"ט. מערכות החינוך כוללות גני ילדים, בתי ספר יסודיים, בתי ספר על יסודיים, סמינרים למורות, ישיבות ותלמודי תורה ציבוריים.

כך, למשל, המספרים המדווחים על ידי העיריה מצביעים על 27,000 תלמידים הלומדים ב-804 הכיתות בבתי הספר העירוניים. בגני הילדים העירוניים ישנם 5,000 תלמידים ב-170 כיתות, כשממוצע התלמידים לכיתה עומד על 32 ילדים.

כיתות חדשות רבות נפתחות השנה, לצד תחזוקה שוטפת ושיפוצים כלליים שהתבצעו בבתי הספר הישנים, כל זאת הודות לתקציבים גדולים המועברים על ידי העיריה, הרואה בשיפור מצב מוסדות הלימוד ערך עליון בדאגה לדור העתיד. התקציב מתחלק לשיפוצים, להכשרת תשתית ודרכי גישה לכיתות הקיימות ולבניית כיתות חדשות, לפי הנתונים הבאים:

שיפוצים כללים: כ-11 מיליון ש"ח אושרו במועצת העיריה, לפי הצעת ר´ יעקב אשר, ראש העיר, לשיפוצים כלליים בכ-40 בתי ספר בתחומים כעבודות חשמל, השלמות, בינוי פנימי, מעבדות, שקתות, מתקני מים, הצללה ועוד. לראשונה, גם יועברו השנה, במסגרת זו, 2 מיליון ש"ח לישיבות קטנות.

דרכי הגישה מטופלות ומתוחזקות באופן קבוע, כאשר תקציב מיוחד הופנה במהלך השנתיים האחרונות, בהן הושקעו מאות אלפי שקלים להסדרת נגישות בבית ספר בית יעקב רמת אהרון. כעת, אושרה גם מעילית לנכה בבית יעקב גור ומעילית בתלמוד תורה ´תפארת מרדכי´ - נדבורנא.

כשירות הכיתות ללימודים: הדאגה לכשירות מבני כיתות הלימוד אינה מרפה מהאחראים, והטיפול קבוע. בין היתר, הושקעו לקראת החורף כ-300,000 ש"ח לאיטומים מפני חדירת מים לכיתות.

הכיתות החדשות: כיתות חדשות רבות ייפתחו לקראת שנת הלימודים הבאה - תש"ע.

על הגידול המבורך בציבור החרדי איך צורך לספר. מספר התלמידים גדל משנה לשנה, דבר המצריך בנייה ותוספת של עשרות כיתות חדשות בכל שנה. על אף שבעשור האחרון הוקמו ערים חרדיות נוספות המאכלסות עשרות אלפי תלמידים, הגידול במספר התלמידים רב מאוד ובעיר בני ברק ייפתחו בשנת הלימודים הבאה לא פחות מ-100 כיתות לימוד, לפי הפירוט הבא:

בתחילת שנת הלימודים החדשה ייפתחו מבנים חדשים לתלמודי התורה הבאים: ´שערי ציון´, ´תורת אמת´, ´פרי חדש´, ´בוסטון´, ´לקח טוב´ ובבית הספר ´אורחות חיים´. במבנים החדשים 72 כיתות.

כיתות חדשות מתווספות לתלמוד תורה רבי עקיבא מרכז; 6 כיתות חדשות וחדר מינהלה הושלמו בבתי ספר בית יעקב בשיכון ג´; 9 כיתות חדשות נמצאות במבנה המוקם והולך ברחוב הרב צבי שרגא גרוסברד לכיתות עמלניות (חינוך מיחד) שעל יד סמינר וולף; 3 כיתות לסמינר כהנא; 6 כיתות באגף חדש בסמינר אלקיים.

2 כיתות גן חדשות נפתחות: לגן חרדי ברחוב מנחם, 1 לממ"ד מיוחד בשכונת פרדס כץ.

מבנים חדשים נמצאים עדיין בתחילת בנייה והם משתייכים לשלושה תלמודי תורה בעיר, ובהם עשרות כיתות לימוד חדשות: ב´איש מצליח´ נבנים 16 כיתות ו-2 כיתות גן; ב´אור מרדכי´ 16 כיתות ו-2 כיתות גן; וב´כינור דוד´ 10 כיתות ו-2 כיתות גן.

סך הכל: 145 כיתות, בחלקן כבר נפתחות וחלקן בבנייה.

בנוסף לכל הפרויקטים המתבצעים והתחזוקה השוטפת, אושר תקציב המיועד רק למוסדות העוסקים בחינוך מיוחד, בסכום כולל של 1,825,000 שקלים.

אחד החידושים לרווחת תלמידים בשנה הקרובה, הינו ארוחת צהרים הממומנת על ידי העיריה. על פי החלטה שהתקבלה לאחרונה, אושרו, לראשונה בבני ברק, צהרונים לילדים לאימהות עובדות, ובהם ארוחת צהריים, חוגים ופעילויות.

כל זה בנוסף למפעל הזנה הקיים בבתי הספר בהם ישנו יום לימודים ארוך, כ´אוהלי אברהם´, ´אור דוד´, ´רזי לי´, בית יעקב נוה אחיעזר, ´עוזיאל´, ´מקור חיים´ ועוד, כשהנוסחה למימון מפעל ההזנה הוא 1/3 על ידי העיריה, 1/3 ממשרד החינוך ו-1/3 על חשבון ההורים.

לסיכום, אומר ל´מרכז העניינים´ דובר העיריה, ר´ אברהם טננבוים, כי "אין ספק שנעשו פעולות בהיקף נרחב ביותר, בכל מגוון מוסדות החינוך העירוניים, כדי להיערך בכל מידת האפשר ובאופן היעיל לפתיחת שנת הלימודים. כמו כן, מגישה העיריה סיוע לתלמודי תורה ציבוריים, אף שאינם עירוניים, בתחומים כמו אבטחה, שיפוצים, ריהוט ועוד".

מצב הכיתות נוגע לעיריה וביותר למנהלי המוסדות החווים את המצוקה כשגרת יומם. בשיחה עם מנהל בית הספר ´רזי לי´ הוותיק בעיר, ר´ זאב רוזנברגר, אנו שומעים על בית הספר שהחל את פעילותו הברוכה לפני כ-40 שנה. אחרי 20 שנה, לאור הגידול במספר המתדפקים על דלתותיו, התרחב בית הספר ולאחרונה הוא מתרחב שנית.

המצוקה שהיתה נחלתו של בית הספר בשנים עברו, בו חלק מהכיתות מאוכלסות בקרוואנים במקום במבני קבע, מוגדרת על ידי המנהל כדילמה של כל מוסד: האם לשמר את המצב הקיים או להתרחב ולחכות שיוקצה תקציב לכיתות החדשות, שבינתיים יסתפקו במבנים זמניים.

"הבחירה האישית שלנו היתה להתרחב, מתוך אמונה שמוסד תמיד צריך להתחדש ולהתרחב. בשל כך, במשך שנים התקיימו הלימודים בחלק מהכיתות בקרוואנים, ובשנת הלימודים החולפת, תשס"ט, למדו בבית הספר 470 תלמידים ו-130 תלמידי גן ב-25 כיתות, מתוכן 6 כיתות בקרוואנים.

"כעת, אין לנו תלונות, ב"ה", אומר ר´ זאב רוזנברגר בקול שמח, ומבשר כי לאחרונה אושרו 8 כיתות חדשות, הודות למאמצים מצד ראש העיר, ששם את כל כובד משקלו על הנושא, ובעזרתו של מנהל אגף התשתיות, ר´ חנוך זיידמן. הכיתות החדשות נמצאות בעיצומה של בנייה לרווחת התלמידים, ובנייתן תושלם בשנת הלימודים תשע"א.

רוזנברגר מספר על התחושות המלוות את מנהלי מוסדות הלימוד בימים אלו, כאשר מצד אחד הם צריכים להקדיש מזמנם לאגירת כוחות בחיק משפחתם ומאידך, לדאוג להיערכות הכוללת לשנת הלימודים הבאה. "כל שנה זו לידה מחדש", הוא אומר.

"הכיתות החדשות הן בשורה לילדי בית הספר שלנו ולכל ילדי העיר בני ברק, שייהנו מכיתות חדשות מרווחות המוקמות בשאר בתי הספר", מסיים רוזנברג.

אלעד: מספר הגנים גדל, הקרוואנים נותרו

העיר החרדית שרבים התרגלו לראות אותה כעיר לוויין לאחיותיה הגדולות: ירושלים ובני ברק, לא נותרה הבת הקטנה. העיר גדלה, התפתחה ומטבע הדברים, גם אוכלוסיית התלמידים שלה התרחבה.

בעזרת מחזיק תיק החינוך בעיר, ר´ מרדכי ממליה, ניסינו למפות מחדש את מספרם ומצבם של כיתות הלימוד בעיר: על פי הנתונים שהתקבלו, מספר הכיתות הקיימות בעיר הינו 234 כיתות גן, 292 כיתות בית ספר, כשממוצע התלמידים בכיתה עומד על 25 תלמידים בתלמודי התורה ו-32 בבתי הספר.

39 מתוך 292 כיתות למוד שוכנות בקרוואנים, לעומת גני הילדים בהם המצב שונה ו-113 מתוך 234 גנים עדיין מסתפקים בקרוואנים. מספר הגנים גדל בשנתיים האחרונות בכ-100, והקרוואנים נותרו כמעט כשהיו.

"הכיתות הישנות הן די חדשות, בהתחשב בעובדה שמאז הקמת העיר לא עברו שנים רבות והן מתוחזקות יפה", מפרט ר´ מרדכי ממליה. "הביקורת שהוטחה על ידי משרד מבקר המדינה, עסקה יותר בנהלי בטיחות פורמאליים ולא נגעו אלינו כל כך.

"לדוגמה, הדרישה היא כי לכל כיתה יהיה מקלט. ללא המקלט, לא מתקבלים אישורי בטיחות. אולם כל עוד כיתות רבות קיימות במבנים ניידים, מפאת חוסר תקציבים למבני קבע, לא סביר לחייב לבנות מקלט לכיתות כאלו. לכן, קבלנו פטור מיוחד מפיקוד העורף, לפיו כל המבנים הללו פטורים ממקלטים".

ממליה מוסיף, כי "הכיתות שנבנו בשנים האחרונות הינן בסטנדרטים גבוהים, ובכל כיתות הלימוד יש מזגנים שפועלים בימי הקיץ וגופי חימום בחודשי החורף, לרווחת התלמידים. כמו כן, בכל בתי הספר וגני הילדים הבנויים, יש נגישות גם לתלמידים המוגבלים בהליכתם, לפי התקן".

את השנה החדשה באלעד יפתחו מערכות הלימודים, המונות יותר מ-1,500 תלמידים, בתוספת מרעננת של 67 כיתות חדשות. במשך שנת תש"ע יתווספו למבני הקבע 13 גנים ו-7 בתי ספר, שהינם בשלבי בנייה שונים, כך שלקראת סוף השנה נראה את חלק מהמבנים העראיים יוצאים מהעיר כשאת מקומם תופסות כיתות במבני קבע לנוחות כל התלמידים.

את השינוי והפיתוח זוקף ממליה להחלטה לתת לעיר דרגה נמוכה יותר בדבר מצבה הסוציו-אקונומי בעקבות הגידול המואץ במספר הנפשות למשפחה, כשבעקבות כך אושרו תקציבים עבור גני ילדים מגילאי 3, כשבדרגתה הקודמת לא אושרו תקציבים אלא מגני חובה והלאה.

שיחתנו מסתימת לקול הטלפונים הרבים שמגיעים ללשכתו. לדבריו, "העבודה עדיין בעיצומה, והיא תסתיים רק בסמוך לפתיחת שנת הלימודים".

אשדוד: אין פריצת דרך באופק

מצב מוסדות הלימוד החרדיים בעיר אשדוד נמצא בעשור האחרון בירידה מתמדת, במקביל לגידול הרחב בתושביה החרדים.

ר´ פנחס וובר, חבר מועצת העיר אשדוד, הוא גם מנכ"ל מוסדות בעלזא בעיר ומעורה במצב מוסדות הלימוד. וובר מספר על מצוקת המבנים לכיתות לימוד הנמשכת כבר עשר שנים בעיר השוכנת לחופי הים התיכון, לנוכח הגידול המתמיד בתלמידים המעוניינים בחינוך חרדי.

"במשך שנים, ההזנחה חגגה והעיריה לא דאגה לתכנון נכון של הקצאת קרקעות למוסדות חינוך. היא כלל לא לקחה בחשבון את הגידול המתמיד של הציבור החרדי, שרק התעצם בעשור האחרון.

"המצב שבו 1,200 תלמידים נמצאים בשטח של 3.5 דונם, הוא בלתי נסבל ומעיד יותר מאלף עדים על תכנון לקוי. המצב גרוע מאוד: מתוך 42 כיתות במוסדות בעלזא בעיר, תתחלנה 16 כיתות את שנת הלימודים הקרובה, תש"ע, כשהן ממוקמות בקרוואנים.

עירית אשדוד מודעת מאוד לחשיבות החינוך לעתידו של כל תושב שלה. כך בכל אופן נכתב בפרסומים השונים שהיא מפיצה: "מתוך הכרה בחשיבות החינוך ותרומתו לעתיד העיר ולתושביה, מעמידה עירית אשדוד את החינוך בראש סדר העדיפויות שלה, כש-30% מתקציבה העירוני מוקדש לו.

"העיריה מפרטת כיצד היא רואה את החזון שלה במישור הפיזי: "בנייה איכותית של בתי ספר וגני ילדים המאובזרים ומצוידים במיטב הטכנולוגיות, מיזוג מוסדות החינוך ופיתוח תנאי סביבה ידידותיים ללומדים".

המצע הזה מקבל תימוכין בשטח?

"התובנה וההכרה הנפלאות האלו פסחו במשך השנים על תקצוב מוסדות הציבור החרדי, ולא הוקצו לו מספיק כיתות על אף הצורך ההולך וגדל", טוען וובר.

העיריה הנוכחית, בראשות ראש העיר יחיאל לסרי, מודעת יותר לצרכים ולמצוקה ההולכת וגוברת, אך לא תמיד יש בכוחה להושיע, רבות בשל מצוקת קרקעות כללית בעיר עבור מוסדות הלימוד. לדברי ר´ פנחס וובר, "היחס של העיריה די בסדר, בפרט של ראש העיר שאוהד את הציבור שלנו, אך פריצת דרך עדיין לא נראית באופק".

נכון לשעת רדת הגיליון למכונות הדפוס, תגובת עירית אשדוד עדיין לא התקבלה.

בית שמש: ניתן לראות שינוי, אבל לא מספיק

העיר בית שמש, השוכנת בינות להרי ירושלים, הינה סמל למהפכה שהתרחשה בארץ בעשור האחרון. העיר היתה כמעוז הליכוד במשך עשרות שנים והתפרסמה בזמן מאבקיו של המנהיג הימני מנחם בגין בשמאל הישראלי, שם נרשמה הערצה רבה למשנתו, שהתבטאה במיוחד בזמן התמודדותו לראשות הממשלה, כשתושבי בית שמש מצביעים לבחירתו באחוזים גבוהים במיוחד.

הימין נחשב למסורתי בהשקפתו. הוא גם טרח כל העת ליצור את הרושם כי הוא אוהד את ציבור שומרי המצוות, אולם בנושא החינוכי בבית שמש לא היתה לכך שום השפעה ניכרת לעין - פשוט התעלמו מהציבור כאילו אינו קיים.

בשנים האחרונות, עת החל המהפך וערים חרדיות צצו ברחבי הארץ כתגובת שרשרת לגידול המואץ ולהתרבות הציבור, לא נותרה בית שמש מאחור: הוקמו בה שכונות חדשות למשפחות צעירות, ורבים מהמבקשים לגור ירושלים בחרו להתפשר על דיור איכותי ברמה גבוהה במרחק של כ-20 דקות מעיר הבירה.

כך זחל המהפך לתוך העיירה המנומנמת, בעוד רבים מן התושבים הותיקים רואים כי טוב וחוזרים לצור מחצבתם.

בד בבד עם אכלוס מאסיבי של השכונות החדשות והתרחבות אל תוך העיר עצמה, הורגש מחסור חמור במוסדות לימוד לאלפי הילדים, אך עירית בית שמש לא נערכה כראוי לגל הענק הזה ולא הקצתה תקציב למוסדות אלו כלל. במצב הקשה הגיע לרמות אקוטיות, עד כדי שהעיריה לא הכירה בהם כמוסדות בתחום שיפוטה.

המהפך, ששיאו בתחילת השנה הנוכחית עם היבחרו של ר´ משה אבוטבול לראשות העיריה, הינו טבעי ומתבקש כהמשך לשינוי שעובר על העיר. התושבים, שהכירו בצורך לשינוי הדחוף, בחרו באדם המתאים, בתקווה לרענון המערכות הישנות שבה ולתיקון האפליה החמורה של הציבור החרדי בעיר.

הבחירה בראש עיר חרדי לתפקיד כזה היא פריצת דרך לשינוי עמוק בכל המערכת המעוותת הזו, ותיקון מהיר של ההזנחה והאפליה בכל הקשור למוסדות החרדיים בעיר.

´מרכז העניינים´ חושף, לראשונה, את ממדי ההפליה החמורה של המגזר החרדי, החוגגת עד היום. והרי הנתונים:

במגזר הכללי בעיר ישנם 2,800 תלמידים ובממ"ד - 7,400. לעומתם, החינוך החרדי מונה 13,000 תלמידים בציבור האשכנזי, ו-3,000 בציבור הספרדי, מלבד 4,000 תלמידים במוסדות קהילת ירושלים שאינם רשומים במוסדות המוכרים על ידי העיריה, שלא להזכיר את אלפי התלמידים שלא מופיעים עדיין ברשומות.

לדברי דובר העיריה, מתתיהו רוזנצוויג: "העיריה הקודמת לא התייחסה למוסדות החרדיים, עד כדי כך שאין אפילו רישומים מספריים על התלמידים, שלא לדבר על כך שלא תוקצבו המוסדות בשקל אחד לאורך כל השנים, למרות שמספר התלמידים שומרי התורה והמצוות עולה על תלמידי הציבור הכללי והממ"ד ביותר מ-6,000 תלמידים.

"העבודה עדיין רבה. לא ניתן לקחת כספים שמיועדים למגזר אחד ולהעביר אותם לציבור החרדי, למרות שהוא הופלה לרעה כל השנים. בתקופות אלו נערכים בעיריה למיפוי המוסדות והצרכים, והעבודה מול משרד החינוך בעיצומה.

"הגשנו בקשות לתקצוב דחוף למאות כיתות, אך עדיין לא מסתמן השינוי", מצר הדובר.

בינתיים, עד שההליכים השונים יתקדמו במשרדים השונים, הורה ראש העיר לתקצב מקופת העיריה קניית 15 קרוואנים לטובת מוסדות שהגידול בהם רב ואין להם היכן לשכן תלמידים. כמו כן, תשלומי מים וחשמל שעד היום שולמו מכיסם הפרטי של המוסדות בגלל ההתעלמות הטוטאלית של העיריה, תוקצבו על ידי ראש העיר הנוכחי מקופת העיריה בערך של מיליוני שקלים, מלבד תקצוב של 50 שקלים עבור תלמיד שניתנו למוסדות הלימודים - סכום שמסתכם בעשרות אלפי שקלים נוספים.

"את השינוי ניתן כבר לראות, אך כדי שהכל יהיה מושלם יש עוד דרך ארוכה לעבור", מסיים הדובר בתקווה.

ביתר עילית: מינהל הפיתוח משתדל. הוא מצליח?

בעיר החרדית ביתר עילית, השוכנת בהרי יהודה, לא נשמע קולו של מבקר המדינה ולא עבר בה שבט ביקורתו, למרות שהיא בערך בגילן של אחיותיה אלעד ומודיעין עילית.

בשיחה עם ר´ ישראל תיק, מנהל אגף החינוך בעיר, הוא שולף את הנתונים הבאים: "17,000 תלמידים יחלו את שנת הלימודים הבאה בכ-600 כיתות בנויות. סך כל הכיתות הנמצאות בקרוואנים הוא כ-50 והן ראויות ומסודרות.

"בתחילת הדרך, היו בעיר רק כיתות ניידות. רק ב-7 השנים האחרונות נבנו 450 כיתות, שהן רוב מבני הקבע בעיר. מערכת הלימודים של העיר ביתר תפתח את השנה החדשה בתוספת של 44 כיתות חדשות, 12 מהן במבנים עראיים".

את הביקורת המושמעת על הקצאה ירודה של מבני קבע מטעם משרד החינוך, תולה תיק, לא מעט, בהתנהלות הכושלת של אגפי החינוך בריכוזים החרדיים. לדבריו, קבלת תקציבי מבנים כרוכה בבירוקרטיה ארוכת דרך ובהשלמת אישורים רבים ומגוונים, המתחילים בטפסי אישורי התאמת הקרקע למוסד הלימודים, דרך בקשה לפרוגראמה מאת משרד החינוך עבור המוסד הנבנה וכלה באישור אדריכלי המוגש לאישור המשרד.

ללא הליך זה, אין אפשרות להגיש אפילו בקשה לתקציב עבור בית ספר. כך קורה, לא פעם, שמשרד החינוך מקצה כיתות לימוד למגזר החרדי, וכשאין מסמכים מסודרים הציבור מפסיד. בשנת 2005, למשל, הקצה משרד החינוך 300 כיתות לימוד, 150 מתוכן קבלה עירית ביתר בגלל היותה ערוכה עם המסמכים השונים בעוד מועד.

"ההתנהלות המסודרת והקפדנית מול הרשויות, עושה רבות", הוא מדגיש. לדבריו, "מינהל הפיתוח של משרד החינוך, בראשות מר יגאל צרפתי, התחיל להכיר את הצרכים המיוחדים של הציבור החרדי ואת גודל הצמיחה שלו - בכל שנה נוצר צורך בתוספת של מאות כיתות על הכיתות הקיימות - והוא משתדל להיערך בהתאם".

מודיעין עילית: העיר חדשה. המבנים גם.

יחיאל סבר, דוברה הנמרץ של עירית מודיעין עילית, אוסף לבקשתנו את הנתונים הבאים: "מספר הכיתות הנמצאות באחריות העיריה בשנת תשס"ט: 700 כיתות. כל הכיתות הינן תחת אגף המוכר שאינו רשמי במשרד החינוך ומוסדות הפטור. ממוצע התלמידים בכיתה: לא פחות מ-30 תלמידים.

"בתש"ע ייפתחו כמאתיים כיתות נוספות בעיר, מתוכן 130 כיתות במבני קבע והיתר במבנים יבילים. כמו כן, בשנת הלימודים תש"ע ייפתחו בעיר שתי ישיבות קטנות חדשות, שני סמינרים חדשים, כיתה טכנולוגית בסמינר ותיק בעיר - לתלמידות המעוניינות להשתלב במגמה טכנולוגית, שני מוסדות לילדים בעלי צרכים מיוחדים - ישיבה קטנה ותלמוד תורה יסודי, 10 כיתות חינוך מיוחד בבתי הספר הקיימים ו-8 כיתות גן חינוך מיוחד".

מה מצבן של הכיתות הישנות?

"מודיעין עילית היא עיר חדשה וכך גם כל המבנים. מאחר והמבנים אינם ישנים, הבלאי אינו גדול. עם זאת, בתחילת כל שנת לימודים מתקנים את כל הנדרש. מידת כשירות הכיתות ללימודים, אף בחום הקיץ ובקור החורף, תקינה - בכל המוסדות קיים מיזוג.

"בנוסף, הוכשרו דרכי גישה, כולל מעילית, על מנת לאפשר גישה חופשית לילדים בעלי צרכים מיוחדים. הוכשרו כיתות לבעלי צרכים מיוחדים ולקויות שונות, והכל מקבלים מענה במסגרת החינוך הרגיל בהכשרת המקומות - בין ילדים כבדי שמיעה ובין שאר מוגבלויות - בכדי שהילדים יוכלו להשתלב במערכת החינוך הרגילה".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

סבר מספר על חידושים שהונהגו לאחרונה לרווחת התלמידים: "אפשרות שהייה בצהרונים לילדים הרגילים; מועדוניות שיפעלו בשעות אחר הצהריים לכל הגילאים, לילדים ולילדות, מטעם מחלקת חינוך ורווחה; מועדוניות לקידום נוער בסיכון; מועדונית לקידום נערות בסיכון; מעונות רב תכליתיים לילדים בעלי צרכים מיוחדים, שתהיה להם אפשרות שהייה עד לשעה שבע בערב וכן תוכניות רבות נוספות לקידום ולהעשרת התלמידים".

עירית מודיעין עילית אף הוסיפה אטרקציה חשובה עבור ילדי העיר: מקומות חניה ל´צי האופניים´, שהתלמידים נוהגים להגיע בהם ללימודים. "במודיעין עילית ניתן להחנות את האופניים ליד תלמודי התורה ואין צורך אפילו לקשור אותם".

כמה מנות ארוחת צהריים מוגשות לתלמידים, אם בכלל?

"כל מוסדות החינוך מתארגנים בנושא אספקת המזון באופן עצמאי, ולכל מוסד יש את המדיניות שלו בעניין".

סבר מסכם: "אנו מקווים ומתפללים ששנת הלימודים תיפתח, בע"ה, במינימום כישלונות ותקלות, ושתלווה את כל צעדינו סייעתא דשמיא בכדי שהכל יהיה בהצלחה מרובה, לטובת התלמידים וההורים".

גם אנחנו.

התחקיר מתפרסם בעיתון ´מרכז העניינים´.