אאא

יום שישי אחר הצהריים, האווירה ברכב העושה דרכו לבאר שבע, עיר האבות, מרוממת מתמיד. אחרי סיקור מקיף של כלי התקשורת החרדית בדבר ספר התורה המיוחד שעלה מבבל לארץ ישראל, מגיע עכשיו הדבר האמיתי. בעוד קצת פחות מחצי יממה, תתגשם משאלת לבם של יהודים רבים הממתינים בהתרגשות להשתתפות בקריאת התורה הראשונה בספר התורה שבו קרא הבן איש חי זיע"א ושנכתב לפני כחמש מאות שנה על ידי אחד מהסופרים בקהילה הקדושה בבגדד.

הכניסה וההגעה לקריה החרדית בעיר באר שבע, מלמדת אותנו משהו על המהפכה הרוחנית שעברה העיר הזו בעשור האחרון. זר כי יוטל במפתיע אל תוך רחובותיה של הקריה יחשוב לרגע שהוא מצוי במרכז העיר בני ברק. מכל מקום פוסעים תושבי הקריה, איש על מחנהו ועל דגלו אל בתי הכנסת כדי להתפלל כראוי לכבודה של שבת המלכה. גם אנחנו עושים את דרכנו במעלה הגבעה אל בית הכנסת המרכזי "בית יוסף" ונכנסים בדיוק לקראת קבלת שבת. מאות מתפללים, מכל העדות והחוגים כבר חובשים את המקומות, והתפילה האחידה, הטהורה והמרוממת בוקעת מגרונות המתפללים ומעבירה את תחושת ההתרוממות השבתית בלב כול.

כשמסתיימת קבלת השבת, נחרד הקהל לכניסתו של רב השכונה, הגאון הצדיק בנן של קדושים, הרב בנימין בצרי שליט"א אל היכל בית הכנסת. עשרות מתפללים נחפזים לזכות ולנשק את כף ידו בחרדת קודש אבל הרב נחפז אל ארון הקודש, "הוא לא אוהב שעומדים לכבודו ולכן ממהר" יספר לנו לאחר מכן אחד מתלמידי הישיבה, במשך דקות ארוכות משמיע הרב באוזני הקהל האדיר מענייני פרשת השבוע ויום הדין הקרב ובא. השיחה ישיבתית, משלבת אגדה והלכה ונוגעת גם בענייני השעה והמקום. בסיומה השיחה מתפללים תפילת ערבית והכול נחפזים לעבור ולזכות בברכתו של הרב לפני ההליכה לחדר האוכל. מאות מתפללים עוברים בסך והרב עומד על רגליו דקות ארוכות ומברך את צאן מרעיתו במאור פנים נלבב. בכלל, תחושת הליכוד והשייכות ההדדית מורגשת מאוד בכל המתפללים ללא הבדל מעמדות, כולם מחוייכים ומרוצים, לפגוש איש את רעהו ולשאול בשלומם.

בדרך אל בית מארחינו, אנחנו מנסים לדלות עוד ועוד פרטים מעניינים על נסיבות הגעת ספר התורה המיוחד אל הקרייה החרדית בעיר. "כמה זמן אתם כבר יודעים מכך שהספר בדרך לעיר"? "איך בכלל נודע לעסקני הקהילה על הימצאותו"? "בידי מי הוא השתמר עד עתה ומדוע לא נודע קיומו עד עצם היום הזה"? על כל השאלות האלו, אנו נתקלים בחומה בצורה של חוסר מענה. כמו שנהוג לומר במקרים כגון דא, "מי שיודע לא אומר ומי שאומר לא יודע".

אחרי סעודת השבת, ולמרות העובדה שיום שישי היה יום מלא וגדוש בסידורים שונים ומרובים, כיתתנו את רגלינו שוב אל היכל הישיבה. "זה מחזה שאסור להפסיד" אמר אחד מאנשי הקהילה לכותב השורות, אמר וגם צדק.

בתוך היכל בית הכנסת של קהילת "בית יוסף" עומדים שורות ארוכות ארוכות של כיסאות וספסלים, כולם ערוכים בחגיגיות ובהידור, ומסביב להם מסובים עשרות עשרות של בני נוער צעירים, רובם כאלו שניכר בהם שאת הכיפה חבשו הם לכבוד השעה ולכבוד המקום. הם שרים ומנגנים את שירי השבת המוכרים, וממתינים לבואו של הרב בצרי שליט"א. כשאנו מתעניינים לפשר נוכחותם הרבה, אנו למדים שמדובר בפעילות המתרחשת מידי שבת בשבתו ונוגעת לקירוב רחוקים. הנערים מוזמנים כדי לחוות חוויה רוחנית בשבת, בעבור חלקם יהיה זה קצה החוט לפני היאחזות בחבל יציב ואיתן של חזרה לדרך תורה ומצוות.

שנת הלילה הערבה, הסתיימה עם קול דפיקות על הדלת. ההתרגשות מגיעה לשיאה, בעוד כמה דקות נגיע אל תפילת השחרית, שם נזכה להשתתף במעמד הקריאה בספר התורה של הבן איש חי זכר צדיק וקדוש לברכה. בגדי השבת מוצאים את מקומם על הגוף המתרגש במהירות, והרגליים אצות רצות מעצמן אל מניין השחרית המיוחד שהתקיים בהיכל הישיבה הקדושה, תפילת השחרית עברה בנועם ובהתעלות ורגע לפני פתיחת ההיכל, עלה הרב הצדיק בנימין בצרי שליט"א לשאת דברים.

דרשתו של הרב, שדיברה על הזכות המיוחדת בדבר ההשתתפות בקריאת ספר התורה, העלתה את מפלס ההתרגשות שהיה גבוה בלאוו הכי. מכירת העליות שהתקיימה לטובת מוסדות "בית יוסף" במקום הייתה ייצרית ולוהטת בתשוקה של קדושה. אף אחד לא הסכים לוותר על הזכות המיוחדת והסכומים הגדולים שהוזילו המתפללים, לאוו דווקא אמידים ומלאי ממון, העידה יותר מכול על הערכת ואהבת התורה שהשתרשה בהם, ועל האור שגרם להם ספר התורה בהגיעו לקהילה המחוברת בקשר אמיץ לתורתו של הבן איש חי, בהיות רבה, הרב בנימין בצרי מיוחס לאבותיו הקדושים ולבן איש חי למעלה בקודש.

עם סיום מכירת העליות ניגש מי שזכה בפתיחת ההיכל בהתרגשות וברעידה לפתוח את ארון הקודש. הארון נפתח ואז כמו בסרט אימה התרחש משהו שלא היה בתוכנית. בתוך ארון הקודש, ספר התורה שנארז בקופסה אדומה ובולטת לא נראה. פותח ההיכל ניסה לאתר את מיקום הספר, אבל כל הספרים כולם היו מוכרים לו והספר המבוקש לא היה ביניהם.