אאא

טענה רווחת שנשמעה ערב הבחירות בירושלים, קבעה שאלמלא העיתונות החרדית המסחרית, אורי לופוליאנסקי היה היום ראש עיריית ירושלים. הרעיון שמאחורי הטענה הזו לא בהכרח מופרך. אפשר להתווכח איתו, אבל הוא עומד בתנאי הסף של ההיגיון הצרוף.

ההיגיון הפנימי שבו קובע, שאלמלא קיבל מאיר פרוש את הבמה כדי להכריז על מועמדותו לראשות העיר, שני היומונים המובילים, "המודיע" ו"יתד נאמן", כל אחד וסיבותיו הוא, לא היו מקדמים את מועמדותו. כשאין לך במה להכריז על שאיפותיך הפוליטיות, התוכניות ייגנזו יחד עם המוסף התורני של העיתון.

זה לא סוד שפרוש לא הרגיש בבית במערכת עיתון "המודיע". זה לא סוד שבמערכת "יתד נאמן" היו שמחים שאורי לופוליאנסקי ימשיך לקדנציה שנייה. דיל בין ליצמן-גפני (לקשי ההבנה: המודיע-יתד) היה מונע את האפשרות שפרוש יציג מועמדות. אלמלא השבועונים, סיכוי סביר, שניר ברקת לא היה היום ראש עיריית ירושלים.

מאחר וההנחה הזו לא הוכחה ולא תוכח מעולם, אי אפשר אפילו להתווכח באשר לנכונותה. דבר אחד בטוח: העיתונות השבועית קובעת את הטון בציבוריות החרדית, לא פחות, ולעיתים אף יותר, מאשר אלו המסונפים למפלגה פוליטית. לעיתים, השבועונים מיישרים קו עם העיתונים הממוסדים. לא פעם, גם העיתונות היומית, נגררת אחרי הקו אותם מובילים עיתוני סוף השבוע.

השבוע האחרון היה רצוף אירועים שמיקדו את תשומת לב העיתונות החילונית לנעשה בתוך הציבור החרדי. לא מעט זרקורים הופנו אל הערים החרדיות, בשורה של אירועים ופרשיות. זה התחיל בקריסת בית ההשקעות "חומש בעליה", המשיך בזכות השיבה של אריה דרעי לפוליטיקה והסתיים במעצרה של האם מירושלים שבנה מאושפז בבית החולים.

כאן באה לידי ביטוי החלוקה הברורה בקווים המאפיינים את עבודתו של עורך עיתון יומי, לעומת עורך עיתון שבועי.

לעיתים נדמה שהעיתונות היומית – המודיע, יתד נאמן והמבשר – חיים על ציר זמן שונה מהמתרחש בתוככי הציבור החרדי.

שימו לב לחלוקה: שלושת העיתונים היומיים כיסו בהרחבה את פרשת מעצרה של האם מירושלים כולל מאמרי מערכת והובלת קו מיליטנטי כנגד הממסד, המשטרה וכל הגופים הנוגעים בדבר. מבחינתם, רק המשטרה צודקת. לדידם, התפרעויות של נוער שוליים – וזה מה שהיה בשבוע האחרון בירושלים – היא מחאה כנגד מעצרה הברוטאלי (מתי נפנים שלא כל מעצר של חרדי הוא ברוטאלי?) של אם לילדים. הנתונים האובייקטיביים לא נכללו בשיקול דעתם של עורכי העיתונים. גם אם שוקללו, הם ודאי לא באו לידי ביטוי באופן הסיקור בעיתון. למעט מאמר המערכת של יום שישי ביתד נאמן, שבו ציין העורך, כי מבלי להיכנס לעצם הפרשה שבגינה מתחוללת הסערה, עולות שאלות קשות באשר לענישה הקולקטיבית של ראש העיר ירושלים. ההחלטה כאמור, שעוררה סערה, ובצדק רב, מונעת מתושבי מרכז ירושלים שירותים עירוניים בגין ההפגנות.

אבל – וכאן בא האבל הגדול – בעוד לא מעט אינצ'ים הוקדשו לסיקור מעצר האם והפגנות "המחאה", קיבלנו התעלמות מוחלטת מפרשת "חומש השקעות". כאילו לא מעט משפחות איבדו עשרות מיליוני שקלים. כאילו לא מדובר בפרשה שאמורה לפקוח את העיניים למשקיעים חרדים שהניחו את כספם על קרן הצבי, מבלי לבדוק האם לבית ההשקעות יש רישיון לניהול תיקי השקעות.

רק נספר שבמחשבה ראשונה שקלו בעיתון "המודיע" לפרסם ראיון נרחב על פני עמוד שלם של העיתון עם מנהל בית ההשקעות אשר ספרנוביץ'. לא פחות משלושה עיתונאים – אברהם גרובייס, יעקב רייניץ ושי רוזן – היו אמורים לקיים במשותף את הראיון המדובר.

ברגע האחרון, לאחר התלבטות לא קלה, הוחלט להתעלם מסיקור הפרשה. הנימוק: אם יכתבו בגנותו, לא מעט חסידי גור יביעו תרעומת על סיקור שלילי כנגד אחד מאנשי החסידות שידיו רב לו גם באיחוד מוסדות גור. אם יעניקו רק את גרסתו, יטענו שהנה שוב, משרת העיתון את האינטרס הצר של חסידות גור. בשורה התחתונה: הראיון נגנז והפרשה נעלמה כליל מבין דפי העיתון.

גם פרשת "אריה דרעי" שמיקדה פוקוס רב בעיתונות החילונית (כותרות ראשיות בידיעות אחרונות במעריב, הארץ, ערוץ 2 ועוד), לא זוכה לאזכור באף אחד משלושת העיתונים היומיים. אריה דרעי שב לפוליטיקה? את הקורא החרדי זה לא אמור לעניין. ב"יתד נאמן" כבר מזמן לא נהנים לפרגן לאריה דרעי. ב"המבשר", לא ישכחו את מועמדתו הזמנית של יו"ר ש"ס לשעבר לראשות העיר ירושלים מול מאיר פרוש. גם ב"המודיע" לא ראו צורך לסלול את דרכו של אריה דרעי לפוליטיקה. את "יום ליום" אנחנו יכולים להבין שנהג בהתעלמות מוחלטת בפרשה. כך קיבלנו ארבעה עיתונים מפלגתיים, שמתעלמים באופן מופגן מאחת הכותרות הראשיות של השבוע החולף. אם תרצו, על רגל אחת, זהו מצבו של אריה דרעי בתוככי הציבור החרדי. דלתות מערכות העיתונים המפלגתיים חסומות בפניו.

סערת דרעי. ידיעות אחרונות, יום חמישי

את יהבו משליך אריה דרעי על השבועונים. שם, הוא קיבל כבוד מלכים. רובם ככולם העניקו לו במה נרחבת. כבר לפני שבועיים העלה יעקב ריבלין את הנושא בעיתון "בקהילה".

השבוע, זו כבר הייתה הכותרת של כולם. 1/2 עמוד ב"קו עיתונות". עמוד שלם ב"בקהילה". 3/4 ב"משפחה" כולל מאמר פרשנות של יוסי אליטוב. בכולם זכה אריה דרעי לכותרת גם בעמודים הראשונים. למעט "שעה טובה" שטורח לאזכר בכל פעם את חטא אוסלו של ש"ס בעידן דרעי, סיקור פרשת דרעי זוכה לידיעה קצרצרה, לאקונית ויבשה, שאינה עולה על שמינית עמוד.

גם בפרשת "חומש השקעות" מצאנו חוסר סימטריות בין חוסר הסיקור המופגן של העיתונים היומיים, לבין הסיקור הנרחב של עיתוני סוף השבוע. ב"משפחה" הקדישו לכך לא פחות משלושה וחצי מעמודי החדשות. ב"קו עיתונות" הקדישו את הכותרת הראשית של המוסף הכלכלי "ביזנס" לפרשה, כולל שני עמודים וכותרת בולטת בעמודו הראשי של העיתון. גם "בקהילה" ו"שעה טובה" פרשו את היריעה על פני שני עמודים וכותרת בולטת בעמודים הראשיים.

מצד שני, והנה עוד דוגמא לחוסר הסימטריות בין היומנים לשבועונים, לא תמצאו אף מילה על מעצר האם בירושלים. כאילו נמנו וגמרו ביניהם עורכי השבועונים והשמיטו לחלוטין את דבר מעצר האם וההפגנות הסוערות. למעט עיתון "שעה טובה" שעוד בגלגולו הקודם כעיתון "השבוע", הוביל קו חריף נגד הממסד, אף אחד מהשבועונים לא ראה צורך להעניק במה לסיפור פנים-חרדי, שמוטב היה לו היו נציגי הציבור פועלים בשתדלנות מאחורי הקלעים, ולא בהתפרעות ברברית ועקירת רמזורים של בני 15, שמשום מה, העיתונות היומית בוחרת לקרוא לה מחאה.

מסקנה אחת עולה מקריאת עיתוני השבוע האחרון. העיתונים היומיים והשבועונים מתנהלים על שני קווים מקבילים. עכשיו תעשו מבחן קצר: בשיחות הנייעס בין חברים, על אלו נושאים דיברו בשבוע החולף? אם גם אצלכם בעבודה, בישיבה או בכל מקום שבו אתם נמצאים, הנושאים המדוברים היו אריה דרעי וחומש השקעות, כנראה שבכל-זאת השבועונים הם שקובעים את הטון.

עכשיו אתם בהחלט יכולים להבין מה היה קורה למועמדותו של מאיר פרוש לראשות העיר ירושלים אלמלא היו באים השבועונים לעולם.

קווים לדמותו

30 שנה להסתלקותו של אישיות תורנית תמירה, כדמותו של ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, הן עיתוי מצוין של העיתונות החרדית לערוך פרויקטים מיוחדים. השבוע, אף אחד מהעיתונים לא נרדם בשמירה. עמודים שלמים בעיתוני סוף השבוע הוקדשו לדמותו של אחד מגדולי ראשי הישיבות בדור האחרון שהטביע את חותמו על עולם הישיבות.

על "יתד נאמן" אין צורך להכביר במילים. אפילו "המבשר" שהקדיש את המוסף התורני לדמותו של ראש ישיבת פוניבז' זצ"ל כבר לא מפתיע. מהראוי לציין לשבח את עיתון "שעה טובה", שהפתיע עם פרויקט מיוחד שכלל לא פחות משישה מתלמידי ראש הישיבה שהעניקו ראיונות לעיתון.

החל מהגאון רבי ברוך דב פוברסקי מראשי ישיבת פוניבז', דרך חתנו, ראש ישיבת גרודנא הגאון רבי יצחק הקר. בנו, ראש ישיבת וילקומירר הרה"ג מיכל דוד רוזובסקי. הרה"ג חיים מאיר וואזנר אב"ד קהילת סאטמר בלונדון. רבה של העיר בני ברק הרה"ג משה יהודה לייב לנדא. האדמו"ר מביאלא רמת-אהרון ועד ר' אברהם פראנק, בנו של רבה של ירושלים רבי צבי פסח פראנק זצ"ל. תגידו מה שתגידו, ככה מרימים פרויקט.

גם בעיתון "משפחה" לא טמנו ידיהם בצלחת. גם שם קיימו שורה של ראיונות עם תלמידים ומקורבים. גם שם מצאנו את ראש ישיבת גרודנא הרה"ג רבי יצחק הקר. מצאנו שם שיחה מאלפת עם האדמו"ר ממודז'יץ, עם ראש ישיבת "אור לציון" הרה"ג אליהו אבא שאול, עם רבה של שכונת גילה הרה"ג אליהו שלזינגר ועוד.

ראיונות עם הרה"ג ברוך דב פוברסקי והאדמו"ר ממודז'יץ, מצאנו גם במוסף "קולות" של "בקהילה". מצאנו שם גם מאמר מיוחד שכתב רבי רפאל אבוחצירא על רבו הגר"ש רוזובסקי זצ"ל.

האמת, קצת חרה לנו שב"יום ליום" לא מצאו לנכון לאזכר את יום השנה להסתלקותו של אחד מגדולי ראשי הישיבות, שאת שיעוריו לומדים גם בישיבות הספרדיות, כולל אלו המזוהים פוליטית עם ביטאון הבית.

אם ב"יתד נאמן" מצאנו בשנים האחרונות לא מעט מאמרי הגות ושיחות אודות גדולי ראשי הישיבות הספרדיים – הגאון רבי עזרא עטיה, הגאון רבי רפאל ברוך טולידנו, הגאון רבי יהודה צדקה והגאון רבי בן ציון אבא שאול – מוטב היה, לו עיתון הבית של הציבור החרדי-ספרדי, היה מתעלם מהכיתתיות, לטובת כתבה מקיפה לדמותו של אחד מענקי התורה, שזכויות רבות לו בהעמדת עולם התורה הספרדי.

דבר אחד בטוח: לא חשוב איזה עיתון קניתם לשבת, בכולם תמצאו שורה של כתבות ומאמרים לדמותו של ראש ישיבת פוניבז' זצ"ל.

ועוד הערה אחת: בשונה מפעמים עברו, בהן בדרך כלל מתפרסמת בעמודו הראשון של "יתד נאמן", הכחשה גורפת מבית הרב שליט"א על כך שלא העניק שום ראיון לאף שבועון. הפעם, לא תמצאו הבהרה מסוג זה. ולו, בשל העובדה הפשוטה, שהראיונות של גדולי ראשי הישיבות ניתנו לכמה עיתונים במקביל. עיתון אחד יכול להוציא דברים מהקשרם. לא יכול להיות שכולם ערכו ראיונות עם אישים תורניים רמי מעלה, מבלי שידעו שמדובר בראיון עיתונאי.

לאן נעלם התחקיר?

לפני חודש הבטיחו בעיתון "שעה טובה" תחקיר על חברת "מירס" ועל ההחמצה הגדולה של החברה הראשונה שסיפקה טלפון סלולארי כשר. הובטח שם שבשבועות הקרובים יתפרסם התחקיר המלא.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

המקלדת תהתה מה מסתתר מאחורי התחקיר המדובר. הבטחנו לעקוב והנה התוצאה: שום תחקיר לא פורסם. גם לא מיני תחקיר. המקלדת תוהה: האם נתוני התחקיר לא אמינים? האם הגיעו נתונים חדשים? האם במקרה "שעה טובה" קיבל מודעות של "מירס" ממשרד הפרסום גל-אורן? התשובות לכל השאלות הללו, הן לאו מוחלט.

תחקיר קצר של "המקלדת" מגלה: רק שיחת טלפון אחת, אל משרדי "שעה טובה", היא שבלמה מבעוד מועד את פרסום "התחקיר" שאמור, או לא היה אמור להתפרסם. לא היו בה איומים וגם לא הבטחות למודעות תדמית בתמורה להסרת התחקיר. רק בירור קצר, מצד משרד הפרסום, באשר לממצאי התחקיר, היא שגרמה לו להיגנז.

של מי הכותרת הזו?

הנה כותרת שפורסמה באחד העיתונים החרדיים השבוע: "צעד חשוב: הכנסת קיבלה את חוק נהרי ודחתה את חוק גפני".

נכון שגם אם לא נגלה לכם באיזה עיתון פורסמה הכותרת הזו, אתם תדעו לבד שהיא לקוחה מעמודו הראשון של "יום ליום"?

ללא מילים. הכותרת ב"יום ליום"