אאא

ברית בערב יום כיפור?ר' יוסף החסיד הגיע אל הרבי מקוז'מיר ונתן לו בקבוק מי דבש. הרבי טעם מהמשקה החריף ונענע בראשו: זה בטעם של אליהו הנביא!!

התרגש ר' יוסף מאוד. ואחר סיפר לרבי:

"אף פעם לא סירבתי להגיע למול תינוק ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו", אבל בשבוע שעבר? כשמושקה הכפרי הגיע נענעתי בראשי לשלילה.

ברית בערב יום כיפור? זאת לא אוכל לעשות. בערב הצום צריכים לאכול סעודה מפסקת ואני לא יוכל בשום אופן להגיע.

אמר לו מושקה בבכיה: אם לא תבוא, לא אוכל לעשות ברית לבני בתאריך של שמונה ימים. אני לא מכיר מישהו אחר שיסכים לבוא עד לכפר שלנו.

נו, ר' יוסף המוהל לא יכול היה לקחת על עצמו עברה חמורה כזו, והוא הגיע.

בט' בתשרי, דפק על דלת הבית. האבא הנרגש כבר חיכה לו.

כשמגיע העשירי

איפה האורחים? שאל ר' יוסף.

אורחים? מאין לי אורחים?

אני עושה ברית רק במנין! טען ר' יוסף המוהל. כשמכניסים ילד יהודי בבריתו של אברהם אבינו, מכניסים אותו להיות חלק מעם ישראל.

ומנין – נחשב לעדה!

אבל מאין לי מנין? שאל מושקה בתדהמה. בכל הכפר אנחנו רק מעט יהודים , וחלק כבר נסעו לעיר הגדולה כדי להתפלל את התפילות בין תלמידי חכמים.

הלך ר' יוסף ודפק על דלתות הבתים היהודים. הוא זיהה אותם לפי המזוזות. אט אט קיבץ שני יהודים ושלושה וחמישה, והגיע לשמונה. וזהו!!

אין עוד!!

גם כסף וגם כבוד

השעה כל כך מאוחרת. אבל הוא לא מוותר. יצא לדרך הראשית וחיפש שם עשירי למנין.

לכל מלוא האופק – לא היו אנשים, הוא המתין עוד ועוד. ולבסוף הבחין באדם קרב. "ביקשתי ממנו, מספר ר' יוסף, שיצטרף לסעודה".

"אני קבצן" הוא הסביר ועלי למהר למקום שבו אני מקבל כסף מאנשים, אני צריך ללכת לשם מהר לבל אפסיד כסף.
המוהל הפציר בו והבטיחו לשלם לו מכיסו כל מה שהיה מפסיד אילו היה מגיע בזמן למקום ומקבץ נדבות. הקבצן עדין לא הסכים.

אנא, התחנן, אתן לך להיות הסנדק!! הבטיח המוהל. עכשיו התרצה . גם כסף וגם כבוד, זה עסק משתלם!

הקבצן נכנס עם המוהל לבית העני החזיק את התינוק והמוהל מל אותו בקדושה.

הרחמן ישלח לנו

אחר כך נטלו כולם ידיהם ואכלו את מעט המזון שהביא עמו המוהל על מנת לקיים סעודת מצווה. כשהגיעו לברכת המזון לפסוק "הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא..." נעלם הקבצן לפתע פתאום.

כולם הביטו סביבם ולא האמינו. ר' יוסף המוהל יצא החוצה והסתכל סביבו אך הקבצן נעלם ואיננו.

או אז הבין המוהל כי הקבצן לא היה אלא אליהו הנביא בכבודו ובעצמו. אליהו הנביא היה הסנדק בברית המילה ונשלח אליו משמים כדי לנסותו.

שמחתו על שזכה לראות את אליהו הנביא היתה גדולה מאד. עכשיו כשבא אל הצדיק , רצה לספר לו על גילוי אליהו.

אבל הרבי הקדים אותו , כשטעם מ'מי הדבש' אמר : "אשריך שזכית לפגוש את אליהו!, ואשריו של התינוק שהיה אליהו הנביא סנדק בבריתו".

מסתבר שלא רק לר' יוסף המוהל ולא רק בברית מילה. כל מצווה שאנחנו מקיימים, אנחנו זוכים לסייעתא דשמייא עצומה , כדי שנוכל לקיימה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מה מעכב את הגאולה

בפרשה זו אנו למדים על גודלה של מצוות ברית מילה. משה רבינו מקבל את השליחות האלוקית ונדרש ללכת ולבשר לבני ישראל על גאולתם הקרובה.

הוא מחליט שקיימת תכיפות גדולה להגיע למצרים. נו, ואם ימול את בנו, הרי יצטרך להשתהות עם התינוק ולעכב את הגאולה. חלילה. לכן, הוא לא ממהר למול את בנו ויוצא בדרכו לשליחות העולמית.

אבל כמעט ונגזרה עליו מיתה בשל העיכוב הזה. הנחש כמעט והמיתו וכפי שקראה אז צפורה: חתן דמים אתה לי. בזכות נשים צדקניות יצאנו ממצרים. זו בוודאי גם צפורה אשתו אשר הצילה את משה רבינו . ומעשה זה נותן לנו את המבט האמיתי על חשיבותה של מצווה . מסתבר שברית מילה דווקא מזרזת את הגאולה .

ולוואי שתעמוד לנו הזכות העצומה ,של מצוות המילה. כפי שאמר דוד המלך, זכות מצוות מילה - מגינה בכל רגע ורגע.