אאא

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, דחה היום (א') את הבקשה לתביעה נגזרת בהיקף של יותר ממיליארד שקל שהוגשה נגד פרטנר, אילן בן-דב ודירקטורים נוספים בחברה. "התובע לא בחן את הדברים בטרם הגיש את בקשת האישור, ולא בחל בהשחרת פני הנתבעים מבלי שהיתה בידיו ידיעה בעניין", נכתב בפסק הדין.

בנובמבר 2011 הגיש ראובן רוזנפלד, בעל מניות בפרטנר, בקשה לאישור תביעה נגזרת ובה טען כי בן-דב וקבוצת דירקטורים , בהם יעקב גלברד, עו"ד שלמה נס ומיכאל אנג'ל, גרמו נזק לחברה בהנפקות איגרות חוב וחלוקת דיבידנדים שביצעה. רוזנפלד טען בתביעתו כי המהלכים בחברה נועדו לשרת את החברה האם סקיילקס ואת בן-דב ולא את פרנטר עצמה.

רוזנפלד, באמצעות עוה"ד עמית מנור ויוקי שמש, דרש לחייב את בן-דב לשלם 624 מיליון שקל לחברה, ולחייב את הדירקטורים על הנזק שנגרם בעקבות הנפקת איגרות החוב ב-653 מיליון שקל. בנוסף ביקש לחייב את הנתבעים ב-150 מיליון שקל כתוצאה מהיעדר האפשרות לנכות את הוצאות המימון של האג"ח.

פרטנר, באמצעות עוה"ד פנחס רובין, ליאור פורת ושגית אוחנה ממשרד גורניצקי, דחתה את טענותיו של רוזנפלד וכך גם בן-דב, המיוצג על ידי עוה"ד גיורא ארדינסט, רן שפרינצק ואבי סתיו ממשרד ארדינסט בן נתן ושות' והדירקטורים הנוספים. אלה טענו כי אין כל פסול ברכישה ממונפת וכי בחברה נהוגה זה שנים מדיניות של חלוקת חלק גדול מהרווחים כדיבידנדים.

מדיניות זו, כך לגרסתם, היא סבירה וראויה בנסיבות העניין. עוד צוין כי הפעולות שבוצעו לא גרמו לחברה נזק, כפי שגם נלמד ממצבה הפיננסי האיתן. כן נטען כי רוזנפלד הוא תובע חסר תום לב לחלוטין שאינו ראוי לייצג את החברה בתביעה.

פסק הדין מותח ביקורת חריפה על התנהלותו של התובע, רוזנפלד. "במהלך חקירתו של רונזפלד", כתב השופט כבוב, "התגלתה תמונה מאוד ברורה של מבקש-תובע אשר לא בחן את הדברים בטרם הגיש את בקשת האישור, ולא בחל בהשחרת פני הנתבעים מבלי שהיתה בידיו ידיעה בעניין".

פסק הדין מפרט כי רוזנפלד צירף לתביעתו את כל הדירקטורים של החברה בעת הרלוונטית וטען כי אלה שימשו "מריונטות" של בן-דב, וביטלו לחלוטין את טובת החברה על מנת להזרים לבעל השליטה כספים להם היה זקוק. "רוזנפלד", הוסיף כבוב, "לא בחן את עניינם של הדירקטורים כלל ואף לא טרח לקרוא את גרסתם".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לדברי כבוב, רק בכך יש די על מנת לדחות את בקשת האישור. "ואולם", הוסיף, "לו הייתי מתרשם כי עילת התביעה ראויה ומבוססת וכי התביעה עתידה לעשות צדק עם החברה ובעלי מניותה, בהחלט ייתכן שהייתי מאשר את הבקשה. אולם, בענייננו לא רק שיש חשש כבד שהתובע אינו תם לב - אלא כפי שיובהר להן, התביעה גם אינה מבוססת ואינה מקימה אף עילת תביעה לכאורית".

כך, מותח השופט ביקורת על כך שרוזנפלד לא תמך את בקשתו בחוות דעת של מומחה וכי בבקשת האישור לא הונחה תשתית ראויה לטענה לפיה הפחתת ההון וחלוקות הדיבידנדים שבוצעו בחברה גרמו לה לנזקים.

כמו כן נכתב בפסק הדין כי לא נפל פגם בהחלטת החברה והדירקטוריון וכי חלוקת הדיבידנדים והפחתת ההון לא פגעו ביציבותה הכלכלית של החברה: "אין מקום להתערב בשיקול הדעת שהפעיל הדירקטוריון בעת שאישר את מדיניות המימון, ובכלל זה חלוקת הדיבידנד החריג. שוכנעתי כי הדירקטוריון קיבל החלטות לאחר שוידא כי התמונה העובדתית המלאה פרושה בפניו, ותוך הפעלת שיקול דעת ראוי, כאשר טובת החברה וכלל בעלי מניותיה ניצבה לנגד עיניו".

רוזנפלד ישלם הוצאות משפט של 30 אלף שקל לפרטנר, 30 אלף שקל לבן-דב ועוד 30 אלף שקל ליתר הדירקטורים יחד.