אאא

שוב נשמעים קולות רמים מהקומה העליונה, ואז קול חבטה, טריקת דלת בעוצמה ואחריה משתרר שקט מצמרר. השכנים המדוברים עברו לבנין לפני כחודש ימים, משפחה חרדית לכל דבר ועניין. הבעל לומד בכולל, האישה פקידה במשרד ולהם שלושה ילדים קטנים. לכאורה הכל נורמלי, עד שנשמעים הקולות, וכשהם נשמעים, הלב קופא. קשה להאמין שיכול להיות דבר שכזה במשפחה חרדית.

מסתבר שיכול להיות, לא רק יכול להיות – אלא שזה קורה! על פי הסטטיסטיקה, אחת משבע נשים(!) סובלת מאלימות, ולא משנה העדה, הצבע או הגיל. הנתון הוא מדהים: אם בבניין שלכם מתגוררות ארבע-עשרה משפחות, הרי שסטטיסטית שתיים מתוכן חוות אלימות. כן, גם אם אינכם שומעים קולות חריגים מתוך הבית. שכן ההגדרה הכללית של אלימות כנגד נשים, כוללת סוגים שונים: אלימות מילולית, נפשית, פיזית ואחרות. כאמור, התופעה חוצה מחנות, עדות וגילאים ועל אף ההתקדמות במעמד הנשים בעולם, היא ממשיכה להתרחב ולגבות קורבנות נוספים.

מה באמת קורה בחברה החרדית? האם באמת זה לא קיים אצלנו כמו שרבים נוטים להשלות את עצמם. או אולי להיפך, בחסות הקהילה הסגורה והשמרנית, נוצר מצע נוח יותר לאלימות? ומה עושים כשהאשליה מתנפצת, ופתאום מגלים את זה אצל חברים, בני משפחה או אצל השכנים ממול, האם מדחיקים וממשיכים כפי הסטיגמה, לטאטא מתחת לשטיח, או שמנסים לטפל בכך?

תחקיר מקיף ומעמיק שערך "כיכר השבת" בנושא מעלה, כי חל מהפך בשנים האחרונות בכל הקשור לדיווח, טיפול וסיוע לנשים חרדיות הסובלות מאלימות במשפחה, על מנת לעצור את התופעה בעודה באיבה, כדי שיוכלו לצאת ממעגל האלימות. בשיחות ממושכות ומעמיקות עם הגורמים המטפלים בנושא: "מרכז הסיוע לנשים דתיות", "המרכז לטיפול במשפחה של ´יד שרה´" והמקלט "בת מלך" לנשים מוכות המטפל בנשים שומרות מצוות ובילדיהן, עלו נתונים מפתיעים על השינוי בתחום הרגיש של סיוע לנשים בתוך החברה החרדית. הנושא יסוקר בהרחבה בכתבה זו ובכתבות המשך.

חמישה קבין של אלימות ירדו לעולם

מהם בעצם סוגי האלימות?

דבי גרוס, מנהלת מרכז סיוע לנשים דתיות מאפיינת במקצועיות:  "אלימות מתחלקת לחמישה סוגים: אלימות פיזית הכוללת דחיפות מכות; אלימות רגשית השפלה לסוגיה השונים, בידוד או הגבלה שלא לצאת מהבית או ניתוק מחברות מלפני החתונה; אלימות כלכלית, כמו בעל שנותן לאשתו 300 שקל לקניות חודשיות של אוכל ולא מוכן לאפשר יותר מכך; אלימות רוחנית – כשהבעל דורש ממנה להחמיר במצוות שונות ובהנהגה. החמרה זו לא נובעת ממקום דתי הלכתי, אלא נפשי; ואלימות בינאישית."

גרוס מפתיעה מאוד באמירה כי "מי שלא מקבל עזרה, לא יוכל להגמל ממצב זה בעצמו. בחברה החרדית החשש לפרק את המסגרת גדול יותר. אך אנו חשים בשינוי במהלך השנים האחרונות בפתיחות וברצון לטפל ולשנות."

בסיטואציה עמה פתחנו את הכתבה, כאשר מישהו שומע קולות כאלו אצל השכנים, האם הוא יכול לפנות אליכם?

"הוא יכול לפנות אלינו ונדריך אותו כיצד לנהוג ומה ניתן לעשות", היא מדגישה ואומרת. "אנחנו לא נוכל לפנות מיוזמתנו לאישה, לפני שהיא פונה אלינו. מניסיון זה גם לא יעזור אם פונים בעבורה. אפילו אם מגישים תלונות במשטרה, בדרך כלל האישה תכחיש ואז אין ´קייס´. בנוסף, לא חלה חובת דיווח על נשים מוכות מעל גיל 18. החובה היחידה היא כאשר גורם רפואי חושד בהתעללות, עליו ליידע את האישה על אפשרויות הטיפול העומדות לרשותה או לדווח לגורמים סוציאליים. רק במקרים קיצוניים של דאגה מרצח, ניתן להתלונן במשטרה. בכל מקרה, כל אישה צריכה לדעת על האפשרויות הפתוחות בפניה לקבלת עזרה."

אפשר לעצור אלימות של בעל כנגד אשתו? והאם יש מקומות המתאימים לציבור החרדי?

דבי גרוס משיבה בחיוב ומגלה לראשונה עוד כי מספר הנשים החרדיות הפונות בבקשת עזרה, גדול מבעבר.

כבר לא מטאטאים מתחת לשטיח

לדבריה, "אמנם בחברה החרדית הרצון לשמר את המסגרת הוא גדול ובעבר רוב הנשים פתחו את הנושא רק אחרי שחיתנו את הבן הצעיר, מחשש שהדבר ישפיע על שידוכים או על קבלה לבתי ספר ומוסדות חינוך. כיום בהחלט יש יותר מודעות. לא פעם פנו אלינו נשים כמה חודשים אחרי החתונה, ולעתים אפילו לפני לידת הילד הראשון, וזה ייאמר לשבחן. אנו רואות שינוי מהותי בגיל הפונות וכל מי שפונה אלינו נוכל לסייע לה, להפנות אותה וללוות אותה לכל הגורמים המתאימים, עד שתעלה על דרך המלך."

מר דוד רוטנר, דובר ארגון "יד שרה" מספר על המרכז שלהם לטיפול במשפחה, והוא בורר את מילותיו בקפידה. "מגיעים אלינו לירושלים מכל רחבי הארץ. זהו המרכז היחידי לטיפול בנושא הזה לציבור החרדי. היתרון שלנו שאנו נמצאים בבניין של "יד שרה", כך כאשר מגיעים לטיפול, לא נכנסים למקום עליו מתנוסס שלט של מרכז טיפולי, אלא לבניין "יד שרה" ולכן אנשים פחות מתביישים ´להיתפס´ במקום שנותן שירותים מגוונים אחרים..."

ד"ר שלומית להמן, מנהלת המרכז מרחיבה את היריעה ואומרת: "יש כיום בארץ יותר מ-90 מרכזים למניעת אלימות במשפחה מטעם משרד הרווחה. אנו המרכז השני בגודלו בארץ והיחיד שהוקם לפני קצת יותר מעשור, מתוך מחשבה תחילה להתמחות באופן מגזרי, ועד היום אנחנו היחידים עם התמחות בציבור החרדי. במשך השנים הקמנו שלוחה נוספת במטה בנימין, ואנו מדריכים מרכזים נוספים הממוקמים באזורים חרדיים ומטפלים בציבור החרדי. בכך בעצם אנו מהווים "מרכז אם" מתוך הניסיון המקצועי שצברנו."

פעם מרביץ, תמיד מרביץ

במקרים קיצוניים של אלימות, מופנית האישה למקלט לנשים מוכות, של ´בת מלך´ שמותאם לציבור שומר תורה ומצוות. עו"ד נוח קורמן, מקים ומנהל המקלט אומר "כשכלו כל הקיצין האישה מגיעה אלינו, והבעל מתחיל להבין את חומרת המעשה ושכמעט אין דרך חזרה. הציבור החרדי עבר זעזועים לא פשוטים נוכח שתיקתו בתחומים אלו ואחרים והעלמת עין כשיטה. רב מסוים אמר לי ´פעם לא ידעו מה לעשות והשתיקו, היום ישלחו לטיפול, למקלט ולמשטרה´. אם יש אולי מקומות שעדיין חושבים שלהסתיר זה עדיף, חלק ממה שעשינו בעשור האחרון זה להוכיח שזה לא משתלם, ולכן עדיף לתת טיפול טוב בדרך התורה."

לסיכום הכתבה הזו, הראשונה בסדרה, חשוב לצטט דברים שאמרה מומחית בנושא ל"כיכר השבת", על מעגל האלימות: הרבה פעמים לאחר תקיפה הבעל מבקש ומתחנן לסליחה, הוא מבטיח להשתנות, לעתים קונה מתנות ואז האישה מאמינה לו ומתחילה תקופה של מעין "ירח דבש". למרבה הצער, 90% מהמקרים הם ´פעם מרביץ – תמיד מרביץ´ ושוב בפעם הבאה שנוצר מתח או לחץ, ייווצר פיצוץ, בקשת סליחה ושוב "ירח דבש". הרבה פעמים אנשים לא מאמינים על בני הזוג כי רואים אותם בתקופת "ירח דבש" ומזה משליכים על הכול. חשוב להדגיש כי אפשר לצאת מהמצב רק באמצעות טיפול מקצועי.

האם אפשר לזהות כבר במפגשי השידוכים נטייה לאלימות? מהן התכונות שחשוב לברר על הבחור, בנוסף למה שבודקים בדרך כלל? מיהם הגורמים שאליהם תפנה אישה חרדית הנתונה תחת אלימות? מהו הטיפול המקצועי שאפשר לקבל? על שאלות קשות אלו ועוד רבות, בהמשך סדרת הכתבות.