אאא

"נחרדנו לראות, כי יצא 'פסק דין' להתיר א"א גמורה לעלמא (אשה שבעלה 'צמח' ע"י זיכוי גט) ומגובב בסברות בדויות ודחויות מהלכה, ולדבריהן, הרי הותרו עגונות רבות הנזכרות בש"ס ופוסקים וא"כ כל חכמי ישראל מאז ומעולם עומדים כנגדם. ע"כ נתחייבו למחות במחאה נמרצת על גילוי פנים בתורה שלא כהלכה, והתרת אשת איש לעלמא. ויה"ר שנזכה בקרוב שיתקיים מקרא ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו'". על מכתב מחאה זה שפורסם לאחרונה, חתמו מרנן ורבנן גדולי ישראל והפוסקים שליט"א ועמהם דיינים חשובים.

מסביב יהום הסער, אבל ביה"ד בצפת הרחוקה מתעלם ממכתב מחאה נדיר בחומרתו שפורסם בשער בת רבים. הדיינים בצפת נותרו בשלהם. גם הסערה הגדולה שפרצה אצל כל דייני ישראל, אלו המכהנים וגם אלו שכבר סיימו את תפקידם, אך לגודל האחריות הרבה, כולם עסוקים ראשם ורובם בפרשה. שיחות אין ספור, מכתבים וכתבי הלכה מפורטים נשלחו בזה אחר זה אל בית הדין הרבני בצפת.

לא לחינם המתנו עד כה. עוד בטרם פרסום "פסק הדין" הסופי, עוד כאשר הדברים היו בבחינת "טיוטה" בלבד, הביעו חשובי הדיינים את דעתם הברורה והנחרצת, כי "פסק דין" זה מעוות מיסודו. גם נשיא ביה"ד הרבני הגדול, הרה"ר הרה"ג רבי יצחק יוסף שליט"א, חיווה את דעתו בכתב ובפירוט רב, כי הפסק הוא בניגוד לדעת תורה והלכה. חרף העובדה כי הדיינים מצפת הודיעו מפורשות, כי לא יתנו פסק דין סופי ללא הסכמתו של הרה"ר שליט"א, הרי שבסופו של דבר, הם כתבו את פסק הדין הסופי בניגוד מוחלט לדעתו.

גם בשלב הזה, עדיין נעשו פעולות רבות, ובכירי הדיינים בעבר ובהווה, ניסו בכל דרך להניאם מצעד חמור זה. אם לא די בכך, גם לאחר שכבר ביצעו בפועל את המעשה, ונתנו גט לאישה במקום הבעל, עדיין לא אמרו כולם נואש. גם כותב השורות שעקב מקרוב אחר כל הפעולות, התבקש שוב ושוב על-ידי אותם דיינים חשובים, להמתין עם פרסום הדברים, שמא ואולי יצליחו במאמציהם הרבים, ויביאו לביטול פסק הדין. אך כאשר כשלו כל המאמצים המרובים, התבקשנו להביא את הדברים לאשורם, לא רק בבחינת מחאה גדולה, אלא גם למנוע שימוש ב"פסק דין" מעוות זה במקרים נוספים.

שוחחנו עם חשובי הדיינים שעדיין יושבים על מדין, אך עקב המגבלות המוטלות עליהם, לא ניתן לפרסם את דבריהם ברבים. גם בימים אלו, עסוקים דיינים חשובים יומם ולילה בבירור ובקביעת עמדתם לגבי "פסק הדין", כשהם מתייחסים סעיף אחר סעיף לכל "פסק הדין" שניתן בבית הדין הרבני האזורי בצפת. התייחסות ספציפית לכל צדדי ההלכה של "פסק הדין", העלה גם על הכתב ראש ישיבת חברון הגאון רבי משה מרדכי פרבשטיין שליט"א, אשר בעבר כיהן כאב"ד בבית הדין, וגם את חילופי המכתבים בינו לבין דייני בית הדין בצפת לא נביא כאן, שכן אין כאן המקום להיכנס לענייני הלכה, ומקומם בין כתלי בית המדרש.

לבירור הדברים והמסקנה הנחרצת אליה הגיע, הצטרפו גם הגאון רבי חיים גדליה צימבליסט שליט"א אשר כתב: "אני מסכים לדברי ידידי הגאון רמ"מ פרבשטיין שליט"א האמורים לעיל". רב ואב"ד טבריה, הגאון רבי אברהם דב אויערבאך שליט"א כתב: "ראיתי כל מ"ש נגד חברי בי"ד צפת ולקבוע שהגט בטל, אולם בעצם אינו מן הראוי להכניס את הנושא בכתלי ביהמ"ד, כי לומר ששייך כתיבת גט בלי מינוי ובלי שום דיבור וגילוי דעת, הוא גילוי פנים בתורה. וכן לומר שלגזול אשה מבעלה זה זכיה לבעל, הם דברי הבל. אמנם כב' מתנצל בהיות והם שומעי לקחו, חייב לצאת ולפרסם בגלוי דעתו, דעת תורה. אכן יש תועלת בכל מ"ש כב' להזים מה שנסתייעו מהחזון איש שזה הוצא לעז, ופירשו הפשט הפשוט בדבריו. הכו"ח בכאב ובעלבון על שפרצו פרץ לעשות דבר שלא היה כזאת בישראל מיום שניתנה תורה מסיני".

בתגובה למכתבו של הגרמ"מ פרבשטיין שליט"א, שכאמור הצטרפו אליו הרבנים הגאונים שליט"א, כתבו אליו חברי ביה"ד בצפת "מכתב גלוי". על מכתב זה, כבר הסתפק הגרמ"מ פרבשטיין שליט"א במכתב קצר וחריף ביותר. "לחברי בית הדין בצפת שליט"א. במענה למכתבכם הגלוי אלי. מכתבי זה, כמו מכתבי הקודם, נכתב בכאב לב, על המכשלה הגדולה אשר פורצת גדר, ועל כך שמתחת ידכם יצאה. נראה כי לא הבנתם את מטרת גילוי הדעת שלי: מטרתו לא היתה להכנס לדיון הלכתי, אלא להביע את זעקתי ומחאתי על העוול הנורא של שלושה דיינים, שאינם מזקני תלמידי חכמים שבדור, שהעזו לסמוך על עצמם לעשות מעשה להתיר אשת איש באופן שלא עשו רבותינו, ולפרסם את הדבר רק לאחר מעשה.

"הלא תראו, שאפילו גדולי הדורות, כר' עקיבא איגר ודומיו, לא סמכו על עצמם והתנו את היתריהם בתנאי שלפני ההיתר למעשה יצטרפו אליהם עוד מגדולי הדור, ואתם, היה לכם קודם שעשיתם את הגט, לשלוח את מסקנתכם עם נימוקיה ולבקש שיצטרפו אליה בכתב כמה וכמה מגדולי הפוסקים שבדורנו, ולא להסתמך על אמירה שאין אחריה כלום "התיעצנו וכו'", או על שיחות שונות שאינן הלכה למעשה.

"התרעומת מדוע לא פניתי אליכם מעוררת תמיהה – אם אכן אתם משומעי לקחי, אתם אלו שהיה עליכם להציע דעתכם בפני קודם שבצעתם את הגט. ואתם, שתחילת שימושכם אצל הגרא"ד אויערבאך שליט"א, הלא היה מן הראוי שתיוועצו בו תחילה? הכי טוב הדבר שבאתם לכך שאותו גאון יכתוב עליכם שהנכם מגלי פנים בתורה שלא כהלכה? ועוד הוספתם חטא גם בתגובתכם האחרונה, בדברי זלזול בגדולי תלמידי החכמים וזקני הדיינים שבדור. גם הטענות בדבריכם הנוגעות לשמיעת העובדות הנוגעות למעשה גט זה, הם הבל. הטעויות שבפסק הדין הם טעויות בהלכה, בדיני זיכוי וכתיבת גט לשמה, ואינם נוגעות לשמיעת גופא דעובדא ולהכרת פרטי הגט.

פסק הדין (צילום: shutterstock)
פסק הדין (צילום: יתד נאמן)

מטרתי בכתיבת נימוקים הלכתיים לא היתה, כאמור, להיכנס למו"מ הלכתי בדברים שאכן אינם ראויים להיכנס לכתלי בית המדרש, כפי שכתב הגרא"ד שליט"א, אלא חשבתי שעלי להוסיף לדברי כמה נימוקים הלכתיים, שהם חלק קטן ממה שיש לי להעיר, כדי שידעו כולי עלמא שעיינתי היטב בנימוקיכם, וכך יקבלו הדברים תהודה רבה ויינתן להם משקל, כפי שהדבר אכן קרה. מאותו נימוק, וכן כדי לתת משנה תוקף למחאתי, לא אכנס למו"מ הלכתי, אומר רק שקראתי בעיון את כל המכתב שהופנה אלי, וראיתי שאין בדברים כל ממש. הדברים רצופים טעויות בדברים פשוטים, והוצאת שם רע על מרן החזו"א בדקדוקי עניות שאינם נכונים. בפסק הדין שלכם ובמכתבכם גרמתם פגיעה חמורה בבתי הדין. פסק זה אינו רק 'פסק דין מחודש שאינו מוסכם על תלמידי חכמים אחרים', אלא הוא טעות מוחלטת ותקדים מסוכן. מכאן והלאה אין בדעתי להמשיך במו"מ אתכם. הכותב וחותם בצער על המכשלה שיצאה מתחת ידכם, ועל שהנכם מחזיקים בטעותכם".

הנה כי כן, כל המאמצים והניסיונות להניאם מה"פסק" החמור, עלו בתוהו, ועקב כך נגשנו אל המלאכה. את הדברים שנביא להלן שמענו מפיו של הגאון רבי אברהם שרמן שליט"א, אשר כיהן במשך שנים רבות כאב"ד בביה"ד האזורי ולאחר מכן גם בביה"ד הגדול, המשקף נאמנה את דעתם של כל אותם דיינים המכהנים עדיין בתפקידיהם, ואשר עמהם שוחחנו בתקופה האחרונה, מאז פורסם "פסק הדין" בצפת בתאריך כ' באייר תשע"ד, כאשר בפועל, לפי מה שכותבים חברי ביה"ד, הרב אוריאל לביא אב"ד והדיינים הרב חיים בזק והרב יוסף יגודה, "עפ"י האמור ובצירוף כל האמור לעיל, ביום תענית אסתר תשע"ד, שהוא יום צום הראוי למתן גט מסוג זה, מתוך תפילה לסייעתא דשמיא שלא תצא תקלה תחת ידינו, האשה זומנה לבית הדין ובאמצעות בית הדין זיכינו עבור הבעל את הגט בכתיבה חתימה ומסירה לאשה".

בקצירת האומר על פרשת ה"גט הצמח" מצפת: המדובר בבקשת אשה להתירה מנישואיה, לאחר שבעלה נפצע באורח קשה לפני כשבע שנים, ומאז הוא מאושפז בבית החולים ומצבו קשה ביותר. עקב פגיעה זו, הבעל אינו מתפקד לחלוטין, וגם אין דרך לתקשר עמו. עו"ד שהתמנה כאפוטרופוס לבעל, התבקש להודיע לבית הדין מהי עמדתו, והאם הוא מתנגד להיענות לבקשת האשה כדי שתוכל להשתחרר מנישואיה. האפוטרופוס הודיע, כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, הוא אינו מוצא מקום להתנגד.

כאמור, לא נכנס לפולמוס הלכתי, שכן אין זה המקום הנכון, וכפי שכבר הבאנו לעיל, הרי ש"פסק דין" זה אינו מן הראוי כלל שידון אף בבית המדרש, ובשורות הבאות נתייחס לכל הגישה העקרונית הנהוגה מאז ומיני קדם, בכל עת בה נגשו גדולי פוסקי ההלכה בכל הדורות כשבאו לדון בעניינים של התרת עגונה, וכבר בפתח השיחה, מדגיש בפנינו הגר"א שרמן שליט"א אומר, כי מקובלנו מרבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שעניינים הנוגעים ליסודי הדת, אין מקומם להתברר ולהתלבן אלא בבית המדרש ע"י גדולי חכמי התורה. "מרן זצ"ל התבטא ואמר (בתרגום מאידיש); לא על הקירות, לא בפשקווילים, לא מעל גבי העיתונים וגם לא במקומות אחרים. ענינים של יסודי התורה צריכים להתברר בבית המדרש עם גדולי וחכמי התורה וההוראה, ושם הוא המקום".

את הדברים אמר רבינו מרן זצוק"ל בהקשר למאבק שהתקיים בשעתו בכל הנוגע ל"גיורי צה"ל", אז היו כאלו שביקשו לקיים הפגנות נגד מתן הגושפנקא ל"גיורים" פיקטיביים אלו, אך דעת רבינו מרן זצוק"ל היתה נגד קיום ההפגנה והיא אכן בוטלה. באותם ימים גם פורסם מכתב ובו מחאה גדולה עליו חתמו מרנן ורבנן גדולי ישראל זצוק"ל ויבדלחט"א, שם גם נכתב בין השאר ש"כל מי שבידו לסייע בחיזוק בית ישראל מצווה לפעול". "שאלתי את מרן זצוק"ל – אז מה עושים? על כך ענה את מה שציטטתי קודם, שעניינים שהם יסודי התורה מתבררים אך ורק ע"י גדולי חכמי ההוראה".

"השקפת העולם שלהן היא, שרק האינדיבידואל קיים ואין מבט על הכלל. רק זכויות האדם באשר הוא, אבל זכויות העם וקדושת עם ישראל לא קיים אצלם כלל. הם מתמקדים רק בזה וכתוצאה מכך הן מאמצים השקפת עולם שמעוותת את יסודות התורה. זה מה שעומד למעשה מאחורי הרבה הצעות חוק שעכשיו מוצעות בכנסת"

הגר"א שרמן שליט"א מדגיש, שגם הנושא שעומד היום על סדר היום אותו אפשר להגדיר כ"הגט מצפת", שבו בית הדין הרבני בצפת התיר אשת איש שנשואה לאדם שמעמדו הרפואי היה צמח, ואותו בית הדין גירש את האישה ע"י שזיכה לבעל שלא היה שום גילוי דעת מצידו על רצונו לתת גט וכך התיר אשת איש לעלמא, עם כל המשמעות שישנה בזה. "עוד בשעה שנתגבש פסק הדין הזה, כל חשובי וותיקי אבות בתי הדין וחברי בית הדין הגדול, תלמידי החכמים המובהקים שנמצאים בתוך מערכת בתי הדין, ופנו אליו באופן אישי עוד לפני הפרסום, העירו הערות ענייניות ומעל לכל, הרב לביא כותב בפסק דין הראשון שלו והוא פונה לראש"ל נשיא ביה"ד הגדול הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א ואומר לו – אני לא מוציא את הפסק בלי שאקבל את הסכמתו של נשיא בית הדין הגדול".

"נשיא ביה"ד הגדול לא רק שלא הסכים, אלא כתב קונטרס ארוך ובו הוא משיב על כל הבירור ההלכתי והעמיד אותו על העקרונות של הטעויות שנמצאות בפסק הדין, ומסקנתו היתה שהגט פסול, הזיכוי פסול, והוא לא מתיר באופן העקרוני את הזיכוי הזה, שכן לא יתכן שבעל שלא גילה את דעתו בשום שלב על רצונו לתת גט. כל הטענות היו מצויות בכל אותם כתבי מחאה שיצאו על הפסק, הן מביה"ד של מרן הגר"נ קרליץ שליט"א, הן על-ידי הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ואליהם הצטרפו מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א, מרן הגר"ש הלוי וואזנר שליט"א, מרן הגר"נ קרליץ שליט"א, מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א ומרן הגר"ג אדלשטיין שליט"א"

חרף פסק הדין המפורט והמנומק, אשר דן מפרט ומתייחס לכל הנקודות של ביה"ד בצפת, אותו כתב נשיא ביה"ד הגדול, החליט ביה"ד בצפת להמשיך ולהביא את "פסיקתם" ולבצעה הלכה למעשה. "לאור ההתנגדות הנחרצת של נשיא ביה"ד הגדול, ואז הוא צירף למהלך הזה של זיכוי גט את אחד הדיינים הותיקים, וביקש שיתמוך בפסק שלהם. הוא אכן הצטרף ואת תמצית פסיקתו הוא מצרף לפסק הסופי בדברים הבאים; 'אחר שקראתי מה שכתב והאריך הגאון ר' אוריאל לביא ודבריו נכונים מאוד ואני מצטרף לדעתו להתיר במקרה המיוחד שלפנינו', וזה היה המשען והיסוד שעליו הוא בנה כדי להוציא את פסק הדין, למרות שלאחר מכן כתב אותו דיין, שכל מה שכתב היה רק לפלפול בעלמא ולא הלכה למעשה, כך שבסופו של דבר מתברר, שאף אחד לא מצטרף אליהם הלכה למעשה".

בנקודה המרכזית הזו, מתעכב הגר"א שרמן שליט"א באריכות. "גם אם נאמר שאותו דיין נשאר בהסכמתו, עדיין בעניינים הנוגעים להתרת אשת איש לעלמא שהוא דבר הקשור לקדושת כרם בית ישראל מפני חלילה פגם של ממזרות, זה מונח ומוגדר בנושא שהוא מיסודי התורה, הרי שכל חשובי הרבנים והדיינים חיוו את דעתם באופן ישיר שאי אפשר כך להתיר אשת איש, אבל הוא התעלם מכל הטענות והביקורת, למרות שגם הוא יודה ויסכים שמדובר על גדולי וותיקי תלמידי חכמים מביה"ד הגדול והאזורי והארצי. גם פסק דינו ההלכתי של הגאון רבי משה מרדכי פרבשטיין שליט"א ראש ישיבת חברון, ולזה גם הצטרף מי שהיא אב בית הדין ואותו הוא מחשיב כמורו ורבו הגרא"ד אויערבאך שליט"א שגם הוא הצטרף לפסיקתו. למרות כל אלו, הוא משיב בפסק דין גלוי שהוא נשאר בעמדתו ובפסק הדין שלו".

המציאות הנוראה היא, שהרב לביא ובית דינו המשיכו לעמוד מאחורי ההיתר לאותה אישה, למרות שדעת רוב בנין ומנין של גדולי ישראל והפוסקים שליט"א, כך גם של גדולי וחשובי הדינים בביה"ד הגדול והאיזורי אמרו לו את דעתם בנימוקים ובירורים מתוך הפסק, כך שכאן מדובר בעניין שהתברר והתלבן באופן יסודי בבית המדרש, וחרף כל אלו, הרי שבעינין כה חמור שקשור להתרת אשת איש לעלמא ובממזרות, אדם בדעת יחיד (גם אם הצטרפו אליו עמיתיו להרכב, הרי שאת כל העניין הוביל הרב לביא באופן אישי) נותר בשלו, ונתן בידיה של האישה גט, כך שתוכל להינשא עם כל המשמעויות שיש לכך.

"לא אכנס לכל פרטי הדין המעוותים בפסק הדין שלו", אומר הגר"א שרמן שליט"א, "רק אומר נקודה אחת עקרונית הלכתית שהיא למעשה עומדת בבסיס כל הפסיקה הלכה למעשה ולענ"ד די בכך כדי להוריד כל בסיס ויכולת לפסיקה הזו. הוא כותב, שהוא רואה את ההגדרה הרפואית-מדעית של הצמח באותה הגדרה של שוטה. יש כאן למעשה קביעת בי"ד איך להגדיר את מצבו של הבעל שמוגדר צמח, והוא קובע כקביעה עובדתית, שמבחינה רפואית הבעל מוגדר כחולה המצוי בהכרה, אך אין כל אפשרות לתקשורת עם הבעל ע"י שיחה עמו או העברה הודעה וכיו"ב".

מחאת גדולי ישראל נגד פסק הדין (צילום: shutterstock)
מחאת גדולי ישראל נגד פסק הדין (צילום: יתד נאמן)

כאן נצטט את מה שנכתב בפסה"ד מילה במילה: "כאמור הבעל נפגע פגיעת ראש קשה, אינו מתפקד לחלוטין, ואף אינו מסוגל לנשום ללא סיוע רפואי וניזון באמצעות הזנה מלאכותית. על יסוד החומר שבפנינו ובעקבות הביקורים בבית החולים ושמיעת חוות הדעת הרפואית, הגענו למסקנה ברורה שאין בה ספק – הבעל במצבו הנוכחי אינו כשיר לחלוטין לכל סוג של תקשורת עם הסובב אותו, ולא ניתן להסדיר גט בדרך המקובלת. אמנם מבחינה רפואית, הבעל מוגדר כחולה המצוי בהכרה, אך אין כל אפשרות לתקשורת עם הבעל, כגון באמצעות שיחה עמו או העברת הודעה כתובה וכיוצ"ב.

"כל השנים הללו הבעל מצוי בעולם פנימי וסגור משלו, דל ורדוד ביותר. גם לאחר בדיקות כאלו או אחרות, אין דרך לחשוף את מידת הבנתו ביחס לכל הסובב אותו, ואין דרך לתקשר עמו ולעמוד על מידת הבנתו במושגים הבסיסיים עבורו. לפי חוות הדעת הרפואית המוסמכת, הבעל אינו מודע ואינו מבין ברמה המינימאלית והבסיסית ביותר, אף את הצרכים בסיסיים שלו".

בנקודה זו, ממשיך הגר"א שרמן שליט"א ומתמקד בהבדל היסודי והתהומי מבחינה עובדתית-רפואית, שבין מי שמוגדר כ"צמח" לבין שוטה, וכהקדמה לעניין מהותי זה, הוא מצטט בפנינו אגרת של מרן החזון איש זצוק"ל (אגרות החזו"א ח"א לא): "בירור משפט בבחינת הלכה למעשה, נחלק לעיונים שנים. העיון הראשון להניף הסלת הנקי סעיפי המשפט התוריים, ואחריו עיון השני החדירה בהעובדא הנוכחת לפנינו במעלותיה ומגרעותיה ובדיוק משקל של כל פרק מפרקיה, כדי להתאים את הנידון על סעיף ההלכה המכוון אליו, ומרובים המכשולים של ההתאמה כוזבת מהמכשולים ביסוד ההלכה, ז"א אף שאי הדיין אומר על מותר אסור ועל אסור מותר בכל זאת הוא נכשל בהמעשה שבא לידו ומחליט בכח מדומה שזו שבא לידו היא של הסעיף הידוע, בעת שהעלים עין מקו דק רב הערך בפלילת המשפט הנבנה תמיד על קווים שכליים דקים, ובהעלמה זו הוציא משפט מעוקל מעוות לא יוכל לתקן. ובשל העיון האחרון נשללה ההוראה מן ההמון אף בדברים שהאסור והמותר מפורסם תכלית הפרסום ונתנה לחכמים שבכל דור לחקות לאשורה של כל שאלה המופיעה מזמן לזמן, שהחכמים יפטרוה מנקודת עיון מקיף והסתכלות בהירה". עד כאן לשונו הזהב של מרן החזו"א זצוק"ל, וכידוע, ההגדרה של "מעוות לא יוכל לתקן" מתייחס בעיקר לעניינים של אשת איש וממזרות.

"נתחיל במישור העובדתי בהגדרת אדם 'צמח' ואדם 'שוטה'. מה הם המושגים המרכיבים את ה'הכרה'? אלו הם מושגים המיוחדים לאדם והם: רגש, צער, שמחה, פחד, רצון וכו'. חלקים נוספים זו הדעת שהיא חלק מהחשיבה ואת ההכרה שכוללת את המודעות של האדם לעולמו הפנימי והחיצוני. אלו הם החלקים שמאפיינים אדם מעבר למאפיינים הפיזיולוגיים שלו. כל הפסק דין מתבסס על דימוי של ההגדרה הרפואית של הצמח להגדרה הרפואית של השוטה וכאן יש את הסתירה הרפואית. לשוטה יש עולם של הכרה. יש לו רצון. רגש. פחד. חלק של הדעת משתבש – השימוש בחכמה שמביאה לדעת הנכונה זה אשר נשתבש, אבל כל החלקים האחרים קיימים, בעוד לפי הקביעה הרפואית הידועים והדברים אושרו לי ע"י פרופ' הרב אברהם שטיינברג וכתובים באנציקלופדיה הלכתית רפואית שערך (כרך ד' ערך "נוטה למות'), ולאחר שיחה עמו הוא אמר, שעל פי המחקרים המדעיים ההגדרה של הצמח היא, שאמנם החלקים הפיזיולוגיים קיימים, אבל החלקים המהווים את מרכיב האדם, והוא הרצון, ההכרה, הפחד, המחשבה והחשיבה, נפגעו כתוצאה מהפגיעה המוחית כאשר יש חלקים שנפגעו בצמח שמעידים על זה, ומנגד, כל יסוד הפסיקה והמקורות שהם מביאים בפסק הדין, כולם עוסקים בשוטה, וכאן הם מביאים את כל המקורות בראשונים ובאחרונים, אבל כל הבסיס נאמר בשוטה כיוון שיש לו אישיות של אדם, וההלכה לא דיברה על מציאות שאיננו יודעים מה החלק של האישיות שבו, אמנם הכל קיים בחלק הפיזיולוגי, לב פועם, ריאות נושמות, תחושות ורפלקסים שפועלים וקיימים, ממילא זה שונה במהות מהעניין של שוטה. כאן העמידו בניין שלם על יסוד ובסיס של דימוי מוטעה, כפי שאמר מרן החזון איש שטעו בהתאמת ההלכה לעניין המציאות עליה רוצים לפסוק".

התייחסות מרכזית ויסודית זו, איננה היחידה. ישנם עוד קביעות עקרוניות בדרכי הפסיקה בענייני עגונות הלכה למעשה שביה"ד בצפת טעה בהם, אך שוב, מבלי להיכנס לברור העניינים ההלכתיים שמקומם בבתי המדרש ובמיוחד בעניינים הקשורים בעגונות, מביא הגר"א שרמן שליט"א את דברי מרן הבית יוסף (בשו"ת בדין "מים שאין להם סוף"). בתשובה זו לשאלת המבי"ט רבי משה מטרני, אשר ביקש להתיר עגונה בנסיבות שהבעל נעלם. כידוע, שבנושא זה התלבנו העניינים ההלכתיים ובה יש את התשובות הרבות ביותר, כאשר החכמים בכל הדורות השקיעו רבות במצווה גדולה זו של התרת עגונה.

"רק אומר נקודה אחת שדי בכך כדי להוריד כל בסיס ויכולת לפסיקה הזו. הוא כותב, שהוא רואה את ההגדרה הרפואית-מדעית של הצמח באותה הגדרה של שוטה. הוא קובע כקביעה עובדתית, שמבחינה רפואית הבעל מוגדר כחולה המצוי בהכרה, אך אין כל אפשרות לתקשורת עם הבעל ע"י שיחה עמו או העברה הודעה וכיו"ב"

הנקודה המרכזית היא, כיצד ניגשים לדון בענייני עגונות בפסיקה הלכה למעשה, ובזה התווה מרן הבית יוסף באופן בהיר עד מאוד. "תחלה אקדים ואומר, דאע"ג דבעיגונא הקילו לאו רבותא היא להקל ולהתיר מתוך אומדנות. אדרבא, יש להיות מיראי הוראה, ואף אם יראה בעיניו שיש ראיות להתיר, לא יצא מלפניו היתר לא בכתב ולא בעל פה, עד אשר יתאספו כל בעלי הוראה ויסכימו כולם או רובם לדעת אחת. צא ולמד ממה שכתב הריב"ש ז"ל על מי שהתיר עגונה אחת ולא נמלך בחכמי העיר וז"ל: 'והנה אין החכם המתיר מנוקה משגיאה כבודו במקומו מונח על שלא קרא כל חכמי העיר ההיא ושירדו כולם למנין ויסכימו בהיתר...".

בתשובות הריב"ש (סימן שע"ז) שם הוא כותב: "שבנידון זה שתלוי בסברא... ועניין זה הוא חמור מאד, שהרי אם אין זה מסיח לפי תומו אין כאן עדות כלל, ואם נישאת תצא, היה ראוי שלא להתירה אלא בהסכמת רוב חכמי הארץ השוכנים במדינותינו, רוב בניין ורוב מניין, ובראשם הרב רבינו ניסים נ"ר, לא שיסמוך חכם אחד על סברתו להתיר...". הגר"א שרמן שליט"א שמצטט בפנינו את הדברים מסכם ואומר: "בנדון שבפנינו אב ביה"ד בצפת ובית דינו, למרות שהענין נתברר ורוב מנין ובנין של גדולי הדיינים התנגדו לפסק הדין, פסק הלכה למעשה והתיר את העגונה בניגוד לעקרונות שהתווה מרן הב"י והריב"ש".

אני מבין שלאחר פסק הדין ניסיתם לפנות אליו שיחזור בו ובכל זאת לא חזר?

הגר"א שרמן שליט"א: "אני אישית דיברתי איתו פעמיים ואני יודע גם מה חברינו בבית הדין הגדול נשאו ונתנו עמו, ואחרי שדיברו איתו נשארו הדיינים נחרצים בדעתם, ולכן מדובר במקרה חמור ביותר, כאשר רואים בכל ספרי הפוסקים כיצד נגשים לעסוק בענייני עגונות, שצריך לראותו משני הצדדים, לא רק את האינדבדואל, את האשה העגונה, שברור ומצווה לעזור להתירה, אבל מצד שני, לראות את הכלל, את המכשול הגדול והעצום שעלול לצאת מפסיקה מעוותת ולא נכונה, שעלולה ח"ו לגרום מכשול לדורות בממזרות. כל גדולי הפוסקים מקדמת דנא מתבטאים באותה דרך, כי כמו שכותב רבי אברהם הלוי (בעל ה'גינת ורדים' אבן העזר כלל ג' סימן י"ז) שמתאר את הקשיים והלבטים של בעלי ההוראה בדיני עגונות בבחינה מעשית: 'ליבי חרד בקרבי לקרבה אליהם, כי משני הצדדים דוחקא וקשיה ואין דרך לנטות ימין ושמאל כי המחמיר במקום שראוי להקל אין רוח חכמים נוחה הימנו מפני קלקול העגונות, היותם חיות כאלמנות בקיפוח פרנסה ודוחק השעה מרעה לרעה, אבל אם נטה קצת לקהל, שמא יהיה כישלון בדבר ערווה החמורה וגורם להרבות ממזרים בישראל...'.

"משמעות הדבר, שאמנם עושים מצווה והחסד עם העגונה, אבל מצד שני אם עשו טעות, הרי יש לכך השלכה על כלל ישראל ועל קדושת כרם ישראל. אם לא שומרים מכל משמר על הראייה הכפולה, המאוזנת והשלימה של שתי התוצאות, כאשר על פי ההלכה, התוצאה שנוגעת לרבים גוברת על התוצאה שנוגעת ליחיד.

"אין ספק שמה שעשה הרב לביא נובע מתוך רצון להציל את האשה האומללה מהמקרה הקשה בו היא נמצא, וחז"ל גם לימדו וחינכו אותנו לשקוד על התרת העגונות – מתוך אותה מציאות הכ"כ טראגית נוראה וקשה, שהיא כאלמנה חיה שאינה יכולה להמשיך ולהבנות. אין ספק שזה היה הדבר שהניע אותו וכך גם רואים בפסק, אבל במידה ומסתכלים על היחיד, על המציאות הקשה של אותה אשה בלבד, אבל לא שם את עינו ואינו חרד לעניין של הנזק של כלל ישראל והפגיעה של קדושת כרם בית ישראל, שהוא ענין של יוחסין לדורי דורות, זו הנקודה. מה גם שכבר רוב מנין ובנין של הדיינים ותלמידי החכמים התנגדו לפסיקה זו, והוא נהג בניגוד מוחלט למה שהנחה אותנו מרן הבית יוסף.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"כאן הוא מביא ציטוט מעניין במיוחד שהתבטא אחד מגדולי חכמי ספרד, בשו"ת של רבי שמואל מדוליוני שהוא משווה את המורה בשאלת עגונה 'ללהט החרב המתהפכת פנים ואחור, משני קצוות אשר לשאול הגיעו, אם לצד ההיתר – פן יפגעו באיסור ערווה החמורה ואם לצד האיסור.. הרי אין דעת חכמים נוחה הימנו... ומי זה יערוב על ליבו לבוא במצור ובמצוק אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, ברם את זה לעומת זה ראיתי... וכל הספרים מלאים ויראו המורים המביאים צדדים וצדדי צדדים לשוטט בדרך ההיתר, וזה היה להם לדרך', אבל רואים במפורש שהעיקרון הוא, שלא לנטות ימין ושמאל".

בסיום השיחה מבקש הגר"א שרמן שליט"א להתייחס לפן הציבורי בכל הפרשה, ולהשלכות החמורות הנובעות מ"פסק דין" זה. "ברגע שפסק הדין הזה יצא, קמו נציגות ארגוני הנשים שהן רואות כדגל לעסוק ולהציל את העגונות ממצבן הקשה, כאשר הן רואים את ההתנהלות של בתי הדין לדורותיהן, כהתנהלות שמחמירה ולא רואה מספיק את כאבן וצערן של הנשים העגונות, והן יצאו בהרגשה שהם כאילו הצליחו. אבל צריך לזכור, לא רק שהם הצליחו בגלל ההזדהות עם אותה עגונה מסוימת שביה"ד נתן לה את הגט. עומק השמחה שמלחמתן היא לשנות את דרכי הגישה של ההלכה כשעוסקים בעגונות. לראות רק את האינדיבידואל, ולא לראות את התוצאה הקשה שנובעת לכלל. כבר ידוע איך מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל הגדיר את אותם נשים מהתנועות הפמיניסטיות – ומדובר בנשים שומרות מצוות: צריך לדעת כי אין זה בשביל שנשים פחותות בדרגות הקדושה וכו'... הם באידיאולוגיה שלהם זה נושא שיווין המינים, זה נשאב מתוך השקפת עולם חילונית, של אומות העולם. הם רוצים לסרס את התורה ולהכניס לה מרכיבים שבנויים מאומות העולם והן ממש כופרות בתורה.

הראשל
הראשל"צ הגר"י יוסף: "קשה מאוד לסמוך להתיר איסור א"א החמור" (צילום: יתד נאמן)

"השקפת העולם שלהן היא, שרק האינדיבידואל קיים ואין מבט על הכלל. רק זכויות האדם באשר הוא, אבל זכויות העם וקדושת עם ישראל לא קיים אצלם כלל. הם מתמקדים רק בזה וכתוצאה מכך הן מאמצים השקפת עולם שמעוותת את יסודות התורה. זה מה שעומד למעשה מאחורי הרבה הצעות חוק שעכשיו מוצעות בכנסת שכל עניינם הוא, לא לראות את הכלל אלא רק לראות את טובת האינדיבידואל, ורק זה עומד לנגד עיניהן. בעם ישראל, אם רוצים לראות את הראיה האמיתית, כמו בנושא שאנו עוסקים בעניין העגונות, חייבים לראות את כל ההשלכות, את הפרט והכלל יחד.

"אצל רבים מאבות בתי דין כבר קיימים בפניהם מקרים של נשים שלא הצליחו לקבל את גיטן, והם באים וטוענים: הנה, יש לנו תקדים. תעשו זיכוי ותשחררו את האישה האומללה, בלי לדעת שהמהלך הזה מערער ופוגע ביסודי התורה. זה משתלב עם אותו מאבק שמנסה לקעקע את כל יסודות התורה, ולא אתפלא אם מאחורי כל ההצעות הלל הנוגעות ליחוסין שזה נוגע לכלל ישראל, כמו כל נושא הגיורים וחוק הגיור של שטרן, חוק האימוץ שיאפשר לאמץ גם ילד נכרי ולא ידעו שהיא איננה יהודיה עם כל ההשלכות החמורות שיש לזה, גם מונחת הצעת חוק של 'אפקיענן לקידושין' ועוד כיו"ב, כל הדברים האלו מטרתם לעקור את יסודות התורה, לשנות את יסודות הדת, לשנות את כלל ישראל ולמוטט את כרם בית ישראל".

הגר"מ פרבשטיין: על המכשלה הגדולה שמתחת ידכם יצאה
הגר"מ פרבשטיין: על המכשלה הגדולה שמתחת ידכם יצאה