אאא

חג סוכות הוא אחד משלושת הרגלים המוזכרים בתורה. הוא חל ביום ט"ו בתשרי למשך שבעה ימים: "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיי" (ויקרא כג,לד). היום הראשון של סוכות הוא חג, שאר ששת הימים שאחריו נקראים חול המועד. בעוד בחג אסור לעשות מלאכה כשבת (למעט לצורך אוכל נפש), בחול המועד מותרת מלאכה, אלא שחכמים הורו שלא לעשות בה מלאכה שאיננה הכרחית.

סוכות  נקרא גם חג האסיף, כי הוא חל זמן אסיפת התבואה מן השדה "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (דברים טז,יג). זמן זה הוא התקופה השמחה של החקלאי, לכן רק על חג זה נאמר "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (שם,יד).

בניגוד לחג הפסח, בכל אחד מימי חול המועד סוכות אומרים הלל שלם. בבית המקדש היו מקריבים בכל יום קרבן מוסף השונה בכך שמספר הפרים יורד בכל יום. ביום הראשון הוקרבו 13 פרים, בשני 12 וכך הלאה עד שביום האחרון הוקרבו 7 פרים. סך הכל הוקרבו 70 פרים, וחז"ל מצאו הקשר ביניהם לבין מספר אומות העולם.

במשנה רגילים לכנות את סוכות בשם חג, ללא תוספת. סוכות הוא גם התאריך האחרון להבאת ביכורים, לאחר מכן, יכול החקלאי להביא ביכורים אך ללא אמירת "מקרא ביכורים".

שם החג נגזר מציווי התורה "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג,מב). סוכה הינה  דירה קטנה המורכבת משלוש דפנות לפחות (אפשר גם שתיים וחצי) ומגג העשוי מענפי עצים או כל חומר צמחי אחר (למעט פירות). גודלה המזערי של הסוכה צריך להיות כחצי מטר על חצי מטר וגובהה כשמונים סנטימטרים.

בכל שבעת הימים יש חובה לגור בתוך הסוכה, ולכן חובה לאכול ולישון בתוך הסוכה. מכיון שמצוה זו היא מצות עשה התלויה בזמן, נשים פטורות מישיבה בסוכה.

מצווה נוספת מן התורה בסוכות היא נטילת ארבעת המינים: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל" (ויקרא כג,מ). חכמים זיהו את ארבעת הצמחים האלו כאתרוג, לולב (ענף צעיר של עץ תמר), הדס וערבה. את הלולב, ההדס והערב אוגדים יחד ואליהם מצמידים את האתרוג, ומנענעים לארבע רוחות השמים למעלה ולמטה. מצות ארבעת המינים נוהגת בכל ימי סוכות למעט שבת.

בבית המקדש היו מקיפים בכל יום את המזבח עם ארבעת המינים, לזכר זה תיקנו חכמים, להקיף את בימת בית הכנסת. הפיוט שאותו אומרים בשעת ההקפה מכיל בכל שורה את צמד המילים "הושע נא", ולכן רגילים לכנות הקפות אלו בשם "הושענות".

דין נוסף שנהג בבית המקדש, היה ניסוך המים על גבי המזבח. מכיוון שדין זה נלמד בתורה שבעל פה, קמו עליו מערערים, מקרב אלו שלא קיבלו את דברי החכמים. כדי לתת תוקף לדבריהם, התקינו חכמים שפעולת שאיבת המים תהפוך לטקס מרכזי ברוב שמחה ופאר. עד כדי כך היה האירוע המוני עד שהמשנה אומרת "כל שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו" (סוכה ה,א).

לזכר טקס זה נהגו בקהילות ישראל לערוך בכל ערב מימי חול המועד סוכות, חגיגת "זכר לשמחת בית השואבה", ובו שירים וריקודים המוניים בליווי תזמורות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הטעם לניסוך המים קשור גם לדברי המשנה במסכת ראש השנה (א,א) האומרת שבחג הסוכות  נידון העולם על המים, כלומר על כמות המשקעים השנתית שתרד באותה שנה.

חכמי הנסתר, חילקו את שבעת ימי סוכות לשבעת אבות האומה: אברהם, יצחק יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד. בכל יום "מזמינים" אורח אחר מהשבעה לסוכה, ומכיון שאורחים בארמית נקראים אושפיזין, כך גם מכונה הזמנה זו הפותחת במילים "עולו אושפיזין עילאין" (כנסו אורחים עליונים).

היום השביעי של סוכות, נקרא גם יום הושענא רבה (בארמית: הושענא גדולה). ביום זה הקיפו במקדש את המזבח שבע פעמים ולכן גם בבתי הכנסת מקיפים את הבימה שבע פעמים. מנהג נוסף ביום זה הוא חביטת אגודת ערבות ברצפה.

על פי חכמי הסוד, ביום זה מאושר גזר הדין שנחתם ביום כיפור, ולכן נהגו להרבות בו בפיוטי תחינות. נהגו לאחל איש לרעהו בהושענא רבה "פיתקא טבא" (בארמית: פתק טוב), כאות לכך שגזר הדין יאושר לטובה. בקהילות אשכנז נהגו להתפלל חלק מתפילת שחרית בנעימת יום כיפור. בליל הושענא רבה, יש שנהגו לקרוא בציבור את כל ספר דברים ויש שנהגו להשאר ערים כל הלילה בלימוד תורה.