אאא

"אני רוצה לדבר אל האנשים באיראן. אני רוצה לומר להם שהנשיא שלהם, מר אחמדינג'אד, בייש את איראן ואת העולם כולו. הוא מבייש את אלה שעוד מאמינים כי אפשר ליצור עולם טוב יותר. הוא הסית ללא סייג לג'נוסייד מעל בימת הוועידה. הוא הכחיש את השואה. הוא מכחיש השואה המפורסם ביותר בעולם. אדם כזה לא צריך להזמין לכינוס של האו"ם, אלא לאסור באשמת הסתה לרצח עם ולשפוט אותו בבית המשפט של האו"ם - בית הדין הפלילי הבינלאומי. הוא אשם בביצוע פשעים נגד האנושות", כך אומר חתן פרס נובל וסופר השואה אלי ויזל.

"והמדינות האירופיות שיצאו מהאולם? להן אסור היה לבוא לכאן בכלל. הן היו צריכות לעשות מה שמדינות רבות אחרות עשו - להחרים. אבל משעה שהגיעו, אני מריע לשגרירים שיצאו מהאולם במחאה על ההתבטאויות המסיתות של הנשיא האיראני.

האירופים הוכיחו שהם רגישים יותר, ובאמת ראוי שמי שעל אדמתם התרחשה השואה יהיו רגישים יותר. במעשיהם היום הם קיימו חובה מוסרית, והוכיחו שמוסר הוא בעל ערך בפוליטיקה הבינלאומית.

אחמדינג'אד ובני בריתו מגלמים בעצם הווייתם את כל מה שהפוך לזכויות האדם, והוא עצמו נשא נאום גזעני. אני בעיקר כל כך מאוכזב מהאו"ם. פעם היו לי תקוות מהגוף הזה. הייתי שגריר של רצון טוב של האו"ם. האו"ם היה צריך לומר לנשיא איראן: אולי לא תבוא. אולי תשלח מישהו אחר. אבל הוא רצה פרובוקציה. הוא גם קיבל אותה.

אני יודע שהיו רבים שמחאו כפיים לנאום של האיש הזה, שעמד על הבימה והכחיש את השואה. הם טועים. אני משקיע את מה שאני יכול בדורות הצעירים, באלה שעוד יכולים לקבל את החינוך וההשכלה כדי שלא יהפכו להיות כמו אחמדינג'אד.

התקווה שלי היא האנשים הצעירים שהיו כאן היום, הישראלים והיהודים. התקווה שלי היא הדרך שבה הם עמדו יחדיו נגד אחמדינג'אד ונגד תופעות הגזענות. זו המחויבות שלנו לאנשים הצעירים, להמשיך במלאכה הזו. אלה שמכחישים את השואה? כנראה אותם אי־אפשר כבר להציל. אנחנו צריכים להסתכל קדימה, אל הדור הבא. אני רק עד. ועל עדים מוטלת החובה לומר את האמת. זו חובתנו. להמשיך".