אאא

ושוב פעם, ופעם אחר פעם, אנחנו מוצאים את עצמנו במלכוד, לא פה ולא שם, ומכורח הנסיבות אנחנו מוצאים את עצמנו נקרעים בין הצדדים, כאותו הילד הנקרע בין הבחירה הקשה בין האבא לבין האימא, כולם רוצים לדאוג לנו, כולם מדברים לטובתנו, אך אותנו אף אחד לא שואל במה אנו חפצים ומה מתאים לנו.

מחד דרך החילון, אינה דרכינו, דרך הפשרה הדתית אינה צור מחצבתנו ומאידך, ההקצנה החרדית גם היא אינה דרכנו, דרך ההתבדלות וההסתגרות אינה מתאימה לנו.

מכורח האין ברירה, נכנסנו כאיש אחד בכנפיה של האשכנזיות החרדית, אך האם כך ראו רבותינו ואבותינו את בניהם ותלמידיהם אחריהם כדרך הנכונה?

בקום המדינה זה משך מכאן וזה מכאן. הקיבוצים, הממסד, וקבוצת האליטה השלטת, חפצה בציבור עדות המזרח, כדייג האוהב דגים על מנת לטגנם במחבת, וכך רצו לראות את כולם חילוניים, או כאלה שזיקתם למסורת, היא כאל סממן ארכאי היסטורי ותו לא.

לעומתם, אלה שחפצו להציל את הציבור הספרדי מ"שמד רוחני" ועסקו בקירוב, חפצו להטמיעם בתוכם בלבוש בסגנון וחשיבה, אך אלה כאלה לא פסחו אף פעם על מצוות הקיפוח ואפליית הספרדים, וראייתם כסוג ב' ונחות, ולכל היותר כמסכנים שיש לרחם עליהם ולחנכם, ואולי בחלוף הדורות יבואו על תיקונם.

מלאכתם לא לגמרי צלחה, אלה לא הצליחו "לחלן" את כולם, ואלה לא הצליחו לעקור מקרבם את גאוותם הספרדית, ואת הכמיהה למסורת ומנהגי אבות.

הניסיון להפוך את כל הספרדים החרדים לדבר ה', לחברת לומדים כדרך הליטאית האשכנזית, לא צלח ולא יצלח. ואנחנו רואים כי הדור השני והשלישי בסכנה של פריקת כל עול, באשר כבר אמרו קדמונינו הרבה עשו כר' שמעון ולא עלתה בידם (ברכות דף ל"ה ע"ב).

הספרדים, הם ורבותיהם וגדוליהם מאז ומעולם, ראו את העיסוק במלאכה כערך, ושילוב לימוד תורה בהיותם עוסקים במלאכה כאחד, כערך עליון.

המוני העם הוקירו והעריצו את הרבנים ותלמידי החכמים שעם היות תורתם אומנותם רוב שעות היום, לא בחלו בעסק הפרנסה ולא ראו בו פחיתות כבוד. המתכונת על פיה מי שעוסק רק בלימוד תורה, נתמך למחייתו ע"י הזולת, היתה אופציה מיוחדת ונדירה המיועדת רק למיוחדים שעתידם כגדולי האומה נראה באופק.

הפיכת חברת לומדים לנחלת הכלל, אינה מתאימה לאופי המיוחד של הספרדים, לעדינותם ולרגש הכבוד העצמי שלהם.

כל ארגוני ופעילי החזרה בתשובה, שהשיבו המונים למצוות ולתורה ולהם זכות לדורות, טעות גדולה טעו כשכרכו זאת בהדמות לחוג בני התורה ועזיבת המלאכה וחיי המעשה, דבר שע"פ רוב אינו מתאים ואינו מצליח.

אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ולא כולם צריכים להיות אברכי כוללים. אין הלימוד בכולל יעד ומטרה בחיים, זהו אמצעי חשוב להעמדת דור של תלמידי חכמים ורבנים. ולכן מי שאינו מהסוג הזה, חבל על זמנו, ופרנסתו ופרנסת בני ביתו חשובה יותר מכל דבר אחר. ועליו נאמר גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים (ברכות דף ח' ע"א), וכי כולם מתאימים להיות בני תורה ואברכי כולל?

הכנסת הנוער לדרך ללא מוצא כזו שבסופו של דבר המקום היחיד שיגיע אליו הוא הכולל שבו יחיה בדוחק, כמוה כהכנסת הפר ל"קוראלס", ששום ברירה אחרת לא תוותר לו.

תמהני איך המנהיגים אינם רואים כל זאת? הטחו עיניהם מראות? ולמה לא ילמדו מדרך קדמונינו והנהגתם, היש מישהו בעולם שיחלוק על משנה מפורשת "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון (אבות ב,ב).

ה"גבירה" שהיא התורה אינה צריכה לחשוש מה"שפחה" שהם לימודי החול ועסק הפרנסה. עלינו החוב מוטל להקים מוסדות מתאימים ברוחניותם שיקנו ערכי קודש יחד עם לימודי החול, המכשירים אדם לעתיד מתאים בחברה המודרנית.

עלינו להודות בפה מלא כי עד עתה שגינו ועלינו לתקן את אשר עוותנו. דברי אלה אינם מיועדים כי אם לצבור שלנו הספרדים ועדות המזרח. ירצו אחרים לעשות כמונו טוב, לא ירצו אולי עוד יותר טוב.

אבל יש לומר די מהפטרונות הזו עלינו, כאילו אנחנו סומים בארובה, ורק באנו לכאן לארץ ישראל כדי שילמדונו הם אורחות מוסר ודרך חיים.

יש לומר בפה מלא כי דרכינו אינה דרך התבדלות, ודרך הקצנה. דרכינו היא דרך המתינות והסבלנות, דרך הרואה בחיוב והערכה מי שמתפרנס למחייתו, ומוקירה ומעריכה לומדי תורה ובעלי מקצועות מתקדמים כשהם בעצמם תלמידי חכמים, המשלבים תורה ועבודה מקבלים מקום של כבוד בכותל המזרח.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

נוכל לשנות, כי בידינו הדבר!

המנגנון הקיים כנראה פשט את הרגל, ההתבטלות וההכנעות לפני הרבנים שאינם בעלי ההשקפה הספרדית המסורה לנו, אשר עם כל הכבוד שאנו רוחשים לגדולתם, פשוט אינם מכירים אותנו ואת המורשת שלנו, דינה להסתיים. אנחנו איננו כופים דעתנו על זולתנו, ובאותה מידה לא ניתן עוד לזולתנו לכפות דעתם עלינו. לא בענייני הלכה, ולא בענייני השקפת עולם. איננו עד כדי כך טיפשים ואם היינו עד עתה, התפקחנו.

המהפכה הספרדית תצליח רק אם נשכיל למצוא את שביל הזהב, המשלב יחדיו השתתפותנו בחברה והתערותנו בה ככוח מועיל ומוביל, ותורם את חלקו לבנייתה וחוסנה בכל התחומים, יחד עם היותנו דגם ודוגמא ליהדות אותנטית, המדקדקת במצוות, ושומרת על מסורתה העתיקה ומנהגיה המיוחדים.

אל לנו לפחד שוב, איך תראה תדמיתנו בעיני הציבור הליטאי החרדי. אל לנו לחשוש אם יאמרו: אם כן, אין אתם חרדים כמונו! אכן, איננו חרדים כמותכם, איננו ליטאים-ספרדים, אף איננו דתיים לאומיים המקדשים את הלאומיות על פני הדת חלילה. הננו ספרדים, יראי ה'. בין כך ובין כך איננו חלק אינטגראלי מהם, ותמיד נהיה מקובלים עליהם בערבון מוגבל, וגם אם נשיל מעלינו את כל נוצותינו הספרדיות ונהפוך לבעלי חשיבה זהה וקוד התנהגות תואם לאורח מחשבתם-אולי נזכה להחשב האחים החורגים. היקרה הדבר? היה לא תהיה!

יחד עם זאת, אין כל ספק, כי השאיפה שלנו לבניית חברה יראת השם, ועוסקת בתורה, זהה בבסיסה לתפיסה האחרת והיא תפיסת כל החרדים לדבר ה' אשכנזים וספרדים כאחד. אכן יש לנו עם אחינו האשכנזים חילוקי דעות נוקבים, אך אל לנו לשכוח לעולם שעם כל עוצמת הויכוח, המאגד והמחבר בינינו, הוא העיקרון שטבע דוד מלך ישראל, "חבר אני לכל אשר יראוך" (תהילים קיט,סג).