אאא

הציבור החרדי נמצא כעת שלא בשיא פריחתו הפוליטית והציבורית, ונתון גם לרדיפה תקשורתית. במקום לקונן על מה "הם" אומרים עלינו, עדיף שנתמקד בדברים שאנו יכולים לשפר. כפי שאמר פעם אחד מגדולי ישראל, שכאשר יהודי בתל אביב מחלל שבת זה בגלל שכאן בישיבה מישהו התבטל רגע מלימודו או זלזל בשמירת מצוות. האחריות שלנו כלפי עם ישראל באה לידי ביטוי באופן בו אנחנו מתנהגים ובאופן בו אנחנו מתייחסים זה לזה.

בימים אלה בהם אנו נוהגים אבלות על תלמידי רבי עקיבא שמתו "משום שלא נהגו כבוד זה בזה", עלינו לעשות חשבון נפש על כך שהדו-שיח היומיומי והאישי בין אדם דתי לחילוני וביתר שאת בתוך הציבור הדתי והחרדי מתאפיין בחוסר כבוד והערכה לזולת ובמקרים רבים בזלזול ואפילו בשנאה.

לצערי, עדים אנו למקרים רבים בהם אנשים יראים ושלמים, המקפידים על קלה כבחמורה, מוצאים "היתרים" לזלזל, לדבר בצורה בוטה ואף לשנוא את הזולת שבמקרים רבים ה"זולת" הוא האשה, הילדים השכנים, מתפללי בית הכנסת או כל יהודי באשר הוא שם. אותם אנשים לא יעזו להקל ראש בכל דבר עבירה שבין אדם למקום.

הם לא יכניסו לפיהם שום מאכל שיש עליו אפילו ספק רחוק בענייני כשרות, אך לדבר כלפי יהודים אחרים פתאום רבים ההיתרים. היטיב להגדיר זאת אחד מידידי, רב חשוב בישראל שאמר "בעבירות שבין אדם למקום מה שלא מותר במאה אחוז- אסור ואילו במצוות שבין אדם לחבירו מה שלא אסור במאה אחוז – הרי הוא בבחינת מותר". הדקדוק במצוות שבין אדם לחבירו צריך להיות גדול עוד יותר מאשר בין אדם למקום שהרי כל מצוה שבין אדם לחבירו היא גם מצוה שבין אדם למקום.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מדוע נפסל אתרוגו של האברך?

סיפור שראיתי מסביר זאת יותר מכל. בערב חג הסוכות, עשיתי פעם את צעדי לעבר ביתו של ר' שלום אייזין, ממורי ההוראה החשובים בירושלים באותם ימים, כדי לשמוע דעתו על כשרותו של האתרוג שרכשתי. התור לביתו היה ארוך, וגם אני נעמדתי בו עד שהגעתי לעמוד לצידו ולראות מקרוב כיצד בודק ועונה תשובות בזה אחר זה. בין הבאים עמד לו אברך משי צעיר לימים, וכולו שמחה. אתרוג כמו שיש לו, אין הרבה בירושלים, הוא סמוך ובטוח כי ר' שלום יהלל וישבח את אתרוגו לנקיות וליופי. סובב ר' שלום את האתרוג לכאן ולכאן, ובדקו היטב מכל צדדיו. הרים את ראשו, היישיר מבט חודר אל האברך ואמר בקול שקט אך תקיף: "עבורך, האתרוג פסול".

"מה פסול מצא הרב באתרוג?" שאל האברך. "כמה כסף שילמת עבור האתרוג?" שאלו חזרה ר' שלום, "מאה לירות טבין ותקילין" השיב. ואז שאל ר' שלום: "בגד חדש לחג כבר קנית לרעייתך?", "לא" השיב האברך "אברך כולל אני, ואין באפשרותי לקנות בכל חג מתנות ובגדים". אמר ר' שלום בקול ברור: "עבורך אתרוג זה פסול. לך והחזר אתרוג זה לחנות, קנה אתרוג כשר בחמש עשרה לירות, ובשאר השמונים וחמש קנה לרעייתך ולילדיך בגדים חדשים לחג, כדי לשמחם בשמחת החג, כפי שנפסק בשולחן ערוך". ראיתי ונפעמתי, יש להדר יותר במצוות של בין אדם לחבירו, מאשר מצוות שבין אדם למקום.

ספירת העומר המכינה אותנו לקבלת התורה, והאבילות על תלמידי רבי עקיבא צריכים לעורר אותנו להקפיד בכבוד הזולת. כעת, לקראת ל"ג בעומר, שזהו זמן של שמחה, רבים מתמקדים בשמחה ובהילולא דרבי שמעון. חשוב לזכור כי זהו זמן בו יש לדקדק עוד יותר בבין אדם לחבירו, השמחה צריכה להיות בהקפדה יתירה על מצוות. המצווה תעצים את השמחה, והשמחה תעצים את המצווה. אי אפשר לזה בלא זה. אם נקפיד לכבד זה את זה, נעמוד טוב יותר באחריות שלנו כלפי כלל ישראל.

הכותב הוא מרצה ומחבר הספר "מאיש לרעהו" על מצוות שבין אדם לחבירו.