(צילום: www.2eat.co.il)
(צילום: www.2eat.co.il)
אאא

כאחד שקשה עליו העמידה על שתי רגליו, שלוש רגלים זה מתכון בדוק לסחרור והתרסקות בקול רעש גדול. ובכל זאת, לו אני נדרש לבחור את "חג החגים" שלי, הפור נופל ללא ספק על חג הפסח שאהוב עליי מכל החגים גם יחד. וזאת, חרף המגבלות והחומרות הבלתי אפשריות הנהוגות בק"ק חב"ד ליובאוויטש בחג הפסח. חג הסוכות לעומתו, אפעס יומרני ומאכזב...

זה מתחיל ב"תשבו כעין תדורו" שנדרש מאתנו לגבי השהות בסוכה, מה שמחייב אותי כחב"דניק אדוק, גם את השתייה בסוכה. משם זה ממשיך לסאגת מחירי ארבעת המינים הכואבת שכבר מזמן קיבלה צורה וצבע של קרטל אימתני רב זרועות. ומסתיים איך לא, במחיר המופקע שדרש ממני בחיוך ענק וזחוח, ילד מנומש וממולח בפתחו של שוק מחנה יהודה, בעבור חמש הערבות המסורתיות לחביטת העצבים של הושענא רבה.

"זה בהכשר של אגודת הרבנים מאשדוד" ניסה בכל כוחו לשדל אותי. "אני מלוד", עניתי לו. "אין בזה חשש גזל" המשיך הנער להשתדל ולעלות על עצביי הרופפים ממילא. "שבעה שקלים לחמש ערבות זה חתיכת גזל חמוד שלי" עניתי לו בקוצר רוח.

"הוא בטח עומד פה מהבוקר, מסכן... למה אתה עושה לו את זה? תקנה וזהו" נזפה בי הגברת. אז קניתי וזהו.

"הבטן שלי מתהפכת, בואי נאכל משהו לפני שנרד למרכז" הצעתי בנימוס ובהחלטיות.

"לא יכול להיות שבאנו עד לכאן רק בשביל שופינג וערבות. זה הרי לא עליה לרגל אם לא אוכלים איזה משהו טוב. לא סתם עלינו לירושלים, נכון"?

משנדרשנו לשאלת השאלות, "חלבי או בשרי"? הועלו הטיעונים לכאן ולכאן. אני הבעתי את דעתי הנחרצת בעד בעלי הכנף והטלפיים, ואשתי את הדעה הצודקת (כרגיל) בעד מאכלי החלב "הקלים לעיכול" כהגדרתה. מכיוון שהייתי במצב רוח פייסני וצייתני, התרציתי והתקדמנו לכיוון התחנה המרכזית בדרך העולה אל "סנטר 1" המיתולוגי ושם גופא, ל"קפה קורוס" שהומלץ לי בחום גבוה על ידי יודעי ח-ן.

למען האמת, שם כמו "קפה קורוס" מטעה לרעה. לנצח נדמיין מסעדה הנושאת שם בלתי מחייב שכזה כקפיטריה סטנדרטית ותו לא. אבל ההפתעה לא איחרה לבוא.

שעת צהריים, הסוכה מלאה עד אפס מקום. המלצר מפנה עבורנו במהירות שולחן בפינה הקרובה לכניסה. לא מקום שהייתי בוחר כאופציה ראשונה, אבל הקימור הפינתי הסמוי יחסית מן העין, חיפה איכשהו על הקרבה לכניסה הסואנת לסוכה.

(צילום: www.2eat.co.il)

עקב ערפול בעיניי מחמת הרעב, וויתרתי על העיון המעמיק בתפריט וביקשתי מהמלצר, שיצניח לפה (ורצוי במהירות) את מנות הדגל שלו, יען כי הבטן שלי מתחילה כבר להשמיע קולות של טרקטור גוסס.

"יש לחץ גדול במטבח, זה ייקח קצת זמן. אני מבקש שתתאזרו בסבלנות" אמר סידני, מנהל המשמרת החרוץ, "אבל אני אשתדל" הבטיח.

הסוכה חגיגית, מחופה בעץ המגן עליך מפני החום היחסי ששרר באותו היום בעיר הבירה. אין מה לומר, סוכה ירושלמית במיקום שכזה, מקבצת לתוכה מטבע הדברים שלל דמויות ססגוניות שאין כאן המקום והזמן להפליג בתיאורם. מה שבטוח, לעולם לא אשכח את הברנש בעל החזות הלא-יידישאית המובהקת שישב לשמאלנו כשזקן לא מטופח עיטר את מחצית מסנטרו (!!!) והוא מחייך לעברי חיוך זומם וארסי. "תשגיחי על הארנק" אמרתי לרבנית. "נראה לי שההוא משמאל לא בקו הבריאות והבריאות לא בקו שלו..."

ועכשיו, לכל הדעות, הגיע הזמן להצדיק את ישיבתנו בסוכה. המנות הראשונות הוגשו אחר כבוד לשולחן. אני הסתערתי על ברוטסקה עגבניות וגבינת פטה כבש שהגיעה על בסיס פרוסות קרואסון בטעם סביר, לא משהו יוצא דופן. אבל מנת החציל בלאדי שהזמינה אשתי היה לעילא מן כל ברכתא. חציל בינוני אפוי בתנור עם מנה נדיבה של טחינה סמיכה מלמעלה, נפלתי שדוד. על חשבון הבית קיבלנו מנה נוספת של חצילים (מסתבר שהם חזק בעניין החצילים) בצורת גלילת חציל מטוגן במילוי גבינה ובליווי רוטב פסטו שהיה מרוכז ובמרקם נכון, לעיניים ולחיך. במחשבה שנייה, זו הייתה בהחלט מנה מהסוג שגורם לך לבכות מאושר, לא פחות.

לא נשכח כמובן את הלחמים החמים הבנאליים עם קוביות החמאה שמתלווים אוטומטית לכל מנה ראשונה, במסעדות הנשענות על בסיס החלב ומוצריו.

למנה עיקרית כובדתי בקיש בטטות/בצל/קישואים שהיה עבה ופריך ובעיקר משביע. ואילו אשתי הלכה על מנת דג מוסר על מחבת שהיה רך, מפתיע ומזמין.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'אוכל ומתכונים' ותישארו מעודכנים

בקינוחים, אני לא נוגע, את זה אתם כבר יודעים. אבל מכיוון שבגללי לא כולם צריכים לסבול, הגברת זכתה במנת קינוח נדיבה, גלידת וניל בציפוי חלבה, דבש ושבבי שקדים. מנת קינוח שאפילו סוכרתי כמוני ירייר לעומתה.

הערת אגב קטנה שנשכחה בתוך שלל המנות הגדולות האלה. למנת הדג הייתה אמורה להתווסף תוספת בצורת תפוחי-אדמה אפויים בתנור שנשכחה משום-מה. לא שזה גרע מאיכות האוכל ולא שהיה לאן לדחוף פרור נוסף. כל זאת, בצירוף שני בקבוקי מים, בקבוק בירה ובקבוק קולה, ייאלצו אתכם להיפרד מ-215 ₪ לא כולל תשר. שזה בהחלט סביר לתמורה הפנטסטית.

ההימור הצליח, הופתענו לטובה ולברכה. בלאות נעימה ובלחיים סמוקות מאושר בירכנו יעלה ויבוא ואכן הבטחנו לעלות ולבוא שוב לפנינה הירושלמית הזאת שממוקמת במקום הכי לא צפוי בכניסה לעיר.

קפה קורוס
כשר למהדרין בהשגחת הרבנות ירושלים

ירמיהו 43, סנטר 1, ירושלים
טל': 02-5383507
א'-ה': 8:00-24:00
ו': 8:00-15:00

תפריט משלוחים ותפריט עסקיות בוקר וצהריים.