אאא

השבי של החייל גלעד שליט, שהוא החמור מכל הצרות כולן, הוא דבר שמדיר שינה מעינינו, ואנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו להביא את גלעד הביתה. על הדרך יש מחלוקת מחלוקת. כבר נדרשנו בעבר לעניין הזה ואמרתי את מה שאני אומר היום: אין לשחרר מחבלים שישטפו את רחובות ישראל בדם ושכול.

לצערנו, מדינת ישראל הידרדרה בשנים האחרונות למשוואה מסוכנת, ששבוי אחד שלנו או בודדים מוחלפים במאות, באלפים של מחבלים קשים, של רוצחים. הדבר הזה גורם רק להחרפה חמורה ביותר של מעגל הדמים ושל הגדלה והחרפה של סף הדרישות. יש פה איזו אינפלציה דוהרת בסף הדרישות של האויב. האויב מרגיש לא רק שהוא מקבל את מחבליו ואת רוצחיו, אלא הוא מקדם את עמדותיו, ואנחנו דרך קבע בעמדת נסיגה.

החיים שלו יקרים מאלפים ואלפי-אלפים של האויב, אבל האלפים האלה, בשעות הפנאי שלהם, ירצחו בנו, בבנינו ובבנותינו. ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו בעצמו אח שכול, לימד את העולם החופשי, עוד בסוף שנות ה-70 ובראשית שנות ה-80, את השיעור העצום של המלחמה בטרור.

קוראים לזה אפילו דוקטרינת נתניהו למלחמה בטרור הבין-לאומי. הוא הוציא ספרים ("הטרור, כיצד יוכל המערב לנצח", "המלחמה בטרור") יזם כנסים בין לאומיים, והמערב לומד את ערכם עד היום. כך הוא רכש את מעמדו בעולם, לאחר-מכן, כנציג המוצלח ביותר שלנו באו"ם. "נקודת המוצא למאבק נגד הטרור היא הסירוב הגמור להיענות לתביעותיו, בצד החלטה אמיצה שאנחנו חייבים להילחם באויב עד חורמה", כך כותב נתניהו בפתח ספרו "מלחמה בטרור".

הוא לימד את המערב שהוא יכול לעמוד מול הטרור ולנצח באמצעות מלחמה אמיצה, מלחמת חורמה. כל זאת אם ידע המערב שהתרבות של האויב היא לא התרבות שלו, אחרת הוא חסר אונים מול האויב הזה.

אני קורא למר נתניהו, ראש הממשלה, להוסיף ולהשרות על העולם כולו את הדרך הזאת. להיאבק באיום של האסלאם הרדיקלי, המכריז על רצונו להכריע את כל הכופרים. זה לא רק את היהודים, זה לא רק את מדינת ישראל, אלא את כל הכופרים כולם. כל משא-ומתן אתם הוא כניעה ועוד שיפור עמדות שלהם בדרך להגשמת המטרות הנוראיות שלהם. זאת נתינת לגיטימציה לעניין הזה.

כאחיו של לוחם בטרור, יהונתן נתניהו, שהדמות שלו עד היום מוסיפה להשרות כוח ועוצמה על החיילים שלנו, על הגיבורים שלנו, על המנהיגים שלנו, אנחנו לומדים כיצד מדינה נאבקה וכיצד מדינה שחררה והביאה הביתה מהשבי מאות רבות של בנינו שהיו שבויים במרחקים עצומים. אנחנו כולם מכירים את השיר של תלמה אליגון: "בחצי הלילה הם קמו" – כמה הירואי זה היה – "והכו בקצה העולם. כבני רשף חשו הרחיקו עוף, להשיב את כבוד האדם". המלים האלה, המלים אשר פועמות: "אל עם אשר לא יחשה, שאת בניו לא יפקיר לזר".

בסופו של דבר, מערכת הביטחון שלנו יודעת גם יודעת – יש שם אנשים מוכשרים שיודעים מה לעשות – איך ומתי להכות בטרור, להוציא לו את החשק לפגוע בנו, להוציא לו את החשק לשבות חיילים שלנו ולהביא הביתה את גלעד שליט כמה שיותר מהר. הדבר היחיד שהשתנה, לצערנו הרב, בזמן האחרון, זה הרוח והחפיצות שלנו בחיים.

אדוני ראש הממשלה, אני מבקש ממך, תן את הפקודה; תראה לעולם שאפשר, ולא רק אפשר – נחוץ וחיוני, אם חפצי חיים אנחנו, כמו שאומר פה השר ברק לאחרונה, להכניע את הטרור.