אאא

הגמרא במנחות מא. מספרת שרב קטינא היה לובש בימות החמה בגד הפטור מציצית ובחורף היה לובש גלימא שאין בה ארבע כנפות וממילא גם היא פטורה מן הציצית. פעם פגש המלאך את רב קטינא ושאל אותו אם תמיד אתה לבוש בבגד הפטור מן הציצית מתי תקיים את מצות ציצית? 

על שאלה זו ענה רב קטינא למלאך שמצוות ציצית איננה מצווה חיובית כמו תפילין שופר ולולב אלא היא מצווה קיומית שמשמעותה שרק מי שיש לו בגד ארבע כנפות הוא המחויב בציצית ובדומה לזה רק מי שיש לו בית חייב במצות מזוזה אך אין כל חובה לקנות בגד ארבע כנפות או בית על מנת לקיים את מצות ציצית או מזוזה ולכן אינני חייב לקיים מצות ציצית וממילא גם לא יענישו אותי על ביטול מצות ציצית.

והשיב המלאך לרב קטינא שאומנם אין מענישים בשמים על ביטול מצוות עשה קיומית אבל בזמן שיש כעס בשמים אזי מענישים גם על התרשלות במצוות עשה קיומיות.

מחלוקת הראשונים במבטל מצוות ציצית בזמן הזה

התוס' בערכין ב: ד"ה הכל והרא"ש במועד קטן פ"ג סי' פ' ועוד ראשונים סוברים כי המבטל מצות ציצית נענש בעת שיש כעס בשמים זה דווקא בזמן חז"ל שהיו רגילים ללבוש בגדים עם ארבע כנפות וממילא אדם ששינה בכוונה תחילה את מנהג הלבוש כדי להיפטר ממצוות ציצית נענש על זה שבכוונה תחילה פטר את עצמו מן החיוב אבל בזמן הזה שאין רגילות ללבוש בגדים בעלי ארבע כנפות אז גם בזמן כעס בשמים לא יענישו את המבטל מצוות ציצית.

אך כתבו התוס' בפסחים קיד: שמי שאינו מתאמץ לקיים מצוות ציצית ומצדיק עצמו בכך שמצוות ציצית היא לא חובה אלא מצווה קיומית הרי הוא מנודה לשמים

עוד כתבו התוס' שמהגמרא בסוטה יד. משמע שראוי להתאמץ ולקיים מצוות עשה שאינו מחויב בהן כגון מצוות ציצית שהרי משה רבינו ביקש מהקב"ה להיכנס לארץ ישראל כדי לקיים מצוות התלויות בארץ למרות שהיה פטור מהן כי עמד מחוץ לארץ ישראל במקום שאין חיוב מצוות התלויות בארץ.

ופסק הטור באו"ח סי' כד' שאומנם מי שאינו לובש בגד ארבע כנפות פטור ממצוות ציצית ואינו חייב לקנות בגד ארבע כנפות ולהכניס עצמו לחיוב מצות ציצית אך ראוי לאדם ללבוש ציצית כל היום והסיבה היא כי מצות ציצית עניינה הוא זכירת מצותה' ובכל שעה צריך האדם לזכור את מצוות ה' .

אבל הרבינו יונה בשערי תשובה שער ג' אות כב' חולק על התוס' והרא"ש שהובאו לעיל וסובר שגם בזמן הזה למרות שאין רגילות ללבוש בגדים בעלי ארבע כנפות למרות זאת בזמן כעס בשמים יענישו את מי שאינו לובש בגד ארבע כנפות ואינו מכניס עצמו לחיוב מצות ציצית.

מחלוקת הראשונים במבטל מצוות עשה שחייב בה

לאור מחלוקת התוס' והרא"ש עם הרבינו יונה האם בזמן הזה מי שאינו מכניס עצמו לחיוב מצות ציצית ייענש בעת שיש כעס בשמים מתגלה לנו דין נוסף בשיטת התוס' שרק במצות עשה קיומית כגון ציצית מי שאינו מכניס עצמו לחיוב המצוה נענש בזמן שיש כעס בשמים אבל במצוות עשה חיוביות כגון תפילן שופר ולולב המבטלן נענש בעולם הזה תמיד ולא רק בזמן שיש כעס בשמים

אך הריטב"א ועוד ראשונים חולקים על תוס' וסוברים שגם במצוות עשה שהן חיוב גמור כגון תפילין ולולב המבטלן נענש בעולם הזה רק בעידנא דריתחא (וברור כי בעולם הבא המבטל מצוות עשה ייענש וכל מחלוקת הראשונים היא רק בעונשי העולם הזה)

וכן כתב הרמב"ן בשער הגמול אות ד' שפעמים ובאים ייסורים על האדם בעוון ביטול תורה או בעוון ביטול שאר מצוות עשה ומקור שיטת הרמב"ן היא מדברי המלאך לרב קטינא שהמבטל מצות ציצית נענש בעידנא דריתחא ומזה שהרמב"ן מביא מקור ממצות ציצית שהיא מצות עשה קיומית למבטל מצות עשה חיובית כגון ביטול תורה משמע ששיטת הרמב"ן היא שדין כל מצוות העשה שוות והמבטל מצוות עשה בין שהן מצוות עשה חיוביות ובין שהן מצוות עשה קיומיות נענש הוא בעולם הזה רק בעידנא דריתחא.

פסקי המהרש"ם והחיי אדם על פי שיטת התוס'

לעיל הובאו דברי התוס' בפסחים קי"ד: שמי שאינו מחזר אחר מצות עשה קיומית כגון מצות ציצית הרי הוא מנודה לשמים ותוס' הוכיחו זאת מהגמ' בסוטה יד. המסבירה שמשה רבינו רצה להיכנס לארץ כדי לקיים מצוות התלויות בארץ למרות שהיה פטור מהם.

על פי דברי התוס' פוסק המהרש"ם בחלק א' סי' רט' שמי שאינו אוכל פת או מיני מזונות בחול המועד סוכות וממילא אין לו כ"כ סיבה לשבת בסוכה בכל זאת חייב הוא להיכנס אל הסוכה ולשבת בה מבלי לאכול כדי לקיים מצות סוכה.
אלא שצריך לדון האם הנכנס לסוכה ואינו אוכל בה יברך את ברכת לישב בסוכה.

ונראה לכאורה מתוך דברי הט"ז שאם אינו אוכל באותו היום פת או מיני מזונות יוכל לברך רק על עצם הישיבה בסוכה דהרי כתב הט"ז באו"ח סי' תרלט' סעי"ק כ' דמי שמתענה תענית חלום בסוכות חייב הוא לברך לישב בסוכה בכל פעם שנכנס לסוכה והסברא היא כי מעיקר הדין כל אדם היה צריך לברך לישב בסוכה בכל פעם שנכנס לסוכה כי זוהי גם מצוות סוכה לשבת בה ולטייל בה וכדו' אלא שמאחר ואכילת הפת היא החשובה והעיקרית שבשימושי הסוכה התקינו ברכה על האכילה ושאר השימושים שהם נטפלים לאכילה נפטרים בברכת האכילה אך המתענה בחול המועד סוכות ואינו אוכל חוזר דינו להיות כעיקר הדין שצריך לברך על עצם הישיבה בסוכה.

בדומה לפסק המהרש"ם כתב החיי אדם בכלל סח' סעיף יט' שלכאורה על פי דברי התוס' בפסחים קיד. ניתן גם לפסוק שמי שצריך ללכת דרך ארוכה כדי לקיים מצוות עשה כגון שאין לו שופר או לולב בעירו צריך הוא להביא עצמו לחיוב ואף ללכת דרך רחוקה כדי לקיים מצוות עשה והראיה ממשה רבינו שביקש ללכת דרך רחוקה ולהתאמץ להיכנס לארץ ישראל כדי שיתחייב בקיום מצוות התלויות בארץ.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

סיכום

המלאך חידש לרב קטינא כי במצות עשה קיומית וכגון מצות ציצית מי שאינו מתאמץ לקיימה יכול להיענש בעת שיש כעס בשמים.

נחלקו הראשונים האם גם בזמן הזה שאין רגילות ללכת עם בגדי ארבע כנפות מי שאינו מתאמץ במצות ציצית ייענש בעידנא דריתחא תוס' והרא"ש סוברים שלא והרבינו יונה סובר שכן.

תוס' בפסחים קיד. סוברים שמי שאינו מכניס עצמו לחיוב מצות עשה קיומית וכגון המתרשל במצות ציצית הרי הוא מנודה לשמים.

החיי אדם כותב שלכאורה מדברי התוס' עולה כי אדם צריך להתאמץ רבות כדי לקיים מצוות עשה חיוביות כגון לולב ושופר ומצות עשה קיומית כגון ציצית.