אאא

אוכל בכסף תשברני ואכלתי.. ומים בכסף תתן לי ושתיתי וכו (דברים ב' כח')

הגמרא במסכת עבודה זרה לז: דורשת מהפסוק "אוכל בכסף תשברני...ומים בכסף תתן לי" כי משה רבינו ביקש לקנות מסיחון רק אוכל הדומה למים שלא נעשה בו שינוי או בישול, אך אוכל שבושל על ידי העכו"ם הרי הוא אסור באכילה.

בהמשך הסוגיא מקשה הגמרא כי מדרשת הפסוק משמע שכל בישולי העכו"ם אסורים באכילה אך מנגד מצינו כי לא כל בישולי העכו"ם אסורים וכגון חיטים שעשאן קליות הרי הן מותרות באכילה וממילא מוכח שהאיסור בבישולי עכו"ם אינו נובע מהשינוי שהעכו"ם עשה בדבר המאכל אלא מסיבה אחרת וממילא יש להבין את דרשת הפסוק.

ולכן בהמשך הסוגיא מגיעה הגמרא למסקנה כי האיסור לאכול מבישול העכו"ם אסורים הוא מדרבנן וחכמים הסמיכו את איסורם על דברי הפסוק אוכל בכסף תשברני ומים בכסף תתן לי וגו' איך אין הפסוק או דרשתו משמשים כמקור עיקרי לגזירה.

מחלוקת הראשונים בטעם איסור בישולי עכו"ם

נחלקו הראשונים מדוע חכמים אסרו את בישולי העכו"ם . רש"י במסכת עבודה זרה לח. סובר כי סיבת האיסור היא כדי שהעכו"ם לא יאכיל את הישראל דבר מאכל טמא. תוספות סוברים כי טעם האיסור הוא כדי שלא יבואו להתחתן זה עם זה וכן פסק הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פרק יז' הלכ' ט' שבישולי עכו"ם נאסרו משום חשש חתנות.

הקשו הראשונים על שיטת רש"י דלכאורה רש"י סותר את עצמו מפני שבעבודה זרה לה: מבאר רש"י כי טעם האיסור בבישול עכו"ם הוא כדי שלא יבואו לידי חיתון ומטעם זה גם נאסרו פת עכו"ם וחלב עכו"ם ועוד ואם כן רש"י לכאורה מפרש שני טעמים השונים זה מזה

בדף לח. רש"י מביא את החשש להכנסת דבר טמא למאכל ובדף לה: רש"י מביא את ההחשש של קירבה וחתנות.

ובערוך השולחן יו"ד סי' קיג' כתב ליישב את שיטת רש"י. דלרש"י הוקשה מדוע בעניין פת עכו"ם מצינו שיש המקילים בה ואילו בעניין שלקות ובישולי עכו"ם לא מצינו כל היתר והרי אם קיים חשש של הכנסת דבר טמא לתוך המאכל היה צורך לאסור באופן גורף את כל מאכלי העכו"ם מבלי להתיר שום דבר מאכל.

 ועל קושיא זו השיב רש"י כי יש לחלק בין פת לתבשילים אחרים.

וההסבר הוא שבפת עכו"ם יש לגזור ולאסור רק מן הטעם של חשש חתנות אך אין לגזור מכוח החשש של שמא  יאכילנו דבר טמא והסיבה היא כי בפת כל מרכיביה נראים לעין(קמח ומים)וממילא כמעט ולא שייך להכניס בה דבר איסור.

אבל בבישול מיני תבשילים אחרים ניתן לגזור ולאסור מכוח שני הטעמים, גם משום חשש חתנות וגם משום החשש של שמא יאכילנו דבר טמא ולכן בבישולי עכו"ם החמירו ובפת עכו"ם מצינו שהקילו וממילא בדברי המשנה שעוסקת בפת עכו"ם כתב רש"י שהסיבה לאסור היא רק משום חתנות וזאת בכדי שיובן מדוע מצינו כי יש שהקילו בפת עכו"ם.

קפה שבישלו עכו"ם

בגמרא עבודה זרה לח. מבואר שחכמים לא גזרו איסור גורף על כל בישולי העכו"ם, אלא ישנם מקרים בהם בישול העכו"ם מותר. הגמרא מביאה את שיטת רב המתיר חלק מבישולי העכום ונחלקו בסורא ובפומפדיתא  באלו מאכלים רב התיר.

בסורא סוברים כי ההיתר הוא בדבר מאכל שניתן לאוכלו גם ללא מעשה הבישול של העכו"ם  ובפומפדיתא סוברים כי ההיתר הוא  במאכל שאינו עולה על שולחן מלכים בשביל ללפת בו את הפת.

ומבארת הגמרא שהנפקא מינא בין השיטות היא בדגים קטנים דייסא וכדו' כאשר המאפיין את המאכלים הללו הוא הצורך בבישולם.

 ולכן ללישנא קמא מאכלים אלו יהיו אסורים בבישול עכו"ם מפני שהם אינם נאכלים או ראויים ללא בישול.

אך מאידך מאחר ומאכלים אלו אינם עולים על שולחן מלכים בכדי ללפת  את הפת  ממילא ללישנא בתרא במאכלים אלו אין כל איסור של בישולי עכו"ם.

התוס' בעבודה זרה לא: ד"ה ותרוייהו סוברים כי עכו"ם שבישל תבואה ועשאה שכר או משקה אחר הרי הוא מותר בשתייה.

ומבארים התוס' כי למרות שדבר שלא ניתן לאוכלו חי הרי בישול העכו"ם אוסר אותו וממילא גם  השכר שעשאו הגוי מתבואה (שאינה נאכלת בחיותה) היה צריך להיות אסור בכל זאת השכר מותר בשתייה.

וסברת התוס' היא כי במשקה השכר מיעוט החיטה בטל  בריבוי המים וכמו שלעניין ברכת השכר מצינו שמיעוט החיטה מתבטל לרוב המים וממילא ברכת השכר היא שהכול נהיה בדברו כך גם ביחס לאיסור בישולי העכו"ם מיעוט החיטה בטל לרוב המים ולכן אין השכר נאסר בבישול העכו"ם.

הרמ"א ביו"ד סי' קיד' פסק את שיטת התוספות להלכה וכתב שבשכר של תבואה יש הנוהגין להקל. אך הפרי חדש חולק על הרמ"א וסובר כי אין להקל כלל ומי שעובר על כך הרי הוא עובר על דברי חכמים וראוי לגערה.

בהמשך דבריו כתב הפרי חדש כי למרות שבשכר אין להתיר בישולי עכו"ם אך במשקה הקפה יש להתיר בישול עכו"ם.

ובטעם ההיתר כתב הפרי חדש כי למרות שאבקת הקפה איננה נאכלת ללא בישול ואף משקה הקפה עולה הוא על שולחן מלכים ואם כן מכוח שני הטעמים הללו יש לאסור בישול עכו"ם בקפה.

 אך מאחר שלא מתקיים בקפה התנאי הנוסף של ללפת בו את הפת הרי משקה הקפה שבושל על ידי עכו"ם מותר בשתייה.

הרדב"ז בסי' תרלז' כתב כי אומנם אין לאסור את הקפה משום בישולי עכו"ם וזאת משום שאינו דבר מאכל הבא ללפת את הפת אך אין לשתות את משקה הקפה במסיבת עכו"ם מפני שישראל קדושים הם ואין מן הראוי כי יהיו במסיבת הגוי וזאת על פי סברת הראשונים שטעם האיסור בבישולי עכו"ם הוא משום חשש חתנות וקירבה.

אומנם בשו"ת פנים מאירות העיר על דברי הפרי חדש וכתב שכל האחרונים הסכימו עם דעת הטור והשו"ע שכל דבר מאכל העולה על שולחן מלכים הרי הוא נאסר בבישול עכו"ם וזאת למרות שאין בדבר המאכל בכדי ללפת בו את הפת.

וממילא משקה הקפה נאסר בבישול העכו"ם מפני שמתקיים בו התנאי של עולה על שולחן מלכים(ובתוך דבריו כתב  כי הפרי חדש  למד בדברי הגמ' כי התנאי של ללפת בו את הפת מבאר את המשמעות של מאכל העולה על שולחן המלכים וממילא הוא תנאי עקרי. עיי"ש)

עוד כתב הפרי חדש להתיר קפה שבישלו עכו"ם  דהרי התוס' בעבודה זרה לא: כתבו שיש להתיר את משקה השכר מהטעם שמיעוט החיטים בטל ברוב המים.

וממילא גם במשקה הקפה הרי גרעיני או פולי הקפה(בדגש לגרעיני הקפה ולא לאופנים אחרים) אינם נימוחים במים אלא המים רק קולטים את טעם הקפה ולכן גם ברכת הקפה היא שהכול נהייה בדברו ולא כברכת פולי הקפה.

וממילא גם לעניין איסור בישול העכו"ם נחשבים המים בקפה לעיקר ואין לאסור את הקפה בבישול עכו"ם.