אאא

לאימהות רבות שמתעניינות אנו מביאים כאן מספר כללים של "עשה" ו"לא תעשה" למניעת בעיות האכלה:

- אפשרו לילד התנסות עצמאית בנגיעה ישירה במזון ובהכנסתו לפה

- חינוך לנקיון: לא בזמן האוכל. השפתיים, הפנים, הסביבה מותר ואף רצוי שיתלכלכו

- אל תתייחסו לשעת האוכל כעונש, מטרד או דבר שצריך לסיים בהקדם האפשרי

- אל תיכנסו למאבקי שליטה בהם תכתיבו את קצב האכילה, תחליטו בשביל הילד מה וכמה לאכול. היו קשובים לצרכים של הילד, להעדפות שלו, לכמות המזון שהוא נזקק לה לה

- שימרו על מרווחי זמן ארוכים מספיק בין הארוחות

- החל מגיל שמונה תשעה חודשים דללו בהדרגה את כמות בקבוקי הפורמולה ובמקומה הציעו מזונות מגוונים

- גם כשהילד מסרב לאכול, אל תתפתו לתת לו חטיפים, שתייה מתוקה או ממתקים במקום אוכל מזין. כך "תסתמו לו את התאבון" ושוב בארוחה הבאה לא יאכל

- שימו לב לנוסח הדיבור בזמן ההאכלה. האם אתם מדברים כמו מפקדים: "תאכל", "תבלע", "תלעס"? נסו להפוך את שעת האוכל לחויה נעימה ולזמן איכות. שירו לילד, שחקו איתו, ספרו לו, ובעיקר- אל תתנו לו לחוש כי "שעת אכילה- שעת מלחמה"

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

- גם אם ילד סירב פעם אחת לטעום מזון מסויים, אפשר לאחר כמה שבועות להציע אותו בשנית

חשוב לציין כי ילדים עם צרכים מיוחדים, קשיים קוגניטיביים, ילדים הסובלים מליקויים תחושתיים ומוטורים, ילדים עם בעיות תקשורת כמו PDD או אוטיזם, וכמובן ילדים עם בעיות במערכת העיכול נמצאים בסיכון יתר לקשיים במיומנויות אכילה. גם קשיי תקשורת הורה ילד עשויים לגרום לקשיי האכלה ואפילו להקאות ובעיות עיכול

חשוב!

אם זיהיתם או שאתם חושדים בהפרעת אכילה אצל ילדיכם (ושוב, אין מדובר על גיל ההתבגרות אלא על גילאי ילדות ממש) התייעצו עם רופא המשפחה ובקשו ממנו שיפנה אתכם לטיפול המתאים.

היות שהגורמים לבעיות אכילה יכולים להיות אנטומיים, פיזיולוגיים, נוירולוגיים אך גם גורמים חברתיים ופסיכולוגיים הקשורים למערכת היחסים בין ההורה לילד, חשוב שהאבחנה וכן הטיפול יעשו על ידי צוות רב מקצועי של דיאטנית, רופא, פסיכולוג, עובדת סוציאלית ועוד. יחידות טיפול כאלו קיימות ברחבי הארץ במרכזים רפואיים גדולים כדוגמת "שניידר" בפתח תקווה וכדאי להיעזר בהם.