הרב יהודה שטרן
אאא

אנכי אערבנו מידי תבקשנו (בראשית מג' ט') האם מקור דין ערב מהפסוק אנכי אערבנו הגמ' בב קעג: אמר רב הונא מנין לערב שמשתעבד ומסביר רש"י במקום שהרי הערב רק אומר מילים בעלמא ללא שום קניין וא"כ מדוע הערב משתעבד ומתרץ רב הונא שהמקור מהפס' אנכי אערבנו מידי תבקשנו. מקשה רב חסדא על רב הונא דהרי הפסוק אנכי אערבנו קאי בערב קבלן ולא בערב סתם וההוכחה שקאי בערב קבלן מהפס' תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אילך (בראשית מב' לז') מקשה המהרש"א שאת הפס' הזה אמר ראובן ולא יהודה אז איך יש לרב חסדא הוכחה שהפס' אנכי אערבנו קאי בערב קבלן ומתרץ המהרש"א שאם ראובן אמר תנה על ידי שזה ודאי ערב קבלן אז וודאי שיהודה לא נתן ערבות פחותה וכבר כתב הרשב"ם ב"ב מז. והרמב"ם פכ"ו לווה ומלווה הלכ' ג' דבערב סתם המלווה גובה רק אם אין ללוה לפרוע ובערב קבלן שקיבל לידו את כסף ההלואה והעבירו ללווה יכול המלווה לגבות מהערב ראשון למרות שיש לווה נכסים.

הוכחה שערבות יהודה ליעקב חלה

הוכחה ראשונה מפרשת ויגש דיהודה אומר ליוסף "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי" והוכחה נוספת הגמ' ב"ק צב.כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלות בארון עד שבא משה וביקש רחמים משמע שהערבות חלה ולכאו' יש להקשות דהסיבה שעצמות יהודה היו מגולגלות היא מהגמ' מכות יא: שנידוי על תנאי בעי הפרה ויהודה נידה עצמו "וחטאתי לך כל הימים" ומבאר רש"י גם בעוה"ז וגם לעוה"ב ולא בגלל הערבות אלא שצריך לומר שכל הנידוי הוא רק בגלל הערבות מעין התשלום של הערב למלווה כמו שכתוב בפסוק וחטאתי כל הימים ולכן הנידוי נחשב רק אם הערבות חלה אחרת הנידוי מילי בעלמא.

ספק הקובץ שיעורים מהו למסקנה מקור הדין שערב משתעבד למלווה

הגמ' ב"ב קעג:דאליבא דרב יוסף שאסמכתא קניא מובן מדוע הערב משתעבד רק במילי בעלמא ולרב יהודה דסבר אסמכתא לא קניא באמת ערב לא משתעבד ומקשה הגמ' והרי מעשים שבכל יום שאסמכתא לא קניא ובכ"ז ערב משתעבד ומתרצת הגמ' בההוא הנאה דקא מהימן ליה המלווה גמר הערב ומשעבד נפשיה מסתפק הקובץ שיעורים ב"ב תרמ"ח האם למסקנא ערב משתעבד רק מכח הסברא גמר ומשעבד נפשיה או שערב משתעבד מכח הפסוקים וסברת בההיא הנאה משעבד נפשיה רק מורידה את בעיית האסמכתא

למרדכי ורבינו נתנאל מקינון שיעבוד הערב נלמד מהפסוק אנכי אערבנו

הב"ח חו"מ סי' רז' פוסק שמן תורה אסמכתא קניא והראיה מערב ומקשה הש"ך שם סע"ק יח שדברי הב"ח הם דברי נביאות כי הגמ' ב"ב קעג: אומרת שמעשים שבכל יום דאסמכתא לא קניא וערב משתעבד משמע שאין קשר בין הדינים ומתרץ הנתיבות שם סע"ק טו' דמקור הב"ח מהרבינו נתנאל מקינון המובא במרדכי בב"ק מו' דכתב שבהקדש ובצדקה אסמכתא קניא דהרי אסמכתא קניא מדאורייתא כמו שרואים בסוגיית ערב מהפסוק אנכי אערבנו ומוסיף הנתיבות שחכמים הצריכו באסמכתא עוד הנאה שבגללה גמר ומשעבד נפשיה אבל וודאי מדין דאורייתא אסמכתא קניא ורק מדרבנן אסמכתא לא קניא כי אחרת אם נגיד שגם מדאו' אסמכתא לא קניא אז איך חכמים יכולים לומר שבההיא הנאה גמר ומשעבד נפשיה והרי מדאו' אין קניין והעולה מדבר הרבינו נתנאל שמקור דין ערב הוא מהפסוק אנכי אערבנו ורק חכמים כדי להוריד את בעיית האסמכתא מדרבנן הצריכו תוספת של בההיא הנאה גמר ומשעבד נפשיה כהצד השני בחקירת הקובץשיעורים

לרמב"ם מקור דין ערב רק מהסברא של בההיא הנאה משעבד נפשיה

הגמ' קידושין ז. תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב ערב לאו אע"ג דלא מטי הנאה לידיה קא משעבד נפשיה האי איתתא נמי אע"ג דלא מטי הנאה לידה קא משעבדא ומקניא נפשא ונחלקו הרא"ש בסימן ו' והרמב"ם פ"ה אישות הלכ' כא' מהו לשון הקידושין שהבעל צריך לומר לאשה לרמב"ם הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך אבל הרא"ש כתב הרי את מקודשת במתנה שנתתי לפלוני ומבאר המחנה אפרים הלכ' ריבית סי' יא' שמחלוקת הרמב"ם והרא"ש דלרמב"ם צריך לומר בהנאת מתנה ולרא"ש במתנה לבד ולא בהנאה, תלויה בהבנת דין ערב הרא"ש למד שהערב משתעבד מפני שנחשב כאילו קיבל את ממון ההלואה מהמלווה ונתנו ללווה מפני שרק על פי הערב המלווה מוכן להוציא את כספו אבל הרמב"ם סובר שערב משתעבד בההיא הנאה שהמלווה סומך עליו ולכן צריך לומר שמקדש את האשה בהנאה שיש לה, שעל פיה הוא הבעל נותן כסף לפלוני וממילא הגמ' אומרת שהאשה מקודשת מדין ערב.

הרמב"ם לא מזכיר את דין הערבות במפורש אלא כשפוסק את הגמ' להלכה כותב שהקידושין חלים בגלל ההנאה שהאשה מקבלת וההסבר לזה מפני שמקור דין הערב למסקנה הוא רק מסברת הההיא הנאה שהמלווה סומך על הערב גמר ומשעבד נפשיה כהצד הראשון של חקירת הקובץ שיעורים. למסקנה לרבינו נתנאל מקינון מקור שיעבוד הערב מהפס' אנכי אערבנו ולרמב"ם מסברת בההיא הנאה משעבד נפשיה.