אאא

המטבע העובר לסוחר לתיאור הפקעת האדמות של פלשתינים, כמו אלה שבאזור גוש עציון, מתוך כוונה להעברתן לאזרחי המעצמה הכובשת שיתנחלו בהן, הוא הלאמה. אבל, לא מדובר בהלאמה, אלא בביזה. ואסביר.

הלאמה מתרחשת כאשר הלאום מפקיע רכוש פרטי ומעביר אותו לקולקטיב, קרי לכלל חברי אותו הלאום. כאשר מדובר בהלאמה של רכוש העשירים בלי הבדל דת, גזע ומין, הרי שמדובר בהעברת עושר פרוגרסיבית.

לעומת זאת, מה ששלטונות הכיבוש עושים בשטחים הכבושים הוא לנצל את כוח הזרוע שלהם ואת האימה שהם מטילים, אימה מפני כוחם, כדי ליטול אדמות של הנתינים הנכבשים ולהעביר אותן לידי הכובשים. כאשר אדם משתמש בכוח פיזי, קרי באלימות, או באיום בכוח פיזי כדי להוציא מהשני רכוש שלא כדין, הרי שביהדות קוראים לזה גזל, ובשפה מודרנית קוראים לזה שוד. וכשהוצאת הרכוש בכוח אלים או תוך איום בכוח אלים, נעשית תוך כדי מלחמה, אנו קוראים לכך "ביזה".

ישראל מטילה בשטחים ממשל צבאי. שם מתמשך היום השביעי של מלחמת ששת הימים. מדובר במשטר שהוא המשך המלחמה שטרם נגמרה. מה שמדינת ישראל עושה בשטחים הוא להפעיל כוח כדי לקחת את רכושם של פרטים זרים או של ציבור זר ולהעביר אותו לציבור שלה. ישראל בוזזת.

הפרקטיקה של הצבא היא להאשים מדי פעם את אחד מחייליו בביזה. כך הצבא בא למרק עצמו מפשעיו, כמו הריגת 500 ילדים. ישראל תאשים חייל על שיגנוב 500 שקל, אך רוחצת בניקיון כפיה המלאות בדם ילדים ערבים (גם אם רק הרג), כמו גם בביזה קולקטיבית. כביכול, כאשר הביזה נעשית בידי המדינה (גם אם בניגוד לחוקיה), היא לגיטימית.

המדינה מכריזה על האדמות הפלשתיניות כאדמות מדינה. אבל של איזו מדינה? האם של מדינת ישראל או של מדינת פלשתין? מדינת ישראל משתמשת בחוקים עותומאניים דרקונים כדי להעביר נכס מן היחיד אל הקולקטיב, ואז במובן מאליו שאינו מותיר עקבות סימני שאלה מעבירה האדמות מהקולקטיב הפלשתיני לישראלי.

מעמדו של הכובש בשטח הוא כשל נאמן. נאמן אמור לנהל את הפיקדון לטובת בעליו, לטובת השלוחים. הכובש הוא שלוח בעל כורחו של השולח. הוא כמו אפוטרופוס על נכסי קטין, שהקטין אינו יכול לבחור אותו. הכובש מצווה להסדיר את האדמות בשטחים כנאמן. ישראל היא כמו פקיד בנק שמועל בפיקדון, ועוד בפיקדון כבשת הרש.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

המשפט הבינ"ל קובע, כי כאשר המעצמה הכובשת מעבירה את אזרחיה להתנחל בשטח הכבוש, היא מבצעת פשע מלחמה. אין מדובר בקביעה שרירותית או באיסור פורמלי בעלמא. האיסור הזה הוא הגיוני. כך לא רק כיוון שהתנחלויות מפריעות לפתרון הסכסוך, כך אפילו לא רק כיוון שהעברת מתנחלים היא שער פתוח לאפרטהייד כפי שמתרחש בשטחים, אלא כיוון שהכובש מחזיק בשטחים כפיקדון. הוא מצווה לעשות בהם לטובת הנכבש, ולא לטובת אזרחיו שלו.

לאורך השנים גזלני הקרקעות הממלכתיים הלבינו את מעשיהם בכך שמדובר לא באדמות של יחיד, אלא באדמות ציבור.  המסורת היהודית היא דווקא של "חמור גזל הציבור מגזל היחיד". זאת כיוון שבגלל השתנותו המתמדת של הציבור, אי-אפשר להחזיר הגזל.

ולכל מי שיטענו לכך שלערבים אין בכלל זכויות קניין בקרקע שלהם בארץ ישראל, אני אזכיר את פסיקתו של הרב שטיינמן נגד חוק ההסדרה, חוק שבא להלבין גזילת קרקע של ערבים בשטחים שכבר הוקמו עליהן התנחלויות דרך פיצוי. הרב שטיינמן פסק, כי לפי ההלכה אי-אפשר להכריח אדם שאינו מסכים לכך למכור את שדהו. צא ולמד, שהרב הכיר בזכויות הקניין של הערבים בקרקע.

הוא היה יכול לנקוט באחד הנימוקים האחרים, כמו האיסור להתגרות באומות העולם, נימוק שהרב שך התנגד בו למפעל ההתנחלויות. אלא שהרב שטיינמן לימד כאן, שיש לדחות מכל וכל את הדעה החשוכה של כמה "רבנים"  דלים שהומלכו בידי פוליטיקאים עמי ארצות, שמותר כביכול לגזול את הערבים. 

אין בפרסום הדברים משום הבעת תמיכה בדעות הכותב.