אאא

יוסף מתוודע אל אחיו. ואלו, נעתקת נשמתם. באותו מעמד הירואי, כשהוא אומר להם ´אני יוסף אחיכם´ פרחה נשמתם. שאלתו הבאה של יוסף היא מתבקשת: העוד אבי חי?

את דבר הבשורה הטובה צריך להביא אל יעקב. לא רק שיוסף חי, ולא רק שמצאנו אותו, אלא שהוא עלה לגדולה, וכבר נעשה משנה למלך מצרים.

שרח, הבת של אשר מוצאת את הדרך היפה לבשר לסבא את הבשורה הטובה.

ניגון הכינור

היא מנגנת בכינור ושרה ´עוד יוסף חי, הוא מלך במצרים, יש לו שני בנים...´

אט אט מתגנבות המילים הללו לאזניו של יעקב ומחלחלות בשמחה.

מסופר בזוהר הקדוש שרבי שמעון בר יוחאי ביקש מאליהו הנביא שיגלה לו מה עושים הנשמות בשמים. אליהו הנביא מתאר לו בגילויים מרגשים אשר כתובים בזוהר את סוגי ההיכלות של הנשמות. ובתוך כך מספר לו על היכל מיוחד של שרח בת אשר, ונשמות נשים טובות וצדקניות שאיתה.

ובכל יום, מודה ומשבחת שרח על הזכות שהיתה לה לשמח את סבא עם הבשורה הטובה של ´עוד יוסף חי´.

מעשים טובים – הם לנצח

העובדה הזו, שרבי שמעון מביא בזוהר - היא מסר עמוק לחיים שלנו. שרח אשר משתבחת בכל יום על הזכות שהיתה לה לשמח את סבא, היא ההוכחה שכל מה שאנחנו עושים טוב בעולם הזה,לא הולך לאיבוד, ולא מתנדף עם השנים. והוא ימשיך לשמח אותנו עד עולם. מה שאומר שכדאי לעשות כמה שיותר דברים טובים!.

כמה שנים אנחנו כאן? אף אחד לא בן אלמוות. וכל החיים אנחנו צריכים לדאוג למעשים הטובים. זה עולם של עשייה. וכל מעשה טוב – נחשב!

השועל הרעב

השועל מאוד רצה להכנס אל הכרם. אבל מה לעשות? הפתח צר מדי והוא שמן מדי. הוא בוודאי לא מתכוון לוותר על סעודה חלומית של ענבים בשלים. אבל חוסר ההתאמה במימדים – מחייב אותו לעשות מעשה. הוא נכנס למשטר של דיאטה ומתכווץ, עד שיכול לחמוק את השער. מעכשיו כל הכרם לפניו. והוא אוכל ואוכל ואוכל ואוכל....

כשסיים את סעודות הפנטזיה שלו, הוא מחליט לצאת בחזרה אל החופש. אך אויה! במימדיו החדשים, שוב לא יכול לצאת מהשער.

האכזבה עצומה. מנסה כך ומנסה אחרת. ולבסוף , כשמתייאש – מבין שרק אם יחזור למשטר הדיאטה ויתכווץ מחדש, יצליח לברוח מהכרם לפני שיבוא בעל הכרם ויבצע בו עונש משמעותי...

כשיצא מן הכרם, סיכם לעצמו את החוויה המפוקפקת: "צמתי שלושה ימים כדי להכנס לכרם, צמתי שלושה ימים כדי לצאת. ואחרי הכל נשארתי רעב!!"

החיים והכרם

אלו החיים. יוצאים מהעולם כמו שנכנסנו אליו.

אז מה העיצה?

העיצה, ליטול מהכרמים את האשכולות הרבים, ולהתחיל להעביר את הסחורה אל מעבר לגדר. כך גם אחרי שיוצאים מהתחום, אפשר להמשיך ולהנות מהפירות.

אם השועל היה יודע לקחת את הפירות ולהעביר אותם מחוץ לגדר, אחרי שהיה יוצא מהכרם, היה מתחיל להנות.

בדיוק כך המעשים הטובים. כל מעשה טוב – הוא שריון לכל החיים. זה לא דומה לארוחה שאחר כך מצטערים עליה, ועל הקלוריות. וזה לא דומה לטיול או מסיבה שחלפו והתפוגגו עם הזיקוקים העשנים. זה לנצח.

כמו שרח – שההיכל שלה, ממשיך לשיר ולנגן את הבשורות הטובות.

ולוואי ונזכה לזכור את זה בכל יום,ולמשטר את עצמנו למעשה טוב ונאצל , אשר ישאיר בידינו את הזכות היומית של כל יום בחיים.