אאא

בפרשת השבוע אנו נתקלים במחלוקת חמורה וקשה. קרח ועדתו מערערים על סמכותם ועל מנהיגותם של משה ואהרון. על פי המדרשים השונים ניתן לתלות את סיבת המחלוקת במניעים שונים.

ממדרשים מסוימים נראה כאילו יש למחלוקת גם צדדים ענייניים ואידיאולוגיים ובמדרשים אחרים נראה כי הכל נובע משיקולים אינטרסנטיים צרים. לגבי מחלוקות ציבוריות רבות, קשה לקבוע האם הן ענייניות, וכפי הגדרת חז"ל "לשם שמים", או שמא הן נובעות רק משיקולים אישיים ואינן "לשם שמים".

גם לגבי מחלוקת קרח, קשה היה להבחין מהי המטרה ומהי נקודת המחלוקת האמיתית. לכאורה לקרח יש טענה אמיתית ומהותית "כי כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'?". קרח טען שעם ישראל כולו הוא קדוש וקרוב לקב"ה במידה שווה. אם כן, מדוע יש כאלה שזוכים להיות מנהיגים, כהנים גדולים ומשרתים בקודש ואחרים לא?

אם באמת כולם קדושים, מדוע יש צורך במעמדות? הצגת הטענה בצורה כזאת, תרמה לקרח תומכים משמעותיים במחלוקתו. מעבר לדתן ואבירם שהיו ידועים עוד קודם לכן כרשעים גדולים, הצטרפו לקרח גם מאתיים וחמישים "נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם". כלומר, מספר גדול של אנשים צדיקים ומכובדים.

קרח הולך בין הטיפות ובונה קואליציה המורכבת מאנשי מחלוקת ידועים ומקצועיים כמו דתן ואבירם, שחלקו על משה עוד בשעבוד מצרים והם היו שני העבריים שהכו אחד את השני. יחד איתם לקח איתו קרח גם כמה אנשי רוח שישוו למחלוקת אופי מהותי ועקרוני. באופן די תמוה נקראת המחלוקת בלשון חז"ל "מחלוקת קרח ועדתו". המשמעות הפשוטה של ההגדרה הזו מביאה למחשבה כאילו המחלוקת היתה בין קרח לעדתו ולא בין קרח ועדתו למשה ואהרן.

ניתן ללמוד מכך שמשה ואהרן באמת לא לקחו צד במחלוקת הזו ומי שחלק היו רק קרח ועדתו. ניתן ללמוד זאת גם מתגובתם. משה רבנו שומע את דבריו של קרח ובענוה נופל על פניו. חז"ל מפרשים שהוא התפלל כדי לקבל נבואה מהקב"ה ולשמוע מה עליו לענות לקרח. אהרן אחיו, שותק ולא אומר דבר. משה רבנו לא מנסה אפילו לענות לקרח על טענותיו. בגדלותו הוא מבין כי הטענות הענייניות לכאורה, אינן אלא כיסוי לשאיפות האישיות של קרח.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כדי להתמודד עם השאיפות האלה ועם הפוליטיקה הנמוכה אליה מנסה קרח לגרור אותו ואת כל עם ישראל, יש צורך בהתערבות אלוקית. ואכן משה פונה למופת אלוקי על פיו יוכח במי בחר ה' להנהיג את עם ישראל.

האסטרטגיה הברורה של קרח היתה לעטוף את האינטרסים הצרים והפרטיים במאבק אידיאולוגי לשם שמים. זו הדרך בה חשב קורח להשיג את מטרתו ולקבל משרה או מינוי במערך ההנהגה של עם ישראל. לשם המטרה הנפסדת והעלובה הזאת הוא גרר איתו גם צדיקים וגדולי דור והכניס את עם ישראל כולו לסחרחורת ולמבוכה.

לצערנו הרב, הלקח ממחלוקת קרח לא נלמד במלואו גם בימינו. אנשים ממהרים לקפוץ למחלוקת ומקדשים ריב ופלגנות על דברים שאין בינם לבין "שם שמים" שום דבר. את המאבקים האלה עוטפים בדעתם של גדולי הדור ותולים אותם בהלכה ו"בדעת תורה", אך כל מי שמתבונן היטב יודע שזה רק ניסיון לחפות על אינטרסים קטנים ועל הכסף רב שמארגני המחלוקת והעסקנים העומדים מאחוריה מרוויחים.

לכן, עלינו להיזהר מאוד בעניין הזה ולשמור את נפשנו מכל משמר מלהיכנס למחלוקת שאינה לשם שמים. חשוב לזכור את הגדרת רבינו עובדיה מברטנורא למחלוקת שהיא לשם שמים- כאשר כל תכליתה היא רק כדי להשיג את האמת, והדוגמא לכך היא מחלוקת הלל ושמאי שהיתה כל כולה מחלוקת הלכתית, למדנית ורעיונית ולא גלשה לפסים אישיים ומכוערים מעולם.