אאא

מצות מחצית השקל הנקראת בשבת זו (ונמצאת בתורה בתחילת פרשת כי תשא), מעוררת שאלה מרכזית. מדוע התורה מחייבת להביא דווקא חצי שקל - "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל" (שמות ל', ט"ו)?    

השאלה מתעצמת לאור העובדה שאחת המטרות של מחצית השקל הייתה לשם מנין בני ישראל (כפי שמבואר שם): הרבה יותר נוח לספור שקלים שלמים מאשר לספור ולהכפיל!

שני טעמים עיקריים מצינו בכדי להסביר את העניין.

א. האלשיך (שם) כותב בשם רבי שלמה אלקבץ שהמטרה היא להורות על אחדות העם – שאין אפילו אחד שהוא נפרד משאר העם. דהיינו, אף יהודי (אפילו עשיר וכדו') אינו שלם בלי החיבור עם הזולת, ולכן דווקא מחצית השקל היא המייצגת את היהודי במנין העם.

ב. הגר"ש פישר בספרו בית ישי (דרשות סי' ל"ב) מביא בשם האוהב ישראל מאפטא, שכלל ישראל נחשבים כחצי והקב"ה הוא המשלים את החצי השני, וישראל ללא הקב"ה (וכן להיפך) הם רק חצי. כמו כן, הוא מדמה זאת להוצאות החתונה שמוטלים בשווה על החתן ועל הכלה.

בספר נחמיה (י', ל"ג) כתוב "והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה וכו'".

המפרשים נחלקו במה מדובר: המצודת דוד כתב שמדובר בחיוב לתת שלישית השקל בכל שנה בנוסף על מחצית השקל שאמרה התורה. פירוש זה הוא על פי הגמרא (בבא בתרא, ט' ע"א) שנפסקה להלכה בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמ"ט, ס"ב), שצריך לתת כל שנה לפחות שלישית השקל לצדקה.

אך הרלב"ג פירש שמדובר על מצוות מחצית השקל, אלא שהשקל באותו הזמן היה שווה יותר, ולכן שווי שלישית השקל בתקופת עזרא ונחמיה היה שווה למחצית השקל בזמן התורה.

ייתכן שבנוסף להיבט הכלכלי של השינוי בשווי השקל, יש כאן גם היבט סמלי הנושא עמו מסר חשוב.

ניתן לומר, שהטעמים שהזכרנו לגבי מחצית השקל (מדוע נותנים דווקא חצי) - אלו ואלו דברי אלוקים חיים. בזמן מתן תורה היו בני ישראל כאיש אחד בלב אחד, ועל כן כל ישראל היו ביחד שקולים כחצי מטבע, וכל אחד ואחד נתן את הסכום הזה לשם הספירה של העם, וכנגד כל העם עמד הקב"ה, שהשלים את החצי השני, כחתן וכלה המתחלקים בהוצאות החתונה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

והנה, בתקופת עזרא ונחמיה, כבר נחלק העם לשני זרמים - אלו שעלו לארץ ישראל ואלו שנשארו בגולה, אך אע"פ כן, גם אלו שלא עלו לארץ תמכו באלו שעלו - בממון ובציוד לשם בניית בית המקדש. ומטעם זה נחלק גם השקל לשלושה חלקים, כנגד - שליש הקב"ה, שליש העם העולים, ושליש העם שנשארו בגולה אשר היו מאוחדים בלבבם ויחד השלימו לאחד. ועל כן ציווה נחמיה לעם שעלה לארץ שיתן את חלקו – שליש.

כיום שווי השקל של התורה הינו בסביבות השמונים שקלים (חדשים), ומחצית השקל הינו בסביבות ארבעים ש"ח. (ומשנה לשנה הסכום עולה...) האם דבר זה מרמז על הזרמים הרבים והפלגנות הפושה בנו בשנים האחרונות, שכל מאן דהוא שם עצמו לראש? האם אין כאן רמז לכך שהגיע הזמן להתאחדות כל הירא את דבר השם, לחזור למדריגה שהיתה לנו בזמן יציאת מצרים?

תחשבו לרגע אילו כל המפלגות המאמינות בדבר השם היו מתאגדות יחד למפלגה אחת, כמה ציבור היה הדבר סוחף נוכח קידוש השם העצום שהיה דבר זה גורם. האם אז לא היינו מגיעים למצב שבו המפלגה החזקה ביותר מורכבת משומרי תורה ומצווה? האם באופן הזה לא היה קל בהרבה לשמור על קודשי ישראל?!

בכל אופן, גם אם לא נזכה לאחדות כזו בזמן הקרוב, לפחות נזכור שאנחנו - כל אחד ואחת מאיתנו – אינו שלם בלי להיות מחובר לעם ישראל ולקב"ה.

ב"ה ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו.