אאא

בימים אלו, שכמעט כל אדם שני מישראל חבוש בבית האסורים, באשמתו או שלא באשמתו, זהו בדיוק הזמן ללמד את אסירי ישראל כמה דינים והלכות של בית הכלא. שלא נצטרך.

ברכת "מתיר אסורים" - האסיר צריך לברך ברכת מתיר אסורים. אמנם יש פוסקים שכתבו שטוב לכוון בברכת זוקף כפופים, אבל אין לנהוג כך להלכה.

ספר תורה - מי שיושב שכלא ורוצה לזכות בקריאת התורה, אבל אין לו ספר תורה, או שיש לו ספר תורה לא כשר, אסור להביא במיוחד בשבילו ספר תורה, מפני כבוד התורה. ואפילו לקריאת התורה של ראש השנה ויום כיפור אסור להביא לו ספר. אבל אם מביאים את הספר כמה ימים מראש, הרי זה כאילו קבעו לו מקום חדש, ומותר.

הבאת ספר תורה לצורך קריאת התורה של אדם חשוב, מותרת. אבל אין הכוונה לאדם שנחשב בפי העם חשוב, כמו פוליטיקאי בכיר או ראש ממשלה וכדומה, אלא רק לתלמיד חכם חשוב מותר להביא.

מזוזה - מחלקות גדולה יש בין הפוסקים אם חייבים לשים מזוזות בבתי הכלא. האם זה כמו כל דירה ולכן חייבים, או שאולי בגלל שזה לא מקום מכובד, אין לשים בו מזוזה. וכל אחד ישאל את רבותיו.

מצווה להתפלל להצלת יהודי שכלוא בבית האסורים. וכן מצווה להתענות להצלתו (בימים שמותר להתענות בהם, אבל לא בשבת או חג או ראש חודש).

ברכת הגומל - מי שיושב בבית כלא בארץ וזכה לצאת משם בשעה טובה, אינו צריך לברך ברכת הגומל, בגלל שאין פיקוח נפש בכלא בארץ, וברכת הגומל מברכים רק במקום סכנת נפשות.

יש כאלו שאחרי שזכו לצאת מבית הכלא, היו חוגגים בכל שנה ושנה את יום השחרור. כשחיפשנו מקור, מצאנו בשולחן ערוך שנהגו כך הגויים (יורה דעה סימן קמח סעיף ז), יתכן שהיהודים אימצו מנהג של גויים, או שאולי יש מקור אחר? אם מישהו יודע, שיואיל ויגלה לנו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

* * *

ולכבוד חודש אלול, נכתוב דבר מוסר קטן שאפשר ללמוד מהיושבים בבתי הכלא:

המגיד מטשרנוביל נקלע פעם לעיר אחת, ושמע שיש בה יהודי אחד שיושב בבית האסורים.

ניגש אליו ואמר לו: "ראה בני מה עוללת לעצמך, עברת על איסור לא תגנבו, ואתה יושב כעת בבית הכלא רחוק ממשפחתך. אני מקווה שכשתצא מכאן תחזור למוטב ושוב לא תגיע לבית הכלא".

ענה לו היהודי הגנב: ומה בכך שנתפסתי. לפעמים מצליחים ולפעמים נכשלים, כשאצא מכאן אדע להזהר יותר בגנבותיו כדי שלא אתפס.

אמר המגיד: אם הגנבים שעוברים על רצון ה' כל כך נחושים ברצונם, ולמרות שנענשים חוזרים וגונבים שוב ושוב, אנחנו שהולכים לעשות רצון ה', על אחת כמה וכמה.