אאא

"גיל הפרישה המחייב לגבי רבני שכונות הוא גיל הפרישה הקבוע בחוק הגמלאות ובחוק גיל פרישה (כיום גיל 67)", כך פסק אתמול (שלישי) שופט בית הדין הארצי לעבודה, השופט שמואל צור.

פסק הדין ניתן בעתירה שהגישו הסתדרות המעו"ף וארגון רבני השכונות, בה ביקשו לאפשר לרבני השכונות להמשיך בתפקידם ללא הגבלת גיל ובלא שיאלצו לפרוש לפנסיה. לעומתם, טענה המדינה כי על הרבנים לפרוש בגיל 67, גיל הפרישה הקבוע בחוק לכלל עובדי המדינה.

המחלוקת בין הצדדים, באשר למועד פרישת רבני השכונות מתפקידם, נסובה סביב הנכתב בהסכם הקיבוצי שנחתם בשנת 1988 בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי, שלוש הערים הגדולות וחבר המועצות הדתיות ובין ההסתדרות הכללית של העובדים ונציגי איגוד הרבנים.

בסעיף העוסק בתקופת הכהונה של הרבנים, הודפס כי תקופת כהונתם היא "עד הפנסיה". אלא שלצד זה נכתב בכתב יד המילים "כמקובל עד היום".

לטענת העותרים, ההוספה בכתב היד נועדה לעגן את הנוהג הקיים לפיו לא חל על הרבנים גיל הפרישה הקבוע בחוק וכי הם זכאים להמשיך בתפקידם, ככל שיחפצו.

לעומתם, טענה המדינה כי בהסכם לא ניתנה הסכמה לביטול מגבלת גיל הפרישה של הרבנים, וכי התוספת בכת היד הוספה שלא על דעתם. המדינה הוסיפה וטענה כי על רבני השכונות חלים הסדרי הפנסיה הרגילים המחייבים אותם לפרוש בגיל הפרישה הקבוע בחוק.

בפסק הדין, מותח השופט צור ביקורת על "מציאות בלתי תקינה", כלשונו, בשל כך שבמעמד החתימה על ההסכם, לא התאפשר לנציג הממונה על השכר להשתתף. "מציאות זו, אף היא, מטילה צל של ספק על הסכמת המדינה להסדר הפנסיה של הרבנים המשתקף בתוספת 'כמקובל עד היום'".

השופט צור מוסיף ומציין כי התוספת בכתב היד, שונה מכתב היד בו רשומות תוספות אחרות בהסכם, בנוסף קובע השופט כי עדותו של יעקב דנון, שכיהן בתקופת חתימת ההסכם כממונה על השכר, לפיה לא נתן את הסכמתו לתוספת בכתב היד, וכראיה לכך הציג את העובדה שחתימתו בראשי תיבות לא מופיעה לצד התוספת בכתב היד כפי שמופיעה בהוספות אחרות.

"מכלול השיקולים והנימוקים", כותב השופט שמואל צור, "מביא אותנו לכלל מסקנה שלא ניתנה הסכמת הממונה על השכר לתוספת בכתב יד לסעיף 3.3 לנספח ג' להסכם הקיבוצי".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"אפשר שבאווירת אותם ימים של חתימה על ההסכם הקיבוצי, הייתה ציפיה - אולי אף לגיטימיות מבחינתם של המבקשים - שעניין גיל הפנסיה לרבנים יישאר פתוח, "כמקובל עד היום", כלשון התוספת בכתב יד. ייתכן גם שהיתה הבנה כלשהי בעניין זה בין המבקשים לבין מי מנציגי המעסיקים האחרים. אלא שהסכם קיבוצי דורש הסכמתם של כל השותפים לו, במיוחד כשמדובר בשותף הבכיר - הוא בעל המאה - הממונה על השכר במשרד האוצר. כפי שעולה, הסכמתו של זה לא ניתנה ועל כל פנים לא הוכחה. מסקנה זו לבדה מובילה לכך שדין הבקשה שבפנינו להידחות", לשון פסק הדין.

לסיום, דוחה השופט צור את בקשת העותרים, וקובע כי "גיל הפרישה המחייב לגבי רבני שכונות הוא גיל הפרישה הקבוע בחוק הגמלאות ובחוק גיל פרישה (כיום גיל 67)".

השופט צור מוסיף וקובע כי "מי מבין רבני השכונות שטרם הגיע לגיל 67 במועד מתן פסק הדין ויתרת השירות שלו עד גיל זה עולה על שישה חודשים, יפרוש בגיל 67. מי מבין רבני השכונות שהגיע לגיל 67 במועד מתן פסק דין זה או שיתרת השירות שלו עד גיל זה נמוכה משישה חודשים,  יפרוש תוך 6 חודשים מיום  מתן פסק הדין".

עם זאת, מוסיף השופט צור כי אין בדחיית הבקשה כדי למנוע מהצדדים להמשיך ולנסות להגיע להסדר מוסכם וחוקי להארכת גיל הפרישה לרבני השכונות.