אאא

אם כולם אומרים, כנראה שזה נכון. כך גורסת האמרה העממית. לכך ניתן להוסיף גם את "אין עשן בלי אש", ולקנח ב"המפורסמות – אינן צריכות ראיה".

הרצון בקרב חלקים נכבדים בציבור להטיל חרם על חלק אחר מהציבור, חייב לעורר בנו חשבון נפש. הכי קל לפתור את זה בתנועת יד של ביטול ובאמירה סתמית "כי שונאים אותנו" ולהאשים את הצד השני באנטישמיות. אלא שבסופו של דבר אין ברירה, חייבים להבין למה זה מגיע לנו.

אחרי שנים של טענות, האשמות, שנאה, תלונות ומלחמה אינסופית, הגיע הזמן לחשבון נפש עצמי. אולי במקום להתכחש ולהתווכח, פשוט ונכון יותר להודות באמת: כן, אנחנו אשמים. הטענות נגדנו צודקות.

נכון, לא כל הטענות ממש מדויקות. פעמים רבות אנו מוצגים בצורה מגמתית, מרושעת ומסולפת. אמת היא, שהתקשורת "מחפשת" אותנו בנרות, ושכל פיפס קטן, שעשינו או שלא, מקבל מייד כותרת ראשית. אבל מנגד, חייבים להבין שסתם לא שונאים אותנו. ברור שלשנאה הזו יש גורם. משהו שאנחנו עשינו. משהו שהביא לכך, שכל כך הרבה אנשים, כועסים עלינו כל כך הרבה זמן. הרי אם היינו בסדר, זה לא היה המצב.

לא ייתכן, שכל הטענות שמטיחים בנו, אינן נכונות. מסתבר, שאנחנו אכן מתנשאים, חושבים את עצמנו חכמים מכולם, מניפולטיביים, נצלנים, סחטנים, מהווים נטל על החברה, מנותקים מהעולם, אלופי הקנוניות, אשפי תככים, שקרנים, מעלימי מיסים, גזעניים, קיצוניים, פנאטיים, אנטי דמוקרטיים, חסרי סובלנות למיעוטים, ומפרי זכויות אדם.

זו נשמעת אולי רשימה ארוכה מדי, אבל ברור שרובה נכונה. עובדה היא, שגם ידידנו וחלק מתוכנו, מלאים נגדנו טענות כרימון. עליהם הרי, לא ניתן לומר שהם שונאים אותנו. הטענות נגדנו מגיעות גם מאנשי רוח ואקדמיה, ומבוססות כידוע על עובדות. זו אינה שנאה עיוורת, אנשים נאורים שותפים לה.

ידידי, אנטישמיות איננה תירוץ. אין מנוס מקביעה חד – משמעית, כי רוב העולם צודק בשנאתו ליהודים ולישראל.

"ישראל שנואה היום יותר מאשר כל מדינה בהיסטוריה של העולם. 20% זה באשמת המדיניות הישראלית, ו-80% מקורה בשנאה בלתי רציונאלית. למה היהודים? זו שאלה שפרויד ואחרים וכל האינטלקטואלים של העולם שאלו. אינני חושב שמישהו יכול להבין לגמרי את עומק הרגשות כלפי יהודים. אבל בלי עובדה זו איש לא יכול להבין את היחס לישראל" (פרופ' אלן דרשוביץ)

נ.ב. כל קשר בין הנ"ל לבין מצבו של הציבור החרדי במדינת ישראל, נעשה על אחריותו של הקורא בלבד.