אאא

שלושים ימים חלפו להם, מאותו יום בו צעדו רבבות בני ישראל אחר מיטתו השלמה של דמות קמאית מופלאה, שריד לדור דעה, גאון בהלכה והנהגה, פוסק ומכריע בעל שיעור קומה, שבכוח הוראתו הרביץ תורה לעדרים, והאיר עיני חכמים בהלכה, מדמיות ההוד של רבנו עה"ק ירושלים ת"ו הגאון הצדיק רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל.

דמותו הפלאית והנהדרת הייתה סמל ודוגמא לרב מדורות קודמים, שרבים חסו בצל קורתו וחרדו למוצא פיו להכרעותיו ופסיקותיו ההלכתיות. מסכת חייו היו פרקי חיים מזהירים בעולם הרבנות בעיה"ק ירושלים ת"ו השזורים בעמל ויגיעת התורה, בהתמדה מרובה ועבודת ה' מתוך יראה, גאון במידות, מחד ייצג את שיטת הקנאות ללא חת, ומאידך בלט באהבת ישראל יוקדת לכל אחד ואחד, בכך שילב גדלות וענוה גם יחדיו.

ככלות השלושים לפטירתו של האי גאון וצדיק זצ"ל הורשינו להיכנס בקודש פנימה אצל כ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אברהם יצחק שליט"א, מחותנו של הגר"מ, לשיחה נדירה ורווית כאב, במהלכה הועלו קווי הוד לדמותו המעטירה של הגאון בעל ה"קנה בושם", שהיה ידוע כאחד מגדולי פוסקי ההוראה בדורנו וששימש כרבה של קהילת 'תולדות אברהם יצחק'. כ"ק האדמו"ר שליט"א ניאות להעלות באוזנינו זיכרונות הוד שבמשך שעה ארוכה, הפכו שביבי זוהר אלו לאבוקות של אור יקרות שהאירו את דמותו הנעלית של הגר"מ זצ"ל, שהיה לעמוד של תורה והוראה בקרב בית ישראל והורה לעם את דבר ה' זו הלכה במשך למעלה מיובל שנים.

ביהכ"נ הגדול 'תולדות אברהם יצחק', בשכונת מאה שערים בירושלים, המתה אדם באותה שעה מאוחרת. אנשים חובשים עדיין את ספסלי בית המדרש, מי בלימוד גמרא בחברותא, מי באמירת תהילים, מקום כיסאו של הגר"מ ברנדסדורפר זצ"ל עומד מיותם. נר נשמה עומד בבדידותו בפינת בית המדרש. בקומה השנייה משתרך תור ארוך של חסידים הממתינים בסבלנות ובדריכות להיכנס לעצה וברכה אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א. זמנינו נקבע מלכתחילה לשעה מאוחרת, בשל ההערכה המוקדמת ששיחת הרבי שליט"א אודות הגאון רבי מאיר זצ"ל תיארך זמן בלתי מוגבל, וכדי שלא לעכב את הממתינים.

מעשיהם של צדיקים הן הן זכרונם

הזיכרונות עולים בזה אחר זה. הרגשות צפים וכובשים את המשתתפים בביקור המיוחד, כשבצל האדמו"ר שליט"א מצטרף עמנו בנו של הגאון זצ"ל, יבדלחט"א רבי משה שליט"א רב ור"מ 'היכל הוראה'. דברי קדשו של האדמו"ר שליט"א כמו יוצאים מנעימת ליבו, בקול סדוק מעלה, כשהבעת כאב ניכרה על פניו, ממאן למצוא ניחומים על כיבוי זוהרה של הלכה שהאירה בעטרת תפארת קהילת 'תולדות אברהם יצחק' בפרט ולבני ירושלים בכלל, עד שכבתה לה. על קני הבושם שריחם נידף למרחקים ועתה פסקו מלהפיץ בישמם.

"עדיין לא חזרו אלי כוחותיי" מתבטא הרבי שליט"א בכאב ניכר - "בכל פעם שמתעוררת שאלה או תמיהה הנני מביט מסביבי, וחש בכאב צורב את חסרונו של רבי מאיר זצ"ל..." "כרכים גדושים נוכל למלאות על יגיעתו והתמדתו בתורה הקדושה, על דרך הפסק שלו, על מסירותו לטהרת ישראל, מסירותו לכשרות, שעות על גבי שעות ניתן לשוחח על דמותו הגדולה של רבי מאיר..."

ביקשנו מהאדמו"ר לעמוד על שנות נעוריו של הגאון רבי מאיר זצ"ל.

האדמו"ר שליט"א מתבל את דבריו הק' בפרפראות של אמונה ומסורה ומספר: בזמן שאביו הגה"ק בעל "דברי אמונה" זצ"ל שהה בצפת ביקש הגר"מ לשמשו, רבי מאיר שלא בלט אז עדיין בכישרונותיו העצומים היה הוגה ומשנן בהתמדה רבה, ואף גם בעת שהיה מגיש את המאכלים בפני הגה"ק זצ"ל היה משנן משניות בע"פ, כך שלא היה אצלו מושג של ביטול זמן. כל דקה וכל רגע היה מנצל לעיין בספר, להוסיף ידיעות לשנן עוד ועוד, אז כבר חזה הרבי זצ"ל שלגדלות נוצר, הוא ידע שעליו ללמוד ולהתייגע בתורה בכל מצב. בהתמדתו ועקשנותו פילס את דרכו בתורה והוראה עד שזכה שיתקבלו פסקיו בכל תפוצות ישראל.

כ"ק אד"ש ממשיך להביא דוגמא נוספת שנחרטה במוחו, כשכינסו בעבר את מתפללי בית המדרש לאמירת כל ספר התהלים לשעה מסוימת, ואילו הבחור 'מאיר' הגיע שעתיים קודם הזמן, מששאלו מדוע הקדים שעתיים? ענה, כי בהיות שקשה לו אמירת כל ספר התהלים מילה במילה, לכן הקדים והתחיל את אמירתו בשעתיים בכדי לסיימה יחד עם כל הקהל... "זאת דוגמא מוחשית ואות ומופת לכל יחיד ויחיד" מצהיר הרבי שליט"א, למען נידע כי בהתמדה ויגיעה ניתן להתעלות לגדול בתורה...

יכול היה הגר"מ זצ"ל, ממשיך הרבי, להתמקד על כל סעיף קטן בט"ז, בש"ך או בב"ח ולהגות בו שבוע או שבועיים עד שהדברים היו נהירים לו. הוא לא היה ממשיך הלאה עד לידיעת הדברים על בורים, וכך ידע לפסוק מיד כשנשאל על כך.

"זכורני כי פעם אחת היה לאבי הגה"ק [בעל 'דברי אמונה'] שאלה סבוכה, וביקש ממני להזמין לביתו את רבי מאיר ע"מ שיפסוק לו הלכה למעשה. רבי מאיר לא שהה אז בביתו, חזרתי לאבי הגה"ק זצ"ל בהצעה משלי שנישב ללמוד בעצמנו את הסוגיא, כך ישבנו כמה שעות עם כמה וכמה ספרים וליבנו יחד את הסוגיא לארכה ולרחבה. לאחר שביררנו את פסק ההלכה הורה לי שוב אבי הגה"ק זצ"ל שאלך לביתו של רבי מאיר זצ"ל לראות אולי כבר חזר, כי בכל זאת רצה לשמוע את דעתו הצלולה. משבא הגר"מ אל אאמו"ר ושמע את השאלה פסק מיד את פסקו וציטט על אתר מכל המראה מקומות מהספרים שהיו מונחים עדיין על השולחן".

האדמו"ר בשיחה עם כותב השורות, הרב טוביה פריינד.

תורה והוראה

בנו הגאון רבי משה ברנדסדורפר שליט"א, מצטרף לשיחה ומעלה את דרך הגעתו של הגר"מ לקהילת 'תולדות אברהם יצחק'. בשנת תש"ה הגיעה משפחת ברנדסדורפר לארץ הקודש, והוסעו למחנה הפליטים בעתלית. אביו של הגר"מ – רבי שלמה – נטש את מקומו במחנה באומרו שהינו מרגיש ששם אינו מקומו המיוחל, בהסבירו לבני משפחתו כי מטרת הגעתו לארץ ישראל היא לחיות חיים עפ"י התורה. משם נסע לתל אביב כשבשעתו היה היישוב מלא ביהודים יראים ושלמים. מששמע הנער רבי מאיר על האדמו"ר הזקן זצ"ל הגה"ק רבי אהרן ראטה זצוק"ל בעל ה'שומרי אמונים' הגיע להסתופף בצילו, ומאז נקשרה נפשו בנפשו.

"אבא סיפר, - מוסיף רבי משה בשיחה לאדמו"ר שליט"א, - "שבשנה הראשונה לשהותו של זקינו רבי שלמה ברנסדורפר זצ"ל בארץ ישראל, שלח ביד בנו הבחור מאיר משלוח מנות בידו ע"מ שישלחם לרבי הזקן [בעל השומרי אמונים זצוק"ל. ט.פ.]. אמר לו הרבי: 'לך אמור לאביך שאני מבקש שישלח לי חמישה בריליאנטין [יהלומים. ט.פ.], אבא חזר לסבא – שהיה סוחר יהלומים גדול באנטוורפן – ואמר לו את דברי הרבי. מיד ניגש והוציא ממחבואו חמשה יהלומים, עטפם ושיגר אותם לרבי עוד בו ביום. כשאבא הגיע עם היהלומים ומסרם לידי הרבי, חייך הרבי ואמר לו: 'תגיד לאביך שאין כוונתי ליהלומים כאלו, אני מתכוון לחמשת הילדים שלו...' מיני אז דבקה רוחו של אבא ברוחו של הרבי הזקן עד סוף ימיו".

האדמו"ר מספר: "כי הרבי הזקן ראה בחזונו כי הילד מאיר עדיו לגדולות. פעם שאלו איזה עניין בהלכה, ומשהסס הנער נזף בו הרבי קלות: 'הרי אתה פוסק, ועליך לפסוק מיד'... אבא ז"ל [האדמו"ר בעל ה'דברי אמונה' מתולדות אהרן. ט.פ.] היה מקרבו ומחבבו מאד, הגר"מ היה משמשו במסירות נאמנה והיה אבא אומר: אם יהיה מי שיתרץ עצמו בשמים שלא התמיד בתורה בעבור שטרוד הוא בשימוש רבו, יבוא רבי מאיר ויחייבו... שאף הוא משמש ודואג לכל צרכי ולא מש התורה מפיו אפילו רגע אחד".

שיחתנו עברה לתקופת היות הגר"מ למורה הוראה בישראל.

כ"ק אדמו"ר שליט"א נענה ואמר: "הגר"מ החל להורות הוראה בסוף שנות העשרים לחייו, הוא הוסמך להוראה בכולל תרביצ"א, בראש הכולל עמד הגאון רבי יהודל'ע הורביץ זצ"ל. אז בירושלים, כמעט ולא היו מורי הוראות ועל כל שאלה היו צריכים להיטלטל הלוך ושוב, לא היה במי להיוועץ ולקבל הדרכות. ואבא זצ"ל ביקש מהגר"מ שיורה הוראה בישראל, הגאון רבי אברהם הערש כהן זצ"ל הוא שהקנה לו ידיעות רבות בתורה ובהוראה.

בנו הג"ר משה שליט"א מוסיף: "כי אבא ז"ל ראה בו את רבו המובהק, ובספרו 'קנה בושם' מכנהו מורי ורבי".

האדמו"ר שליט"א מעלה את 'פולמוס הריאות' באותן שנים בהם דרך כוכבו של הגר"מ בבית ההוראה. בזכות מלחמת השם בגיבורים אותה ניהל לבדו, כשבתחילה היה זה כקול קורא במדבר, אך כיום אין מערכת כשרות אחת שאינה מקפידה על חומרא זו.

הג"ר משה שליט"א מפרט את נושא הפולמוס: "בשו"ע נפסק כי רק בבהמה יש לבדוק את שלימות הריאה, אבא שהקיף את הסוגיה ולמד אותה לעומקה, העלה חידוש שלפיו חיוב בדיקת הריאה חל גם לגבי עופות. הוא הוכיח זאת מראשונים ואחרונים, כשהעובדה שמעולם לא הייתה כזאת בישראל בדורות האחרונים – לא הפריעה לו כלל ועיקר. אם זו מסקנתו ההלכתית – הוא לא יזוז ממנה כמלוא נימה. איש לא תמך בשיטתו באותן שנים".

האדמו"ר שליט"א: "אבא הגה"ק זצ"ל היה היחידי שעמד מאחוריו ונתן לו גיבוי מלא לפסקו". האדמו"ר שליט"א מספר סיפור מופת שהיה עם קצב אחד בשכונת מאה שערים שסבל מאוד על מאור עיניו וראייתו הייתה חלשה, הבטיחו אביו האדמו"ר בעל דברי אמונה מתולדות אהרן, באם יתחיל לבדוק 'הריאה' הרי ש'הראיה' שלו תשתפר, ואכן כך עשה. וכעבור חודש הוטבה ראייתו, אותו קצב ראה בעיניו למישרין עד גיל שיבה והוא בן תשעים שנה.

בנו הג"ר משה ברנסדורפר מספר בשיחה: אביו הגר"מ זצ"ל בכל ענין שהיה לומד היה יורד לעומקה של הלכה עד למעשה, כך היה בהלכות מילה שהחל למול בהיות שלמד הלכות מילה על בוריים. כך גם בהלכות מקוואות, דיני זריעה והשקה היה לומד הלכות אלו למעשה ולא היה כמעט מקום שאבא לא הוזמן לבקר ולבדוק כשרות המקוואות.

הוספנו לומר, כי גם במקווה המהודרת של מודיעין עילית, שנבנתה לפני 15 שנה, נתבקש הגר"מ זצ"ל לבוא לבדוק ולבקר מקרוב לראות אם הדברים נעשים ונבנים עפ"י כל דקדוקי ההלכה.

הג"ר משה: "כל מקווה שנבנה, בארץ ובעולם, הובאו פרטיו לעיונו של אבא, שהדריך וייעץ, העיר והתווה, הוא לא חס על כבודו, על זמנו ועל כוחותיו. טיפס על סולמות, זחל בתעלות, נבר בצנרת – הכל בכדי לוודא שהמקוואות נבנו במלוא ההידור".

"אבא פתח צוהר חדש בעולמם של בתי ההוראה בהיותו החלוץ שקבע זמנים מסודרים לעניית תשובות לשואלים, כך גם ידעו כולם כי כשרבי מאיר בבית ניתן לפנות ולשאול גם בשעות המאוחרות של הלילה".

האדמו"ר מתעניין אודות ליל הושענא רבא, לפני שנה שהגר"מ לא הופיע בבית הכנסת לשמוע 'משנה תורה' כמנהגו, מספר הג"ר משה, כי חיכה בביהכ"נ כמו כולם, ומשראה כי אביו מתמהמה לבוא, הלך לתור אחריו בבית. כשנכנס הביתה הבחין כי יושב הוא עם הורים ומדבר איתם בשפה רפה בכדי להשכין שלום בית ביניהם.

שיחתנו נסובה על דרך חומרתו של רבי מאיר והאם החמיר יותר ביחס לפוסקי הלכה אחרים.

אדמו"ר שליט"א השיב: "הגר"מ בירר כל דבר לעומקה של הלכה, לא היה אצלו שום פשרות. מאידך גם כשאמרו שלרבי מאיר היו 'כתפיים רחבות' גם זה אינו מדויק, כי מה שייך 'כתפיים רחבות' אחרי שבירר כך ההלכה וכך יצא לו הלכה למעשה?! עוד בהיותו מצעירי הרבנים בעיה"ק ירושלים סמך עליו הגאון בעל ה'מנחת יצחק' בכל שאלה סבוכה, ביודעו ומכירו כי הוא יברר את הדבר לעומקה ולאמיתה של תורה. וזה היה כבר בשבועות הראשונים כשהגיע ממנטשסטר ודן עם רבי מאיר בשו"ת נוכח לראות את גדלותו, ובכל דבר שלח אליו".

עוד בעניין החומרות העלינו בשיחה, את הפולמוס אודות העירובין, שגם האדמו"ר שליט"א היה מעורב בזה, בהיות שהשאלה היה נוגע לאחד מחסידיו. היה זה שנה לפעילות הארגון "כל ישראל ערבין" להתקנת עירובין עפ"י הלכה בארץ ובעולם. הייתה קהילה אחת מעבר לים שהיה ויכוח בין הרבנים הפוסקים, האם יש להתקין שם עירוב, בהיות שישנם שאלות של 'רשות הרבים דאורייתא', מצד אחד כיון שיש כאן ספק דאורייתא, עדיף שלא להתקין כלל, בכדי שאנשים לא יטלטלו כלל. מאידך ישנם אנשים שאינם שומרים על קלה כבחמורה, ומטלטלים גם ללא עירוב, האם עדיף לעשות העירוב, בכדי שלא יכשלו בחשש חמור דאורייתא. התלבטו רבות האם לצאת להתקין שם העירוב, והחליטו לשאול את פי הגר"מ זצ"ל. הוא אמר שישיב לנו מחר. למחרת עלו שוב לביתו של הגר"מ, והשיב שעדיף לנסוע ולהתקין שם את העירוב במהירות ולהודיע לציבור שומרי תומ"צ את השאלות, בכדי שכל שמי שאינו מעוניין לסמוך על העירוב הלכה למעשה, שידע להחליט על כך לבדו. מאידך, כשבאנו פעם אחת עם משקיע מחו"ל לביתו של הגר"מ זצ"ל והראנו לו 'פטנט' ה'עירוב המתקפל', ערכת עמודי עירוב עם הוראות להתקנה, שכל אדם פרטי יוכל להתקין בעצמו עירוב, בכל מקום ובכל זמן, לאחר שהגר"מ בחן את ה'ערכת העירוב', הגיב ואמר: ענייני עירוב הוא דבר המסור לרבני העיר, וצריכים לדעת הלכות עירובין על בוריים, ולא שייך לאדם פרטי, ולכן הוסיף הגר"מ "למרות ההשקעה שהשקעתם נראה לי שההכשלה הוא יותר מהתועלת, שלפעמים אדם לא ידע את ההלכות על בוריים ולא יתקין את העמודים והחוטים כהלכה. ולא הסכים לתת הסכמתו למהלך זה".

בנו הג"ר משה שליט"א: "אבא, פסק הלכות מתוך ראייה רחוקה, שראה את הדברים לטווח רחוק, בבחינת 'איזה הוא חכם הרואה את הנולד', זכורני פעם על בלן אחד שבא לשאול על מקוה שסביב 'פקק' הסותם את מי ה'אוצר' נתמלא הקיר עובש ונתפח, ובא לשאול את אבא אם המקוה כשר. לאחר שבחן את הפרטים השיב לו שאכן המקוה כשר, אך הוא מורה לתקן הדבר. משנשאל ע"י ה'בלן' מדוע יש לתקן אם הכל בסדר? השיב שאתה עדיין יודע לתאר ולפקח כהלכה, אך הבלן שיבוא אחריך שמא לא ידע לתאר את הדברים כהלכה ויצא מכך מכשולות... אבא לא החמיר סתם".

האדמו"ר שליט"א: "הקו שהנחה את הגר"מ הייתה בירור הלכה לעומקה עם יראת שמים מופלגת שהרתיעה אותו לנסות ולחפש קולות בהלכה, הוא הלך בדרך ההלכה עד הסוף בלי להתפשר".

האדמו"ר בשיחה עם כותב השורות, הרב טוביה פריינד.

פסק ההלכה שיושב באות ומופת

מנהגו של הגר"מ זצ"ל בכל שנה בערב חג הסוכות, היה עולה לביתם של רבותיו האדמורי"ם בעל ה'דברי אמונה' מתולדות אהרן זצ"ל ויבלחט"א כ"ק אדמו"ר מתולדות אברהם יצחק שליט"א, והיה ממיין את ד' המינים לפי דרגות. רבים מבני החסידים היו שולחים אתרוגים, לולבים והדסים, כך הצטברו כמויות של אתרוגים בבית האדמו"ר וכל אחד היה מהודר בפני עצמו. ולפעמים היו מניחים להם לחג כמה אתרוגים או לולבים ע"מ לברך כל יום על אתרוג או לולב אחר.

סיפור מופלא העלה הג"ר משה ברנסדופר שליט"א בשיחה עם אדמו"ר שליט"א את מה שסיפר לו אביו. (סיפור זה שהרבה לימודי זכות ומוסר השכל נלמד בצידו, היה ל'ספר מוסר' של ממש בעת השיחה עם האדמו"ר שליט"א וראוי הוא ללימוד מיוחד): שנה אחת בא הגר"מ זצ"ל לבדוק את האתרוגים בבית האדמו"ר שליט"א ומיין אותם לפי הדרגות, אך היה אתרוג נאה ומהודר שלא ידע לדרג בדיוק את מקומו. הגר"מ הסתכל ועיין עליו שוב ושוב. וראה שהאדמו"ר שליט"א חפץ מאוד שיבחר אתרוג זה בין הטובים המובחרים והמהודרים.

הגר"מ ביקש לדעת מהאדמו"ר שליט"א אודות אתרוג זה ומדוע האדמו"ר כ"כ חפץ בכך? אך האדמו"ר סירב לענות ושוב שאל אותו האם אפשר לראות באתרוג זה כבין המובחרים. משהשיב הגר"מ שעדיין יכולים להגדירו כמהודר, שמח האדמו"ר שליט"א שמחה גדולה. הגר"מ זצ"ל שראה בשמחתו של רבו ביקש שוב לדעת על מה זה. סיפר לו האדמו"ר את הדברים כהוייתם, על כי אתרוג זה קיבל במתנה מאחד החסידים בחו"ל ששילם עבור כך כמה מאות דולרים תבין ותקילין, בערב חג הסוכות נעלם ממני זה האתרוג, חיפשתי אחריו ולא מצאתיו. והצטערתי על כך במשך החג, הרי יהודי שילם על אתרוג זה ממון רב ולא זכו לברך עליו. בערב חג הפסח בעת ניקיון הבית לפסח מצאו זה האתרוג, משהבחין האדמו"ר שליט"א באתרוג נוכח לראות כי עדיין נאה ויפה הוא וכמעט שלא נפגע ביופיו וכשרותו. התפלל יום יום לקב"ה שישמור אתרוג זה לבל יפגע ובל יתייבש, כדי שיוכל לברך עליו בשנה הבעל"ט. סיים האדמו"ר שליטא להגר"מ, חצי שנה אני מתפלל עבור אתרוג זה, לכן חפץ מאוד הייתי שתכשיר לי אתרוג זה.

הגר"מ זצ"ל, אכן פסק שכשר הוא זה האתרוג בעבור שלא ניכר כלל שהוא משנה שעברה. וציין כי אמנם בשו"ע הרב נפסק, 'אתרוג שבירכו עליו בשנה שעברה לא יברכו בשנה זו'. זהו דווקא באתרוג שבירכו עליו, אבל זה האתרוג אפי' שהוא משנה קודמת עדיין לא בירכו עליו.

האדמו"ר שליט"א אכן אישר את אמיתות העובדה, ברוב ענוותנותו הגיב בביטול אודות התפילות שהתפלל... באומרו שאתרוג זה נשמר מטבעו... לשאלתנו אודות דברי השו"ע הרב שאעפ"כ פסק הגר"מ להכשירו כיון שלא בירכו עליו, ומה עניין הברכה בכאן? האם מותר אתרוג של שנה שעברה או לא? השיב אדמו"ר שליט"א: דהנה ידוע הסיפור עם הגה"ק בעל הקדושת לוי מבארדיטשוב זי"ע שהמתין כל ליל חג הסוכות לאור יום, ומייד שהעיר השחר הושיט את ידו בכדי לחטוף את האתרוג במהירות וברוב זריזותו לא הבחין בדלת הזכוכית של הארון עד שהתנפץ הזכוכית ונחתך ידו הק' וזב דם על האתרוג. הרי שבחביבות מצוה עלול האתרוג להיפגם. כמו"כ ידוע דברי החתם סופר בתשובות שכתמים שנעשו על האתרוג ע"י משמוש בידיים מתוך כך שנטלו למצוה הרי זה הידור מצוה, ולא רק שלא נפגם אלא שזה הידור, אבל זהו רק לאותה שנה, אבל שנה הבאה אותם משמושים יתכן דהוי פסול, ואפי' אם לא נפסל לגמרי, הידור בודאי אין כאן. ולפי"ז - הסביר האדמו"ר שליט"א - נפק"מ בדברי השו"ע הרב באתרוג משנה שעברה 'שברכו' עליו ושלא בירך עליו. שאתרוג שבירך עליו היה משמוש בידיים בעת שנטלו למצוה, ולכן יתכן דין זה הדר, אבל אם לא בירך עליו בשנה שעברה ועדיין לא נטלו למצוה א"כ הרי לא נפגם כלום בזה, ומאי איכפת לי אם האתרוג הוא משנה זו או שנה קודמת, אם הוא עדיין נראה הדר במראה מותר לברך עליו. ובזה יישב האדמו"ר שליט"א את פסקו של הגר"מ ברנסדורפר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בתום השיחה פונה האדמו"ר שליט"א להמתיק סוד עם הג"ר משה שליט"א. בצאתנו את הקודש זכינו לשמוע מפיו במה דברים אמורים ואכן היו לפלא, וכך סיפר: "אבי זצ"ל היה לידידו המופלג של הג"ר משה הלברשטאם זצ"ל, שיחד היו גאונים בהוראה ושניהם הוסמכו יחדיו, וכל דרכי הלימוד היה יחדיו. גם סדרי קבלתם לכהן כדיינים בבית הדין נתמנו במשותף. כשנדם ליבו של רבי משה הלברשטאם זצ"ל ונסתלק לישיבה של מעלה, באותה תקופה חלה רבי מאיר באירוע מוחי, הגר"מ שהתאושש וחזר לביתו שכב על מיטתו, בתוך כל ההמולה התקשר אלי האדמו"ר שליט"א וביקש ממני שאדאג להעביר את אבא לדירה אחרת ולא ישהה כרגע יותר בביתו בשום אופן. בתחילה חשבתי כי האדמו"ר דואג למנוחת אבי שאנשים לא יטרידו אותו בעת שנמצא על מיטת חוליו. לכן לא מיהרתי למלא את ההוראה תיכף ומיד ונמלכתי אם שאר אחיי וסוכם שלאחר שיוטב מצבו נסע עם אבא למקום נופש. אך האדמו"ר נתן מנוח ושוב התקשר אלי וצווה להעביר את אבא למקום אחר, שוב השהנו את הדבר ולא מיהרנו, לאחר הפצרות של האדמו"ר שוב ושוב, הדבר נתעכב עדיין, לאחר שהוטב מצבו של אבא חשבתי שהנה הגיע השעה למלא פקודת רבי שליט"א, אך באותו יום נפל אבי ושבר את ידו, היו צריכים לחבוש אותו ושוב נתעכב העברת אבא לדירה אחרת. מששמע האדמו"ר על כך, התקשר והתרעם עלי: 'כמה צריך להתחנן שתעביר כבר את אביך לדירה אחרת?' החלטתי לשאול את רבי מדוע הדבר בוער כ"כ ואינו סובל דיחוי? שאבא יבריא ניקח אותו לנופש? נענה האדמו"ר לגלות כוונתו באמרו: אין כוונתי לנופש כלל, אדרבא אביך הוא בגדר שרבים צריכים לו, וצריך לענות לשואלים גם בשעה זו. כוונתי לכך בהיות ששני ידידים בתורה הם כמו שני אחים, ובשני אחים לפעמים מזלם מזל אחד הוא, כמו בתאומים, אביך ורבי משה הלברשטאם זצ"ל היו ידידים בלב ונפש וכל עלייתם בתורה ועבודה היו יחדיו, כך גם בעלייתם לכהן כחברי בד"ץ נתמנו שניהם יחדיו, שכל הרואה הצביע בעליל על שיתוף מזלם, ולכן כשרבי משה נסתלק לשמי רום החילותי לדאוג, מה יהיה עם אביך. וחיפשתי עצות וסגולות לכך עד שידעתי את הנהגת זקני הרבי הזקן [האדמו"ר בעל ה'שומרי אמונים' זצ"ל. ט.פ.] זצ"ל, בכל פעם שחלה עבר מיד לדירה אחרת ולפעמים כשלא היה לו מקום אחר לשהות היה שוהה כמה ימים אפילו בדירת שכינו, והסביר כי ידוע ש'משנה מקום משנה מזל' והדבר הוא כמו יציאה והליכה לגלות וזה סגולה לרפואה. וכאן שחייבים לשנות המזל לכן חשוב ונחוץ מיד לעבור לדירה אחרת". האדמו"ר לא נרגע ומציין כי גם צורת פטירתם של שניהם היו שווים.

אלקא דמאיר ענני

שיחתו של האדמו"ר שליט"א מתארכת מזמנה הקבוע מראש. בהרחיבו אודות דמותו הגדולה של רבי מאיר זצ"ל, לימודים שיש לקחת ממנו ופרקי חיים שיש לראות בהם משנה סדורה וברורה לחיי היום יום לכל אחד ואחד.

לקראת סיום השיחה הרבי שליט"א אחוז שרעפים ומבטא על קושי רב שבסיום השיחה המיוחדת שהוקדשה לעמוד ההוראה שעלה על משכבו ואותנו עזב לאנחות. הרבי שליט"א נשמע לוחש לעצמו ולנו: "אוי רבי מאיר איננו. אוי מי יורה לנו דעה הלכה למעשה. מי יגלה לנו צפונות... אוי אנה אנו באים?!" וכך ממשיך האדמו"ר שליט"א לשוחח על גדלותו של הגר"מ עוד שעה ארוכה. גבאי הבית מסמנים לנו שזמנינו תם. ואנו נאלצים לסיים את הגעתנו למקום הקודש בהבנה לקראת שורת ארוכה של אירועי מצווה שתוכנן עוד הלילה למרות השעה המאוחרת.

אלקא דמאיר עננו, מי יתן ונמצא נוחם בתורתו ובהוראתו כי עולמות רבות בנה בחייו ושפתותיו מרחשות גם לאחר פטירתו וסילוקו מעמנו, בהיות עולם התורה וההלכה נשען על דבריו העמוקים מיני ים ושותה ממימיו הזכים, עד בוא ינון במהרה אמן