אאא

יריקה קטנה של איש לא מאוזן לכיוונה של ילדה קטנה סובבה את המדינה כולה. זה יכול לקרות רק כאן אצלנו הישראלים בישראל, כי בשום מקום אחר לא הייתה התקשורת מעזה להאדיר נקלה ודל אישים ועוד על מעשה נתעב ונפשע, אבל אצלנו הסיבה בכלל לא חשובה. המטרה, היא זו שיוצרת את הדרך, ובדרך - אל עברי פי פחת הכול מותר.

מימין ומשמאל החגיגה בכל. החרדים יורקים על ילדות וכשיורקים על ילדות יורקים עלינו אנחנו, החילונים, כולנו.

ומכאן לעיון בגופה של יריקה, מחדליה ומעלליה. היריקה כשלעצמה נתקבלה בעולם כפעולה חסרת נימוס, גם כזו שנעשית בינו לבין עצמו ושלא בהצנע,  היורק – לאחר שהחליט כי נצטברו בגופו נוזלים עודפים מחליט להפרישם ממנו דרך הפה, וזה לא תרבותי.

ויש גם יורקים אחרים שבתרבותם הפכו את היריקה למוצלחת ובעלת יכולת, הם מבצעים את היריקה בכדי להרחיק עין הרע, או שמא לבטל את הרע שבעיני האחר באמצעות הרוק אותם הם מתאמצים לקבץ בפיהם. בנוסח חמסה-כפרה.

פינת יריקה

מכלול עולם מושגי היריקה שנתקבלו בעולם הלא יהודי רב ומשתנה על פי הזמן והתקופה. לדוגמא, בראשית המאה השמונה עשרה, היה מקובל בארצות מערב אירופה לכבד את בתי העשירים בפינת רקיקה כמו זו שהייתה מוצבת אורח קבע במבני ציבור מכובדים. פינות הרקיקה נועדו לשמש  את הציבור הרחב שחסה באותם האתרים, תופעה זו הלכה ונכחדה מהעולם עם התפתחותה של השפעת הקטלנית. ובכל זאת לשם שימור המנהג הנאור ניתן למצוא פינה כזו בכניסה לבניין עיריית חיפה, זכר למנהג נאור ועד עצם היום הזה.

אצלנו, "היהודים התורניים", מאז ומעולם ליריקה משמעות אחת ובלתי משתנה: מדובר בפעולה מאוסה ומגונה שהתורה אסרה שתיעשה במקומות ציבוריים, ובמקרה של צורך גדול הותרה הרקיקה באופן צנוע שימנע מהאחרים סלידה ושאט נפש.

לירוק על צלם אלוקים? דבר שלא יעלה על הדעת, בשום דרך ובשום צורה. ובכל זאת, יש מקום יחיד ומיוחד בו הותרה היריקה אל מול בן אנוש, וגם שם בסייג גדול, שלא יגיע חלילה הרוק הנירוק לקרבתו של המיועד ליריקה אלא רק למולו ובריחוק גדול. זה נעשה במעשה החליצה, שם יורקת אלמנת האח המת כנגד אח הנפטר שלא חפץ להקים שם לאחיו המת. "יריקה אל עבר  בוגד". קשר הדם שבין אחים זוכה להתייחסויות תורניות כקשר מחייב, והנה במקרה דנן קם אח ומעז להביע בריש גלי את החלטתו שלא לבנות את בית אחיו, ולבגידה זו ראויה היריקה. מותרת וגם מעשיה מצווה.

מהיכן יוצאים הנוזלים

ההלכה היהודית יוצרת הבחנה מוחלטת בהפרשת נוזלים ויוצרת חלוקה ברורה בדרך שנבחרה להעביר את הנוזלים החוצה, דרך הפה נאסרה ברבים לעומתה דרך הרגליים הותרה בדיעבד גם בפני אחרים. וזאת התורה לא תהא מוחלפת, מכאן ואילך כל פרשנות מיותרת, וכל גינוי מטופש.

ימי חלדי רוויים אירועים ומאורעות. אם אקבץ מהם את מספר היריקות להם התוודעתי, אזי הרי שברובם כמעט בכולם היו אלו דווקא בידיהם של החילונים הנאורים, וכך זה נראה: מפעילים ברעש גדול את משאבת גופם ולאחר השמעת תרועה צורמת מגלגלים את הרוק לפינה בפה ורק לאחר שברור היה להם שנערמה ערמת הרוק השפריצו אותה בכוח רב החוצה והמרחק אליו תגיע יאסוף בדרכו את הכבוד.

לבא ולקחת את הציבור החרדי כולו יחד, ולצרף אותו לכלל של יורקים, זהו מעשה נבלה. ממש בדיוק כפי שלנבלה תחשב לצרף את כלל הציבור החילוני לעדת הפדופילים.

מי שיורק הוא מגעיל! בין אם הוא חרדי ובין אם הוא חילוני! וכבר אמרתי, בסקירה לאחור, כמות המגעילים החילונית עולה עשרות מונים על המגעילים החרדיים.

דרכים נוספות לירוק

אך רק רגע קט ראוי שנזכור, כי בשביל להצטרף לעדת המגעילים לא צריך דווקא לירוק. אפשר לזכות בתואר הנכסף גם בדרכים אחרות. גם בשביל לירוק על האחר לא בדווקא חייבים לערום את ערימת הרוק ולהתיזה בפניו ישנם גם דרכים נאורות ואחרות.

הנה בפניכם מספר דוגמאות, למשל ללכת לנתניהו ולדרוש שיגנה את התקשורת המגעילה, וישבח את החרדים – זה מגעיל. כמו למשל להוציא לאור עיתון יומי שכולו סקירה לנעשה בישראל, מסביב ליריקה של חולה נפש כזה או אחר גם זה למגעיל יחשב.

ואולי המגעילה מכולם היא פנינתה של לבני, שבאה חשבון עם נתניהו על גבם של החרדים. אף על פי שלא פסחה על מפקדי קדימה עטורי הזקנים. גם זה לגועל יחשב.

והנה לכם דוגמאות נוספות ליריקות מתורבתות המותכות אל מול הזולת. לדוגמא, התקשורת החילונית שיורקת על כולם בלי הבחנה ובלי הפסקה, ממש ללא הרף.

לפיד? לא שווה יריקה

ולסיכום, החילונים כמו כל בני אנוש נחלקים לשניים. האחד, כאלו שאסור לירוק עליהם, כי צלם הא-ל על פניהם. והשני, כאלו שאיבדו והשחיתו את הצלם ושוב אינם שווים יריקה, כדוגמת לפיד ובניו ועוד.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ובכל זאת, למי שלא מסוגל לעמוד בפיתוי ומרגיש שהוא מוכרח להפריש את הנוזלים המיותרים דרך הפה והישר מול איש, אזי הרי בדיוק בעבורו נולד אילן שוחט ראש העיר של צפת שלא מתבייש לשבת בכסא המשרה שאת רגליו אוחזים החרדים ובעודו מתרווח להנאתו, הוא בוגד בהם ומתפאר בראיון עיתונאי שלמרות שצפת מאוכלסת ב38% חרדים, (שמהווים את הקהילה ההומוגנית הגדולה ביותר בצפת ששאר תושביה רובם ככולם אנשי מסורת ברמה זו או אחרת) שוחט מתרברב במלחמה גלויה וניצחת לקעקע את חומות הדת, לפתוח את החנויות, להקים בריכת שחיה עירונית שתהיה פתוחה בשבת קודש, ליישב בעיר ערבים, להקצות שטחים לבנייה למגורים - אך לא לחרדים, העיקר בכדי לעקר ולעקור את צפת עיר הקודש מקדושתה.

ושוחט הוא רק דוגמא. כמוהו ידעה היהדות מראשית היווסדה. תאלמנה שפתותיו ולא יראה אור למחשבותיו ההרסניות, ואתם בני עיר הקודש צפת, עובדי השם בדבקות וטהרה העתירו בתפילה כי בה כוחכם רב. שיטחו תחינה לקל מרום בזכות ספוני עפר קדושי עליון שאצלכם, להכחיד את הרשעה ולכלותה כעשן. שוחט הוא רק אפיזודה חולפת, כמותו ידעה ההיסטוריה רבות.

מלחמות נגד דת בסופם כשלון כי נצח ישראל לא יכזב. צפת עיר הקודש הייתה וכך תישאר לעד, אמן.

הכותב הינו מו"ל העיתון 'חדשות אלעד', אבי 'תוכנית ערבים' והפרויקט התורני 'אוצרות יהודים'