אילוסטרציה (צילום: פלאש 90)
תוכן גולשים
אילוסטרציה (צילום: פלאש 90)
תוכן גולשים
כתבה זו נכתבה על ידי גולש כיכר השבת. אין המערכת אחראית לתוכנה ו/או אמיתותה של הכתבה.

"אני שועט ברכבי בשומרון לעבר ביתי. בחלפי ליד הכפר הערבי בירזת, מחזה מוזר ומעורר חשד נגלה לעיני: רכבים בעלי לוחות זיהוי ישראליות, חונים ליד מסיק זיתים, וערבים עמלים לגזום את המסיק ולחולל הרס וחורבן. ללא היסוס, אני שולף את המצלמה שלי של ארגון "תצפית", בו הנני מתנדב ומתעד כל רגע, והללו איימו עלי במסור חשמלי. כמה שעות אחרי, כבר דווח בתקשורת השמאל, כי "מתנחלים גזמו עצים של ערבים בשומרון, ליד בירזת". התיעוד שלי נשלח מיד לכלי התקשורת כולם, וחשף את השקר של ה'תג מחיר' הוירטואלי שנעשה כאן והוא גילה כי מדובר סך הכל בערבים שרוצים להכפיש את הימין כולו על לא-דבר". בסיפור מפעים זה, בוחר אהוד אמיתון (26), סטודנט למדעי מזרח התיכון בבר-אילן, וגם מתנדב כרכז הצלמים בארגון "תצפית", הארגון שחולל מהפך בנושא התיעוד הימני באירועים רגישים, לפתוח ולבטא יותר מכל עד כמה השקר והצביעות בנושא המצגות התקשורתיות כלפי הימין, חוגגים.

אם נדבר בשפה "אייזנרית" כה אקטואלית, דומה שלכולנו ברור זה עידן ועידנים כי ה"נשק החם" ביותר כיום, הינו התיעוד התקשורתי. הוא זה שיחרוץ את דינך לטוב ולמוטב. דרך כלל, ודי אם תבואו להפגנות המסורתיות של השמאל בבילעין, נעלין ושמעון הצדיק, תמיד לא תצליחו לזהות בקל, מי הם המפגינים, ומי הם אנשי התקשורת והתיעוד. מרוב מצלמות אתה לא רואה את המפגינים. במקרים כאלו, כוחות המשטרה והצבא דוחלים ומשקשקים. הם לא רוצים להיפגש במח"ש. כל זאת עד לפני שנתיים. מאז השתנתה התמונה (תרתי משמע..). לחרדים, הנשק הזה מאוד חסר. בהפגנות בבר-אילן ובמאה שערים, הברוטאליות היס"מניקית חוגגת, ואין איש שם על לב. קשה לנצור את הלהט הזה, שכן אין את התיעוד מהצד שיגרום שהסנה הזה יאוכל.

מי שכונן את המהפך הזה הוא האמביציונר הבלתי-נלאה: אייל אמוץ (25) מירושלים, בנו של נחי מפסגות, יו"ר "הפורום המשפטי למען ארץ ישראל". הבן לא נפל רחוק מהאב והוא פועל רבות בפן התיעודי של מוקדי החיכוך השונים ביו"ש כדי להבטיח תמונה מלאה למשטרה ולתקשורת. המצלמות, 60 צלמי סטילס ו-40 צלמי וידאו, מחולקים לכל דורש, שיעמוד במשימה הנדרשת. זהו ה"בצלם" הימני, הנוקב ללא-חת.

בחברון וביו"ש עוברים תושבים "קורס צילום", ורק אז יזכו במצלמות שילוו אותם בכל עת. בקורס לומדים הנוכחים את 'פאזת' הצילום בשטח ואת חשיבותו הערכית והמשפטית, אך העבודה בקורס, כך נראה, לא רבה, על פני המוטיבציה הגדולה.

משרדו של אייל ממוקם צמוד למשרד אביו ברחוב המלך ג'ורג' 58, לצד ארגון "תדמית" העוסק בביקורת התקשורת, ודומה כי כולם משלבים ידיים כדי לעצור את המשחית התקשורתי. השבוע, בלשכתו הצנועה, שאת פתחה מעטר הפסוק הכה תואם את המקום "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם", הוא מספר ל'שעה טובה' מי ומה הביאו עד הלום.

"הארגון הוקם לפני קצת יותר משנתיים. קיבלתי עשר מצלמות ישנות מהפורום המשפטי למען ארץ ישראל. מטרתם הייתה לתעד את פינוי גוש קטיף, אך אז היא לא כל כך עמדו בשימוש. בתחילה פעלנו כיחידה, במסגרתה היינו קבוצת צלמים שתיעדו אזורי חיכוך, כמו הפגנות שמאל וימין, פינוי ישובים ועוד. עד שקיבלנו יותר ויותר חומר והשתדרגנו והפכנו ל"סוכנות ידיעות". כיום אנו מעבירים חומר כזה לכל כלי התקשורת בארץ, ו20 עיתונים בעולם. מידי שבוע מתווספים עוד ועוד כלי תקשורת בינלאומיים שרוצים לקבל מידע הוגן ולא מוכר על מה שלא מספרים להם מה קורה בשומרון".

לאייל הנמרץ יש כמה דוגמאות קלאסיות על האפקט המעשי שהוכיח עצמו בתיעוד שלו. "המקרה הקלאסי שאני מספר, זה מה שארע בסוסיא. היה שם עימות בין רועי צאן יהודים לערבים, כשערבים תקפו את היהודים. המשטרה עצרה מיד לאחר האירוע דווקא את היהודים. לאחר שבועיים נערך להם משפט, ואנו הגענו מצוידים בתיעוד המלא של הארוע שכאן התמונה הייתה מאוד ברורה וצלולה. בית המשפט קיבל את גרסתנו ואף האשים את התוקפים הערבים", שח יו"ר תצפית שאף בוחר להטעים: "זו רק דוגמא אחת מיני-אלף של תיעודים שאנו מקיימים. זה יכול לקרות גם בעימותים בין חיילים לאנרכיסטים במוקדים שונים ביו"ש, כשאז התמונה שנשלחת לתקשורת היא מגמתית ומאוד חד-צדדית. אין תיעוד אחר", מסביר אייל את נחיצות העניין.

לקחתם את ה"נשק החם" ביותר כיום.

"לקחנו את הנשק של שנות האלפיים. זה הנשק המודרני של כל העולם".

כמה מתנדבים יש לעת עתה בארגון?

"140 ויותר".

השאלה היא, ואם נאזכר גם את פרשת אייזנר האחרונה, מה קורה בשבתות ומועדים. ליהודי דתי יש בעיה לצלם בשבת..

"יש אישור מרבנים היום לצלם בחג, כמו הרב מלמד מבית-אל, הרב ליאור מקרית ארבע, ועוד", חותך אייל ומתודתם בפיו. "היום התובנה הרווחת היא כי מדובר ממש בכלי-נשק ואתה חייב אותה כדי להגן על עצמך. אם בסוסיא, כמשל, זה לא היה מתועד, אנשים היו יושבים בכלא שנים, על כלום. זה קורה לא רק בסוסיא. זה קורה כל הזמן. זה יותר מעסקי קש ותבן".

בממשלה מכירים אותכם/בכם?

"ביום רביעי אנחנו מראיינים את שר ההסברה לשם כתבה. אנחנו נפגשים עם גורמים ממשלתיים, אך זה עדיין לא מספיק", מצר אייל.

בפרסומי ארגון הימין הישראלי "ישראל שלי" התבשרנו השבוע על השקת פרויקט חדש ומקורי של "סיירת תצפית", ביקשנו לשמוע מיו"ר הארגון, על מה בדיוק דברים אמורים.

כעת, כך אנו מבינים, אתם משיקים פרויקט חדש, שיישא את השם "סיירת תצפית". כאן מדובר דווקא ביוצאי יחידות קרביות בצבא. מה בין החייל קרבי למצלמה הפשוטה והעדינה? אם תוכל לשפוך מעט אור על היוזמה.

"מדובר אכן ביוצאי יחידות קרביות. הם נכנסים למעוזי עוינות ממש רגישים, כנבי סאלח, קדום, ועוד. על אלו להיטמע בתוך ההמון המשולהב ולתעד כל רגע. ה"סיירת" תצטייד גם באופנוע צמוד כדי שיוכלו מתנדביה להיכנס לכפרים הערביים ועם מיגון וקסדות".

"אורי בלאו ה'מרגל' נוקם בנו".

אבל לא. שלא תטעו דרכו של ארגון "תצפית" איננה סוגה בשושנים. ב'הארץ' ביכרו להתקיפם נועזות. אורי בלאו, הכתב הנודע לשמצה, כתב כי הארגון ממנו שואב תצפית את כספו ואונו מגיע מקרן שלא נועדה לשם כך. מתוך שטנה ואיבה צלולה, כותב בלאו, כי תצפית היא הגוף שמדווח על בואם של שיירות צה"ל לגזרת פינוי וכי הוא מתריע על כך לפעילי ימין מבעוד מועד. לא-זו בלבד אלא שזכות תגובה, אלמנטארית לאתיקה עיתונאית, כלל לא נתבקשה על ידו. לאייל יש תשובה בהירה להאשמות – המניעים של כותבם.

"אין מי שתוקף אותנו ב'הארץ'", הוא אומר, "חוץ מהכתב אורי בלאו – ה'מרגל' הידוע שעשק מסמכים מסווגים יחד עם ענת קם, וכיוון שאנחנו והפורום המשפטי דאגו שזה יקרה, הוא משיב לנו נקמה בדמות תקיפות עזות עלינו. לעומת ה'מרגל' הזה, כל כלי התקשורת בארץ מרוצים מעבודתנו. לראשונה אנו מעבירים חומרים מיו"ש גם מהפן שלא נשמע מעולם – הפן הפרו-יהודי".

מהיכן באמת אתם מממנים את ההוצאות האסטרונומיות? אני שואל את השאלה המתבקשת, כאילו אחרי התחקיר המגמתי של בלאו.

"מתרומות. אנחנו זקוקים לתרומות הציבור".

מה השאיפה לעתיד?

"זו בעצם לא-רק שאיפה - אנחנו בדרך להיות המקור הגדול ביותר למה שקורה בישראל. מזווית פרו-יהודית, כדי שכל עיתונאי שירצה לדעת מה באמת מתרחש פה, יש לנו חומר מלא וגדוש בשבילו. שוחחנו גם עם אנשי הבי-בי-סי בארה"ב, ואנחנו במגעים עימם".

אהוד אמיתון, רכז הצלמים, כאמור, נקלע לא-אחת לחיכוכים פיזיים עם אנשי תיעודו. חוץ מהאפיזודה הנזכרת, הוא מגלה לנו שעד מאהלי רוטשילד החברתיים, הגיעה האלימות האנרכיסטית. "במאהל רוטשילד היו אנשי שמאל רדיקלי שתפסתי אותם על-כם איך שהם מציתים אוהל שלפעילי ימין. הם מיד עטו עלי, הכו בי פיזית ותקפו את המצלמה שאחזתי בידי. הכל תועד באותה המצלמה והוגשה תלונה למשטרת יפתח בנושא".

ומה קרה עם זה?

"המשטרה סגרה את התיק מחוסר עניין לציבור—".

מכירים בכם בעולם? אתה חש שאתם עושים הד תקשורתי?

"בהחלט. הסיפור הנ"ל עם תיעוד הגזימה הערבית שביקשה להטיל דופי במתיישבים וגם לקבל שכר נאה מהמינהל האזרחי, עשתה רושם בעולם כולו. גם בתקשורת הצרפתית דיווחו על כך בהרחבה".

"תמיד יש לנו הנחה שפורעים ערבים הם מציתי המסגדים בפעולות "תג מחיר,". הרי לא ראינו מתיישב שנעצר מיד אחרי אירוע שכזה. הכל עורבא פרח. כאן איששתי זאת בגלוי ולראשונה, ולכן זה חולל הד עולמי".

שתף אותנו בחוויה במסגרת תיעודיך, שהותירה עליך רושם מיוחד.

בכל כניסה ל'נבי סאלח', אני נכנס המום מהתיאטרון שהולך שם. זה ממש משחק של ערבים שהם מכוונים בדיוק את הזום, וזה ממש מעורר צחוק. הלוואי והייתה לנו הפנמה כמה שנים לפני כן, גם בתור מדינה, לעסוק גם בצד התקשורתי וההסברתי. זה חלק מהלוחמה המדינית, וזה תפקידנו כפרו-ישראלים ויהודים. הבעיה היא, שהשמאל הוא הבלעדי שנותן חומר וככה משתקף פרצוף המדינה".

אתם לא דורשים כסף עבור 'סקופים' שכאלו?

"המטרה היא וולנטרית לחלוטין. למרות שיש תמונות ווידאו שהם בחלקם "סקופיות" לחלוטין, ויכולנו היינו לגבות על כך מחיר רב, אנו לא שולחים כלל למערכת יחידה אלא בו זמנית לכולם ללא כל תמורה".

אתה עובד בשכר?

"אני מתנדב".

למדת את המקצוע של הצילום אי-פעם?

"בעקבות פציעה בצבא ותהליך השיקום, עברתי גם קורס בנושא, ולכן יש לי היכרות עם עולם הצילום".

במגזר החרדי, זה מאוד חסר. שם, בהפגנותיהם, יש שוטרים שמתעללים נוראות בחרדים, כאילו אין-דין ואין-דיין, וכמה חסרים שם הפלאשים המתקתקים והזומים הממוקדים, אני מביע את תחושתי בפני אמיתון ומנסה לנתב את הארגון הזה גם לטובת האפיק החרדי שכל כך מוכר לנו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"יש לנו גם חרדים בארגון", חושף אמיתון. "יש לנו גם את יונתן יוסף משמעון הצדיק, הוא משקיע בצורה מעולה בנושא. אביו, רבי יעקב יוסף, אף העניק לנו הסכמה ובקשב שיתרמו לנו. באסון השיטפון בקרית-ספר, בו נסחפה ילדה חרדית למוות, איחנו היינו הראשונים שהעבירו את הדיווח בזמן אמת". עם-זאת, גם הוא מודה שהכלי החיוני הזה נשכח בעולם החרדי. "זה נכון, שבהפגנות החרדים אין די תיעוד כזה שיכול היה שבהחלט יכול היה להרתיע מתפרעים מקרב השוטרים. אנחנו נשמח מאוד אם יצטרפו אלינו החרדים מעמנואל, מודיעין-עילית או ביתר-עילית".

יש אולי כיוון לשיתוף פעולה מעשי עם החרדים בעתיד? אולי מכאן תצא בשורה?

"אנחנו קוראים מכאן לחרדים שיצטרפו אלינו, ובכל מאורע, לאוו דווקא בפן הימני. גם אלימות שוטרים מהזווית החרדית זכאית לסיקור הוגן ומלא", מודה אמיתון.

מעתה אמור: השאלות שנותרו עדיין פתוחות, הן שניים: מדוע החרדים לא משתמשים די בכלי האפקטיבי הזה של הצילום והתיעוד, כדי שסוף-סוף ייעשה צדק ומשפט עימם. והשני: מדוע משרדי הממשלה לא מגיבים בעניין רב למעשי ארגון "תצפית", שגורמים למדינה הזו להיות פחות שנואה, ושפחות ינטוף מאחוריה דם רע ועכור.

פנינו למשרד ההסברה והתפוצות בנדון, אך טרם נמסרה לנו תגובה. לשכתבוא, נפרסמה בעזרת השם.

רוצים גם לכתוב כתבה משלכם ולפרסם אותה בכיכר השבת? הרשמו לאתר ושלחו לנו את הכתבה לתוכן גולשים.