אאא

אריאל שרון ז"ל יישאר לעולם בתודעה של העם היהודי ובעצם בעולם כולו כדמות של לוחם מהולל, מצביא. יהיו שיאמרו גם מדינאי. עד ההתנתקות, היה שרון בקונצנזוס הלאומי כמי שראה למרחוק את התהליכים וניסה בכל כוחו להיערך כיאות ולקבוע עובדות בשטח. אבל בעיקר; איש חזק שהביע את דעותיו, ללא מורא! שידע להטיל מרות. עפ"י סקר שנערך באחרונה היה שרון ראש הממשלה האהוב ביותר על הציבור בישראל.

לנו, לציבור החרדי, הוא היה במשך שנים ידיד אמיתי, עד שנשאב לזרועותיהם של מבקשי רעתנו. אבל בוודאי שכעת בשעת דין וחשבון בעומדו לפני כסא הכבוד יונחו מעשיו, ואפילו שכר שיחה נאה, על המאזניים.

אני נזכר בישיבה אחת בה השתתפתי שנערכה בלשכתו, בבית מכון הנפט שבאוניברסיטת תל אביב. ישיבה בראשותו. ישיבה שהתנהלותה כל כך אופיינית לדרכו ולמעשיו.

שרון, אז שר התשתיות הלאומיות, ישב בראש השולחן הענק. לצידו מאיר פרוש, סגן שר הבינוי והשיכון. הרה"ג רבי דוד שמידל יו"ר 'אתרא קדישא', כל בכירי המשרד וזרועותיו. על הפרק עמדה שאלת חפירות 'הצלה' של הארכיאולוגים לטובת אחת מחברות התשתיות הלאומיות. במקום החפירות נתגלו קברי אדם, ההוראה מלשכתו של שרון הייתה ברורה; ראשית עוצרים את החפירות ואח"כ מזמן שרון את כל הצדדים הנוגעים בדבר ליד השולחן, בניסיון למצוא פתרון.

"בשבילי אתה שר", אמר וצחוקו מתגלגל

שרון ישב והאזין, הוציא מחברת גדולה, בעצם ספר. וכתב באותיות גדולות את הדברים. תחילה כיבד את 'שר' הבינוי והשיכון, מאיר פרוש. הוא התעקש אגב, בכל הדיונים, לקרוא למאיר 'שר השיכון'. כשלחשו לו, ניסו לתקן - פרוש הוא סגן שר, 'בשבילי אתה שר' – אמר וצחוקו מתגלגל...

כך עבר מאישיות לאישיות, איש לא נכנס לדברי חברו. מפאת הדרת כבודו של היושב בראש, איש לא צייץ. ואז כשסיימו כל אחד בתורו לומר את דבריהם, ביקש שרון מהיועץ המשפטי של משרדו לחוות את דעתו. "אחז, מה אתה אומר?",

עו"ד אחז בן ארי. לימים גם היועה"מ של משרד רוה"מ ועיריית תל אביב החל בלשונו המשפטית, כיד היועצים המשפטיים הטובה עליו. "יש כאן בעיה לפי סעיף זה וסעיף אחר. לא ברורה עדיין שאלת אחזקת השטח וכו וכו'...".

שרון החל לאבד את סבלנותו ורעם בקולו; אהה.. אחז.. אתם יודעים למה מחזיקים יועץ משפטי במשרד... שאל.. ענה.. אהה.. כדי שאם ישנה בעיה, הוא יידע לפתור אותה. כדי שיפתור את הבעיה. אחז איבד את לשונו. ואיך נוהגים לכתוב כותבי הקלישאות? הס הושלך באולם.

שרון הלם באגרופו על השולחן וכמעט שאג; "אחז, תפתור את הבעיה!". שרון סגר את המחברת העבה. הישיבה הסתיימה. סמול טוק עם הנוכחים להפשיר את האווירה, ובצעדים כבדים וארוכים חזר ללשכתו.

נדמה לי שמיותר לציין שגם הבעיה נפתרה לשביעות רצונם של פרוש והרב שמידל.