אאא

רגע אחרי שנציג הקוורטט למזרח-התיכון, טוני בלייר, יצא מלשכת שר הביטחון בכנסת, נכנסו ובאו לחדר הביטחוני שבקומת הממשלה, שר חרדי הדור בלבושו וקצין צה"לי עטור בדרגותיו. השניים: שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, ומתאם הפעולות בשטחים, האלוף איתן דנגוט, נבלעו בחדר במשך שעה ארוכה. בצאתם, הבליע אטיאס חיוך רחב. דנגוט הסתפק בקריצה.

אין צורך ביום לימודים ארוך - כולל ליב"ה - במוסדות מעיין החינוך התורני של ש"ס, כדי לעשות את החשבון ולהבין במה עסקה השיחה. לא מסתגרים בלשכת שר הביטחון, בצוותא עם מתאם הפעולות בשטחים, כדי לדון בתקיפה בבושהר. מה עוד ש'תיק הגרעין האיראני' בתנועה הקדושה, מוחזק בכלל בידי יו"ר התנועה וחבר השמינייה, אלי ישי, ובש"ס כידוע, אין עקיפת סמכויות – כפי שהצהיר אלי ישי בישיבת הסיעה לפני שבוע: "יש יו"ר לתנועה".

אטיאס הוא איש של תכל'ס, אומרים שגם דנגוט טיפוס מעשי, ומהמפגש הזה אכן הופקו תוצאות ולא רק דיבורים. בחדר הסגור סיכמו הצדדים על הפשרת בנייה משמעותית בערים החרדיות שמעבר לקו הירוק, במנה גדושה שטרם אכלנו כמותה בממשלת נתניהו השנייה.

לא מסתגרים בלשכת שר הביטחון, בצוותא עם מתאם הפעולות בשטחים, כדי לדון בתקיפה בבושהר. מה עוד ש'תיק הגרעין האיראני' בתנועה הקדושה, מוחזק בכלל בידי חבר השמינייה, אלי ישי, ובש"ס כידוע, אין עקיפת סמכויות – כפי שהצהיר אלי ישי בישיבת הסיעה לפני שבוע: "יש יו"ר לתנועה"

את המסלול מלא המהמורות בדרך לבנייה ביהודה ושומרון, כולנו מכירים: בנייה בשטחים שמעבר לקו הירוק, מצריכה את חתימתו של שר הביטחון, אהוד ברק. על כל דירה ששר הביטחון מפשיר, הוא מוציא את הנשמה. רק שבניגוד לתדמית שמנסים להדביק לו בימין, ברק אינו האיש הרע בסיפור. במקרה הזה, כמו בסוגיות נוספות, הוא משמש בסך הכל כידו השמאלית של ראש הממשלה, ומיישם את מדיניותו שלא להזיז בלוק ולא לערבב מלט, בלי גיבוי אמריקאי מראש.

אם ניתן היה לרוץ ולכבוש את הגבעות – כפי שהציע בשעתו אריק שרון, היינו מסודרים. בביתר עילית לבדה, אפשר לשווק על פי תב"ע (תוכנית בניין עיר) מאושרת, אלפי יחידות דיור, הניתנות לבנייה (כמעט) מהיום למחר.

אבל אגוזים, כידוע, ניתנים למי שאין לו שיניים. במקום להעלות טרקטורים על הקרקע הזמינה ביותר לבנייה, נאלץ אטיאס לפרסם מכרזים בכל רחבי הארץ – בלשכתו מנו השבוע 12,000 יחידות דיור ששווקו לציבור החרדי, מעפולה ועד לנתיבות – ורק לא בשטחים האטרקטיביים שמעבר לקו הירוק.

מיום הקמת ממשלת נתניהו השנייה, אושרו רק 300 יחידות דיור לבנייה בביתר, וגם זה בניצול סיטואציה מחרידה – רגע אחרי הטבח באיתמר. המחירים היו ברצפה: 550,000 שקלים לדירת שלושה חדרים. פחות מזה, אנחנו לא צריכים.

 נקמת הטרקטור

בתקופה האחרונה הבין אטיאס כי אפשר לשאוף ליותר. האובססיה הפלשתינית להכרזת מדינה, והצירוף לאונסקו בעל כורחן של ישראל וארצות הברית, הביאו לגל של תגובות בממשלה: איווט הציע לנתק את היחסים שממילא לא קיימים, שטייניץ ביקש לעכב העברת תקציבים – וקריאתו זכתה לכתף קרה ממערכת הביטחון שמברכת על כל שקל שמועבר לגופי הביטחון של אבו מאזן.

"ההצעה שלי", אמר אטיאס לנתניהו, "היא האטרקטיבית והאפקטיבית ביותר. הרי מהצד האחד, אין דבר שמכאיב לאבו מאזן כמו בנייה בשטחים. הסירוב הישראלי להתחייב על הקפאת בנייה, גרם לו לפוצץ את המשא-ומתן עוד לפני שהחל. מן הצד השני, אי אפשר למכור כל היום הצהרות על ירושלים המאוחדת בירת ישראל לנצח, מבלי שנבנית בחלקה המזרחי של העיר, דירה אחת לרפואה. בנייה בירושלים ובשטחים שמעבר לקו הירוק, תניב את הדיבידנדים הכי יעילים גם מול אבו מאזן וגם במחנה הימין".

שוב חוזר הניגון. אטיאס ורובינשטיין בביתר

נתניהו השתכנע. נותרה השאלה כיצד ניתן לשכנע את בעלי-הבית האמיתיים, האמריקאים. אטיאס הזכיר שתהליך זהה, של בנייה בהסכמה אמריקאית שבשתיקה, התרחש בשעתו גם בממשלת אולמרט. אין דבר שמקפיץ את ביבי יותר מההשוואה הזאת. נתניהו מבין שהוא אינו יכול להעביר קדנציה עם ממוצע של בנייה בשטחים, הנמוך משמעותית מזה של ממשלת אולמרט שקדמה לו.

כאן נכנסו למשחק שלוחיו המיוחדים של נתניהו מול האמריקאים. הבכיר שבהם, שר הביטחון אהוד ברק. בוושינגטון הבינו שאישור בנייה בשטחים יביא להשגת המטרה ביעילות המרבית. גם לאמריקאים בטן מלאה על אבו מאזן שמביך אותם במוסדות האו"ם פעם אחר פעם, ולפיכך, בסיועם של 'היועצים', הם עשו את אותו חשבון והגיעו לאותה מסקנה ולפיה חידוש הבנייה, הוא האמצעי הכי מכאיב (לאבו מאזן) והכי פחות מזיק (ליציבות הרשות).

 ערוץ אלפיים

את המנה הראשונה קיבלנו בשבוע שעבר, בשיווק מאות יחידות דיור בירושלים, כאשר המגמה המסתמנת היא לנצל את כל השטחים שמאושרים לבנייה מיידית בבירה. אבל מה שמשמעותי יותר, הוא הסיכום, שמתפרסם כאן לראשונה, על בניית קרוב ל-2,000 יחידות דיור נוספות בשטחים שמעבר לקו הירוק.

ההיתר בקריצה שנתנו האמריקאים הינו למסת בנייה שלא תגיע למספר הבומבסטי, 2000. אטיאס תמרן מול לשכת ראש-הממשלה, שהאינטרסים שלה הינם לצ'פר את ראשי הרשויות החילוניים שמעבר לקו הירוק (בשיטת החישוב החדשה של צירי מרכז הליכוד שמתעדפת את המתפקדים מיהודה ושומרון, המתנחלים הם אדוני הליכוד). בסופו של דבר, הגיע אטיאס לסיכום מול מ"מ מנכ"ל משרד ראש-הממשלה צביקה האוזר, על הקצאת 630 יחידות דיור, מתוך פחות מ-2000 שאושרו, עבור הציבור החרדי: 350 יחידות דיור בשישה מגרשים בביתר עילית (כל הדירות בשיטת מחיר למשתכן), ו-280 יחידות דיור בגבעת זאב (חלקן בשיטת מחיר למשתכן), הכמות הגדולה ביותר ששווקה לחרדים בתקופת ממשלת נתניהו השנייה.

עם גבעת זאב יש לאטיאס מערכת יחסים מיוחדת. בממשלת אולמרט, כשר תקשורת צעיר, הוא לקח על עצמו את הבנייה בגבעת זאב כפרויקט אישי ולאחר מאבק ממושך הצליח לסמן 'וי'. אולמרט מכר לאמריקאים סיפור לא רע, על גל תביעות משפטיות שמגישים רוכשי הקרקעות בגבעת זאב נגד המדינה, והאור הירוק ניתן.

עכשיו, אחרי שעוד ראש-ממשלה, הפעם נתניהו, נתן אוקיי להוצאת גל מכרזים נוסף באותה 'זירת שיווק' (הפרסום הרשמי בקרוב ממש, כדי לשפר את ממוצע השיווקים-שיווקים-שיווקים של 2011), יוכל אטיאס להרגיש כמי שסוגר מעגל, או ליתר דיוק: סיבוב.

נותר רק להמתין ולראות האם מדובר בצ'ופר חד פעמי או בסיפור בהמשכים. בלשכתו של אטיאס בטוחים, כי עם קצת יותר יוזמה ואומץ מצידו של נתניהו, ניתן יהיה לנצל את המצב המדיני כדי להריץ עוד כמה שיווקים יפים בשטחים הכבושים. או אם לנסח זאת בפנייה אישית לראש עיריית ביתר, מאיר רובינשטיין: זה הזמן לשוב ולהשתטח לפני גלגלי מכוניות השרד של הנציגים החרדיים ולדרוש שיווקים נוספים.

תגובת שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס (המובאת כאן במלואה, בהתאם לתיקון החדש לחוק לשון הרע): "במסגרת הגדלת היצע הקרקעות שנועד להוריד ביקושים ומחירים נדרשת גם הגדלת היצע במקומות שבהם, מטבע הדברים, אנו זקוקים לצערי גם לאישורים מהגורמים האמריקאיים. ככל שנצא למכרזים, תימסר על כך הודעה".

 השימוע של איווט

"אנחנו תנועה ששואפת להנהגה, אי אפשר להשתגע. התחרות על כל כותרת הזויה לא מתאימה לנו", את המילים האלו (בתמלול חופשי על-פי עדויות המשתתפים), השמיע לא פחות ולא יותר מאשר יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, שר החוץ איווט ליברמן, במהלך ישיבת פורום 'שרינו', בה השתתף גם יו"ר ועדת חוקה, דודו רותם. אז שימוע לשופטים כבר לא יהיה, אך שימוע לאנשי ישראל ביתנו היה גם היה, השבוע.

איווט ליברמן מעולם לא בחל בכותרת סנסציונית כדי לחזק את התדמית האולטרה-ימנית, אבל גם הוא חש שההתמודדות על כל רצועת שידור, מול יו"ר ועדת הכנסת יריב לוין ויו"ר הקואליציה זאב אלקין – מזיקה יותר משהיא מועילה.

זימן לשימוע. שר החוץ ליברמן

התוצאה הינה, הנמכת טון מצידה של ישראל ביתנו, ותמיכה אך ורק בחוקים שאכן עשויים לשנות את יחסי הכוחות בין ימין לשמאל, בין אליטה ל'עמך', ולא סתם בכל הצעה מזדמנת. הצעת החוק הראשונה שנשחטה, היא ההצעה לעריכת שימוע בוועדת החוקה לשופטים שייבחרו. נתניהו אמר את המילה האחרונה כשהביע התנגדות, אך המילה הראשונה הייתה בכלל של אנשי ישראל ביתנו: "בשביל מה אנחנו צריכים את ההצעה הזאת?", הם שאלו והסבירו כי אין בה כלום, לבד מכותרת: "הרי במצב הנוכחי, כשיש לנו רוב בוועדה לבחירת שופטים, את השימוע האמיתי אנחנו עושים בוועדה עצמה", הסביר השבוע בחיוך יו"ר ועדת החוקה.

מה שנשאר זה להעביר את שני החוקים היותר משמעותיים: חוק גרוניס וחוק הוועדה למינוי שופטים – שאודותיו הורחב כאן בשבוע שעבר (וישנו גם 'חוק לשון הרע', המרעיש ביותר, אך הפחות משמעותי מכולם). הדיל שנחשף באכסניה זו, בין יו"ר ש"ס לראש לשכת עורכי הדין, עורר השבוע סערה במסגרת דיון סוער במליאה, בעיקר לנוכח התוצאה שמותירה את הוועדה לבחירת דיינים, ללא נציגות נשית. באמת נורא.

 קול באישה

מעבר לריקון עזרת הנשים – הליך טבעי שנוקט כל גבאי שטיבל מתחיל, המעוניין לדחוס עוד מניין גברי במתחם בית הכנסת – ישנו גם קרב, פנים-חרדי, שכבר מזמן לא ראינו, בין דגל לש"ס.

החברים הספרדים בטוחים שהם עשו בדיוק את מה שהיו צריכים. בכיר בתנועה מסכם זאת כך: "עשינו את הדבר הנכון כשסגרנו עם ראש לשכת עורכי הדין, דורון ברזילי, על שינוי החוק בתמורה לבחירת נציג מטעמנו, דורון שמואלי, כחבר הוועדה למינוי דיינים, וזאת מבלי לתאם מראש עם דגל התורה".

מדוע ולמה לעשות זאת לשותפה נאמנה כמו דגל התורה? חובבי הפרטים הקטנים מוזמנים לקרוא את התשובה (השאר, יכולים לדלג לפסקה הבאה): "הם התחילו", משיבים בש"ס ומסבירים: "דגל סגרו דיל עם ראש לשכת עורכי הדין הקודם, יורי גיא-רון, שעדיין שולט במועצה הארצית של הלשכה. הובטח להם שאם מחנה גיא-רון יכניס שני נציגים לוועדה למינוי דיינים, הנציג השני יהיה עורך הדין החרדי מרדכי אייזנברג, שייצג את האינטרסים של דגל התורה. לכן עכשיו, שלא יבואו בטענות על כך שרצנו לסגור עם ראש הלשכה המכהן, דורון ברזילי, על תמיכה בחוק החדש. ברגע שהחוק ?עבור, בחירתו של אייזנברג תהפוך לבדיחה ולשכת עורכי הדין תיאלץ לקיים בחירות מחודשות שבהן ייבחר עו"ד דורון שמואלי, כנציג הלשכה מטעם ש"ס בוועדה למינוי דיינים".

כשגפני נשאל, לפני ההצבעה, כיצד בכוונתו לנהוג כשיעלה במליאה חוק לשכת עורכי הדין, מיהר להשיב: "אנחנו מתנגדים". כשנשאל מדוע, הסביר: "כי אנחנו מתנגדים". לרגעים זה נשמע כמו אמרתו האלמותית של הרב אברהם רביץ ז"ל בכנס היסוד של דגל התורה: "אנחנו קיימים, יען כי אנו קיימים"

יהא אשר יהא, ומבלי להרחיב ולדוש בסיטואציה (המעוניינים להתבחבש, מוזמנים בזאת לשוב ולקרוא את המאמר מהשבוע שעבר. העתקים מצויים בידי ח"כ ניצן הורביץ, כפי שנוכחנו השבוע בדיוני המליאה), תסמכו על גפני, שגם עם קול בודד בוועדה (קולו שלו), אף מינוי לא יעבור בשלום תוך עקיפת יו"ר ועדת הכספים. בלשכת ראש הממשלה מבינים, כי המחיר שייגבה במקרה של מינוי דיינים חד-צדדי, מעל לראשו של גפני, יהיה בלי דין ובלי דיין.

כשגפני נשאל, לפני ההצבעה, כיצד בכוונתו לנהוג כשיעלה במליאה חוק לשכת עורכי הדין, מיהר להשיב: "אנחנו מתנגדים". כשנשאל מדוע, הסביר: "כי אנחנו מתנגדים".

לרגעים זה נשמע כמו אמרתו האלמותית של הרב אברהם רביץ ז"ל בכנס היסוד של דגל התורה: "אנו קיימים, יען אנו קיימים".

 הוצאת מילר

יכול להיות שאת הסיבה האמיתית להתנגדותו של גפני צריך בכלל לחפש במחוזות אחרים. ביום שני הגיע גפני לישיבת הנהלת הקואליציה ועשה שם חתיכת הצגה: "אם החוק יעבור, לא תהיה קואליציה", היכה משה.

ולא, אין המדובר ב'חוק לשכת עורכי הדין', גם לא ב'חוק לשון הרע'. לנגד עיניו של גפני עמדה חקיקה מסוג אחר לגמרי: הצעת חוק של יו"ר ועדת החינוך, ח"כ אלכס מילר, אשר כלשון דברי ההסבר של הצעת החוק, "מבקשת להסדיר את סוגיית מינויים של מנהלי מוסדות חינוך, לרבות מינוי מנהל חטיבה עליונה, בדרך שתאפשר למשרד החינוך לפקח באופן הדוק על מינוי מנהלים למוסדות החינוך".

על פי דברי ההסבר: "מינוי המנהלים, יהיה בידי ועדת מכרזים, אשר תורכב מנציגי משרד החינוך, הארגונים היציגים של המורים ונציגי הרשות המקומית, כאשר מנהל מחוז של משרד החינוך, שבתחומו נמצא מוסד, או נציגו, יעמוד בראשה. הוועדה תבחן את מידת התאמתו של כל מועמד על פי אמות המידה שיקבע שר החינוך".

כשאלכס מילר, איש ישראל ביתנו, הגיש את ההצעה הוא חשב על מנהלים ערבים נטולי פיקוח-על של משרד החינוך, המנצלים את חוסר הפיקוח כדי להחדיר תכנים חמאסיים, אנטי-ישראליים. אבל הראש של גפני רץ קדימה, והוא רואה לנגד עיניו את ההשפעה הדרמטית שתהיה לחוק, אם יעבור, על הסמינרים החרדיים.

היכה משה. יו"ר ועדת הכספים

 אז נכון, מנהלי הסמינרים אינם 'כוס התה' של גפני. בטנו מלאה על התנהלותם ומה שהוא חושב, בא לידי ביטוי בשעתו כשהללו הגיעו לישיבת סיעת יהדות התורה. אבל ככל שמדובר בהליך חקיקתי שמעביר את הפיקוח למשרד החינוך, גפני מתכוון להיעמד על הרגליים האחוריות. את המסלול הוא יודע מראש: "אם תינתן דריסת רגל להתערבות בסמינרים, זה ייגמר בהתערבות בבחירתם והתאמתם של ראשי הישיבות".

העובדה ששר החינוך תומך בהצעה לא הועילה, ואף הזיקה: "יש כאלו אצלנו", כך גפני בישיבת הנהלת הקואליציה, "שמתרשמים מהחיוכים של גדעון סער. הוא באמת מחייך יפה לאחרונה אבל אני לא מתרשם מזה, המבחן אצלי הוא במעשים ולא בחיוכים".

 חינוך מחדש

גדעון סער הוא מטרה נוחה, אבל גם גפני יודע שהסיפור האמיתי הוא הקרב במעלה הדרך, בין עו"ד יואב ללום האנטי-ממסדי לש"ס הרשמית. בג"ץ הסמינרים או-טו-טו מוגש. העתירה כבר מוכנה ובש"ס נלחצים ונחלצים לסייע.

הצעת החוק נגד אפליה, שהוגשה מטעם התנועה ומבקשת להטיל סנקציות כספיות ופליליות נגד מנהלי סמינרים שיעברו על החוק (גם בנושא הזה, הפרטים המלאים כבר פורסמו כאן בעבר), הוגשה השבוע לוועדת שרים.

ומי התנגד להצעה? שר החינוך גדעון סער (לתשומת ליבך, מוישה גפני). "אני לא מבין מה הצעת החוק הזאת באה להשיג. כבר כיום, במצב נתון, יש לי, כשר חינוך, יותר כלים ממה שמבקשת לתת הצעת החוק הזאת", הסביר סער והעביר לש"סניקים מסר ברור: אתנגד להצעה ואדאג להפיל אותה בוועדת השרים.

בתחומי משרדו, שר הוא בעל-הבית בנוגע לחקיקה שמוגשת לוועדת השרים. כשמדובר בגדעון סער, הדומיננטיות חורגת בהרבה מתחומי המשרד: "כשיו"ר ועדת השרים לחקיקה, יעקב נאמן, מעלה הצעות פרובלמאטיות, הוא פוזל תמיד לכיוונו של סער. כשנאמן רואה שגדעון מעקם את האף הוא מבין שרוב כבר לא יהיה לו ומוריד את ההצעה", מתאר אחד השרים השותף לדיוני הוועדה.

גם בש"ס יודעים זאת ולפיכך מיהרו להסיר את ההצעה מסדר היום. בפגישה שנערכה מאוחר יותר בין ישי לסער, בלשכת רה"מ, הציע ישי לפעול בשיתוף פעולה. התוצאה: גדעון סער הוזמן (וכנראה שיגיע, כבר השבוע), לדיון משותף עם ועדת הרבנים לענייני חינוך של התנועה הקדושה, בראשות חבר מועצת החכמים הגר"מ מאיה. יהיה מעניין.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הש"סניקים אומנם מתעקשים שלנחישות שהם מגלים בסוגיית הסמינרים (נחישות שנייה בעוצמתה, רק למינוי הדיינים – המשימה החשובה מכל), אין כל קשר לעתירה שבדרך. יו"ר ש"ס אלי ישי, בעל ותק וניסיון בהתרעות, מזהיר כי "מנהלי הסמינרים צריכים להבין, שאם לא יסכימו לקבל על עצמם את מרותה של ועדת רבנים משותפת, זה ייגמר לא טוב. אם לא יתקבל מתווה מרצון, נכפה זאת בחקיקה". בסביבתו של ישי אף מתכוונים לעשות מעשה ולהבהיר זאת למנהלי הסמינרים בגובה העיניים.

והיה מי שהציע השבוע, ברוח הימים, להגיש עתירה הפוכה, שתדרוש מבג"ץ לכפות על הוועדה לבחירת שופטים, מכסה מינימלית של קבלת שופטים ספרדים לבית המשפט העליון. לא שלושים אחוזי ספרדים. שלושה אחוזים יספיקו כנקודת פתיחה.

כשאלי ישי נשאל מה יעשה במקרה ותוגש עתירה, הוא אינו מתחמק: "כפי שאמרתי בשעתו בראיון ל'קו עיתונות', פרשת עמנואל לא תחזור על עצמה. אם המנהלים לא ימהרו לקבל על עצמם את סמכות ועדת הרבנים, אנחנו לא נהיה שם כדי לסייע להם להיחלץ מהצרה כשבג"ץ יכפה עליהם קריטריונים הרבה יותר נוקשים".

והיה מי שהציע השבוע, ברוח הימים, להגיש עתירה הפוכה, שתדרוש מבג"ץ לכפות על הוועדה לבחירת שופטים, מכסה מינימלית של קבלת שופטים ספרדים לבית המשפט העליון. לא שלושים אחוזי ספרדים. שלושה אחוזים יספיקו כנקודת פתיחה.

טורו של אבי בלום "בית ספר לפוליטיקה", מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.