אאא

קצת היסטוריה. בעיר תל אביב, מה שרבים מכנים אותה כ"עיר העברית הראשונה", התגוררו בעבר הרחוק יהודים חרדים ודתיים רבים. מאות בתי כנסת הוקמו בכל שכונות העיר, ואלה היו מלאים במתפללים לא רק בשבתות ובמועדי ישראל אלא גם בימות השבוע.

מספר שנים לאחר הקמת המדינה התרוקנה העיר אט אט מתושביה הדתיים, אך מזה שנים רבות חזרה העטרה ליושנה. בכל איזור דרום מזרח של העיר - ואם נמקד יותר את האיזור הרי הכוונה לשכונות יד אליהו, כפר שלם, התקוה, שפירא ועוד - בתי הכנסת מלאים עד אפס מקום. אם לא די בכך, אף ישנה דרישה עצומה להקמת בתי כנסת נוספים.

אם נעבור לצפונה של העיר, הרי שם מלכתחילה לא בנו בתי כנסת רבים, וכיום קיימת דרישה עצומה לבתי"כ בשל גידול הציבור של בעלי התשובה וגם של ציבור דתי לא קטן שהגיע להתגורר באיזור. דא עקא, שהעיריה מזה שנים רבות לא הקצתה ולו פיסת קרקע אחת לצורך הקמת בית כנסת.

לעומת זאת, כל איזור דרום מערב של העיר, אם זה שכונת פלורנטין, רחובות אלנבי ודיזנגוף, כל איזור התחנה המרכזית והשכונות הגובלות ביפו, שכנו בהם עשרות רבות של בתי כנסת. האיזור שהפך ברבות השנים לתעשייתי, כמו גם עזיבת תושבים דתיים את האיזור, הביאו לכך שחלק ניכר מבתי הכנסת פשוט נעלמו מהמפה והם אינם קיימים יותר.

שערוריה והפקרות

הכיצד נעלם מספר כה רב של בתי כנסת? מי הם האנשים שלקחו לידם את הסמכות והאחריות להעביר את בתי הכנסת למטרות מסחר? מי בדיוק גרף את סכומי הכסף הגדולים ממכירת בתי הכנסת הללו? כאן הנסתר רב על הגלוי, אבל מה שנודע לנו לאחר תחקיר ממושך שערכנו בחודשים האחרונים גובל בשערוריה ובהפקרות. אם לגבי חלק מבתי הכנסת שהיו על קרקעות ששייכות לעיריה, שם עשתה העיריה ככל העולה על רוחה, הרי שבלא מעט מקרים גרפו אנשים הון עתק לכיסם הפרטי לאחר שהצליחו באמתלאות שונות ומשונות למכור את בתי הכנסת לכל המרבה במחיר, כך גם את ספרי התורה הרבים שהיו שם.

למותר לציין מה עומד היום על חורבות כל בתי הכנסת הללו. לאחרונה אף עלה לכותרות כלי התקשורת מאבק עיקש שמנהל גבאי באחד מבתי הכנסת בתל-אביב, שמנסה בכל דרך למנוע את חורבן בית הכנסת, כאשר מולו ניצבים אנשי עסקים אשר רכשו את השטח.

גם באיזור הזה התרבו בשנים האחרונות יהודים שומרי תורה ומצוות, והמגמה העירונית כיום היא להחזיר את כל האיזור הזה לצורך מגורים, כך שבעתיד הקרוב והרחוק יותר, שוב יהיה מחסור חמור בבתי כנסת בכל האיזור הזה, אך אנו עוסקים עכשיו במעט בתי הכנסת שכן נותרו לפליטה, שחלקם הפכו פשוטו כמשמעו לאולמות שמחה על כל המשתמע מכך.

הבולטים שבהם הם בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי ובית הכנסת הספרדי אוהל מועד ברחוב שד"ל. אם בבית הכנסת הספרדי עוד יש תעודת כשרות ל"אולם השמחות", הרי מבירור שערכנו, בבית הכנסת הגדול האשכנזי אין אף תעודת כשרות, ולמעשה כל אחד יכול להביא לשם איזה קייטרינג שהוא חפץ, גם אם אין ברשותו כל תעודת כשרות, כך שאפשר להכניס לשם נבלות וטרפות, שקצים ורמשים בלי שום בעיה.

בית הכנסת הגדול הוקם לפני כמאה שנה באיזור שהיה מכונה במשך שנים רבות כ"תל אביב הקטנה". בית הכנסת המה מתפללים בכל ימות השבוע, ויותר מכך בשבתות ובמועדי ישראל. כפי שציינו קודם לכן, ברבות השנים התדלדלה אוכלוסיית המגורים בכלל והדתית בפרט באיזור, וכיום בית הכנסת פעיל רק בשבתות ובחגים.

אולם לכל דבר

מכאן היתה הדרך קצרה להפוך את בית הכנסת לאולם אירועים, אך אם בעבר זה נעשה בהיקף מצומצם יחסית ובתוככי בית הכנסת נערכו בעיקר חופות, כך גם נעשה שימוש באולם צדדי לצרכי האירועים, הרי כיום בית הכנסת משמש כאולם אירועים לכל דבר.

כבר בעבר נערכו התדיינויות משפטיות בין הנהלת בית הכנסת לבין פקידי השומה על גובה התשלום שעל בית הכנסת לשלם מהכנסותיו בגין האירועים. גם העיריה דרשה ומקבלת את חלקה בתשלום מיסי ארנונה, שהרי ככלות הכל, כבר לא מדובר רק בבית כנסת אלא באולם אירועים.

אמנם בעבר ניתן עוד היה להסביר ולתרץ שבית הכנסת משמש אך ורק לעריכת חופות, אך כיום בית הכנסת הוא אולם אירועים לכל דבר, כמובן לאלה שיש באפשרות כיסם לשלם את הסכומים הגבוהים הנדרשים לכך. די לראות שלפחות מחצית מהספסלים אשר שימשו בעבר את המתפללים, הוצאו מבית הכנסת, ובמקומם הוצבו שולחנות וכסאות המשמשים את האורחים לארוחות.

הצצה לגלריית התמונות המוצגת באתר הממוחשב של בית הכנסת, ממחישה די הצורך את המתרחש בו, אולם העדפנו לבוא למקום ולראות אם אכן 'כצעקתה'. יתירה מכך, היה קשה לנו להאמין שיהיו רבנים שיסכימו לבוא לשם ולערוך את החופות, בראותם לנגד עיניהם כבלע את הקודש.

האופרה על הבמה

לתומנו סברנו שמדובר ב"רבנים" אשר נמצאים מחוץ למחנה, אולם המציאות האיומה עלתה מעל ומעבר לכל דמיון. בימת בית הכנסת הפכה לבימה עבור תזמורת אופרה שבה ניגנו גברים ונשים כאחד; על הבימה הציבו פסנתר כנף גדול ממדים. ליד ארון הקודש הוכנה החופה, ואין צורך להכביר מילים מה התרחש שם. המקום הזכיר בית תיפלה רפורמי לכל דבר.

אכן שמנו לב, שבכניסה לבית הכנסת הונחו סלסלאות עם כיפות וצעיפים, וגם אם כל האורחים היו משתמשים בהם זה לא היה מפחית מגודל השערוריה הגדולה. בפועל, שמנו לב שרק מחצית מבין האורחים השתמשו בכיפות ובצעיפים.

לכל יתר הפרטים שמנינו כבר קודם נוכל להוסיף את מערכות ההגברה שמפוזרות בכל האולם אך בעיקר את מערכת התאורה המקצועית אשר הותקנה בחלק העליון של בית הכנסת (בצמוד לעזרת הנשים), כך גם מערכות הישיבה המהודרות אשר הונחו במקומות שונים ועוד כהנה וכהנה פריטים אשר שיוו למקום אופי של אולם שמחות יוקרתי. לראות ולא להאמין.

האם מדובר בבית כנסת או בעסק לכל דבר? נוכל לבחון גם על פי החלטה שיפוטית שניתנה בענין לפני מספר שנים, לאחר שהנהלת בית הכנסת הגדול בתל אביב הגישה ערעור על החלטת פקיד השומה בתל אביב, שקבע את שיעור המס שעל ביהכנ"ס לשלם בגין הכנסותיו. מי שכיהן אז כנשיא בית הכנסת היה אברהם חצרוני. בינתיים התחלפה ההנהלה וכיום מפעילים אותה שני אנשים אחרים, אולם התמונה לא השתנה בהרבה, ואם חל שינוי כלשהו - לרעה.

מס הכנסה דורש חלק

בפתח ההחלטה השיפוטית נכתב: "המערערת הינה "מוסד ציבורי" כמשמעותו בסעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה, והשאלה שבמחלוקת בין הצדדים נוגעת לחיובה במס מהכנסה מעריכת חתונות ושמחות מצוה אחרות באולמי בית הכנסת, וכן מתשלומים המתקבלים תמורת חניית כלי רכב במגרש סמוך לבית הכנסת שבבעלות האגודה".

בעוד מס הכנסה טען כי מדובר בהכנסות מעסק לכל דבר וענין, הרי שהנהלת בית הכנסת טענה, כי ההכנסות אין מקורן ב"עסק" כי אם "דמי שכירות או רווחים אחרים שמקורם באחוזת בית". מהעדויות שנמסרו במהלך ההליך המשפטי התברר, כי בדו"חות של בית הכנסת נרשמה ההכנסה הכוללת שהתקבלה מ"בעלי השמחה" כהכנסה של ביהכנ"ס, ולעומת זאת, הסכומים ששילם ביהכנ"ס לכל הגופים והאנשים אשר סיפקו בפועל את האוכל והשירות באותם אירועים נרשמו בדו"חות כהוצאה על "חתונות ומלצרות".

כאן נחשף ההסכם שחתמה הנהלת ביהכנ"ס עם מפיקי האירועים, ואלו עיקריו: א. צד ב' (המפיקים) מתחייב להכין את הכיבוד לפי הוראות הנהלת בית הכנסת. ב. ההזמנות יתקבלו ע"י נציגי בית הכנסת במשרד בית הכנסת. ג. בית הכנסת ישלם לצד ב' 80% מהפדיון שנגבה מבעלי השמחה. ד. צד ב' מתחייב: לקנות את המצרכים הדרושים, לשלם שכר לעובדים, לתחזק מתקנים, לשאת בהוצאות שונות אחרות כמו מים וחשמל ולבטח את הבאים לאולמי בית הכנסת, את העובדים ואת מצרכי המזון. ה. לצד ב' אין כל "זכויות שכירות או חזקה" באולמי בית הכנסת, אלא רק את הזכויות המפורטות בהסכם.

בעדותו טען מר חצרוני, כי מי שמבקש לקיים אירוע באולמי בית הכנסת מופנה בבואו לאנשי צד ב' והם מסכמים איתו את ההזמנה. מיד לאחר מכן נרשם מועד האירוע בפנקס המתנהל במשרד בית הכנסת, ומתקבלים דמי קדימה מהמזמין ולאחר מכן גם יתרת התשלום. חשבוניות על התשלום מוצאות ע"י בית הכנסת, כך גם הוא זה שמשלם את תשלומי המע"מ. אחת לשבועיים משלם בית הכנסת את החלק המגיע לצד ב' מתוך הסכומים שנתקבלו על ידו.

"חתונה אחרת"

לא נלאה את הקוראים בפרטי ההסכם, אשר במהלך השנים גם השתנה לאור ההחלטה השיפוטית שניתנה, וכיום מי שמתקשר לבית הכנסת לצורך עריכת אירוע, מופנה לגב' שרית. היא זו שקובעת את כל פרטי ההתקשרות, אופן עריכת השמחה, התשלום ועוד. גם בבית הכנסת "אוהל מועד" פועל הסדר דומה, והפונים מופנים אל חברה בשם "חתונה אחרת" אשר מפיקים את האירועים בבית הכנסת, וכפי שציינו קודם, כאן יש לבית הכנסת ולאירועים המתקיימים בו "תעודת כשרות" של הרבנות והמועצה הדתית בתל-אביב, אך כאמור, אין זה מפחית כלל וכלל מחומרת הדבר.

מי שמתקשר למספרי הטלפון של בית הכנסת הגדול בתל-אביב, יגיע ישירות לחברת "רגעים" שמפיקה את האירועים בבית הכנסת. "הגענו לבית הכנסת הגדול בת"א?" שאלנו, ומעברו השני של הקו התשובה היתה "כן". הנה כי כן, בית הכנסת הפך לאולם אירועים לכל דבר וענין. אחד העסקנים המעורה היטב בנעשה בעיר אומר לנו בשיא התמימות: "מה אתה רוצה, זה כבר מזמן לא בית כנסת אלא אולם חתונות". אם תחפשו את בית הכנסת "אוהל מועד" בתל-אביב, הרי גם כאן תגיעו ישירות לחברת "חתונה אחרת", המפיקה את האירועים במקום.

התקשרנו לטלפון של "חתונה אחרת", ומעברו השני של הקו ענה לנו אדם בשם שלומי. "האם הגענו לבית הכנסת אוהל מועד?" גם כאן התשובה היתה חיובית. בפרסומים של החברה מופיעים הדברים הבאים: "טקס החופה הנערך ליד היכל הקודש... ומה עם האוכל? מי מכין? מה מגישים? ואיך... צוות 'חתונה אחרת' מארח את הבאים בשערי בית הכנסת היפה אהל מועד באירוח מכובד, טעים ואיכותי כנהוג בחברות הקייטרינג המובילות הארץ. ניתן לערוך 'ארוחת ערב מלאה' הכוללת קבלת פנים עשירה ולאחר מכן טקס החופה המרגש... לאחר החופה יושבים האורחים סביב שולחנות ל'ארוחת ערב מלאה'". כך נמשך הפרסום ומפרט את כל האפשרויות הקיימות, צורות ההגשה, מקומות הישיבה בהגשה ועוד כהנה וכהנה פרטים.

חרדים לא יתחתנו פה

ניגשנו ישר ולענין וביקשנו לדעת, האם זו לא שערוריה וחוצפה שהופכים בית כנסת לאולם שמחות. שלומי מיתמם ואומר: "זה בית כנסת לכל דבר. יש כאן תפילות ושיעורים וגם חתונות... אני מסכים איתך שזוגות חרדים לא יעשו כאן חתונה, אבל אנחנו נמצאים במקום של זוגות חילוניים וכך אנחנו מקרבים אותם. אנחנו לא עושים שום דבר חדש שלא עשו מקדמת דנא".

כאשר שאלנו, הכיצד הופך בית הכנסת לערבוביה לא צנועה בלשון המעטה, אומר שלומי: "יש מקומות ישיבה נפרדים לגברים ולנשים...". אבל, המשכנו ושאלנו, הרי המציאות בשטח איומה ונוראה, שלא לדבר על חוסר הצניעות. על כך הוא משיב: "נכון שיש פה לפעמים דברים שלא עולים בקנה אחד עם מה שעושים בבני ברק, אבל ככה זה גם בבית כנסת הגדול ברחוב אלנבי, בבית הכנסת איחוד שיבת ציון ועוד". כאן הופסקה השיחה, ושלומי הודיע לנו שהוא עסוק ויחזור אלינו מאוחר יותר. אנחנו עדיין ממתינים...

הגב' שרית מחברת "רגעים" סירבה לשוחח איתנו, והודיעה, כי תבקש מיו"ר הנהלת בית הכנסת מר יצחק נאמן שיצור עמנו קשר. כעבור מספר דקות הוא אכן התקשר. בתחילת השיחה ביקשנו לדעת את צורת ההתקשרות בין בית הכנסת לחברת "רגעים", ונאמן מסר, כי מפיקות האירועים עובדות מטעם בית הכנסת, והן אלו שעובדות ישירות מול המבקשים לקיים את השמחות בביהכנ"ס. "אנחנו לא עושים אירועים לא דתיים. רק הכנסת כלה, ברית מילה ובר מצוה", הוא אומר, וגם מתנדב להסביר את פשר הדבר. "לבית הכנסת יש הרבה מאוד הוצאות. מינימום 20 אלף שקל בחודש, וממש בקצה האצבעות אנחנו מחזיקים את בית הכנסת".

בהמשך דבריו הוא מספר, שבבית הכנסת מתקיימים מספר מניינים ביום וגם שיעור תורה לאנשים שעובדים באיזור, מה שאכן התברר לנו כנכון. וכפי שכבר כתבנו קודם, אין שום ספק שבעתיד הנראה לעין ועם התרחבות היקפי הבניה למגורים באיזור, הרי בית הכנסת יגביר את פעילותו באופן ניכר. אך כשביקשנו את התייחסותו למעשים הנוראים שראינו בבית הכנסת, היה נאמן בבחינת "כופר הכל": "אף פעם לא היה כאן פסנתר כנף. זה לא נכון. כנראה לא היית בבית הכנסת שלנו... אף גבר לא נכנס בלי כיפה, ואף אשה לא נכנסת בלי צעיף".

במהלך דבריו תקף בחריפות רבה את יו"ר המועצה הדתית בתל-אביב, אלדד מזרחי, שלטענתו מבקש להשתלט על בית הכנסת. נאמן ניסה בדברים אלה לרמוז לנו, כאילו הפנייה אליו על המעשים החמורים שנעשים בין כותלי בית הכנסת, נעשתה ביוזמתו ובהכוונתו של מזרחי.

כבר כאן נבהיר באופן החד והברור ביותר, שלא די שמזרחי אינו עומד מאחורי היוזמה, ואף אין לנו כל כוונה להיות מעורבים בשום צורה בויכוח החריף שמתקיים בין הנהלת בית הכנסת לבין מזרחי ואחרים או כל גורם אחר אימפריאליסטי המבקש להשתלט על בית הכנסת. ההיפך הוא הנכון, כפי שיפורט בהמשך.

בסיום השיחה ביקש נאמן להפגש עמנו לשיחה, ונענינו לבקשתו. זו גם הסיבה שפרסום מאמר זה נדחה, במטרה לאפשר את קיום השיחה. קיווינו גם שזו תניב תוצאות חיוביות, ובכך לא יהיה צורך בפרסום הדברים.

מצפצף על בית הדין

כדי להשלים את התמונה פנינו לאלדד מזרחי ונפגשנו בלשכתו. הוא שלף תיק עב כרס ובו חילופי מכתבים חריפים בינו לבין נאמן, כך גם התדיינויות שנעשו בענין בין כותלי בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב. "נאמן מצפצף על החלטות בית הדין. עושים שם חתונות גרנדיוזיות בלבוש לא צנוע. למקום אין בכלל תעודת כשרות. רק אתמול הוא כתב לי מכתב, שבית כנסת לא צריך תעודת כשרות".

כאן הפנינו שאלה למזרחי, וביקשנו לדעת, האם אותם מעשים חמורים שנעשים בבית כנסת הגדול לא נעשים גם בבתי כנסת אחרים, שמחזיקים ברשותם תעודת כשרות. מזרחי הודה בפה מלא שכך הם פני הדברים, גם אם, למשל, בבית הכנסת "אוהל מועד" המצב פחות חמור.

אך השאלה המרכזית והנוקבת ביותר שהפנינו אליו התייחסה לעובדה, שכאיש ציבור האחראי על שירותי הדת בתל-אביב, הרי היה באפשרותו לעצור את התופעה הנוראה הזו, במידה והיה פונה בבקשה לרבנים העורכים את החופות בבתי הכנסת השונים, להמנע מלעשות זאת כל עוד השערוריה החמורה נמשכת.

מזרחי השיב, כי ניסה בשלב הראשון להיכנס לתוך הנהלת בית הכנסת ולפעול מבפנים, ואכן בית הדין כפה על ההנהלה להוסיף אותו ואנשים נוספים, אולם החלטה זו אינה מתממשת בפועל. "אני מנסה להשפיע מבפנים. חייבים למנות אנשים בעלי השפעה שיפעילו את בית הכנסת עפ"י הנחיות הרבנים".

במאמר מוסגר נציין, כי בפרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני בתל-אביב טען מזרחי, כי בבית הכנסת ישנם ריקודים מעורבים ועוד כהנה פרטים חמורים. גם במהלך השיחה אמר לנו מזרחי, כי קיבל תלונות ופניות רבות על אירועים לא צנועים שמתקיימים, הפוגעים באופן חמור בקדושת בית הכנסת. יחד עם זאת הבהרנו לו, שאין לנו כל כוונה להתערב בנושא מינוי האנשים וניהול בית הכנסת, וכי גם ללא מינויים אלו ניתן היה כבר מזמן לעשות פעולות כדי לעצור את ההפקרות החמורה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"יש לעשות הכל שמחזות כאלו לא יישנו", אומר מזרחי, ומוסיף: "נשקול מחדש את מתן ההיתר לבית הכנסת הגדול לערוך חופות. נפנה לרבנים וגם למועצות דתיות אחרות שלא לערוך חופות במקומות האלה, כל עוד לא יובטח ענין הצניעות וכמובן גם הכשרות".

הבטחות באויר

הגענו שוב לבית הכנסת הגדול לשיחה עם נאמן. במהלך השיחה הממושכת, הוא ניסה שוב ושוב להוביל את הדברים להיבט הכספי ולמצוקה הכלכלית של בית הכנסת, ומכאן, נימק את הצורך לערוך במקום שמחות. הבהרנו לו, שלא באנו להתעסק בהיבטים הכספיים של הנושא, וכי אנו עוסקים אך ורק בהיבט אחד: קדושת בית הכנסת המחוללת בראש חוצות. די היה בהחלטה נחושה ונחרצת שלו, אמרנו, למנוע בתוקף כניסת נשים בלבוש לא צנוע וכניסת גברים ללא כיסוי ראש, למנוע הכנסת תזמורות ונגניות, ועוד כהנה מעשים כפי שמנינו קודם לכן. אולם מאחר ואין הוא נוקף אצבע בענין, הרי שאין מנוס אלא לפנות לרבנים עורכי החופות, שידירו את רגליהם מבתי כנסת שקדושתם מחוללת בראש חוצות.

נאמן התחייב לפנינו על שורה ארוכה של הבטחות, אך יצאנו מחדרו פסימיים מאוד לגבי מימוש הדברים, לאחר שנודע לנו כי התחייבויות מעין אלו הוא כבר נתן בעבר הקרוב והרחוק לרבנים חשובים שפנו אליו בענין. אך לא הסתפקנו בתחושה הפסימית, והגענו שוב לביקור במקום, כדי לבדוק האם אכן נאמנים דבריו של נאמן.

בסוף השבוע שעבר שמנו שוב פעמינו  לרחוב אלנבי בתל-אביב. דבר וחצי דבר מכל הררי ההבטחות לא קויים, כך שרק דרך אחת ויחידה תעצור את ההפקרות הנוראה: הפסקה מיידית ומוחלטת של רבני ישראל לערוך חופות בבתי הכנסת הללו.