הרב מאזוז על תופעת השאלים: "כמו ערביות שיוצאות רעולות"

פסיקות ברורות בלי לפחד מפוליטיקאים ענק הענקים מרן הגאון ראש הישיבה שליט"א

המשנה במסכת שבת שעוסקת בדיני הוצאת שבת ודאי שלא כתבו הלכות לערביות גויות אלא ליהודיות שגרו במדינת ערב שיכלו לצאת ברעלה כמנהג המקום

◄ החזון איש: "לפאה יש יתרון"!

מרן החזון איש, סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. והובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב' פ"ח אות ט'). כמו כן מעידים תלמידיו, הגר"י מאיר זצ"ל (שהעיד גם שהחזו"א התיר לאחותו לעשות פאה משערות עצמה, במעמד כמה מתלמידיו), הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.

ובספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב) מובא: "הרה"ג רבי אליהו פרידמן זצ"ל הגיע פעם לבית רבינו [החזו"א]... היה תמוה אצלו שראה את הרבנית, אשת רבינו, הולכת עם פאה על ראשה, וכנער ירושלמי, היה הדבר אצלו לפלא. אמר לו רבינו: ראיתיך תמה... מה שלבשה אשתי - אין זה שיער עצמי אלא פאה, ובאיזורים שלנו כך נהגו ללכת".

◄ הגר"ח קניבסקי: "בוודאי לא היו עושים דברים שאינם לכתחילה"!

מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד): "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר".

ובספר מאיר עוז (סימן ע"ה) הביא את דברי הגר"ח קניבסקי שליט"א: "וכן הורה לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, כששאלתיו אם ראוי לי להחמיר בזה, ונקט לשון המשנה ברורה, ושבמקומותינו המנהג ללכת עם פאה, והוסיף שאשתו של החזון איש הלכה עם פאה, וכן אמו אשת הקהילות יעקב, וסבתו, וכל נשות ליטא, הלכו עם פאה, ובוודאי שלא היו עושות דברים שאינם לכתחילה".

וכן מובא בספר "אורחות רבינו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ג): "אמר לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, זקנתו הרבנית ע"ה, אמו של מרן החזו"א זצוק"ל, לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מרן החזו"א לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מו"ר זצוק"ל [בעל הקהילות יעקב] לבשה פאה נכרית".

◄ הגרב"צ אבא שאול: "העדיף את הפאה וכך הורה לנשים אחרות"!

מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים:

בקונטרס "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות" (עיין בשו"ת אור לציון חלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז, שם התיר במפורש).

ואכן אימתו את הענין עם הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א, ראש ישיבת "אור לציון" ורבה של שכונת מטרסדורף בירושלים, ואמר כי כך הם הדברים, ממש כמו שכתב בקונטרס הנ"ל. וגם אישר את השמועה כי יש עמו מכתב ארוך מאביו הגאון זצ"ל בענין זה, ובו הוא כותב בפירוש כי יש עדיפות לפאה על מטפחת מפני שמצוי בה גילוי שערות, ואין הוא סובר כדעת המתירים גילוי אצבע אחת או שתי אצבעות וכו'. אך לא רצה לפרסם את המכתב עד אריכות ימים ושנים של הגר"ע יוסף.

ורמז למכתב זה ניתן לראות בספר "תפארת ציון", ושם כתב בזה הלשון: "והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל. והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית... היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים".

◄ התיר פאה במפורש בספריו!

ולאלה הממציאים בשמו שאסר ללבוש פאה, יעויין בשו"ת אור לציון חלק א' סימן י"א, שם כתב להתיר פאה, וחזר על זה בחלק ב' (פרק מ"ה הלכה ט"ז - קונטרס אחרון, פסקי הלכות בקצרה) ושם כתב:

"ראה בספר אור לציון תשובות חלק א' או"ח סי' י"א, במה שנתבאר שם ליישב דברי הרמ"א שכתב שמותר לקרות ק"ש כנגד אשה הלובשת פאה נכרית, ושמותר לה לצאת כך לשוק במקום שרגילות בכך, ונתבאר שם שכן היא גם דעת הרמב"ם ומרן השו"ע".

◄ הגר"ש משאש: "מצוה וחובה על הנשים להתקשט, ולא להתנוול ע"י מטפחת"!

מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז):

"אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מש"כ הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר גילוי שערות חוץ לצמתן... והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה".

ועוד כתב, "טוב שנקח מנהג זה שיש בו כיסוי הראש לגמרי בלי להניח שום שערה יוצאת חוץ וכו', משתלבש מטפחת או כובע ותלך אחר מנהג שיש בו מחלוקת. ולדעת צד אחד יש בו משום פריעת ראש דאורייתא שנגלה שערה מגופה ממש".

ועוד כתב, "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".

◄ אפשר לראות כאן את תשובתו באריכות:

http://kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFi les/17151.pdf

◄ הגר"ב זילבר: "יש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר"!

מרן הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"ב סי' מ"א):

"גם האיסור דפריעת ראש באשה אינו מוכרח שזה רק בגלל צניעות, אלא ככל התורה שיש עוד טעמים שנעלמו מאיתנו, והראיה שהרי לפי הזוהר אסור גם בחדרי חדרים, ומשמע אפי' אין שם שום איש היא מוזהרת שלא יצאו השערות מחוץ להכיסוי. וזה לשון הזוהר פרשת נשא [מתורגם], "אמר ר' יהודה, שיער הראש של האשה שמתגלה, גורם לאחר להתגלות ולפגום אותה, בשל כך צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שערה אחת מראשה, כל שכן בחוץ". וכו'. ולזה ברור הוא שהשערות של הפאה לא הוי כשערות הטבעיים שלה, ויש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר "דאפילו וכו' שערה אחת מראשה".

◄ הגר"מ שטרנבוך: "האוסר פאה אינו מחמיר אלא מיקל מאוד"!

מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת דת והלכה (סי' א'):

"וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".

לעיון בדבריו:

http://www.kaduri.net/_UpachedFiles/SHTR ANBUCH.pdf

◄ הגרמ"י לפקוביץ: "בתעמולה נגד פאה יש סכנה לעיקרי הצניעות"!

הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט:

"בס"ד, י"ז סיון תשס"ד. למעלת כבוד הרב... על דבר אשר כמה שאלו בזה שחתמתי על כרוז שמשתמע ממנו קריאה להרחקת חבישת פאה נכרית, אפרש דעתי בענין.

הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה.

ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב, וכל מטרת החתימה היתה לבקשת קבוצה לחזק המנהגים שהנהיגו ע"פ אמותיהם והחיזוק היה בתרתי, האחד שלא יראו עצמן כיוצאים מן הכלל, ועוד והוא העיקר, שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים.

אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פרצה, ואלו המבינים ישפיעו על השניים בכדי שהצניעות יהיה שמור בכלל ישראל".

◄ הגר"מ פיינשטיין: "פאה נכרית יותר טוב ממטפחת"!

הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג'), מעיד על דברי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל:

"וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".

◄ והוסיף על כך הגר"י עבאדי שליט"א - "ופוק חזי שדבריו צודקים".

◄ הגר"י טשזנר: "המטפחת הרבה פעמים מחליקה"!

הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ באופקים, בספרו שערי תורת הבית:

"חובה על כל אשה נשואה לכסות ראשה. והרבה נשים שואלות במה עדיף לכסות ראשן, עם מטפחת או עם פאה? והנה מעיקר הדין כל דבר המכסה הוא כשר, אלא שיש כאן ענין של הידור מצוה. כי לכסות עם מטפחת הוא יותר צנוע מלבישת פאה, אכן הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה. על כן, אשה שיודעת איך לקשור את המטפחת באופן שמכסה היטב את כל שערותיה, ובלי להחליק פה ושם, יש עדיפות והידור בלבישת מטפחת, אבל אם אינה יכולה להיזהר בזה, עדיף ללבוש פאה. ויש לשים לב, כי כל ענין כיסוי הראש הוא משום צניעות, שלא יראה מהשערות הטבעיות שלה החוצה".

◄ הגר"מ גרוס: "ללכת עם פאה גם בבית"!

מרן הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות, בספר "והיה מחניך קדוש":

"וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".

◄ הגר"ג ציננער: "יש מעלה לחבוש פאה"!

הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס "נטעי גבריאל", בקובץ אור ישראל (ל"ו-ל"ז):

"ולאחרונה שכשנודע החשש על הפאות שהם מע"ז הסירו הנשים את הפאות ולבשו מטפחות, וראינו בכמה מקומות ובפרט בערי ארה"ב שהיו יוצאות שערותיהן מבעד המטפחת, מה שלא אירע בפאה נכרית".

ועוד כתב: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה".

ועוד כתב: "והנה בימים ההם היו נוהגים ללבוש צעיף ועליו המטפחת, שני כיסויים, או בכמה מקומות שנשים גילחו את שערות ראשן, ובימינו אין הדבר נהוג בכמה קהילות ישראל, לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות".

ועוד כתב: "עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".

◄ הגר"י קאפח: "הלואי וכל בנות ישראל ילבשו פאה"!

הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר':

"פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית".

וכן הביא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות (פרק א' סעיף מ"ב בהערה): "וכ"כ מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".

◄ מוהרא"ש: "טוב מאוד לחבוש פאה"!

הגאון רבי שלמה אליעזר שיק שליט"א, מגדולי רבני חסידות ברסלב, בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט':

"אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש, עד כדי כך שאומר הזוהר, שכל העניות והדחקות שאדם סובל, היא רק מחמת שהאשה הולכת בגילוי שערותיה בביתה, ומכל שכן בחוץ, ועל כן בזה שהאשה חובשת פאה נכרית הרי זה כמי שמתלבשת באיזה כובע, כי סוף כל סוף אין זה השיער שלה, כי אם כמו כובע על השיער, אשר זה טוב יותר, ובזה היא מכסה את כל שערותיה שאין רואים אותן בחוץ".

ובספר שיחות מוהרא"ש חלק י"ג: "בקרב הספרדים נוהגות רוב הנשים לילך רק בצעיף משי על השיער (מטפחת), והסכנה בזה, שהצעיף מחליק מהשיער, ואז נתגלות השערות. ואז טוב יותר לילך בפאה".

ובספר אשר בנחל (חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד): "כפי שהיום הולכות הנשים עם שערותיהן בלי תגלחת, ואזי חצי ראש בחוץ בגילוי שיער, בודאי עדיף ללכת עם פאה שיכסה את השערות לגמרי, וזה ברור מאד מאד".

◄ "אין איסור לאשה שתיראה יפה וחסודה"!

וכתב עוד שם, "ומובא בספר "שמש ומגן" מהצדיק הקדוש רבי שלום משאש, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר מדבר מאד מאד בעד חבישת פאה, אף שהיה חכם ספרדי, והוא מסביר בהגיון למה היום כן כדאי לנשים לחבוש פאה ולא מטפחת... שעדיף כי תלכנה הנשים בפאה, ולכל היותר הן תראינה יפה יותר, אשר אין זה איסור לאשה שתראה יפה וחסודה" (חלק ס"ב, תשובה י"ב-תקצ"ה).

◄ הרבי מליובאוויטש זצ"ל: "לא להסתפק בכובע ומטפחת"!

"בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה" (אגרות קודש להרה"ק מליובאוויטש זצ"ל, חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה).

◄ כל נשי חב"ד, ללא יוצא מן הכלל, צריכות ללבוש פאה!

"מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה" (אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים).

◄ אשה צריכה לשכנע את חברותיה ללבוש פאה!

"במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב').

◄ גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה!

"ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג).

◄ הוראה לאשה להדר וללכת עם פאה, אף אם אמה הלכה עם מטפחת!

"יש מקום לומר שמי שהוא יטעון על דבר הנהגת האמהות שלאו דוקא בפאה. אבל כבר מילתי אמורה, שהרי זה מברכות עקבתא דמשיחא, אשר בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה" (שם).

◄ הגר"מ אשכנזי: "אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה"!

וכך כתב הגאון רבי מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, רב ואב"ד דכפר חב"ד, במכתב מיוחד שפירסם:

"ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. ע"פ הוראות כ"ק אדמו"ר, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה, והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שע"י חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה".

מחלוקות תמיד קיימות ויש אנשים מחמירים, מקילים וכאלה ההולכים בדרך הזהב. גם לי יש דעה בנושא, אבל יותר חשוב לי לציין שכל אחד בעם ישראל צריך להשתדל ולעבוד על דבקות בה' ובתורתו.תמיד יש מחלוקות לגבי הדרך וגם תמיד יהיו עד שיבוא המשיח. אבל לפחות אל תגיבו בכזו שטנה וכעס האחד כלפיי השני, עדיף כבר שגם לא יהיה פה מקום לתגובות...יש מחלוקות לשם שמיים אבל כאן זה לא נראה לי המקרה...

◄ הגר"ע יוסף - שאל זה פריצות!

הרב אברהם יוסף, רב העיר חולון ובנו של הגר"ע התייחס לנושא ברדיו קול ברמה וסיפר: "אני הפנתי אל אבא שאלה מהי צניעות. למשל אישה שהולכת עם כיסוי ראש, אבל כובע רחב שוליים, כל מי שרק נתקל בה מפנה את הראש. האם זו נקראת צניעות? אמר לי אבי מורי: ודאי שלא.

"שאלתי אותו אם אישה שואלת בגד הכי פשוט בצבע שחור, כחול, אבל בבגד הזה יש נצנצים זוהרים שמושכים את העין. האם זו נקראת צניעות? האם זה לא אותו גדר של בגד אדום? והתשובה היתה, זה אותו גדר.

"שאלתי את אבא: ומה נשתנה השאל שנשים שמות על עצמן והן נראות מוזרות ברחוב, שכל מי שעובר לידן הוא נראה ממש מפנה את הראש, כיוון שזה דבר מוזר? אני עוד לא מדבר על אלה שמכסות את הפנים ברעלות, או על אלה שמלבישות ילדות קטנות.

"הייתי עם אשתי באיזשהו אירוע, ופתאום כמו עדת פינגוונים הופיעו האם עם ארבע בנות, ילדה גדולה ביותר היתה אולי בת 10 וכולן מכוסות. הדברים האלה לא רק שרחוקים מאוד מהצניעות, זה גם לא כבוד האישה.

"שאלתי את מור אבי אז ועמד לידי גם אחי, "מצטטים בשמך כאילו השאל הדבר המומלץ". אמר לי "כנראה שלא הסבירו לי עוד" (תמליל שפורסם באתר כיכר השבת)

◄ הגר"מ מאזוז: "כמו מחבלות ערביות"

בעלון 'פניני הפרשה' לפרשת בא תשע"ב, נשאל הגר"מ מאזוז, ראש ישיבת "כסא רחמים", האם תופעת השאלים והרעלות היא חומרה המתקבלת על הדעת ומתאפשרת על פי ההלכה, כיוון שמדובר בצניעות יתירה, או שמא שכרו יוצא בהפסדו כי הן מושכות תשומת לב:

"לאחרונה נפוץ כיסוי השאל לנשים. ויש הדורשים לשבח, שהדבר צנוע יותר, מנגד יש הדורשים לגנאי שלפי המציאות, בזמננו הדבר מושך עיני האנשים ברחוב, ויצא שכרו בהפסדו, וגם יש נשים העושות זאת מתוך כפייה נפשית, ולפעמים מגיעים לאובססיה של ממש. נשמח אם יורנו מורנו את הדרך אשר תשכון אור".

הרב מאזוז השיב בנחרצות כי כל חומרה שאינה מופיעה במקורותינו ואינה נהוגה על-ידי חז"ל, הנוהג בה גורם כי יוצא שכרה בהפסדה:

"כל חומרא שאין לה מקור בחז"ל יוצא שכרה בהפסדה. לפי מה ששמעתי יש מהן דומות למחבלות רעולות רח"ל. ועל זה יש להמליץ המשנה (שבת פרק ו' משנה ו') "ערביות יוצאות רעולות". הלואי תשמורנה על כיסוי ראש כמו שצריך".

◄ הגר"א ברלנד - שאל זה זיוף!

בהקלטה מיוחדת שהגיעה לאתר 'בחדרי חרדים', נשמע הרב אומר: "אשה עם שאל בונה בית מקדש של שקר".

בימים האחרונים פורסמו דברים מסולפים בשם הרב ברלנד, שאינם משקפים את דעתו האמיתית בנושא. ל'בחדרי חרדים' הגיעה ההקלטה המלאה של הרב, בדברים שאמר לפני חצי שנה, בשיעור שמסר לתלמידיו בביתו.

"אלו שהולכים עם השאלים", אומר הרב, "הם פשוט בונים בית מקדש של שקר, כמו שחוניו בנה בית מקדש שקר. כשהאשה היא קדושה והיא עובדת על קדושה, היא לא שמה לה שאל, שאל זה לא אומר שום דבר!

"אשה לא מתפללת שחרית, לא מנחה, לא ערבית, היא רוצה להיות 'צדיקה', שמה לה שאל. ואשה אחרת שמתפללת שחרית ומנחה, יושבת ארבע שעות בכותל, כבר לא נקראת צדיקה, כי ברגע שאחת מפגינה, אז כל האחרות מקבלות רגשי נחיתות. אשה לא יכולה להיראות צדיקה יותר מכולם. יש נשים כאלה שהולכות עם שאל, בקושי מחזיקות סידור.

"היא שמה שאל, כבר נהיית 'צדקת הדור'. איך אפשר את הדבר הזה?"

גורם במוסדות 'שובו בנים' אמר ל'בחדרי חרדים', כי דעתו של הרב היא נגד מנהגי נשות השאלים והרעלות.

◄ הגר"י פוזן - כל לבוש שונה מהרגיל זה פריצות!

כך כתב הגאון הרב יעקב פוזן שליט"א, רב דק"ק זכרון יעקב, מזקני הדיינים בבי"ד של הגר"נ קרליץ:

"מה שכתבתי כאן הוא מכתב לאדם ששלח לי מאמר... [הושמט כל מה שלא רלוונטי]

ומחמת מה שכתבתי למעלה שעצם הדבר שדרך זכרים להרהר אחרי נקבות מהווה סיבה להיחשב לגנאי ולחסרון צניעות, כל דבר אשר גורם לכך חסרון צניעות הוא, כי ע"י זה מבליט מציאותה וגורם להרהור אחריה, ודבר זה יש לו שתי תוצאות, האחד, כל מה שמושך להרהור יותר ישיר הוא יותר פרוץ, ומטעם זה אשה שהולכת בשוק בלי רדיד (כלשון הרמב"ם), דהיינו שהולכת כמו בבית, אדם הרואה אותה ירגיש את עצמו אצלה בבית, על כל המשתמע מכך, ואם תלך בחלוק, ירגיש את עצמו עוד יותר קרוב, וכן הלאה, ומחמת זה הדבר הזה פריצות הוא. ולא שצריכים שני כיסויים ברחוב, כמש"כ חכם אחד מחכמי זמננו, אלא שצריכה בגד שאינו בגד ביתי אלא מלבוש "מלובש". והתוצאה השניה ממש"כ למעלה היא, שדבר הרגיל באותה מדינה, אינו מבליט אחת שעושה כן, ומחמת זה ישנם דברים התלויים במנהג המקום, והוא דבר פשוט".

◄ דעת תורה על "כת השאלים" / מאת אחד הרבנים שליט"א

"לפני כשלושים שנה היה חידוש גדול ברוב קהילות בני התורה לומר שיש חסרון צניעות ויר"ש בפאה של נשים. והתחיל ממעטים ולא מהגדולים שדרשו ועוררו, ועם הזמן נעשה אצל הציבור כאילו פשוט שזו דרגה גבוהה יותר ביראת שמיים.

וכעת צצו כת חדשים מקרוב באו שנשים מתעטפות כמו המוסלמים הקיצונים ומכסות את הפנים, ובתחילה הכל התייחסו לזה כאל כת משוגעים וכופרים, והיום אני שומע שיש הרבה שאומרים שבצניעות אין "יותר מדי" ובדור פרוץ כל המרבה בצניעות משובח, וכבר שמעתי דרשנים שאע"פ שלא ממש הטיפו לזה אבל אמרו שזה דבר נאה.

וזה לעניות דעתי בא בתולדה שהטיפו לאסור פאה שלא כדין, ואם כן למה לא גם לכסות את הפנים שלא כדין. שאם לא אכפת לנו הדין כלל והכל נעשה רק לפי רגש שטחי ומתלהם אין שום מעצור לזה. וחוששני מאוד שעוד כמה שנים יתרבו הנוהגים כך ויתקבלו כמשובחים וצנועים, כמו שהיום מתקבלים אלה שלא חובשים פאה.

וזו רק דוגמה קטנה אחת מיני רבות מאוד, וזהו מהלך של שכחת התורה שהוא כנהר סוחף בכח גדול וחלקו אינו נגלה על פני השטח, ורבים אינם נזהרים ממנו כי כביכול הסחיפה היא לכיוון של להרבות תורה ויר"ש.

ולעניות דעתי אפשר גם שלבסוף יבוא מזה שיאמרו שגם אם על פי דין אין לקצוץ יד של גנב מכל מקום יש בזה להרבות יראת שמיים שיהיה ניכר כמה חמור לעבור איסור תורה. ותהיה לבסוף דת זרה לגמרי שדומה יותר לאיסלם הקיצוני מאשר לתורה שניתנה בסיני, ולא יהיה שום אדם שיידע את הזיוף והכל יהיו בטוחים שכך היא מסורת אבותינו ושכך נאמר מסיני. והרבה מאוד זיוף כזה כבר נעשה במהלך חמישים השנים האחרונות וכל יום הולך ונעשה עוד במהירות הולכת וגוברת.

ומה שאני חרד לו אינו ההנהגה המעשית, שהרי ללכת עם פיאה אינו מנהג עתיק ומקודש, ולכסות את הפנים ברעלה אינו איסור, והיו קהילות שהיו קוצצות יד של גנב על פי טובי העיר ואם הוא צורך השעה מצווה בכך. אלא מה שזה גורם בפנימיות הלב. שבמקום חיי נפש פנימיים עדינים ומאירים של אהבה זכה וענווה ושמחה של מצווה יתחנכו לרגש של עזות והתלהמות וקולניות שזה חורבן המקדש שבתוך הלב שהוא היחיד שנותר לנו".

אין לנו חלק בהם ובהמונם, אין להם רבנים בכלל, ואין להם מורי דרך. בעטו בגדולי הדור, ועתה הם מזלזלים בהם, והמציאו דת חדשה, שכתוב בה רק לבישת שאלים ותו לא.

אחר הרוב,אלא א"כ עמדו זה למול זה,ופלפלו בהלכה.(עייןגם "אבקת רוכל" למרן הק')וזה מלבד דברים שמשתנים עם הזמן כגון התפתחות הטכנולוגיה.ורק לצורך הענין,אציג דוגמא קטנה.

בסימן רכ"ו(הל' רחיצה בשבת)כתב מרן שאסור להתרחץ בשבת בחמין משום גזירת הבלנים.וזה לכולי עלמא.אלא שיש רצו להחמיר גם בטבילת מקוה חם(לגברים.לנשים מותר בין השמשות לכתחילה כמו שכ' החיד"א ועוד)ןכן כ' המ"ב לאסור.וכן האיסור אפי' במים חמים שהוחמו לפני שבת.(ברחיצה,אסור במים חמים גם לפני שבת,ואנו מדברים עכשיו רק על הטבילה בחמין)

ואולם המעיין בפוסקים האחרונים רואה בשם הנודע ביהודה,ה"דברי חיים,,הברכ"י,האור לציון" ועוד,שגזרו על הרחיצה,ולא גזרו על הטבילה בחמין.(עיין עוד בכה"ח-סופר זצ"ל)במכניקה של היום,אפשר לשמר את החום של המים מערב שבת על חום קבוע שלא יעברו את ה-37 מעלות,שהוא חום הרוק,כמובא ב"אור לציון",ח"ב.וזה רק לספרדים.

לאחינו האשכנזים וחב"ד,אין בעיה,כיון שהם סומכים על ה"קרבן נתנאל" על הרא"ש.והם טובלים גם במים חמים.רק צריך לראות שהדבר יעשה באופן מיכני,שהמים לא יתחממו ביום השבת עצמו,כגון ע"י הטרמוסטט,שיתן הוראה לברנר שיחמם את הדוד ביום שבת להוסיף חום שהיד סולדת בו,שזה אסור לכולי עלמא.

מכל האמור לעיל,כשהמציאות משתנה,גם האוסרים,אילו היו בזמנינו, היו מתירים.וע"כ נכון הוא כללי הפסיקה שאמרנו לעיל,שאין אומרים אחר הרוב,כשלא ישבו אלו מול אלו,ודנו בדבר.

יש לנו פוסקים,שמפיהם אנו חיים.ולא יתכן שהחי יכחיש את החי.

יש כאן פסיקה רבתי של גדולי ספרד תימן ואשכנז לענין השאל שהוא מותר,ושכך לבשו עד לפני 60 שנה לערך,וכך לבשו האמהות.

כך נאמר לנו גם ע"י הסבתות הצדקניות הגדולות שלנו.(מזרע בית דוד,דור אחר דור)

גם לענין הפיאה,יש מתירים ויש אוסרים.

אבל אילו המתירים,שהתירו רק פיאה צנועה ביותר,שלא לדבר על הקדמונים שבימיהם היתה עשויה כמו קש והיה ניכר לכל שזו פיאה,מה גם שבזמן הרבי מחב"ד זצ"ל למשל,שלא היו נשים רבות שכיסו את ראשם,ולאותם שכיסו עם מטפחת,לפעמים היתה בעיה שהיתה נשמטת מהראש,או שהיו שלא רצו כלל לכסות את הראש עם כיסוי,להם הרבי התיר פיאה צנועה.ואילו היו בימינו כל אותם שהתירו,והיו רואים את כל הפיאות של היום,בפרט הקאסטם,הבלונד,הפסים,שלא לדבר משיער של ע"ז רח"ל,אין ספק שהיו יוצאים נגד הקר-נבל הזה שמתאים להוא שבריו דה-ז'אנרו.

כל זה כתבתי לרפואת הרב הגאון האמיתי,חסיד ועניו,צנוע ומעלי,רבינו הרב יעקב חי יוסף שליט"א.

ולע"נ הרה"צ הרב שמעון גבאי זצ"ל.

זכויות,יש להרבה אנשים.אבל הזכות לזכות את הרבים,זה מעט. ולהחזיר בתשובה,זה מעט שבמעט.וכבר כתב בזהר,שאילו היו יודעים הבריות מה גדולה מעלה זו,היו רצים אחרי הרשעים להחזירם למוטב,כרצים ורודפים אחר החיים.

רפו"ש ובריאות איתנה ונהורא מעליא לכבוד הרב יוסף.

והגבאי הנאמן,גבאי של הנשמות התועות,תהיה נשמתו צרורה בצרור החים,אמן.

הרעלות.אז מה בעצם אתם רוצים מנשות השאל,שרוב רבני ספרד ותימן

העידו שכך לבשו אמותיהם עד לפני כ-ששים שנה בערך,וכך גם לבשן האמהות.

ראיתי תשובה של הרב מוצאפי בענין,שגם כך סוברים העדה החרדית.אז מה כל הרעש לאחר "תחיית המתים" מחדש של הפצצה הזאת שזורקים פה באתר מחדש?

אילו היו מגיבים בדרך ארץ כדרכה של תורה,החרשנו.אבל התגובות כאן אינן כאלה,ועוד שהכניסו פה בכח ,הייתי אומר,את נושא הפיאה שלא הוזכרה כאן בכלל.ותופעה זאת חוזרת על עצמה כל פעם מחדש.

אני רק רוצה לאמר לכל אלה שהכניסו לכאן את התשובות הארוכות האלה,האם היה כדאי לכם כל השנאה והשטנה שגרמתם פה ביודעין?

שהרי לא פעם ראשונה שאתם עושים את זה.ועכשיו ימי השובבי"ם,שכתב החיד"א ז"ל,שאחד מהתיקונים הגדולים לזה,זה השלום.שכן הוא עפ"י הסוד.עיין מס' שבת,קנ"ב.

כאשר בניק "י. ח" עוד כתבת שיש לך חשבון ארוך איתו, רח"ל... איך אתה מתבטא על מרן ראש הישיבה הגר"מ מאזוז שליט"א? אתה לא מתבייש? בשביל שאלים ורעלות אתה יורד לדיוטא תחתונה?

רבני ספרד ותימן העידו שכך לבשו לפני שנים רבות, אין בכך כלום. גם בגמרא מובא שלבשו רעלות... אז מה?

היום זה יוצא דופן ומוזר, מושך תשומת לב, פריצות!

היום זה גורם לבעיות קשות בשלום בית, גורם לבעלים לבגוד בנשותיהם, גורם לכל הצרות!

הרב מוצפי לא יכול לחלוק על הרב עובדיה והרב מאזוז שקבעו שזה אסור! ואין צורך בחומרות יתרות!

היוצאים נגד השאלים.

זה בא ממקור,שאסור לו להגיב,ומפני כבוד הבריות,אין אני רוצה להזכיר שמות.

למי שזה מפריע שישמור בלב שלו לי מפריע שנשים מסתובבות עם פאה ואני לא מוחה נגד תעזבו אותנו בשקט

זה רק מגיב אחד (בכל מיני כינויים) והוא הוציא ספר שמתיר את הפאה וכל היום יושב ומטקבק. כותב ומגיב לעצמו, שוב מדביק עוד דף מספרו ושוב מחמיא לעצמו... ולמעשה רוב התגובות שאת רואה כאן זה רק הוא...

ראיתי שככה כתבו גדולי הרבנים, החזון איש והרבי מליובאוויטש, הרב משאש והרב בן ציון, ועוד רבים.

החלטתי ללבוש פאה!

הבנתי גם, שכמו שאמר הרב מאזוז, צניעות זה לא להיראות כמו מחבלת ערביה, או סתם למשוך תשומת לב עם "שאל" בולט.

זה רק מגיב אחד (בכל מיני כינויים, בעיקר ח. י) והוא הוציא ספר שמעודד ללבוש שאל, וכל היום יושב ומטקבק. כותב ומגיב לעצמו, שוב מדביק עוד דף מספרו ושוב מחמיא לעצמו... ולמעשה רוב התגובות שאת רואה כאן, נגד פאה, זה רק הוא... ידוע שכל החרדיות הולכות עם פאות...

כמובן יופי בדרך צנועה שגם עם הצניעות יש כאן יופי , אבל אם רואים אשה שנראית כפרמידה שחורה וכאחת שנמצאת באבלות שלובשת שחורים, זה לא אישה, ובפרט שעי"ז תתגנה על בעלה וסופה לעשות את כל הפשעים החמורים ביותר כמו ששומעים חדשות לבקרים.

לפני 18 שנה הייתי בקשר עם משפחה חרדית אדוקה מאוד, שנקטה בעמדה טוטאלית נגד פאות, ולמרות שהיא שלחה אותי לקבל פסקי הלכה מהרה"ג שלמה זלמן אולמן, המעדיף פאה - זה לא הפריע לה לקלל ולהפחיד כל מי שהולכת בכל פאה.

כאשר חבשתי פאה לראשי, בהוראת הרבנים, אם המשפחה הזהירה אותי נחרצות: "יהיו לך צרות"! וכאשר קרו לי צרות, היא "אישרה" שהן קרו בגלל הפאה.

למזלי, כבר למדתי במדרשה מעולה ומסודרת באותה תקופה, והבנתי שהיא משוגעת. הרבנים יידעו אותי שאשה זו מוכרת להם ולא מצייתת לרבנים, אלא עושה מה שבא לה.

כמובן ניתקתי איתה את הקשר, והמשכתי קשר עם אלוקים.

אחרי כמה שנים היא התפרסמה כ"אלילה" של כת נשים, שלובשות אינסוף שכבות בגדים רחבים, ומכסות פניהן ברעלה אטומה, וכדי ללכת ברחוב הן צריכות שהילדים שלהן יובילו אותן וישמשו להן עיניים כי הן לא יכולות לראות מתחת לרעלה האטומה...

אח"כ היא התפרסמה כמי שנעצרה בחשד להתעללות ב-12 ילדיה (11 מהם הכרתי היטב...כולל הכל.... כולל הבן הקטן עם הפיגור הקשה, שגם בו התעללה כפי שדווח, רחמנא לצלן). חלק מהילדים פיתחו בעיות נפשיות קשות עד כדי גילוי עריות בין האחים והאחיות... הבוגרים שביניהם נהיו חילוניים ו/או גרושים... את הקטנים הפרידו ממנה מיד...

משפטה נמשך עד עצם היום הזה...

אז אולי לא כדאי להפחיד אנשים בהפחדות נוראות בפשקווילים ברחובות? אולי המפחידים צריכים לבדוק את עצמם מדוע הם עושים מעשים שלא בהסכמת רבניהם? האם הם עשו את חשבון נפשם לפני שעסקו בחשבון נפשם של ה"עבריינים" שהם רוצים להפחיד?

עכשיו את יכולה להמשיך להסתובב בפאת קאסטם מהממת ולהחטיא את הרבים אחרי שהוספת חטא על פשע וגם הוצאת דיבה ולשון הרע על אישה ועל ציבור שלם רק כדי להרגיש נח עם עצמך ועם הרב שלך הרב נח.

וכידוע החזון איש אמר ללבוש רק פאה, יש לך בעיה עם זה?

לכי תסתובבי עם שאל "מהמם" ותחטיאי את הרבים, אחרי שהוספת חטא על פשע וגם הוצאת דיבה ולשון הרע על אישה ועל ציבור שלם רק כדי להרגיש נח עם עצמך ועם הרב שלך שזה בעצם הרבנית קוק.

אני בטוחה במיליון אחוז שנשות הטאליבאן המוסלמיות מתהלכות -בעל כורחן- עם כל השמיכות על גופן ועל ראשיהן כי זה פשוט מתוך כפייה והפחדה מצד הדפוקים אי-שם. שלא נדע. הן, מאד היו משתוקקות ללכת בלי כל הבלאגן הכבד הזה שעל גופן ושמחות להתהלך לבושות רגיל, קליל ונח(עדיין צנוע מאד אך, נח.-> זה אפשרי אתן יודעות)ואתן טאליבניות"יהודיות"כאילו, בוחרות ללכת עם כל שוק הפישפישים הזה על גופכן ועל ראשייכן מתוך רצון?????????, אתן טוענות שמי שלא תתהלך כך, סופה בגיהנום??????. אם אתן יהודיות אייך אתן מקללות ומאחלות כך ליהודיות אחרות(שבעצם הן הנורמליות ולא אתן זה בטוח)????, זה אסור, לא יפה ולא נאה. אתן ממש, אבל ממש מגעילות. בושו והיכלמו. ובבקשה מכן אתן צריכות גם להתעורר בקשר לאלימות והסבל הזה שאתן גורמות לילדייכן. הם נשמות טהורות וזכות, לא מגיע להם לסבול כך . זה פשוט כואב מאד...מאד...מאד ולא הוגן לגרום להם/ן סבל כלשהו. האם כשאתן הייתן ילדות הכריחו אתכן להתהלך כך?????, אני בטוחה שממש לא. בטוח הייתן לבושות נעים ובחופשיות ואולי אף הייתה לכן ילדות רגילה ונחמדה. אז..........................הלוווווווווו ווווווווווו???????למה שילדותייכן תסבולנה מהשיגעון הדבילי הזה שנחת לכם במוח המעוות???. תודה לבורא-עולם שאנוכי לא כמותכן, שהורי לא היו ועדיין (שיבדו לחיים ארוכים, אמן)לא בקו מחשבה מטורף כמו שלכן. אני מאושרת שלא גדלתי אצל מטורפת כמותכן .אני מודה לבורא עולם על כל מה שנתן ושייתן לי. אבי תמיד אומר צריך גם מזל כדי לדעת אצל מי להיוולד ואני מאד מרחמת ומאד...מאד...כואבת על המחשבה מה אותם עוללים רכים וילדים קטנים עוברים. אסור שזה יקרה בשום מצב.

ערב אחד נכנסו לביתי נשים מכת השאלים, ואיימו על אשתי שאם לא תחליף למטפחת, היא עלולה להיענש משמים, ושיש חרמות ושמתות ומה לא, כעת אשתי בדילמה האם להחליף או להישאר עם כל הסיוט מהאיומים שלהם.

אסור להכניס אותם הביתה בכלל ולגרש אותם מיד כשהם באים!

דמויות עייפות, מרוטות, ללא שמחת חיים, מכונות ילודה ובישול הפועלות ללא הפסקה, בעוד הבעל עושה מה שבא לו... מסכנות!

צריך לטפל בהם, ושהמנהיגים החרדיים יקחו אחריות ויטפלו בהם!

על פי רוב הם חוזרים בתשובה, שלא יודעים היכן הגבול של התחרדות. בעצם הם חילוניים עם זקנים או שאלים, ועוד משמיצים את שמם של כל הציבור החרדי.

כותב את המשפט הזה דוקא.

ועתידים נחשים להכנס לקבריך בקרוב...

ולא מנהג ההלכה היהודית, קיצוניות בהלכות צניעות מורידים את מעמד האישה לשפל שבסופו של דבר גורם להשחתת המידות כפי שניתן לראות אצל ישמעל, הקצנת יתר בהלכות צניעות יש בה מין ההמרת דת בסופו של התהליך, כפי שאנחנו עדים בישמעל ובזמן האחרון באלימות גוברת,רבותנו שחיו בין הגויים בגלות ידעו זאת היטב ושמרו על מעמד האישה בגבולות הלכות הצניעות המסורתיות ולא מעבר לכך, השארת המחיצות בשכונות מסמנות לקיצוניים את מי להכות, על החרדים להסירם מיד על מנת להבטיח בחזרה את שלום הציבור, זוהיא שעת חרום לכל אוהבי הדת היהודית

כת השאלים היא כת נקודה.

הישמעליות מכסות את גופן ופניהם להגן מהישמעלים חיות הפרא. אך מה לנו היהודים ולהם.

הגברים היהודים הם עם מתורבת ולא מלא זימה.

כאשר אני רואה אשה ברחוב אין לי שום הרהור או אפילו לא מביט.

אך כאשר אשה שמכסה את פניה עם של כולם מביטים ואף ראיתי לא מעט שמסובבים את ראשם.וכך מכשילות את כל הגברים.

חכמנו הורו על לבוש צנוע ויש את הפסיקות לזה כך שמי שמוסיפה גורעת. ילדות שמוחזקות בביתן מעל לשנתיים ללא אפשרות לצאת החוצה ואז מחתנים אותן נגד רצונן ולפעמים כמו הישמעלים לגבר נשוי זה כת כמו המורמונים.

צריך לבער את הכת הזאת כי הם גרועים מהמתיוונים.

בטעם. שמלבשת מכובד, באורך הנכון ובסגנון הנכון, עם פאה,ונראית כמו שאישה יהיודיה צריכה להיראות- בת מלך!

ולא ערביה מהשוק!

ואחרי שעשרות גברים הסתכלו עליה וחמדו אותה,היא מדליקה נרות שבת עם פיאה משיער של ע"ז ומבקשת שבניה יצאו כמוה..

גודל מעלת קישוט האשה לבעלה, מובא במקורות רבים:

◄ בגמ' במסכת שבת (כה:) איתא, "מאי ותזנח משלום נפשי, אמר רבי אבהו: זו הדלקת נר בשבת. נשיתי טובה... רבי אבא אמר: זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים".

◄ ובספר אורחות חיים (חלק ב', הלכות כתובות) לרבי אהרן הכהן מלוניל (מהראשונים בתקופת הרשב"א), כתב על גמ' זו: "דרשו רז"ל על פסוק נשיתי טובה, "זו מטה נאה ואשה מקושטת לתלמיד חכם". פירוש, כדי שלא יתאוה לאחרת לפי שיצרו גדול משאר בני אדם, כמו שאמרו רז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, לפי שיצר הרע מתגרה בו כל היום להחטיאו. נראה מזו שאסור לת"ח להניח לאשתו שתתנוול אפילו בימי אבלה, כדי שלא תתגנה בעיניו, שמא יכופנו יצרו להתאוות לאשה אחרת. דומיא לדההיא דאמרו רז"ל, אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה וכו', וזו נמי אסורה כדי שלא תתגנה ותביא בעלה לידי מכשול תאוה. וכן בכל אשת איש, אלא צריך להשמר יותר לתלמיד חכם".

◄ וכן כתב הגאון רבי אליעזר פאפו זצ"ל בספר "פלא יועץ" (בערך "יופי"), וזה לשונו: "כתיב שקר החן והבל היופי… אבל אם מוצא יופי ויראת ה' במקום אחד, בוודאי שיבחר ויקרב גם את היופי, שהרי אמרו (כתובות נט:) "אין אשה אלא ליופי..." וראוי לכל אדם להשתדל לקחת לבניו נשים יפות, כדי שלא יתנו עיניהם באחרת. וכן מטעם זה ילביש את אשתו ויקנה לה תכשיטין ביותר ממה שיש לו, כדי שתמצא חן בעיניו ולא יתן עיניו באחרת".

◄ וכן כתב בספר "דרושי רבי משה מאימראן" (דף ר"ל), להגאון המקובל רבי משה מאימראן זצ"ל, מחכמי מקנאס שבמרוקו, וזה לשונו: "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. בפרשת חוקת פירש רש"י שלל, ביזת מלבוש ותכשיטין. ויובן ע"פ מה שאמרו בפרק ג' דתענית, אבא חלקיה... כי מטא למתא נפקא דביתהו לאפיה כי מקשטא. ויהיב טעמא התם, כדי שלא ליתן עיניו באשה אחרת. ולכן אמר שאשת חיל זו, בטח בה לב בעלה, שהיו עיניו ולבו בה כל הימים, ולא עלתה על לבו אשה אחרת מעולם, אלא בטח בה לבו שלא היה מהרהר בזולתה, יען כי "שלל" שהם התכשיטין, "לא יחסר", אינו מחסר לה שום תכשיט וקישוט, וכיון דמקשטא לאפיה, לא יהיב דעתא אלא עליה".

◄ וכן כתב בהגהות יעב"ץ למסכת יבמות (סג:) הנדפסים בסוף המסכת, וזה לשונו: "אשה יפה אשרי בעלה, מספר ימיו כפליים. קמ"ל שלא ישא כעורה... כדי שלא יתן עיניו באשת חבירו. היינו דסמיך ליה "העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה וכו', מאן דעבד הא עבד הא".

◄ ובספר "אור החיים" על התורה, להגאון הקדוש רבי חיים בן עטר זצ"ל, בפרשת ויצא, עה"פ "ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה", כתב לפרש זאת ע"פ הגמ' בשבת (כה:) שתלמיד חכם צריך שתהיה לו אשה נאה כנגד יצר הרע, והתורה באה ללמד לאדם דעת לקחת אשה נאה.

◄ ומרן הגאון פאר הדור והדרו, רבי שלום משאש זצוק"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו, כתב בספרו "שמש ומגן", שהיום נהגו לצאת איש ואשתו לרחובה של עיר, והנשים היום יוצאות הרבה בחוץ, ועל כן אשה שאינה מתקשטת בחוץ, היא מתגנה בעיני בעלה, וכל מה שנאמר במקורות הנ"ל, שייך גם בהתקשטות בחוץ (כמובן לא באופן יוצא דופן ובולט), וכך כתב:

"מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן ולכל העולם בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".

◄ וכשנשאל על דבריו אלו, ע"י הרב משה לוי זצ"ל, ענה לו בזה הלשון:

"ומה שתמה כת"ר על מה שכתבתי בסוף דברי שהדבר ברור להתיר, וגם מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן ולכל העולם בהיתר. וחז"ל התירו כמה איסורים כדי שלא תתגנה אשה על בעלה. ע"כ. וע"ז תמה כיצד אני מצוה לנשים להתקשט לכל העולם, וזה איסור גמור, ובודאי סכין המהירות פלטו, ולבעליהן זה ודאי מצוה, אבל הקישוט לבעל הוא בבית, לא בשוק וכו', עכ"ל.

ברוך ה' אין כאן סכין, ולא מהירות, ולא פליטה, אלא בכוונה גדולה. והמידה האחת המיוחדת שיש בי, שחנן אותי ה' יתברך בחסדו הגדול, היא שאין אני נבהל להשיב, ואיני ממהר להוציא שום פסק דין מתחת ידי עד שאני מניחו ומתבונן בו וחוזר עליו הרבה פעמים, ומזה יצא לי הרבה פעמים להגיה ולשנות הרבה דברים, ואני שמח בזה. ולא כמו אחרים שמשיבים מהר על אתר, מה שבא לדעתם בהשקפה ראשונה, ומזה יוצא להם מאמר חז"ל פרי המהירות חרטה, וגם כבודו נתפס בזה כעת.

והאמת היא שבזה לא הוצרכתי למקורות, בדבר הפשוט והניכר לכל העולם, שכל הנשים שבעולם וגם אשת כת"ר בכלל, כאשר רוצים לצאת לשוק, אז מתלבשות יפה בבגדי כבוד כדי שיתראו בכלל נשים נכבדות ויקרות, ובבית אין לובשין אותן, שהם יקרים. וגם בבית מטפלים בבנים ובבישול ובכל צרכי הבית, ויתלכלכו להם. גם מעולם לא יצאו לשוק בבגדי בית, שבזה הן מורידין את כבודן ואת כבוד בעליהן, ובודאי שצעוק יצעק הבעל על אשתו אם יראה אותה מנוולת בשוק לפני חברותיה, ותתגנה בעיניו, אף אם תלבש בגדי כבוד בבית, כי הבעלים מקפידים על השוק יותר מהבית, ופוק חזי מאי עמא דבר, אין צריך להאריך בזה. וגם הבעלים בבית מסירים בגדי כבוד של השוק ולובשים בגדים פשוטים שיוכלו ללכלכן וכיוצא, וגם שיהיו בני חורין מעט מכובדם של בגדי השוק, וזה שייך גם בנשים, ובפרט שע"פ רוב ולפי רוח היום, יוצאים יחד לשוק בעל ואשתו בבת אחת, ויתבייש לראות אשתו מנוולת כמו ערבית, בתוך נשים אירופאיות מלובשות ומקושטות כראוי לרוח הזמן ובהיתר".

◄ וכדבריו כתב הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א בקובץ אור ישראל ל"ו, וזה לשונו: "עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".

◄ וכדבריהם מפורש בגמ' תענית כ"ג, וזה לשון תרגום "מהדורת שוטנשטיין" שם: "אבא חלקיה היה נכדו של חוני המעגל וכו'. פעם אחת היה העולם זקוק לגשם, שלחו החכמים זוג חכמים אליו לומר לו לבקש רחמי שמים שיבואו גשמים. הלכו לביתו, אך לא מצאו אותו שם. הלכו לשדה לחפש אותו, ומצאוהו שהיה עודר בשדה וכו'. כשהגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת בתכשיטים". ע"כ. והלכו כך עד שהגיעו לביתו וכו'. ובהמשך מובא בגמ': "אמרו לו החכמים לאבא חלקיה, אנו יודעים שהגשם בא מחמת תפילת הרב, כלומר: מכירים אנו בגדולתך ואין אנו מהרהרים אחריך. אלא שבכל זאת אנו מבקשים שיסביר לנו הרב את פשר הדברים האלה הנראים לנו תמוהים... מאיזה טעם, כאשר הרב הגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת בתכשיטים? אמר להם אבא חלקיה: כדי שלא אתן עיני אלא בה, ולא באשה אחרת". ע"כ.

והנראה בפשטות בביאור הדברים, שהחכמים תמהו: מדוע יצאה אשתו לקראתו עד פתח העיר כשהיא מקושטת, והלא היא מכשילה בזה את עין הרואה, והיה לה להתקשט רק בביתה לעיני בעלה ולא לעיניהם! (ובספר "בן יהוידע" כתב: "החכמים שידעו בה לא הסתכלו בה ח"ו, אלא כך נזדמנה ראייתה לנגדם בעל כרחם, וכאשר אמרו בגמ' על רבן גמליאל כשראה ריבה אחת ובירך על ראייתה"). וענה להם אבא חלקיה, שהעיר אינה כמו השדה, כי בעיר מצויות נשים, ויש חשש שיתן עיניו באשה אחרת, ועל כן באה אשתו הצדקת כשהיא מקושטת, ללוותו בהליכתו ברחובה של עיר, כדי שלא יתן עיניו באחרות עד שיגיע לביתו. ואע"פ שגם אחרים יכולים לראותה מקושטת ויהרהרו אחריה, הרי זו חובתם שלא להסתכל בה, והיא יצאה ידי חובתה כשאינה לובשת בגד אדום וכו', ואינה יוצאת דופן בין הנשים.

? וכמש"כ מרן הגר"ש משאש במקום אחר: "לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם. ואם באנו לזה, הלא כמה נשים יפיפיות שאפי' יכסו ראשן במטפחת ובצעיף, הלא רק מחמת רוב יופיין יש גירוי יצה"ר, האם נאסור עליהם לצאת לשוק, או נאמר להם לכסות פניהם כגויים כדי שלא יביטו בהם אנשים? וגם ישנם היום הלובשים איזה כובעים או מטפחות על ראשן יוצאים מן הכלל ובוחרים בזה יותר משערותיהן, ויש בזה גירוי יותר מהשיער, האם נאסור להם? גם צורת המלבושים של היום נשתנו, ואע"פ שמותרים ע"פ הדין, יש בהם גירוי יצר שמייפים האשה מאד, האם נאסור להם? אלא ודאי כל מה שהוא מותר ע"פ הדין, בין אם תכסה בבגד, או בשיער, העיקר הוא שלא יהיה מגופה, הוי ליה מלבוש על ראשה, ואין לנו להיכנס אם הוא מייפה אותה או לא, דזהו ענין הגברים שחובתם שלא להביט, ואפי' תהיה מכוסה בכובע אין ראוי להביט".

◄ וכדבריו כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת אז נדברו (חלק י"ד סי' מ"ז), וזה לשונו: "אשה מותרת לצאת בבגדי צבעונין, אף שמדינא אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה, אפי' בתלויות בכותל... וכן ביו"ט משמחה בבגדי צבעונין, ולא אמרו שצריכה להתלבש בחוץ בבגדים שחורים. וכל הפרק במה אשה יוצאת המדובר באיסור יציאה בשבת בתכשיטין, משמע דבחול שרי ולא חוששין להסתכלות, דלאו ברשיעי עסקינן שמסתכלים בכוונה על נשים".

◄ וכן כתב הגאון רבי יהודה שיינפלד שליט"א, בשו"ת "אוסרי לגפן" (חלק ט' עמ' קע"ה ואילך): "אי אפשר לאסור להתנאות ברה"ר, דכך טבע האשה מבריאת העולם (עכ"פ מאז שאכלה מעץ הדעת), ובזמן חז"ל יצאו בתכשיטין לרה"ר בימות החול, ורק בשבת אסרו שמא תשלוף להראות לחברתה, ומבואר שהתכשיטין היו להתנאות לפני חברותיה ולא רק בפני בעלה, ומפורש בחז"ל שמשמחים אותה ברגל בבגדי צבעונין, ועיין כתובות (סה.) רש"י ד"ה לך ולחברך ולחברורך, "שלא אתבזה על הבריות", הרי שכך דרך האשה מאז ומתמיד, צא ובדוק אצל הנשים הצנועות ביותר, שלובשות בגדים נאים יותר מבעליהן שלובשים חליפה שחורה פשוטה".

◄ והיתר יציאה לרה"ר בתכשיטין, מפורש במסכת שבת, וראה בתוס' שם (דף סד: ד"ה רבי ענני), וזה לשונו: "ואנו שאין לנו רשות הרבים גמור... הרי היא כחצר שאינה מעורבת ומותרות נשים שלנו להתקשט בטבעות ובתכשיטים". וברא"ש שם: "הלכך מותר להתקשט בחצר וכן נמי ברשות הרבים שאין רחב ט"ו אמה". ובשו"ע או"ח (סי' ש"ג סעיף י"ח): "והאידנא, נשי דידן נהגו לצאת בכל תכשיטין". וברמ"א שם: "עכשיו שכיחי תכשיטין, ויוצאים בהם אף בחול". והביאוהו כל האחרונים.

◄ והגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, חבר בית הדין הרבני העליון, ומגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית. ועיין פירוש המשניות [לרמב"ם] שבת פ"ו מ"ה. ומחלוקת האחרונים בזה ידועה, עיין שדי חמד" (קובץ המשביר עמ' מ'). וכן הביא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות (פרק א' סעיף מ"ב בהערה): "וכ"כ מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".

בענין הפיאה.

נוכחתי לדעת כי אחד הנושאים הנדושים אשר שולט

בהם בלבול רב ומטריד את רבים מהגולשים באתר, הוא "הפאה הנכרית", האם היא

מותרת או אסורה? למרות שאותי נושא זה כלל לא מעניין לאור העובדה שגדולי הדור

מרנן ורבנן הגר"ע יוסף והגרי"ש אלישיב שליט"א הביעו את דעתם הברורה בנושא,

ובפרט שמאוד לא הייתי רוצה שחלק מגדולי ישראל בכל הדורות יכנו את אשתי בכינויי

גנאי כאלה מעליבים ובוטים [כפי שתראו להלן], ויותר מזה אם מרן הגר"ע יוסף שליט"א

תולה את קילקול הילדים באי-צניעות האמא, לא יהיה אכפת לי אם אשתי תוותר על הפאה

והעיקר שאזכה לרוות נחת מילדי.

וביננו, בואו ונהיה קצת כנים עם עצמנו, זו הרגשה מאוד טובה לצאת לרחוב ולהיות בטוח/ה

שכולם מסתכלים. נכון שאנו יודעים להתחבא מאחרי הסינר של אין ספור רבנים שאולי התירו, ו

מתכסים באלף איצלטאות של יראת שמים, אבל בתכל´ס הכל בלוף, שום רב לא יתיר לאשה

למשוך עינים בכוח, ואני שוב מדגיש שאינני מתכוין דוקא על הפאה, אלא על כל צורה מושכת שתהיה!

זה לא משנה איך האשה מדגימה את הפנימיות שהיא אמורה להצניע,

אם על ידי פאה שבדרך כלל עדיפה מהמקור, ואם על ידי בגד צמוד שגורם להבין הכל, וכו´ וכו´

יורשה לומר עוד, כי בניגוד לרושם שנוצר, אשתי כלל אינה נראית כמו טליבנית

[התמונה היתה בחירה של מערכת האתר], היא גם לא הולכת עם שאל,

אין לה פלופלורים על הראש ולא צ´קלקות... ואם תשאלו אותי - אני אישית מתנגד לקיצוניות בזה

[ואולי בעתיד אביא מאמר שכתבתי בזה עם עובדות מהשטח לאן הובילה הקיצוניות המופרזת], ו

רק ארמוז כי כיום היא מאוד שלימה עם עצמה, וגם היא מבינה שההנאה למשוך עיניים ברחוב זוהי

בעצם התאכזרות על עצמה ועל הרואים ורק הרגשת שוא שכולם מסתכלים, בעוד שבעצם מדובר

רק בקומץ אנשים קלי דעת מטופשים... [שמבדיקה אישית שלי, רובם גרושים או מתוסבכים עם המון תסכולים אישיים!].

חובה עלי לציין, כי הדבר ברור ללא כל ספק שכל אשה שהולכת בצורה מובלטת ברחוב,

מבטיחה לעצמה מקום למעלה באגף השמאלי... ואין זה משנה כלל אם היא רק חובשת פאה,

או הולכת עם בנדנה, או בגד צר, בושם, בין אם היא אשת רב או בת של רב או בעצמה ערב רב,

אם היא ספרדיה או אשכנזיה.

ועוד מילה קטנה, אני מאמין שחלק מהגולשים חשבו פעם על החומרות הרבות שכולנו מחמירים

פחות או יותר בנושאים רבים ומגוונים, החל מהקפדה על הכשרות, מה לאכול בפסח, הפרדה

בין בשר לחלב, חשמל בשבת, ועוד אלף ואחד נושאים, שאולי ברובם איננו יודעים שהם חומרא.

מה שבטוח הוא, שבנושא הפאה בכלל, ההיתר הוא כזה קלוש, עד שאם נעמיד אותו במשקל

אחד מול כל החומרות למיניהן, נגלה תמונת מצב מגוחכת כי אנחנו ממש "מדקדקים באיכה ומזלזלים בקריאת שמע".

הריני מתנצל מראש שאין ביכולתי להתייחס לכל התגובות, מכיון שיש לי המון עיסוקים אחרים

הרבה יותר חשובים [תורניים ציבוריים]. מיותר לציין שכל הזכויות לא שמורות וכל הרוצה לפרסם מהדברים רשאי.

כמה פוסקים אוסרים את הפאה

למרות שהמספרים אינם מדד להכרעה בנושא זה, ורוב הספרים שציטט אחד הגולשים

[בשיטת גזור הדבק] הם כמעט סילוף מוחלט, וגם אם מישהו האמין לו - ביכולתו לזכות

בעשרות אלפי שקלים מאת הרב אברהם ליפשיץ מירושלים שהבטיח סכום גבוה לכל מי

שיצליח להוכיח לו מהגמ´ שיש היתר קלוש לפאה [התווכחתי איתו פעם והתחרטתי...]

יצאתי לבדוק את יחסי הכוחות, והרי הם לפניכם:

בספרים "דת יהודי כהלכתה", "דת משה וישראל", "דבר ה´", מנו קרוב למאה פוסקים

שכתבו בצורה מפורשת דברים חריפים נגד הפאה נכרית, המוכרים מתוכם [שאחרים זוכרים

לצטט אותם רק כשדבריהם מתאימים לאינטרסים שלהם...]: הקדמון בעל ספר הערוך,

הבאר שבע, מהר"י מינץ, היעב"ץ, הגר"א מוילנא, החתם סופר, ר´ שלמה קלוגר,

הכנסת הגדולה, הפרי מגדים, הפחד יצחק, ר´ יעקב אלגזי, החיד"א, ההפלאה [עשה חרם],

הישועות יעקב, תלמיד הנודע ביהודה בספר תשובה מאהבה, ר´ אברהם פלאג´י,

החסד לאברהם תאומים, הדברי חיים מצאנז, בנו ר´ יחזקאל משינאווה, יד הלוי

[אגב, האגדה מספרת שבזכותו הקימה שרה שנירר את בית יעקב...], המהרש"ם מברז´ן,

השדי חמד, הפני יצחק, התשורת ש"י, האמרי א"ש, מהרי"ד מבלז, הדרכי תשובה - אביו של

המנחת אלעזר ממונקאטש, התפארת ישראל על המשניות, ר´ ישעיה פיק ברלין [שהגהותיו

מעטרות את שולי הש"ס], מהרי"ל דיסקין, הגרי"ח זוננפלד, ר´ שמואל סלנט

[רבניה של ירושלים], החקל יצחק מספינקא, הגרש"א אלפנדרי [אודותיו להלן], מהר"ץ חיות,

הייטב לב מסיגוט, לב העברי, ר´ הלל ליכטנשטיין, השמן רוקח, ר´ יואל מסטמר,

ר´ מצליח מאזוז, הגראי"ה קוק, ר´ מרדכי שרעבי, הגרש"ז אוירבך, הגרי"ץ צדקא,

הגרמי"ל לנדא, הרב אריה פריינד, הרב משה לוי, קנין תורה בהלכה, ויבלח"א השבט הלוי,

הגרי"ש אלישיב, היביע אומר, יצחק ירנן, עולת יצחק, והשיב משה, הרב מאזוז, הרב שמואל אוירבך, ועוד ועוד.

זאת ועוד, המעיין בספרים הנ"ל יראה שחלק מדבריהם של הרבנים שכביכול מתירים,

סולפו בזדון והוצאו מהקשרם, ורבים מגדולי האחרונים פירשו שדעתם להחמיר.

מכיון שלאחרונה נתקלתי בספר חדש שהביא מדרשותיו של מרן הגר"ע יוסף שליט"א בזה

(מעדני המלך ח"א), הנני מביא את רוב הדברים שנאמרו שם (באדיבות המו"ל),

עם קצת תוספת ושינוי ממני. [ולמיטב ידיעתי בכמה משיעוריו התבטא מרן שליט"א ברורות

על כמה מחבריו הרבנים שהתירו, אך משום מה הדברים לא הובאו בספר הנ"ל].

מכאן הם דבריו הנוקבים של מרן הגר"ע יוסף שליט"א:

"אנו מזכירים כמה דברים שאנשים חושבים שהם חסידות, או אינם מצד הדין, ועוברים עליהם.

וכמו שמורנו הרב יוסף מטראני כותב, יש דברים רבים שהנשים לא שומעות לנו.

למשל, אני מזהיר השכם והערב שנשים לא יצאו לרשות הרבים עם פאה נכרית.

זו חומרא?!

ה´ערוך´ שחי לפני תשע מאות שנה, כותב, מה שאמרו בירושלמי "היוצאת בקפליטין תצא בלא כתובה",

´קפליטין´ היינו פאה נכרית. אם כן זו לא חומרא שבדו אותה האחרונים מלבם,

אלא יש לה יסוד בירושלמי, והתלמוד שלנו לא חולק על כך, וקיימא לן בכל דבר

שמפורש בירושלמי וסתום בבבלי, ילמד סתום מן המפורש, ולא מצאנו אף אחד

מראשונים שחולק עליו. מי יעיז לחלוק על הערוך שרש"י מזכיר את דבריו בדחילו ורחימו,

בחבה וברוב כבוד? אמנם הפני משה פירש שקפליטין היינו מטפחת דקיקה ששערותיה

נראות דרכה ולכן נחשבת כראש פרוע, ורוב ככל האחרונים הסכימו לאסור.

החרם!

בספר ´מחנה לויה´ שחיבר בנו של הגאון העצום ר´ פנחס לוי איש הורביץ,

אב"ד בפרנקפורט, מחבר ספר ´הפלאה´, שהיה לפני מאתיים שנה, כותב,

כשראה אביו ובית דינו שמתחילות הנשים ללכת בפאה נכרית, לקח את שני הדיינים שעמו,

הוציאו ספר תורה, והחרימו בחרם גמור כל אשה שתצא עם פאה נכרית לרשות הרבים.

חרם של גאון עצום כזה, איך לא יראים לפני הקב"ה? ´מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה´?

כשהגאון ´נודע ביהודה´ שהיה גאון עולם, ראה את הספר ´הפלאה´

אמר "אני מקנא ממנו שלא זכיתי לחבר חיבור כזה"! והוא יחד עם בית דינו עמדו והחרימו

בספר תורה אשה שתעיז ללכת עם פאה נכרית ברשות הרבים, איך לא יראים? איך לא פוחדים?

ויש חושבים, אם זה מהודו אסור, ואם זה מג´הנם מותר, מה החילוקים ובילוקים האלה?

זה אסור משום צניעות ולא בשביל עבודה זרה דווקא.

הנאה מן המת

רוב הפאות הנכריות האלה הן משער נשים שמתו, משפחתן עניים, רוצים להרויח כסף,

חבל להם לקבור אותן עם השערות שלהן, גוזזים את השערות שלה ומוכרים אותם

בכסף לפאה נכרית! ולדעת מרן, שערות שהיו על המת אסורים בהנאה, והיא לובשת אותם

על ראשה ומתייפה בהם! גם בלא עבודה זרה, שערות של מתים זהו דבר שאסור בהנאה.

למה לא יחושו לדברי הגאונים האלה שאסרו?

השלטי גבורים

אמנם ר´ יהושע בועז בשלטי גבורים הוכיח מהמשנה בשבת דף סד:

יוצאה אשה בכבול ובפאה נכרית לחצר, מכאן ראיה שמותר לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית.

כבר האחרונים דחו שזהו רק בחצר ולא ברשות הרבים, ואפשר שמדובר בגרושה או ברווקה

שמותרת ללכת בגילוי ראש. ובעיקר הרבה דברים בזה בספר באר שבע מאת ר´

יששכר אילנבורג שהיה בדורו של מרן, תלמיד רבי מרדכי יפה בעל הלבושים,

ורבו של בעל בינה לעתים וגידולי תרומה, והיה מגדולי דורו ומהר"ל מפראג כתב לו הסכמה,

והוא כותב בספרו באר שבע שזה איסור דאורייתא.

כל האחרונים אסרו!

חפשנו בדברי הגאונים, וראינו כי הגאון מוילנא אסר, החתם סופר אסר, הגאון יעב"ץ אסר,

ובשו"ת שאילת יעב"ץ בב´ מקומות התבטא שזהו מנהג של פרוצות.

רבני הספרדים כולם אוסרים פה אחד, רבי אברהם פלאג´י כתב בספרו לאסור בהחלט,

אמר "תצא בלי כתובה", הגאון מהרש"א אלפנדרי פסק תצא בלי כתובה,

וכן כותב רבי יצחק אבולעפיא. כמה מגאוני עולם הספרדים כתבו בפירוש שאשה כזו שמה "פרוצה",

וצריך לגרשה בלי כתובה! למה לא יחושו לדברי הגאונים האלה?

המגמה שלנו להקל!

איני אומר שום דבר מדעתי, הכל מדברי הספרים, למה לא יחושו לדברי הספרים האלה?

וכי סתם אנו רוצים להכביד על בנות ישראל? כולם יודעים שהמגמה שלנו להקל לישראל

בדבר שהוא על פי ההלכה, אבל כאן זהו דין מפורש בגמרא לפי דברי הערוך וכל הפוסקים שנהרו אחריו,

אפילו לומר שהמנהג להקל - זהו מנהג משובש, אותיות ´גהנם´!

החתם סופר לא זז מדברי הגאון יעב"ץ ימין ושמאל, היה מקלס אותו מאוד,

וכתב שדברי הבאר שבע אמתיים ונכונים. שו"ת דברי חיים גם בחלק א´

וגם בחלק ב´, וכן מהר"ר צבי הירש חיות כותב, שבכל פולין לא מצאנו אשה

שתצא בפאה נכרית. וכן ר´ יאודה אסאד בשו"ת יהודה יעלה, וכן ר´ יצחק דוב הלוי במבמרגר מויצבורג,

וכן מהרי"ל דיסקין.

נצא נגדך בחנית וחיצים

ומעשה היה ברב אחד שבא לירושלים ואשתו לבשה פאה נכרית,

ושלח לו הגאון ר´ שמאול סלנט: דע לך שכאן איננו הולכים בפאה נכרית,

ואם אשתך לא תסיר אותה אנחנו נצא נגדך בחנית וחצים, או עד שתחזור לעירך! קיבל עליו,

ותכף ומיד שינתה את דעתה ולבשה כובע, וכמובא בספר

´מרא דארעא דישראל´ על הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד.

ויש עוד חבילות חבילות של פוסקים למעלה מששים-שבעים פוסקים, בין חסידים בין פרושים,

שאוסרים. ויפה צפורנם מכרסו של מי שמתיר, לא צריכים לשמוע לו, ´לא תאבה לו ולא תשמע אליו´.

אין להביא ראיה מנשי הרבנים והאדמורי"ם

בספר ´חסד לאברהם´ תאומים כותב: ברור לי שאילו גדולי הדור היו מוחים כראוי

בנשותיהם ובנותיהם לא היה מתפשט דבר זה והיו שומעים להם, וגם ה´שדי חמד´

אוסר. וב´כנסת הגדולה´ (אבן העזר סימן כא) אוסר בהחלט משם הרב ´משא מלך´.

אלא שהמשא מלך אסר גם אם קושרת בד שחור שנראה כשערותיה משום מראית העין,

והכנסת הגדולה חלק עליו, ומ"מ שניהם פשיטא להו שהפאה אסורה.

ואלה שלובשות פאה נכרית חושבות שזה מותר, אינם רוצים להאמין שהפאה אסורה.

אומרים להם שזה אסור, ושעשו חרם, וכולם כתבו שזה אסור. והם אומרים, "לא!

למה אדמו"ר פלוני רואה את בתו הולכת גם כן כך ושותק? למה רב פלוני אשתו

הולכת גם כן כך ושותק"? משלים את עצמם, לכן אין להם יסורי מצפון, ועושים כן לכתחילה.

ומי שלא עושה כך, אדרבה, בזים לו.

כמה אדמורי"ם הביעו בפני את צערם שבנותיהם הולכות בפאה נכרית,

אבל אינם יכולים להתגבר עליהן. לא יתכן שהנשים יכתיבו לנו את הפוסקים, לא נזוז מדבריהם ימין ושמאל.

אנו יודעים כמה רבנים שנשותיהם מכתיבות להם, ואחר כך הולכים אחריהם ברצון,

´תחילתו באונס וסופו ברצון´, ´וילכו אחרי ההבל ויהבלו´.

מה יעשו יתגרשו מהם? וכי מי אמר שהאשה השניה תהיה יותר טובה?

וכי אנחנו צריכים ללמוד מיחידים? וכי אין לנו ספרים, מה אכפת לנו מהאיש

הזה שאשתו הולכת כך? יש לנו ב"ה פוסקים, תפתח ותראה שאין אחד שמתיר.

איזוהי אשה כשרה?

יש רבנים כשאני אומר לו למה אשתך הולכת בפאה, הוא עונה: יש לי ממנה כמה ילדים,

אם אגרשנה להיכן אלך עם הילדים? וכשלא מעמידים את הדת על תילה

אי אפשר ללמוד מאיזה נשים שהולכות כך.

וכי בשביל שיש רשעה אחת שהולכת כך, מזה מביאים ראיה? מה

יעשה בעלה מסכן? כתוב ´איזוהי אשה כשרה? שעושה רצון בעלה´,והיא לא עושה רצון חכמים ולא רצון הקב"ה.

לא יתכן לפסוק אחרת!

וגם אם יש חכם שכותב נגד הפוסקים צריך להעמיד אותו במקומו, מי אתה שתחלוק על הפוסקים האלה?

אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר.

זו חוצפה לחלוק על בעל הערוך שמפרש כך את הירושלמי. וכי אנחנו עניים-יתומים-אלמנות, אין לנו פוסקים שנוכל להורות על פיהם?!

אם כן, עוונם כפול כפל כפליים. איפה יראת שמים? אדם צריך לחוש לדברי גאוני עולם

שכתבו כן בספריהם. כולם, אחד אחרי השני כתבו שזה אסור. למה לעבור על דבריהם?

בשביל מעט יופי? וכי חסרים כובעים יפים? חסרות מטפחות ראש יפות, משי, רקמה?

כך זה גם צניעות, זו הדרך של התורה, צריך אדם להתרחק מדברים של פריצות,

לעשות סייג לתורה, שח"ו אנשים לא יסתכלו בשערותיה.

מה נענה ביום הדין?

אנחנו מתקרבים עכשיו לכיפור, הקב"ה יאמר להם: אתם שמעתם שזה אסור! קודם לא ידעתם,

אבל עתה שמעתם שזה אסור, שכך אמרו כמה גאוני עולם, מדוע לא עשיתם כדבריהם?

מדוע לא יראתם לעבור על דבריהם? מה יאמרו? מה יענו? ´אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש´...

לכל הפחות בעשרת ימי תשובה יתחילו כבר לחזור בתשובה, יתקנו את המעוות.

למי נאמין???

צריך לחזור בתשובה, לא רק על הדברים הרעים, גילוי עריות שפיכות דמים,

וכל הדברים שהקב"ה מצווה אותנו, אלא גם העבירות שאדם דש בעקביו,

תופסים וחונקים אותו ביום הדין. אלה עבירות שהאדם משלה את עצמו שהם מותרים,

"הנה רב פלוני שבתו הולכת כך, הנה אדמו"ר פלוני שאשתו כך", כך לומדים הלכות?

אין לנו פוסקים שאנו לומדים מהם? כל אלו הפוסקים גאוני עולם שאנו חיים מפיהם, לא נאמין להם? למי נאמין אם כן?

לכן בכל הדברים האלה חייב אדם להתנהג אפילו לפנים משורת הדין,

אפילו לא היה הדין כך, כל שכן אלו שהם באמת יסודתם בהררי קדש, וגדולי עולם כתבו כך.

כל אחד ואחד חייב להגיד לאשתו, לבניו לבנותיו שירחיקו מהם את העבירה הזאת, זו עבירה חמורה.

רבני האשכנזים לא שותקים!

יש טוענים "האשכנזים שותקים", אבל לא כולם שותקים, יש מהם שכותבים בספריהם שזה אסור,

אבל האנשים לא יודעים מה שכתוב בספרים, וכי כל אחד הולך לעיין בספרים?! ב´שבט הלוי´

(ח"ה (סי´ קצט אות ד), לאחד מגדולי הדור הגאון הרב וואזנר, כותב שזה אסור.

אבל מי קורא בספרו? רק תלמידי חכמים, אלה שיש להם נשים שהולכות בפאה נכרית ילמדו בספרו?

זה ספר מיוחד לתלמידי חכמים! למה לא יחושו לדבריו? למה לא יחושו לדברי הפוסקים? למה יעברו על דברים אלה?

ראש של עז...

גם האשכנזיות שלבשו פאה נכרית, אני ראיתי לפני ארבעים-חמישים שנה היו נשי רבנים

אשכנזים שלבשו פאה נכרית, אבל תכף אתה מרגיש שזה פאה נכרית, נראית כמו שער של עזים,

אתה רואה את ראשה כמו ראש של עז... ללא יופי ולא הדר, שערות מוזרות ומשונות שהיום

אף אשה שמכבדת את עצמה לא תלך עם זה בכלל... מה לי אם לובשת מטפחת מה לי

אם לובשת שער עזים, מהיכא תיתי שיהיה אסור? איני אומר שזה מותר, גם זה אסור,

כי בספר דברי חיים מצאנז כותב בשצף קצף, כל אלה שלובשות פאה נכרית

זה מעשה השחקניות, ועוברות משום ´בחוקותיהם לא תלכו´, וכן כותב רבי צבי הירש חיות והגאון יעב"ץ.

[ציטוט מיביע אומר ח"ה (אה"ע ס"ה בהוספות ומילואים): בדורות הראשונים

הפאות הנכריות היו ניכרות מאד לעין, ולא היה בהן חשש למראית העין שידמו לשערות טבעיות,

ואילו הפאות הנכריות שנתחדשו בזה"ז, לא רק שהן דומות לשערות הטבעיות,

אלא גם עולות עליהן ביופיין ובטיבן ובמראיתן, עד שאף הפרוצות משתמשות בהן לנוי וליופי.

ומכיון שאין שום היכר בין פאות אלו לשערות הטבעיות, הא ודאי שיש לחשוש בהן משום מראית העין,

שיחשבו אותן לפרוצות ההולכות בגילוי שערות ראשן ברה"ר.

ועכ"פ כשיש טעם להחמיר בזה"ז יותר מן הדורות הקודמים בטל לעז הראשונים.]

גם הצמח צדק מלובביץ´ אוסר!

כך כותב גם בצמח צדק מלובביץ´ שהיה לפני מאה ועשרים שנה, רבם של חסידי חב"ד,

מה שנוח להם אומרים ´כך אמר רבינו´, ומה שלא נוח להם זורקים אותו...

אם כן זה שקר שאומרים שהולכים אחריו, "אותם חסידים אין רוח חכמים נוחה מהם", כמו שאמרו בשבת קכא (ע"ב).

[הערת המו"ל: מכיון שרבים מהרוצים להתיר נתלים בדעתו של האדמו"ר האחרון מחב"ד זצ"ל,

כאן המקום להביא ציטוט מדברי האדמו"ר זצ"ל בעצמו בספר תורת מנחם

(חלק יב, תשי"ד - ח"ג עמ´ 189): "החילוק בין פאה נכרית למטפחת הוא

בכך שבנוגע לפאה נכרית אין ברירה על אתר, ובנוגע למטפחת יש ברירה להסירה.

למשל, כשיושבים במסיבת אנשים, הרי כשהאשה חבושה פאה נכרית,

אפילו אם ייכנס "פרעזידנענט אייזנהאווער" [נשיא ארה"ב בזמנו] לא תסיר את הפאה,

משא"כ בנוגע למטפחת קל להסירה". (עמ´ 190 ההדגשות במקור): יכולה היא לטעון,

שהיא תלך לבושה במטפחת "כראוי", בודאי שטוב הדבר "אם" יהיה כך,

אבל "מהמציאות" יודעים "שאין הדבר כן". עכ"ל. עי"ש. ומבואר בפירוש שכל

העדיפות של פאה היא רק באשה כזו שיש לגביה חשש שבמקום בושה וכדו´

תסיר ביודעין את כיסוי ראשה ותשאר פרועת ראש, ובודאי שטעם זה לא שייך

ברוב ככל הנשים בארץ שכביכול נתלות בדעתו של האדמו"ר זצ"ל.]

סגולה לבנים צדיקים ותלמידי חכמים!

כל אשה שרוצה שבניה יהיו צדיקים תתנהג בצניעות, כך כותב הזוהר הקדוש. קמחית,

היתה אשה שזכתה לראות את שבעת בניה כהנים גדולים, אמרו לה במה זכית?

"מימי לא ראו קורות ביתי שערות ראשי", אפילו את שערות ראשה לא ראו קורות ביתה,

כשהיתה מסתרקת היתה שמה סדין על ראשה ומסתרקת אף שהקורות אינם בעלי רוח חיים,

רק בשביל שאף אחד לא יראה את שערות ראשה.

כך התנהגה בצניעות, ולכן זכתה לשבעה בנים שכולם כהנים גדולים!

דא עקא שיש לנו בית ספר היחיד "בית יעקב", זהו בית ספר מצויין שמחנכים לתורה ויראת שמים,

אך המורות שלהם באו מאלה שלובשות פאה נכרית, ומה תעשה התלמידה?

הבת אומרת וכי אני יותר טובה מהמורה שלי, ´דיו לעבד להיות כרבו´,

והיא הולכת אחרי המורה שלה, ´ומורה לא יעלה על ראשו´...

ויש מורות שהחזיקו מעמד ולבשו כובע והיו ללעג וקלס בעיני חברותיהן על שלובשות כובע,

לא די שהן חוטאות ולובשות פאה נכרית אלא גם לועגות ללובשות כובע.

כמה פעמים פנינו למנהליהן וביקשנו שהמורות הנשואות לכל הפחות ילבשו כובע.

וגם עד שהקימו לנו בית ספר ספרדי ... הביאו את כל המורות מבית יעקב הולכות עם פאה נכרית,

וכדי בזיון וקצף שיאמרו התירו פרושים את הדבר.

צריך לדעת, מעשים לחוד ותורה לחוד. התורה שלנו לא תתבטל מפני איזה מורה,

ישאלו את המורות האלה הם יודעות את כל הפוסקים האלה שצריך לגרש אותן בלי כתובה,

כולן יודעות אחת מחברתה, ´חברך חברא אית ליה´.

[ציטוט מיביע אומר ח"ה (שם): ומצוה רבה לפרסם האיסור ברבים,

ובפרט לספרדיות שנהגו לאסור מימות עולם ומשנים קדמוניות,

ורק כעת התחילו ללמוד מאלו המורות היתר לעצמן שלא ברצון חכמים,

דילפי הני נשי מקלקלתא ולא מתקנתא. ומצוה להודיען שזוהי פירצה חמורה

בגדר הצניעות של בנות ישראל הכשרות, וכמ"ש הגאון מהר"א תאומים בעל חסד לאברהם,

שצריך למחות ולמנוע בנות ישראל לצאת בפאה נכרית. (ומה מאד יש להזהיר

את עורכי העתונות הדתיים שנעשה להם כהיתר לפרסם המקומות שמוכרים פאה נכרית,

ומכשילים בזה את הרבים).]

היום יש כמה בחורים רוצים להתחתן, ובאים לדבר על התנאים שביניהם,

היא אומרת "איני הולכת רק עם פאה נכרית", חסר רק שיכתבו את התנאי הזה בכתובה...

בושה וחרפה, וכדי בזיון וקצף. מי יתן והיינו יכולים לעשות בית יעקב שלנו

שילמדו לפי ההלכות ולפי המנהגים שלנו של הספרדים [מציאות שהתגשמה... פ. כ.].

בכל הדברים שלנו אנחנו סומכים על הפוסקים האלה, באיסורי דאורייתא בדיני איסור והיתר, ופה לא נסמוך עליהם?

שום דבר לא יעזור להן!

ואלה לא חושבים שעושים עבירה בכלל, יש אדם שעושה עבירה ואחר כך מצפונו מכה אותו על העבירה,

אבל אלה לא חושבים שעושים עבירה. יבואו לשמים יתנו להם פולסי דנורא ויענישו אותם,

שום דבר לא יעזור להן, לא אביהן ולא הבעל!

אוי לאותם בחורי ישיבות!

ויש בחורי ישיבות, תצלנה אזן משמוע, "בחורי ישיבות", מתנים תנאי עם האשה,

שתלך דוקא בפאה נכרית. עינים להם ולא יראו, טחו עיניהם מראות, עיורים!

לא רואים פוסקים! לומדים בבא-קמא בבא-מציעא בבא-בתרא, ואת הדברים

האלה אינם יודעים, ולא רוצים לדעת, ואפילו יגידו להם לא יאמינו.

אפילו הבחורה טובה רוצה ללבוש מטפחת או כובע, אומר "לא, תלבשי פאה נכרית".

אוי לו לבחור הזה! אין לו יראת שמים, הוא רשע! חוטא ומחטיא!

כמה פעמים באו אצלי לשאול אותי מה לעשות עם בחור כזה, אמרתי: אסור לקחת אותו,

זה רשע! אין לו יראת שמים, תורתו לא שווה כלום! זהו כמו דואג האדומי שכל מעשיו היו מושחתים, איפה היראת שמים?

צריך כל אחד ואחד להזהר, לא יתן את בתו לאיש כזה מושחת שדורש שתלבש דוקא פאה.

זה לא אברך ישיבה, זה אברך רשע! צריך לגרש אותו! יחפש לו אברך טוב שידע את האמת,

יסכים על מטפחת ראש, על כובע.

סוף ציטוט מדבריו של מרן שליט"א, כמובא בספר המרתק מעדני המלך ח"א.

תרשו לי להיפרד ממכם בשתי מילים נועזות, שאינם ממני אלא חשבון פשוט של אחד ועוד אחד,

ואם יש למישהו השגה אשמח לדעת.

ידועים הם דבריו הנוקבים של הגאון ר´ חיים מוולאז´ין (נפש החיים שער א´ פרק ד´)

כי יהודי המהרהר הרהורי עבירה מטמא את מוחו יותר מהטומאה שטימא טיטוס בהכניסו אשה פרוצה לקודש הקודשים וחטא עמה שם!

תחשבו לבד, אם האיש המהרהר נמשל לאותו טיטוס מתועב שהעז לחלל את בית קדשנו ותפארתנו,

ודאי שאותה אשה שגרמה לאיש לבוא לידי כך גרמה לעצמה להידמות ח"ו

לאותה אחת שעמה עשה טיטוס את מעשהו הנפשע!

האם כדאי להיכנס לקטגוריה הזוועתית הזו, רק בשביל דמיון???

◄ אתה טוען שהרבה מבולבלים. אולי בקרב החוזרים בתשובה, מקרוב באו. אצל רוב קהילות החרדים אין שום בלבול בנושא, יש מאה ועשרים פוסקים מתירים, מאידך יש את הגר"ע יוסף והגר"מ מאזוז שאוסרים, למה להתבלבל?

◄ אל תסלף את דעת הגרי"ש אלישיב, הוא אמר במפורש שמותר פאה לכתחילה. רק על פאות ארוכות אמר שזאת פריצות. וכל בנות משפחתו הולכות עם פאות ע"פ הוראתו.

◄ גדולי הדורות כינו בכינויי גנאי מעליבים ובוטים את הנשים הלובשות מטפחת ומגלות שערותיהן. כינויי גנאי אלה היו הרבה יותר חמורים מאותם כינויים שכינו את הנשים הפורצות גדר, בזמנם ובמקומם (!). לדוגמא:

ראה מש"כ בזה הגר"מ שטרנבוך בשו"ת דת והלכה (סימן א') בשם שדי חמד (והובא החרם במלואו בספר משא חיים להגר"ח פלאג'י, מנהגים מע' נ' אות ק"נ) וזה לשונו: "בשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש, וע"י זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא ===מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, ולא יאבה ה' סלוח לו"===

ובשדי חמד מביא עוד מספר "משא למלך" ===דקצת חכמים שלמדו בבחרותם ושנו ופירשו===, רצו לפקפק בהסכמתם, ותלו עצמם באילן גדול המהר"ם אלשקר, אמנם טח עיניהם מראות מהשכיל לבותם, ותלו בוקי סריקי באיש אלהים קדוש, דכל השקלא וטריא שלו היא בשערות שיצאו חוץ לצמתן וכו' ולא בכל הראש או אפי' קצת שיער וכו' ע"ש.

וזה מדובר על המתירים זאת - קל וחומר על ההולכים כך!!!

◄ החתם סופר כתב שאשה המגלה אפילו מקצת שערות, יהיו לה ילדים שאינם מהוגנים. ומאידך, הרבי מליובאוויטש זצ"ל כתב שהלובשת פאה תזכה לנחת אמיתי: "במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב').

◄ אתה כותב ש"בתכל'ס הכל בלוף, שוב רב לא יתיר לאשה למשוך עיניים". אי אפשר לקחת את כל דברי הפוסקים, גדולי הדור, ולומר "הכל בלוף". האומר כן, יש משהו פסול במהותו, כאשר הוא מזלזל בת"ח. כנראה בגלל שאתה עוסק בנושא יומם ולילה, הדבר גורם לך לחשוב שזה מאוד מושך את העיניים. אבל המציאות היא שאשה הלובשת פאה, אינה בולטת כלל בין ציבור הנשים שלובשות פאה או מגלות שערותיהן.

◄ אתה כותב שבדרך כלל "פאה עדיפה מהמקור". זה לא נכון. שיער הפאה מתייבש מהר וצריך חפיפה וסירוק לעיתים קרובות, להרבה נשים אין את הזמן ואין את הכסף וכך שיער הפאה הופך להרבה פחות יפה משיער רגיל. גם אם הוא יותר יפה מהשיער הטבעי, אין בזה שום פסול. כמובא בדברי הפוסקים במפורש.

◄ אתה כותב שרק "קומץ קלי דעת מטופשים, גרושים או מתוסבכים" מסתכלים על הנשים הללו שמושכים עיניים. ממילא גם אתה מודה שרוב האנשים הנורמליים לא מסתכלים, ואני מקווה שאתה לא מהקומץ הקלי דעת המטופשים, כפי שהעדת על עצמך.

◄ מההתנצלות שלך על עיסוקיך התורניים ציבוריים נודף ריח רע של גאווה ילדותית. אם היו לך "המון עיסוקים אחרים", לא היית יושב לגבב דברים שכאלה. ועוד לדבר על "זכויות שמורות". אולם אין זה הזמן ואין זה המקום להתייחס לזוטות שכאלה, ואתייחס רק ענינית לדבריך.

◄ אתה טוען שרוב הספרים שציטט "אחד הגולשים" הם "כמעט סילוף מוחלט". מצטער להודיעך, שאינני מתרשם ממילים ריקות שכאלה. לא הוכחת שום סילוף, ובעיני אתה משמיצן ותו לא. אברהם ליפשיץ מירושלים אמנם הבטיח סכום כסף גדול למי שיוכיח לו מהגמרא, אולם צריך לדעת שאותו האיש לא התכוון מעולם לתת כסף, וכל הענין הזה הוא תעלול פרסומי, הנועד לשכנע אנשים תמימים, שכביכול אי אפשר להוכיח שזה מותר, כי אם זה היה מותר, בוודאי לא היה מי שהיה מציע סכום גדול של כסף. ואנשים מתפתים לחשוב שאכן הוא צודק, וכל האחרונים שהתירו, כנראה לא זכו לרדת לעומק הסוגיה כמו הגאון ליפשיץ...

אולם כמה תמימים שהלכו להתווכח עמו, חזרו בידיים ריקות, כי כל מטרתו היא לשכנע, ואם נכנסת עמו בוויכוח, רוב הסיכויים שישכנע אותך, כי אינך יודע את סברות המתירים וטעמיהם, ותירוצי האחרונים על הקושיות שהוא מציג. וכאשר הוא ראה שיש לו עסק עם ת"ח שמבינים בסוגיה, נעלם כלעומת שבא, והתחמק מויכוח.

גם כאשר הציעו לו שבי"ד חיצוני יחליט מי הצודק בויכוח, והאם מגיע להם הכסף, הוא לא הסכים. כי מטרתו היא שכנוע נטו, כאמור. ואם באמת היה בטוח בעצמו, היה מסכים לבורר חיצוני.

וכך הגיב מרן הגר"ש משאש זצ"ל, עמוד ההוראה בדורנו, כאשר כתבו לו על אותו ליפשיץ:

"גם מה שאמר הכותב, שיש ת"ח שמוכן לשבת עם כל גאון וכל גדול הסובר להתיר והוא יוכיח להם בראיות ברורות לאסור, זה באמת חוצפה וגאוה גדולה שאין כמותה, שחושב עצמו יותר גדול מכל גאוני עולם האדירים אשר כל הש"ס מנח להו בכיסן, ודי בזה לדעת שאותו חכם המתייהר לא יודע כלום ולא יוכל לעמוד, כמאמר חז"ל כל המתייהר חכמתו מסתלקת ממנו. וה' יזכנו לראות בתחיית המתים, לראות אם יוכל לעמוד וליגע בקרסולייהו דרבנן הגאונים זיע"א אשר כל רז לא אניס להו, ואל יתהלל חוגר כמפתח. וכבר אמרו אין משיבין את הארי לאחר מיתה. גם אמרו חז"ל ואל תאמר קבלו דעתי שהן רשאים ולא אתה. גם אבטליון אמר חכמים היזהרו בדבריכם שמא וכו'. ור' יוחנן בן זכאי אמר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך".

ואותו ליפשיץ, מתמקד בסוגיית הגמרא. וידוע לכל הלומדים סוגיה זו, שאין ראיות חותכות לכאן או לכאן, ותמיד אפשר להעמיד "אוקימתות" בגמרות שמדובר בחצר, או תחת הסבכה, וכו', ולומר שאין ראיה. אולם עיקר ההיתר הוא סברת הש"ג, ששיער תלוש אינו ערוה ולא נאסר ע"י התורה, ויכול לשמש ככיסוי ראש. לסברה זו אין צריך מקורות - וגם הראיות שהביא הש"ג הם בגדר "סמך" בעלמא (כמו שכתב "ראיה וסמך").

ורוב האחרונים פסקו כסברת הש"ג, ודחו את הטעמים שכתבו האוסרים.

◄ רוב אלה שמנה בספר "דת משה ויהודית" הם פוסקים שלא אסרו פאה, או שאסרו בזמנים קודמים והיום טעמיהם בטלים, או שהתירו פאה, כמו "פרי מגדים" שהוא מראשי המתירים, והנ"ל מנה אותו בין האוסרים...

הערוך אינו "ערוך" אלא "מוסף הערוך" שהוא מהאחרונים, וגם הוא לא כתב מעולם לאסור פאה, רק הסביר שהירושלמי אסר לצאת עם קפליטין לרה"ר והיינו פאה, ופאה זו היא לשיטת הערוך, שמקיפה את הראש ולא מכסה אותו וממילא פשוט שאין לצאת כך לרה"ר, מה גם שבמחלוקת בבלי וירושלמי פוסקים כבבלי.

והגר"ע יוסף התעלם מפרט זה, שכולם מודים בו - ומציין שהערוך חי לפני כתשע מאות שנה... כאשר בכל הדפוסים הראשונים של הערוך לא מופיע הערך "קפליטין".

◄ גם הגר"א מווילנא התיר פאה ולא כתב בשום מקום לאסור פאה, רק ביאר את המשנה שפאה היינו פאה מכוסה, אך בשו"ע ביאר שמקורו של הרמ"א הוא מדין "חוטי שיער" כמו שכתב המג"א, והביאוהו פוסקים רבים כמתיר, כמו הגר"מ פיינשטיין, הגר"ש משאש ועוד.

◄ גם החת"ס אסר רק לבנותיו וכלותיו ולא לכלל ישראל, וכך כתב נכדו האדמו"ר מערלוי. הכנסת הגדולה התיר פאה ולא אסר, כמו שהביא בכמה מקומות את המתירים. פרי מגדים כתב במפורש שמותר לצאת עם פאה לרה"ר, ואתה בעזות מצח מונה אותו בין האוסרים. החיד"א כתב בהקדמתו לברכי יוסף שאינו פוסק הלכה אלא א"כ יכתוב "וכן עיקר", ולגבי פאה הביא את האוסרים והמתירים. ההפלאה עשה חרם גם על מטפחת המגלה שערות ולא רק על פאה (ואיך כתבת? "אחרים זוכרים לצטט אותו רק כשדבריו מתאימים לאינטרסים שלהם" והפוסל במומו פוסל...)

◄ ולהבדיל מאחרים שהביאו ציטוטים ברורים מהספרים, אתה רק מפריח שמות לאוויר, בלי לראות מה כתבו, ומה פסקו, ומה יהיה היום לפי זה, "פני יצחק" לדוגמא, שהבאת, כתב במפורש להתיר פאה ברה"ר, ואתה בעזות מצח כותב שהוא "אוסר":

"נתתי לבי למען דעת איך ינהגו פה עירנו יע"א [דמשק שבסוריה] כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פרוקא" לכסות שיער ראשן בפאה נכרית, ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל... דמנהג דנדון דידן הוא קדמון מזה שנים רבות, יותר מארבע מאות שנה, והיו כמה רבנים מארי דאתרין ז"ל והיו רואים שכן נהגו ולא מיחו בידן כלל, וליכא למימר שגם המה בחכמתם טעו. וכסבורין היו דהוא מותר גמור, ולזה שתקו ולא מיחו, דחלילה לן לתלות בוקי סריקי בהו שטעו בדין ח"ו. וא"כ לא הוי מנהג בטעות כלל.

[כאן נכנס להאריך בענינים שונים, ומסיק] איך שיהיה הדרן לנדון דידן, כיון דאיכא סברא זו דהרב שלטי הגיבורים, ודאי יש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרשות הרבים. דהגם דהבאים אחר שלטי הגיבורים [ב"ש ויעב"ץ] דחו דבריו וכו', מכל מקום הני נשי יש להם על מה שיסמוכו, דלא מפני שדחו הפוסקים סברתו נאמר דהרי הוא כמי שאינו וראוי לנו לבטל מנהגם, דעכ"פ מידי סברתו לא יצאנו, ואפשר וקרוב לוודאי דאם היה בחיים עודנה היה מתרץ בשופי כל מה שהקשו מהרי"ק ובאר שבע ושאר הפוסקים ז"ל.

וכבר הארכתי אני עני בהיתר הקאמביו ע"י שליח בספרי הקטן פני יצחק חלק א' סי' ז', דאסיקנא בעניותין להתיר מכח המנהג, ושם הבאתי מש"כ הרב באר המים יו"ד סי' ל"ח, והגאון החק"ל ושאר פוסקים המדברים בזה יעויין שם באורך, וע"ע בספרי הקטן פני יצחק חלק ה' יו"ד סי' א' דף ט"ו ריש עמ' ג', ובדף קס"ב עמ' ד', ובדף קפ"ד עמ' א' יעו"ש ואכמ"ל.

ורואה אנכי דלא הרב שלטי הגיבורים לחודיה קאי בסברא זו להתיר פאה נכרית, אלא גם הגאון מור"ם ז"ל [הרמ"א] באורח חיים סי' ע"ה קאי כוותיה, דעל מש"כ מרן ז"ל שם דהבתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר לקרות ק"ש כנגדן, סיים עלה מור"ם ז"ל: והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן, וכ"ש שיער נכרית אפי' דרכה לכסות. עכ"ל. ועיין עוד שם בבאר היטב ס"ק ח' משם עטרת זקנים מש"כ עוד בזה. הרי דגם מור"ם והעט"ז פשיטא להו דשרי ללבוש פאה נכרית, דאם כן היה להם לומר דמיהו איסורא איכא. גם הרב באר היטב באה"ע סי' קט"ו ס"ק י' הביא דברי שלטי הגיבורים בסתם בלי שום חולק יעויין שם".

◄ האוסרים העיקריים שהבאת, באר שבע ומהר"י מינץ, אסרו גם מטפחת, ואת זה אתה "שוכח". אתה כותב שאתה נגד רעלה, ונגד פאה, ממילא רק מטפחת זה האופציה שנותרה לשיטתך, וזה אסור לשיטתם...

◄ הגר"ע יוסף מזכיר בכל דרשותיו את ה"חרם" הגדול שנעשה על פאה. חבל מאוד שאת החרם השני הוא שוכח להזכיר, אותו "חרם" שנעשה על מטפחת המגלה שערות... והוזכר לעיל בתחילת דברי...

◄ הוא אומר שרוב הפאות נעשות משערות מתים, זה לא נכון עובדתית, הכל נעשה משערות של נשים חיות שמוכרות את שערותיהן! ורוב הפוסקים מקילים אפילו בשערות מתים, מה גם שהגר"ע יוסף עצמו כתב ביביע אומר שאין בעיה מצד זה, אך בדרשה הוא מזכיר זאת.

◄ הגר"ע יוסף אומר שהאחרונים "דחו" שהש"ג דיבר בחצר, אין זה אחרונים אלא מעט מזעיר, היעב"ץ וחסד לאברהם, מול עשרות אחרונים (!) אוסרים ומתירים שאף אחד לא ניסה לעקם את דברי הש"ג, והדבר פשוט וברור, הגר"ע ביביע אומר לא ניסה לומר זאת כלל, וברור שהש"ג לא היה צריך "ראיה וסמך" להתיר פאה בחצר, אפילו אם היתה שיטתו לאסור פריעת ראש בחצר (שגם זאת המצאה), שהרי מוכח מהגמ' בכתובות ע"ב שמנהגם אז היה לילך בחצר בגילוי ראש לגמרי, כמש"כ רוב הראשונים (ורק הירושלמי אסר בחצר), ואם כך היה מנהגם, פאה מאן דכר שמיה, פשיטא שמותר, וא"כ מדוע צריך "ראיה וסמך" לכך שנהגו ללכת עם פאה, כאשר מוכח שהלכו עם שיער עצמן, וגם נפסק כך להלכה ולמעשה ע"י רוב הראשונים? אלא וודאי שלא התכוון לחצר כלל, ופשוט.

◄ גם מה שכתב דאיירי בגרושה או רווקה, פלא עצום, וכנראה מסלפים את דברי הגר"ע יוסף, שהרי הוא עצמו דחה אוקימתא זאת בשני ידיים, ואמר שהש"ג דיבר על הגמ', ושם נאמר "שלא תתגנה על בעלה", וממילא מוכח שבנשואה מדובר, והאומר כן טועה בדבר משנה מפורש.

◄ כיצד אפשר לומר "רבני הספרדים כולם אוסרים פה אחד", כאשר בקושי שנים מרבני הספרדים אסרו, הגר"א פלאג'י ומהרש"א אלפנדרי, וכולם כולם התירו, עשרות אחרונים מרבני הספרדים, כולל רבי יצחק אבולעפיא שהזכיר הגר"ע, שהתיר במפורש לצאת עם פאה לרה"ר (כנ"ל). ותמהני עליו, פה קדוש איך אמר דבר זה (ר"ן נדרים ב').

◄ מה שסיפר בשם הר"ש סלנט זה שיבוש של הסיפור, ואדרבה, הגר"י בלאזר שהיה מגדולי הדור ההוא, התעקש שאשתו תלבש דוקא פאה ולא מטפחת. והר"ש סלנט אמר לו שאין זה מן הדין, אלא חומרא שנהגו בירושלים, ולכן עלה עם אשתו שלבשה פאה. וכך העידו הגרי"ש אלישיב, והגר"ח קניבסקי, והגר"י קניבסקי. ובספר "מרא דארעא דישראל" שיבש את הסיפור שיתאים לו, רח"ל. ובאו גדולי הדור הנ"ל וטפחו לו על פניו.

◄ גם מה שכתב שכמה נשים לובשות שלא ברצון בעליהן, אין צורך להוציא לעז על גדולי עולם, שרוב נשותיהם הלכו במאה שנים האחרונות עם פאה (כמו שהעיד הגר"ג ציננער בקובץ אור ישראל ל"ז). יתכן שיש אדמורי"ם שאסרו ונשותיהם הלכו שלא ברצונם, אבל כנגד אותם אדמורי"ם יש עשרות פוסקים מגדולי הדור שמתירים ועליהם סומכים כל בית ישראל.

◄ הגר"ע יוסף אומר בדרשה, "וגם אם יש חכם שכותב נגד הפוסקים צריך להעמיד אותו במקומו, מי אתה שתחלוק על הפוסקים האלה?" אולם הוא עצמו חלק על עשרות פוסקים, כשהתיר בשופי לגלות שתי אצבעות משטח הראש, כאשר חלקם כתבו במפורש שהדבר אסור מדאורייתא, וכתבו מילים חריפות ביותר (ראה לעיל).

◄ גם הביא משו"ת שבט הלוי שכתב במפורש להתיר, כאשר הפאה ניכרת, ואמר עליו שהוא אוסר... וממנו הסיק על כל רבני האשכנזים, כאשר התעלם מעשרות שות"ים לרבני אשכנז שהתירו.

◄ גם חזר על הטענה הנפוצה שבעבר היה שיער עיזים ללא יופי... אולם מלשונות הפוסקים לפני מאה ומאתיים שנה מוכח במפורש שדיברו על פאה משיער טבעי שנראית ממש שער עצמה, ואולי ראה כמה רבניות זקנות שלא חפפו את פאת ראשן במשך עשרות שנים, אולם הצעירות תמיד הלכו עם פאה יפה, האם אפשר לאסור דבר כלשהו מחמת שהוא יפה? האם לשיטת הגר"ע נאסור מטפחות וכובעים יפים? ודברים אלו השיב לו הגר"ש משאש זצוק"ל:

"עוד כתב הגאון לאסור משום שנעשית במומחיות רבה עד שלא ניכר כלל אם היא פאה נכרית, ויש בזה פריצות, וגם גורמת להרהורי עבירה הקשים מעבירה, ששיער באשה ערוה, ע"ש באורך וברוחב.

והנה אמת נכון הדבר, אבל הלא עכ"פ לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם. ואם באנו לזה, הלא כמה נשים יפיפיות שאפי' יכסו ראשן במטפחת ובצעיף, הלא רק מחמת רוב יופיין יש גירוי יצה"ר, האם נאסור עליהם לצאת לשוק, או נאמר להם לכסות פניהם כגויים כדי שלא יביטו בהם אנשים? וגם ישנם היום הלובשים איזה כובעים או מטפחות על ראשן יוצאים מן הכלל ובוחרים בזה יותר משערותיהן, ויש בזה גירוי יותר מהשיער, האם נאסור להם? גם צורת המלבושים של היום נשתנו, ואע"פ שמותרים ע"פ הדין, יש בהם גירוי יצר שמייפים האשה מאד, האם נאסור להם? אלא ודאי כל מה שהוא מותר ע"פ הדין, בין אם תכסה בבגד, או בשיער, העיקר הוא שלא יהיה מגופה, הוי ליה מלבוש על ראשה, ואין לנו להיכנס אם הוא מייפה אותה או לא, דזהו ענין הגברים שחובתם שלא להביט, ואפי' תהיה מכוסה בכובע אין ראוי להביט".

◄ הצמח צדק מליובאוויטש לא כתב בשום מקום שאסור פאה, הגר"ע מזכירו בדרשתו כאילו הוא אסר ללבוש פאה, כאשר הוא הביא אוסרים ומתירים וכלל לא פסק הלכה בנושא (והרחיב בשיטתו בספר לקט שכחת הפאה), וביביע אומר כתב "עיין צמח צדק" ותו לא.

וממשיך ומדבר על החסידים שזרקו את האדמו"ר צמח צדק... ומתעלם משיטת הרבי מליובאוויטש עצמו, שהוא רבם של כל החסידים שהוא מדבר עליהם סרה, והוא הכריע במפורש, לחייב את כל הנשים ללבוש פאה דוקא (וכן כתב הריי"צ במכתב),

◄ והלך המו"ל (חיים שמעון רביע) וסילף בעזות פנים את דברי האדמו"ר מחב"ד, כאשר הביא חלק מדבריו (בהשמטה מכוונת!), והנה דבריו שציטט והחסיר מהם:

"פעם היו מגלחים את הראש לגמרי, מאוחר יותר נעשה המנהג לחבוש פאה נכרית ע"ג השיער. ובפרט בזמננו, שאפשר להשיג פאה נכרית בכל הצבעים, והיא נראית יפה עוד יותר מהשיער שלה עצמה, תתבונן האישה בעצמה (ואין צורך לשם כך בהתבוננות גדולה של שעה או מחצית השעה) מהי הסיבה האמיתית לכך שהיא אינה רוצה לחבוש פאה נכרית אלא מטפחת - כיון שהיא יודעת שבנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי. ודבר זה ידוע הרבה מהמציאות. יכולה היא לטעון, שהיא תלך לבושה במטפחת כראוי. בודאי שטוב הדבר אם יהיה כך, אבל מהמציאות יודעים שאין הדבר כן" (תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח אלול תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך).

הוא מדבר על המטפחת, שהאשה מסיטה אותה למעלה יותר ויותר! וחיים שמעון רביע החצוף משמיט את דבריו!

והנה עוד טעמים חשובים, שכתב האדמו"ר, מדוע עדיף פאה על מטפחת, ופנה לחסידיו בארץ ישראל, ולכל נשות חב"ד, מה שלא מפריע לחיים שמעון רביע להתעלם מכל זה ולטעון שחסידי חב"ד ורבניהם "טועים":

"בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה" (אגרות קודש להרה"ק מליובאוויטש זצ"ל, חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה).

כל נשי חב"ד, ללא יוצא מן הכלל, צריכות ללבוש פאה!

"מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה" (אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים).

אשה צריכה לשכנע את חברותיה ללבוש פאה!

"במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב').

גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה!

"ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג).

הוראה לאשה להדר וללכת עם פאה, אף אם אמה הלכה עם מטפחת!

"יש מקום לומר שמי שהוא יטעון על דבר הנהגת האמהות שלאו דוקא בפאה. אבל כבר מילתי אמורה, שהרי זה מברכות עקבתא דמשיחא, אשר בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה" (שם).

◄ הגר"ע יוסף המשיך והתבטא על בחור שדורש מאשתו שתלבש פאה, שהוא רשע וחוטא ומחטיא, אין לו יראת שמים, דואג האדומי... ונשאלת השאלה, האם בחור שלא הולך כמו הגר"ע יוסף, אלא כמו הגר"ש משאש, או החזון איש, או הגר"ח קניבסקי, או הגרב"צ אבא שאול, הוא רשע? הוא חוטא ומחטיא? והדברים מתמיהים ממש.

להלן דברי מרנן ורבנן בחיוב לבישת פאה:

◄ החזון איש: "לפאה יש יתרון"!

מרן החזון איש, סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. והובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב' פ"ח אות ט'). כמו כן מעידים תלמידיו, הגר"י מאיר זצ"ל (שהעיד גם שהחזו"א התיר לאחותו לעשות פאה משערות עצמה, במעמד כמה מתלמידיו), הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.

ובספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב) מובא: "הרה"ג רבי אליהו פרידמן זצ"ל הגיע פעם לבית רבינו [החזו"א]... היה תמוה אצלו שראה את הרבנית, אשת רבינו, הולכת עם פאה על ראשה, וכנער ירושלמי, היה הדבר אצלו לפלא. אמר לו רבינו: ראיתיך תמה... מה שלבשה אשתי - אין זה שיער עצמי אלא פאה, ובאיזורים שלנו כך נהגו ללכת".

◄ הגר"ח קניבסקי: "בוודאי לא היו עושים דברים שאינם לכתחילה"!

מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד): "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר".

ובספר מאיר עוז (סימן ע"ה) הביא את דברי הגר"ח קניבסקי שליט"א: "וכן הורה לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, כששאלתיו אם ראוי לי להחמיר בזה, ונקט לשון המשנה ברורה, ושבמקומותינו המנהג ללכת עם פאה, והוסיף שאשתו של החזון איש הלכה עם פאה, וכן אמו אשת הקהילות יעקב, וסבתו, וכל נשות ליטא, הלכו עם פאה, ובוודאי שלא היו עושות דברים שאינם לכתחילה".

וכן מובא בספר "אורחות רבינו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ג): "אמר לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, זקנתו הרבנית ע"ה, אמו של מרן החזו"א זצוק"ל, לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מרן החזו"א לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מו"ר זצוק"ל [בעל הקהילות יעקב] לבשה פאה נכרית".

◄ הגרב"צ אבא שאול: "העדיף את הפאה וכך הורה לנשים אחרות"!

מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים:

בקונטרס "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות" (עיין בשו"ת אור לציון חלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז, שם התיר במפורש).

ואכן אימתו את הענין עם הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א, ראש ישיבת "אור לציון" ורבה של שכונת מטרסדורף בירושלים, ואמר כי כך הם הדברים, ממש כמו שכתב בקונטרס הנ"ל. וגם אישר את השמועה כי יש עמו מכתב ארוך מאביו הגאון זצ"ל בענין זה, ובו הוא כותב בפירוש כי יש עדיפות לפאה על מטפחת מפני שמצוי בה גילוי שערות, ואין הוא סובר כדעת המתירים גילוי אצבע אחת או שתי אצבעות וכו'. אך לא רצה לפרסם את המכתב עד אריכות ימים ושנים של הגר"ע יוסף.

ורמז למכתב זה ניתן לראות בספר "תפארת ציון", ושם כתב בזה הלשון: "והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל. והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית... היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים".

◄ התיר פאה במפורש בספריו!

ולאלה הממציאים בשמו שאסר ללבוש פאה, יעויין בשו"ת אור לציון חלק א' סימן י"א, שם כתב להתיר פאה, וחזר על זה בחלק ב' (פרק מ"ה הלכה ט"ז - קונטרס אחרון, פסקי הלכות בקצרה) ושם כתב:

"ראה בספר אור לציון תשובות חלק א' או"ח סי' י"א, במה שנתבאר שם ליישב דברי הרמ"א שכתב שמותר לקרות ק"ש כנגד אשה הלובשת פאה נכרית, ושמותר לה לצאת כך לשוק במקום שרגילות בכך, ונתבאר שם שכן היא גם דעת הרמב"ם ומרן השו"ע".

◄ הגר"ש משאש: "מצוה וחובה על הנשים להתקשט, ולא להתנוול ע"י מטפחת"!

מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז):

"אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מש"כ הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר גילוי שערות חוץ לצמתן... והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה".

ועוד כתב, "טוב שנקח מנהג זה שיש בו כיסוי הראש לגמרי בלי להניח שום שערה יוצאת חוץ וכו', משתלבש מטפחת או כובע ותלך אחר מנהג שיש בו מחלוקת. ולדעת צד אחד יש בו משום פריעת ראש דאורייתא שנגלה שערה מגופה ממש".

ועוד כתב, "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".

◄ אפשר לראות כאן את תשובתו באריכות:

http://kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFi les/17151.pdf

◄ הגר"ב זילבר: "יש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר"!

מרן הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"ב סי' מ"א):

"גם האיסור דפריעת ראש באשה אינו מוכרח שזה רק בגלל צניעות, אלא ככל התורה שיש עוד טעמים שנעלמו מאיתנו, והראיה שהרי לפי הזוהר אסור גם בחדרי חדרים, ומשמע אפי' אין שם שום איש היא מוזהרת שלא יצאו השערות מחוץ להכיסוי. וזה לשון הזוהר פרשת נשא [מתורגם], "אמר ר' יהודה, שיער הראש של האשה שמתגלה, גורם לאחר להתגלות ולפגום אותה, בשל כך צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שערה אחת מראשה, כל שכן בחוץ". וכו'. ולזה ברור הוא שהשערות של הפאה לא הוי כשערות הטבעיים שלה, ויש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר "דאפילו וכו' שערה אחת מראשה".

◄ הגר"מ שטרנבוך: "האוסר פאה אינו מחמיר אלא מיקל מאוד"!

מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת דת והלכה (סי' א'):

"וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".

לעיון בדבריו:

http://www.kaduri.net/_UpachedFiles/SHTR ANBUCH.pdf

◄ הגרמ"י לפקוביץ: "בתעמולה נגד פאה יש סכנה לעיקרי הצניעות"!

הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט:

"בס"ד, י"ז סיון תשס"ד. למעלת כבוד הרב... על דבר אשר כמה שאלו בזה שחתמתי על כרוז שמשתמע ממנו קריאה להרחקת חבישת פאה נכרית, אפרש דעתי בענין.

הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה.

ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב, וכל מטרת החתימה היתה לבקשת קבוצה לחזק המנהגים שהנהיגו ע"פ אמותיהם והחיזוק היה בתרתי, האחד שלא יראו עצמן כיוצאים מן הכלל, ועוד והוא העיקר, שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים.

אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פרצה, ואלו המבינים ישפיעו על השניים בכדי שהצניעות יהיה שמור בכלל ישראל".

◄ הגר"מ פיינשטיין: "פאה נכרית יותר טוב ממטפחת"!

הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג'), מעיד על דברי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל:

"וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".

◄ והוסיף על כך הגר"י עבאדי שליט"א - "ופוק חזי שדבריו צודקים".

◄ הגר"י טשזנר: "המטפחת הרבה פעמים מחליקה"!

הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ באופקים, בספרו שערי תורת הבית:

"חובה על כל אשה נשואה לכסות ראשה. והרבה נשים שואלות במה עדיף לכסות ראשן, עם מטפחת או עם פאה? והנה מעיקר הדין כל דבר המכסה הוא כשר, אלא שיש כאן ענין של הידור מצוה. כי לכסות עם מטפחת הוא יותר צנוע מלבישת פאה, אכן הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה. על כן, אשה שיודעת איך לקשור את המטפחת באופן שמכסה היטב את כל שערותיה, ובלי להחליק פה ושם, יש עדיפות והידור בלבישת מטפחת, אבל אם אינה יכולה להיזהר בזה, עדיף ללבוש פאה. ויש לשים לב, כי כל ענין כיסוי הראש הוא משום צניעות, שלא יראה מהשערות הטבעיות שלה החוצה".

◄ הגר"מ גרוס: "ללכת עם פאה גם בבית"!

מרן הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות, בספר "והיה מחניך קדוש":

"וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".

◄ הגר"ג ציננער: "יש מעלה לחבוש פאה"!

הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס "נטעי גבריאל", בקובץ אור ישראל (ל"ו-ל"ז):

"ולאחרונה שכשנודע החשש על הפאות שהם מע"ז הסירו הנשים את הפאות ולבשו מטפחות, וראינו בכמה מקומות ובפרט בערי ארה"ב שהיו יוצאות שערותיהן מבעד המטפחת, מה שלא אירע בפאה נכרית".

ועוד כתב: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה".

ועוד כתב: "והנה בימים ההם היו נוהגים ללבוש צעיף ועליו המטפחת, שני כיסויים, או בכמה מקומות שנשים גילחו את שערות ראשן, ובימינו אין הדבר נהוג בכמה קהילות ישראל, לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות".

ועוד כתב: "עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".

◄ הגר"י קאפח: "הלואי וכל בנות ישראל ילבשו פאה"!

הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר':

"פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית".

וכן הביא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות (פרק א' סעיף מ"ב בהערה): "וכ"כ מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".

◄ מוהרא"ש: "טוב מאוד לחבוש פאה"!

הגאון רבי שלמה אליעזר שיק שליט"א, מגדולי רבני חסידות ברסלב, בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט':

"אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש, עד כדי כך שאומר הזוהר, שכל העניות והדחקות שאדם סובל, היא רק מחמת שהאשה הולכת בגילוי שערותיה בביתה, ומכל שכן בחוץ, ועל כן בזה שהאשה חובשת פאה נכרית הרי זה כמי שמתלבשת באיזה כובע, כי סוף כל סוף אין זה השיער שלה, כי אם כמו כובע על השיער, אשר זה טוב יותר, ובזה היא מכסה את כל שערותיה שאין רואים אותן בחוץ".

ובספר שיחות מוהרא"ש חלק י"ג: "בקרב הספרדים נוהגות רוב הנשים לילך רק בצעיף משי על השיער (מטפחת), והסכנה בזה, שהצעיף מחליק מהשיער, ואז נתגלות השערות. ואז טוב יותר לילך בפאה".

ובספר אשר בנחל (חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד): "כפי שהיום הולכות הנשים עם שערותיהן בלי תגלחת, ואזי חצי ראש בחוץ בגילוי שיער, בודאי עדיף ללכת עם פאה שיכסה את השערות לגמרי, וזה ברור מאד מאד".

◄ "אין איסור לאשה שתיראה יפה וחסודה"!

וכתב עוד שם, "ומובא בספר "שמש ומגן" מהצדיק הקדוש רבי שלום משאש, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר מדבר מאד מאד בעד חבישת פאה, אף שהיה חכם ספרדי, והוא מסביר בהגיון למה היום כן כדאי לנשים לחבוש פאה ולא מטפחת... שעדיף כי תלכנה הנשים בפאה, ולכל היותר הן תראינה יפה יותר, אשר אין זה איסור לאשה שתראה יפה וחסודה" (חלק ס"ב, תשובה י"ב-תקצ"ה).

דברים מהקשרם.

רק חלק מהתשובה האמיתית,שהעלתה את חרון אפיך,הנה היא לפניך.כי אני יודע מי אתה.

גם הצמח צדק מלובביץ´ אוסר!

כך כותב גם בצמח צדק מלובביץ´ שהיה לפני מאה ועשרים שנה, רבם של חסידי חב"ד,

מה שנוח להם אומרים ´כך אמר רבינו´, ומה שלא נוח להם זורקים אותו...

אם כן זה שקר שאומרים שהולכים אחריו, "אותם חסידים אין רוח חכמים נוחה מהם", כמו שאמרו בשבת קכא (ע"ב).

[הערה: מכיון שרבים מהרוצים להתיר נתלים בדעתו של האדמו"ר האחרון מחב"ד זצ"ל,

כאן המקום להביא ציטוט מדברי האדמו"ר זצ"ל בעצמו בספר תורת מנחם

(חלק יב, תשי"ד - ח"ג עמ´ 189): "החילוק בין פאה נכרית למטפחת הוא

בכך שבנוגע לפאה נכרית אין ברירה על אתר, ובנוגע למטפחת יש ברירה להסירה.

למשל, כשיושבים במסיבת אנשים, הרי כשהאשה חבושה פאה נכרית,

אפילו אם ייכנס "פרעזידנענט אייזנהאווער" [נשיא ארה"ב בזמנו] לא תסיר את הפאה,

משא"כ בנוגע למטפחת קל להסירה". (עמ´ 190 ההדגשות במקור): יכולה היא לטעון,

שהיא תלך לבושה במטפחת "כראוי", בודאי שטוב הדבר "אם" יהיה כך,

אבל "מהמציאות" יודעים "שאין הדבר כן". עכ"ל. עי"ש. ומבואר בפירוש שכל

העדיפות של פאה היא רק באשה כזו שיש לגביה חשש שבמקום בושה וכדו´

תסיר ביודעין את כיסוי ראשה ותשאר פרועת ראש, ובודאי שטעם זה לא שייך

ברוב ככל הנשים בארץ שכביכול נתלות בדעתו של האדמו"ר זצ"ל.]

ענית כסיל כאיוולתו!

שעות מאתמול,והלכו לחפש מי יענה לי על התשובה הארוכה.

ועכשיו,כהרגלכם ,עוד מחמיאים לעצמיכם.אחרי שגייסתם מראש כמה עוזרים להתנפל על כל מי שיעיז לצאת נגד הפאה.ולהציף את האתר ב"העתק-הדבק".ובדיוק כמו בזמן היעבץ והגה"ק אייבשיץ,שהם הלכו לג"ע ובעלי המחלוקות שלא לשם שמים,הלכו...

היעלה על הדעת שאישה באשר היא תבין ותדע ההלכה יותר מאחרון פשוטי אחד הדיינים? כל מהות הצניעות היא היותה כפופה לדעת ההלכה הצרופה והמסורה מדורי דורות. ולא כל גחמה או רגש שיתעורר אצל מישהי תהפוך זאת לתורה מסיני במסווה של 'ככה לבשו אמותינו וכו'... בנות ישראל כשרות אל תלכו שולל אחרי הבורות הנוכחית...

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)

אם מותר ללכת בלבוש הזה כמו האמהות אז מותר גם לשים נזם באף אין בזה שום בעיה כי גם האמהות היו שמות נזם באף... נראה אותכן שמות נזם באף למה לא אסור???? ולכסות את כולך בשכבות של שמיכות ובדים מותר????

ומשכנעות אותן בצורת איומים על עונשים וגיהנום, מאיפה אתן יודעות מה איזה גיהנום יהיה, נכון צריך להיות צנועים ברור, אבל לא בדרך שלהן.

הקריינית אומרת בסרט שעשו נשות השאלים (עוד סרט "צנוע" שפורסם ביוטיוב) שזו לא קבוצה עם מנהיגות אלא כל אישה בפני עצמה, לנשים האלו אין מנהיג או מנהיגה רק בורא עולם כל אחת והדרך שלה והשיטה שלה.

ולעניות דעתי זה עצם הבעיה כי אין דבר כזה שאדם יעשה דין לעצמו יש גדולי הדור והם מנהיגים את הדור ומה שהם אומרים זה מה שהק"בה רוצה לא מה שאנחנו חושבים שזה טוב אז זה טוב.

כמו שאמרנו בווידוי בכיפור את אשר אסרת התרתי ואת אשר התרת אסרתי לכאורה מה הבעיה לאסור אני רוצה להחמיר לא??

אלא מה שקבעו חכמי הדור ככה עושים והיכן שלא החמירו לא מחמירים ועד שלא יצא פסק מגדולי הדור שככה צריך להתלבש לא מתלבשים ככה.

תראו את הנשים הצדקניות של דורנו איך הלכו לדוגמא הר' קנייבסקי ז"ל שלבשה פאה והר' מרגלית ז"ל אישתו של מרן הגרע"י שליט"א לבשה מטפחת מה היה בהם חוסר צניעות חס ושלום היו צדיקות גמורות.

ונפסיק לעשות מחלוקות ושנאת חינם ונרבה אהבת חינם ב'ה אמן.

זה לא למשוך מבט של אחרים, לא להתבלט.

בקיצור צנוע זה ההיפך של שופוני.

אשה שלובשת שאל במקום שהדבר חורג לגמרי ואינו לבוש מקובל פשוט מושכת מבט, כמו אם תראו איזה ליצן ברחוב מאופר כליצן ולבוש כליצן אז כולם יסתכלו עליו כי זה חריג, לא כל בן אדם ואפילו לא אחד על מאה בני אדם לבושים כליצן.

אז למה למשוך תשומי ומבט של גברים?

בתקופה האחרונה צצות כפטריות אחר הגשם "נשים צדקניות" המחמירות בהלכות צניעות אף יותר מחתול..

מתכסות בשאל ויש אף העוטפות ראשן ברעלה.

נשאלת השאלה,האם כל תוספת בכיסוי הינו אכן תוספת בצניעות? או שמא גוזמא זו יוצא שכרה בהפסדה?

אגב לימוד וחזרה בנביא,נתקלתי בפסוק הבא ובפרש"י עליו.

ישעי'ה פרק ג' פסוקים יח'-יט'

"בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר אֲדֹנָי אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים וְהַשַּׂהֲרֹנִים:

הַנְּטִיפוֹת וְהַשֵּׁירוֹת וְהָרְעָלוֹת:"

ופירש רש"י וז"ל:

והרעלות : צניף שמצניפות כל פרצופיהם חוץ מגלגל העין כדי שיתאוה אדם ליזון במראות הלסתות.

הרי לנו כיסוי שכל ענינו הגברת התאווה והרהור..

ללמדינו,כי אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד!

שהן מצליחות בצורה מדהימה להכשיל את כל הסביבה, גברים נשים וילדים, כולם מסתובבים לאחור ומסתכלים על ההזויות הללו.

אז קודם כל, צניעות אין פה.

וזה לא כתוב בשום ספר.

על הר אחד היה מנזר לנזירים, על ההר ממול היה מנזר לנזירות, ובעמק למטה ביניהם היה בית יתומים...

זה מה שקורה כשיש קיצוניות. ודי לחכימא...

מה שעושות הנשים האלה זה נגד התורה. אישה צריכה להיות צנועה אבל עם גבול ונשים אלה- עברו את הגבול.

התורה מצווה אותנו "וחי בהם". איפה יש פה חיים בתוך סגנון החיים של הנשים האלה? אני חושבת שאין.

לדעתי, צריך להיות מישהו שיקום נגד התופעה ויוקיע את זה מתוך הציבור החרדי. זה לא חיים. זה לא מצווה. זה לא לשם שמים.

מתחת לשכבות הבגדים מסתתרת אישה החיה עם המון פחד וכאב. התופעה צברה תאוצה ויש מי שחושב שזה הנורמה, כך צריך להיות.

ועוד משהו- כשאומרים על הנשים האלה שהן מפגרות, זה באמת כך. הרצון של הנשים להתכסות ולהיעלם מגיעה מהפרעה נפשית כל שהיא

מישהו צריך לעזור לנשים האלה.

כותבת מישהי עם נסיון בתחום הפסיכולוגי- קליני.

עם רמץ ב-ר'

או שאתה יודע רק להשמיץ אותה ולהתלוצץ על השם שלה?

תתבייש

אשה הלובשת כיום שאל או רעלה אינה מוסיפה בצניעותה, אלא אדרבה, הופכת את עצמה לעב"ם המהלך ברחוב ומושך תשומת לב רבה. ואין זה אלא פריצות.

ולכן מה שאתה עושה כן הוא סילוף ועיוות דברי חז"ל שלא התכוונו לכך, וכותב נגד רוב ככל הפוסקים שאף אחד מהם לא הצריך בימינו ללבוש שאל או רעלה.

ועיקר הצניעות היא שאשה לא תצא הרבה מפתח ביתה, ובפרט שלא תעבוד באורח קבע בחברת גברים זרים, ועל זה יש לעורר, וידועות התקלות הרבות שיצאו מכך. וכמש"כ הרמב"ם בהלכות אישות (פרק י"ג הלכה י"א), וזה לשונו: "כל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה או לקרובותיה, כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה. ולא יניחנה לצאת אלא פעם אחת בחודש או כמה פעמים בחודש לפי הצורך. שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה, שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה".

והנה בספה"ק "ליקוטי מוהר"ן" (תניינא סי' מ"ד) כתב וזה לשונו, "אלו החכמות מפילין מאוד את האדם מעבודת ה', דהיינו מה שחושב וחוקר ומדקדק ביותר, אם הוא יוצא כראוי במה שעושה. כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלמות, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג.), ולא נתנה תורה למלאכי השרת (קידושין נד.). ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתרות, עליהם נאמר "וחי בהם" ולא שימות בהם (יומא פה:), כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחורה מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם במצוות שעושים". וכן כתב בספר שיחות הר"ן וזה לשונו שם, "רבנו ז"ל הזהיר מאד לבלי להחמיר חומרות יתרות בשום דבר... והלואי שנזכה לקיים את כל מצוות התורה כפשוטן ממש בלי שום חומרות". עכ"ל. וכמו כן כתב הרמב"ם בתשובה, "הראוי להתיר לבני אדם כל מה שאפשר להתיר ולא נטריח עליהם".

ומצינו כמה וכמה פוסקים שקראו לאיסור הפאה (וקל וחומר ללבישת "שאל" או רעלה) "חומרות יתרות": הגאון רבי יעקב אשר הלוי גראייבסקי זצ"ל, מחכמי ירושלים בזמן הגר"ש סלאנט, בספרו "ברית עולם - שבט הלוי" כתב "מכאן תשובה לאותם המבהילים פה עיר הקודש בחומרות אשר לא שערום אבותינו... אותם המבהילים אוסרים אף פאה נכרית".

והגאון רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל בשו"ת "רבי עזריאל", כתב "והמחמיר חומרא גדולה כזו עליו להביא ראיות מוחלטות".

והגאון רבי סיני שיפפער זצ"ל בשו"ת "סתרי ומגיני", כתב "בעת כזאת בוודאי אין צריך לחפש בדרכים אחרי חומרות יתרות".

והגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בשו"ת "אגרות משה", כתב "אף אם כת"ר רוצה להחמיר, אינו יכול להטיל חומרותיו עליה שזהו רק דין שלה, וכיון שהיא עושה כדין שהוא כרוב הפוסקים ושגם נראה כמותם, אינו יכול להחמיר עליה".

ומרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת "תבואות שמש" (סי' קל"ח), כתב "דיינו להחמיר במה שהוא מגופה, ולא להוסיף חומרות בלי טעם רק משום שהיא מתייפת יותר... אין לנו להחמיר על נשים צדקניות בחומרות יתרות". עכ"ל.

וא"כ, כדברי מוהר"ן זצ"ל, הלואי שנזכה לקיים את כל מצוות התורה כפשוטן ללא חומרות, מצוות לא תעשה מפורשות שאין עליהם חולק כלל ועיקר, ונשכחו מלב.

וכל החומרות היתרות מובילות לאיסורים, כמו שכתב הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א: "ובאמת שריבוי החומרות גורם להקל בגופי תורה, וכמ"ש רבותינו האחרונים" (שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן לח).

מפני שמהפרוצות יודעים שצריך להשמר ומהן שהן מוכרות זבל ושקר לא יודעים להזהר.

רבים ותמימים נפלו ברשתן ונהרסו חייהן

וכן ספרים שהוציאו לאור נשים שחיו באירן ועוד מדינות ערביות, וברחו משם בדרך לא דרך , עולה מסקנה אחידה מכל הספרים, שהנשים גם כשהן הלכו עם רעלה ובורקה-כך הן מכנות את הלבוש שלהן, ולא ראו להם אפילו את העיניים ניסו כל הזמן גברים להתחיל איתן ברחוב ובכל מקום. המסקנה האישית שלי היא שברגע שסוגרים יותר מדי ועושים דברים קיצונים גם אשה שמכוסה באוהל הגברים בסביבה עצם זה שהם רואים סחבה מולם נדלקים מזה , עוד דבר ברצוני לציין שהקריינית מציינת שהם מעולם לא מנסים לשכנע שום אשה לעשות כמותם אלא רק מי שחפצה בכך וזה שקר וכזב ראיתי כבר כמה פעמים נשות שאלים עומדות בבר אילן ומחלקות פלייארים לנשים ומנסות לשכנע אותם ולהתעמת איתן. כמו כן ראיתי בשוק מאה שערים נערה מהציבור הדל"י שכמה נשות שאלים עצרו אותה ולא נתנו לה להמשיך ללכת והציקו לה והטיפו לה מוסר על סגנון הלבוש שלה.

אמר דוד המלך ע"ה: "יֶהֶלְמֵנִי צַדִּיק חֶסֶד, וְיוֹכִיחֵנִי--שֶׁמֶן רֹאשׁ, אַל-יָנִי רֹאשִׁי:כִּי-עוֹד וּתְפִלָּתִי, בְּרָעוֹתֵיהֶם." פירוש - טוב לי שיוכיחני וייסרני נביא אמת וצדק שכל מהלומיו ותוכחתו חסד כי בעודי בעולם תהיה תפלתי בעבור רעות הרשעים שיצילני האל ממעשיהם הרעים ואיך א"כ יערבו לי מנעמיהם.

אבל "אַל-תּוֹכַח לֵץ, פֶּן-יִשְׂנָאֶךָּ; הוֹכַח לְחָכָם, וְיֶאֱהָבֶךָּ." ....

ולא עם שאלים / רעלות / כפפות בידיים וכו'...

והראיה שרבקה וגם שרה נתבקשו ע"י בעליהן לומר שהן אחיות שלהן , מרוב יופיים אבימלך חשק בהן...

עוד ראיה כשאברהם הביט במים וראה את שרה , אמר לה עכשיו אני יודע כמה את יפה...

עוד ראיה כשעשיו בא להלחם ביעקב , יוסף עמד לפני אימו רחל . בכדי להסתיר אותה ( מכיוון שהייתה יפה מאוד...)

מסקנה: אם הן היו עם רעלות לא היה צורך בכל זה...

משמע הן לא היו עם רעלות , והן היו עם לבוש צנוע .

ספק אם בכלל היה להן כיסוי ראש...להזכירך הן לא היו מחוייבות לכסות את ראשן , כי התורה עדיין לא ניתנה...

אבל מה שהכי חשוב , שהן היו צדיקות במידות , ודרך ארץ , בתפילה , ובחסד ! ובגלל זה הן זכו בקדושתן !!!

ככה שכל הרעלות , והכפפות , והשאלים המוזרים כדוגמת אוהל , נלקחו מאומת העולם הערביות , איראן , טאליבן...

ואל לנו להתחכות אחר דברים שמעולם לא היה לנו חלק בהם!

דבר אחרון אומר שכל דבר קיצוני , הוא בשליטת יצר הרע . ואנו ממש רואים את זה במוחש . לאן דברים התגלגלו...

צודק וחצי צודק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הוא מזה צודק!!!!

למעט הרב מוצפי והרב רצאבי, שאינם נמצאים במיינסטרים של הציבור החרדי, רוב הרבנים מכל החוגים הוקיעו את הכת. ויישר כח לכיכר השבת שמפרסם את דברי הרבנים.

הלואי שכל הרבנים ייצאו ככה ויעשו סוף לתופעה הבזויה ושעושה חילול ה׳

ולפי מה שכוב מתחת הרב דיבר רק על רעלות ולא על שאלים.

"שאלה: לאחרונה נפוץ כיסוי השאל לנשים. ויש הדורשים לשבח, שהדבר צנוע יותר, מנגד יש הדורשים לגנאי שלפי המציאות, בזמננו הדבר מושך עיני האנשים ברחוב, ויצא שכרו בהפסדו, וגם יש נשים העושות זאת מתוך כפייה נפשית, ולפעמים מגיעים לאובססיה של ממש. נשמח אם יורנו מורנו את הדרך אשר תשכון אור".

ועל זה ענה הרב שצריך להתרחק מזה.

תתעוררוווווווווווווווווווווווו

ניתן לראות זאת שם

עולם הפוך ראיתי

מרן הגאון רבי שלום משאש כתב בשו"ת שמש ומגן (ח"ב אה"ע ט"ז): "רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית".

ואכן, חוץ מעשרות רבות של מתירים מגדולי עדות אשכנז (שם היה הדבר נפוץ ומטבע הדברים עלה הנושא לדיון), היו גם עשרות גאונים ספרדיים רבים מגדולי הדורות שהתירו פאה. ואלו הם:

◄ א. הגאון הספרדי רבי יהושע בועז ברוך זצ"ל, בעל "עין משפט" על הש"ס, בספרו "שלטי הגבורים" על הרי"ף (שבת כ"ט ע"ב מדפי הרי"ף), התיר לבישת פאה נכרית לנשים נשואות, וכתב ששיער תלוש אינו ערוה, ואין בו משום פריעת ראש: "שיער המכסה שערה אין כאן משום שיער באשה ערוה וגם לא משום פרועת ראש... לא שנא שערות דידה לא שנא שערות של חברתה, כל עוד דעבידי לכיסוי השיער והן תלושות, אע"פ דקישוט הוא לה כדי שתראה בעלת שיער, אין בכך כלום ושפיר דמי".

◄ ב. הגאון הספרדי רבי אהרן אלפנדרי זצ"ל מאיזמיר, בספרו "יד אהרן" (נדפס בשנת תקכ"ו), בחידושיו על הטור אה"ע ח"א סי' כ"א אות ז', הביא דעות המתירים פאה נכרית ומשמע שפסק כמותם: "ודוקא בשיער הדבוק בבשרה ממש ונראה גם בשרה עם השיער, אבל שיער המכסה שערה לא שנא שערות דידה לא שנא שערות חברתה, כל עוד דעבידי לכיסוי שערה והן תלושות, אע"ג דקישוט הוא לה כדי שתראה בעלת שיער אין בו משום שיער באשה ערוה. שלטי הגיבורים פרק במה אשה דף קכ"ז ע"א. אבל הרב בעל באר שבע בתשובותיו סי' י"ח דף ע"ב דחה דבריו והעלה לאסור. ועיין בספר הרמ"א שפסק כן באו"ח סי' ע"ה, גבי מה שכתב מרן בית יוסף בשו"ע אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר, כתב הוא ז"ל, והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן, וכל שכן שיער נכרית אפי' דרכה לכסות. וכתב הרב בעל מגן אברהם שם ס"ק ג', וכן כתב בשלטי הגיבורים דמותר לכתחילה, כדאיתא במשנה, ודלא כבאר שבע שחולק עליו והאריך בסוף ספרו בדברים דחויים".

◄ ג. הגאון הספרדי רבי יעקב שמשון שבתי מסיניגאליא זצ"ל, בספרו "שבת של מי" על מסכת שבת (דף סד: ד"ה מתני'. נדפס בליוורנו בשנת תקס"ז) פסק כשלטי הגיבורים, ואף הביא ראיה לש"ג מהמשנה ד"חוטי שיער" ומרש"י שם, והוכיח משם שיכולה אשה לצאת לרה"ר בשערות תלושות: "יוצאת אשה בחוטי שיער בין משלה בין משל חברתה בין משל בהמה. פירש רש"י בין משלה תלושים, ע"כ. איכא למידק מאי אתא לאשמועינן, פשיטא דתלושין הן, דאי מחוברות מהיכא תיתי דלא תצא. ויש לומר דאתא לאורויי לן דמתני' מיירי באשה נשואה דאסורה לצאת בשערותיה מחוברות, דשיער באשה ערוה, ולא התירו אלא כשהן תלושות, וכמש"כ הרב שלטי הגיבורים, והביאו הרב אליה רבה בסי' ש"ג ושאר אחרונים".

◄ ד. הגאון הספרדי המקובל רבי אליעזר חזן זצ"ל מאיזמיר, מחכמי ישיבת בית אל, בספרו "עמודי ארזים" (פירוש על ספר היראים, חלק א' סי' י"ב ס"ק ז'. נכתב בשנת תק"ע לערך), הביא את הדרכי משה בסי' ש"ג שאפי' שיער עצמה תלוש שאח"כ חיברה בראשה אין בו "שיער באשה ערוה", וכל שכן שיער חברתה.

◄ ה. הגאון הספרדי רבי חיים בנימין פונטרימולי זצ"ל מאזמיר, בספרו "פתח הדביר" (או"ח סי' ע"ה סעיף א'. נדפס בשנת תקצ"ח) הביא את דברי המג"א ומחצית השקל בביאור הראיה מהגמ' להתיר לבישת פאה נכרית ברה"ר, והסתייע מהם לענין אחר, ולא הזכיר שיש החולקים עליהם, ומשמע שפסק כמותם: "וכן היה נראה להוכיח [דגם בזקנה יש דין ערוה] לענ"ד ממש"כ המג"א זצ"ל בס"ק ה' על מש"כ מור"ם ז"ל דכנגד שיער נכרית שרי לקרות, וזה לשונו: כ"כ בש"ג דמותר לכתחילה כדאיתא במשנה פ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שיער וכו' ע"ש, והרב מחצית השקל שם כתב דעיקר ראייתו מסיפא דאמרינן ילדה בשל זקנה אסור משום דמחכו עלה ואתי לאשלופי, ואי לאו דהוה מגולה היכי מחכו עלה... ולהכי לענין שריותא דפאה נכרית ילפי מהדדי, דאי לאו דשרי בילדה, לא הוה שרינן בזקנה".

◄ ו. הגאון הספרדי המפורסם ביושר עיונו, רבי משה כרייף זצ"ל מתוניס, בספרו "באר משה" על מסכת נזיר (דף כ"ח ע"א. נדפס בשנת תרי"ב), כתב כדעת הש"ג וחיזק את דבריו וראייתו ממסכת נזיר, והקשה עליו כיצד היה לו הוה אמינא לאסור בדבר זה שההיתר בו פשוט: "אלא דאם כן ליכא למשמע מזה מה שכתב בגליון של הגמ' [בעל השלטי גיבורים] מכאן היתר לשערות שהנשים נשואות נותנות בראשיהן. ולפי מה שכתבנו לא משמע מכאן היתר, עכ"ל. ודבריו סתומים, אמאי לא משמע מכאן היתר, דסוף סוף כיון דקאמר דאפשר בפאה נכרית, אלמא דמותר... ומיהו יש להבין כוונת הגליון [בעל השלטי גיבורים], מאיזה טעם הוה סלקא דעתך דאסור. ונראה דדרך הפאה נכרית שהיו עושים, היה מנהגם להניחו מגולה. והוה סלקא דעתך דאסור, מפני מראית העין, שיאמרו שערה ממש, ושיער באשה נשואה ערוה. ודו"ק".

◄ ז. הגאון הספרדי רבי יהושע שלמה ארדיט זצ"ל מאיזמיר, בספרו "חינא וחסדא" (למסכת כתובות ס"ו ע"ב. נדפס בשנת תרי"ט), הביא את דעת הש"ג והמתירים פאה נכרית, ויישב לשיטתם את הגמ' בכתובות (וכדבריו כתב לתרץ גם הגאון בעל "כרם שלמה" לעיל), ומשמע שפסק כמותם: "כיון שראתה אותם נתעטפה בשערה וכו'. אע"ג דקיימא לן שיער באשה ערוה, וא"כ היאך היתה הולכת כן בשוק וברחובות? וגם גדולי העיר, ובפרט ריב"ז ותלמידיו, איך לא הוכיחו אותה על זה? ואולי ההיא שערה, לא היו דבוקות בבשרה, אלא היו תלושות, "לא שנא דידה ולא שנא דחברתא" [לשון הש"ג והרמ"א], דהיינו פאה נכרית, דכהאי גוונא מותר כמש"כ השלטי גיבורים ז"ל בשבת פרק במה אשה, אמתני' דיוצאת אשה בחוטי שערה וכו' ע"ש, הביא דבריו הכנסת הגדולה והרב יד אהרן ז"ל באה"ע סי' כ"א, ע"ש, והמג"א והעטרת זקנים ז"ל באו"ח סי' ע"ה ע"ש, ומכאן סייעתא לדבריו".

◄ ח. הגאון הספרדי רבי חיים בנבנישתי זצ"ל, בספרו "כנסת הגדולה" (נדפס בשנת תרכ"א), הביא דעת המתירים ומשמע שפסק כמותם. ואמנם שדי חמד הסתפק בדעתו כי יש כעין סתירה בדבריו, אך אם נתבונן בכל המקומות בהם כתב כנה"ג בענין זה, נראה שבהערות על הטור אה"ע סי' כ"א אות ה' הביא את הש"ג וגם את הב"ש שחולק עליו, ושם באות ז' גם הזכיר את שתי הדעות. אבל באה"ע סי' קט"ו, ששם עיקר הלכות כיסוי הראש, הביא רק את דעת הש"ג שבפאה נכרית אין משום יוצאה וראשה פרוע, ולא הזכיר שיש חולקים עליו, ומשמע שפסק כמותו. וכן באו"ח סי' ש"ג, הביא רק את הש"ג ולא הזכיר את הב"ש. וכן בספר "שיירי כנה"ג" או"ח סי' ע"ה (שהוא משנה אחרונה, ונכתב לאחר ספר כנה"ג על או"ח) הביא רק את דעת הרמ"א ולא הזכיר אי מי שחולק עליו, וגם זה משמע שדעתו להתיר. ואף מהפמ"ג משמע שהבין מדבריו כן, דבסי' ש"ג מציין הפמ"ג שיש לעיין בענין זה בכנסת הגדולה וגם בשיירי כנה"ג. ולכאורה, בשלמא מה שמפנה הפמ"ג לעיין בדברי הכנה"ג ניחא, שהרי שם מביא את דברי הש"ג, אך לאיזה ענין הוסיף הפמ"ג שיש לעיין גם בשיירי כנה"ג, ששם לא דיבר בזה כלל. ועל כרחך כוונת הפרי מגדים דמשתיקתו שם בשיירי כנה"ג משמע שהתיר.

◄ ט. הגאון הספרדי רבי יהודה שמואל אשכנזי זצ"ל, בסידור "בית עובד" (סדר תפילה כמנהג ק"ק ספרדים, נדפס בליוורנו בשנת תרכ"ב), דיני ק"ש של ערבית, פסק כהש"ג להתיר פאה נכרית.

◄ י. הגאון הספרדי רבי יצחק אבולעפיא זצ"ל, בשו"ת "פני יצחק" (חלק ו' אה"ע סי' ו'. נדפס בשנת תרל"א), כתב שיש ללמד זכות על הנשים הלובשות פאה נכרית ברה"ר, ואע"פ שהחולקים על הש"ג דחו דבריו, אין לבטל מנהגן מפני זה, ובוודאי אם הש"ג היה בחיים היה מתרץ בשופי כל קושיותיהם עליו, ובפרט שגם הרמ"א והבאר היטב והעטרת זקנים הלכו בשיטתו של הש"ג. ואמנם בסוף תשובתו כתב שמנהג נשות עירו הוא שיוצאות בפאה רק לחצר, וזה מותר גם לשיטת האוסרים, אבל לא חזר בו מטעמי ההיתר שכתב לפני כן להתיר גם ברשות הרבים. ולאחר תשובה זו הביא גם את פסק בית הדין של ארם צובא, שפסקו להתיר לבישת פאה (וכן כתב בשו"ת "סבא קדישא" ח"ב, שחכמי ורבני ארם צובא התירו פאה נכרית): "נתתי לבי למען דעת איך ינהגו פה עירנו יע"א [דמשק שבסוריה] כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פרוקא" לכסות שיער ראשן בפאה נכרית, ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל... דמנהג דנדון דידן הוא קדמון מזה שנים רבות, יותר מארבע מאות שנה, והיו כמה רבנים מארי דאתרין ז"ל והיו רואים שכן נהגו ולא מיחו בידן כלל, וליכא למימר שגם המה בחכמתם טעו. וכסבורין היו דהוא מותר גמור, ולזה שתקו ולא מיחו, דחלילה לן לתלות בוקי סריקי בהו שטעו בדין ח"ו. וא"כ לא הוי מנהג בטעות כלל...

איך שיהיה הדרן לנדון דידן, כיון דאיכא סברא זו דהרב שלטי הגיבורים, ודאי יש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרשות הרבים. דהגם דהבאים אחר שלטי הגיבורים [ב"ש ויעב"ץ] דחו דבריו וכו', מכל מקום הני נשי יש להם על מה שיסמוכו, דלא מפני שדחו הפוסקים סברתו נאמר דהרי הוא כמי שאינו וראוי לנו לבטל מנהגם, דעכ"פ מידי סברתו לא יצאנו, ואפשר וקרוב לוודאי דאם היה בחיים עודנה היה מתרץ בשופי כל מה שהקשו מהרי"ק ובאר שבע ושאר הפוסקים ז"ל...

ורואה אנכי דלא הרב שלטי הגיבורים לחודיה קאי בסברא זו להתיר פאה נכרית, אלא גם הגאון מור"ם ז"ל [הרמ"א] באורח חיים סי' ע"ה קאי כוותיה, דעל מש"כ מרן ז"ל שם דהבתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר לקרות ק"ש כנגדן, סיים עלה מור"ם ז"ל: והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן, וכ"ש שיער נכרית אפי' דרכה לכסות. עכ"ל. ועיין עוד שם בבאר היטב ס"ק ח' משם עטרת זקנים מש"כ עוד בזה. הרי דגם מור"ם והעט"ז פשיטא להו דשרי ללבוש פאה נכרית, דאם כן היה להם לומר דמיהו איסורא איכא. גם הרב באר היטב באה"ע סי' קט"ו ס"ק י' הביא דברי שלטי הגיבורים בסתם בלי שום חולק יעויין שם".

◄ יא. הגאון הספרדי רבי בכור מזרחי זצ"ל, מדייני בית הדין דארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל.

◄ יב. הגאון הספרדי רבי משה הררי זצ"ל, מדייני בית הדין הנ"ל.

◄ יג. הגאון הספרדי רבי יצחק לבטון זצ"ל, מדייני בית הדין ורבה של ארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל.

◄ יד. גאון נוסף בדור שלפניהם שהוזכר בשו"ת פני יצחק הנ"ל (כי בדברי הגאון רבי משה הררי מבואר שכבר נחלקו בזה מהר"א שמעא ומהר"א סתהון זצ"ל, וא"כ אחד מהם התיר), בהסכמת חכמי ארם צובא: "מענוותנותיה דמר ניהו רבה, הרב הגדול מורינו הרב רבי יצחק אבולעפיא נר"ו הנזכר עליון למעלה, אותנו ציווה והוא פקד עלינו לבוא על החתום, ולבלתי סור מן המצוה פי קדשו לא מרינו ועברנו בכל דברי קדשו בתשובתו הרמתה לארכה ולרחבה וניחזי אנן שכל דבריו אמת וצדק ואין צריכין חיזוק ויפה דן את הדין אמת לאמיתו, ראה ויתר לבית יעקב אלו הנשים ללבוש פאה נכרית, וכל טעמי דיהיב בשירותא הלכתא נינהו ומפיו אנו חיים ומי כמוהו מורה, והכי נהיגי נשי דידן בפני רבנן קמאי ובתראי".

"וכה דיבר אלי חד מנייהו מלכי הרבנים הנזכרים הי"ו בתוך כתבו הטהור ששלח אלי עם הסכמתם הרמתה הנזכרת לעיל, וזה לשונו: גם הפסק דין בענין הפאה נכרית מאפס הפנאי לא למדתי בו בארוכה, כי זכורני בימי קדם בימי מהר"א סתהון ומהר"א שמעא ז"ל המחבר ספר קרבן אשר היינו פלוגתייהו ונהגו להיתרא, וכעת הסכימו הב"ד יצ"ו כוותיה דמר יצ"ו ושלום שלום".

◄ טו. הגאון הספרדי רבי דוד משרקי (מזרחי) זצ"ל, ר"מ ומו"צ בעיר צנעא, מגדולי פוסקי תימן, בספרו "שתילי זיתים" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ה'. נדפס בשנת תרנ"ה) פסק כעטרת זקנים, שהבין בדעת הרמ"א שפאה מותרת גם לענין ק"ש וגם לענין פריעת ראש, והיינו הך, ומותרת גם משיער עצמה. ולמרות שהפאה לא היתה מצויה כלל במקומו, כתב זאת לדינא במקום שמצוי ענין זה: "וכ"ש שיער נכרית אפי' דרכה לכסות. והוא הדין אם חתכה שיער של עצמה וחיברה אח"כ בראשה, עטרת זקנים".

◄ טז. הגאון הספרדי המקובל רבי אליהו סלימאן מני זצ"ל, ראב"ד חברון, בספרו "שיח יצחק" (דיני ק"ש סעיף ע'. נדפס בשנת תרס"ב) פסק כדברי הרמ"א. וכן בספר זכרונות אליהו (חלק א' מערכת פ' אות ג'), כתב שבמקומות הנוהגים ללבוש פאה נכרית, בית דין כופין את הבעל לקנות לה, ולא כתב שיש בזה איסור. ומשמע פשוט שדעתו להתיר: "וכל שכן שיער נכרית, פירוש פאה נכרית, שאינו שיער ראשה אפילו שדרכה לכסותו (ספר שיח יצחק). "פאה נכרית... והנה בעתה בכמה מקומות נתפשט שלובשים, ואדרבה בית דין כופים לבעל לקנות לה, כן שמעתי" (ספר זכרונות אליהו).

◄ יז. הגאון הספרדי רבי יעקב חיים סופר זצ"ל, מחכמי המקובלים בישיבת "בית אל", המאסף לכל הפוסקים הספרדים, בספרו "כף החיים" (על השו"ע סי' ע"ה ס"ק י"ט וס"ק כ'. נדפס בשנת תרס"ה) הביא את דברי המג"א שחלק על באר שבע וכתב שדבריו דחויים, ומיד כתב שהסכמת האחרונים להקל בפאה נכרית, כלומר נגד דברי הבאר שבע שאסר בזה. ובסי' ש"ג (ס"ק נ"ה וס"ק נ"ח) הביא כמה מהמתירים פאה נכרית, דרכי משה, פרישה, ואליה רבה: "וכל שכן שיער נכרית. וכן כתב בשלטי הגבורים, דמותר לכתחילה, כדאיתא במשנה פ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שיער וכו'. דלא כבאר שבע סי' י"ח שחולק עליו והאריך בדברי דיחוי, מגן אברהם ס"ק ה'. וכן היא הסכמת האחרונים להתיר כדברי הרמ"א ז"ל" (או"ח סי' ע"ה ס"ק י"ט).

"יוצאת בחוטי שיער בין שהם עשויים משערה או משיער חברתה. כתב בשלטי הגבורים, דמותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, לא שנא אם היא עשויה משערותיה או משיער חברתה, דאין שיער באשה ערוה אלא דוקא שערותיה המדובקים בבשרה אבל לא בתלושים ועשויים לכסות שערותיה האחרות. ואע"ג דעבדה לקישוט, שתהא נראית בעלת שיער. עכ"ל דרכי משה אות ו'. ולא דמי לחוטי צמר שבראש הסימן [שאסור לצאת בהם], ואף דהני שערות מחוברין בדבר ויש בו משום חציצה, דשאני הכא דהך פאה נכרית היא כמלבוש דאינה הולכת זולתה, אי נמי בשעת טבילה מניחתן בביתה. פרישה אות י"ט, אליה רבה שם (או"ח סי' ש"ג ס"ק נ"ה).

◄ יח. הגאון הספרדי רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, הראשון לציון והרב הראשי לישראל, בשו"ת "משפטי עוזיאל" (חלק ז', אה"ע סי' צ"ד), כתב שאין בפאה משום דת יהודית, ופוק חזי מאי עמא דבר: "והשתא נחזי אנן פאה נכרית מה דינה, אם דומה היא לקלתה שמותרת רק מדין תורה, או שעדיפא מינה, שהיא דומה לצעיף שעל ראשה שמותרת לצאת בה גם לשוק... ועל זה יש להורות: פוק חזי מאי עמא דבר, ואין למחות בידם, דכיון דפלטנו מאיסור תורה, וכיון שכיסוי הראש זה נעשה מנהג הכל, שוב אין בו משום עוברת על דת יהודית".

◄ יט. הגאון הספרדי רבי עובדיה הדאיה זצ"ל, חבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים וראש ישיבת המקובלים בית אל, בשו"ת "ישכיל עבדי" (חלק ז', אה"ע סי' ט"ז), כתב שאין יצה"ר שולט אלא בדבר הדבוק לערוה עצמה, שיש לו נפש חיונית, ולכן שיער תלוש אף שהוא יפה יותר משיער מחובר, אינו ערוה ומותרת לכסות בו את ראשה: "באשר לשאלתו בדין פאה נכרית לנשים נשואות, אם דינה כמו שיער ראשה שאסור לגלותה משום הרהור, דלפעמים היא יותר יפה משיער ראשה ומייפה אותה יותר, ואתי לידי הרהור, וכן משום מראית העין, דהרואה נדמה לו שהן שערותיה ממש... הנה זה לשון הדרכי משה... ומותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, לא שנא אם היא עשויה משערותיה או משיער חברתה, דאין שיער באשה ערוה אלא דוקא שערותיה המדובקים בבשרה, אבל לא בתלושין העשויות לכסות שערותיה האחרות, אע"ג דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שיער. ע"כ. ונראה בטעם הדבר, דהוא משום דקים להו לרבנן, שאין יצה"ר שולט אלא בדבר הדבוק בגוף האשה עצמה, היינו הדבר הדבוק בגוף הערוה עצמה, דאין שליטה להיצה"ר אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, לא בדבר שאין לו נפש חיונית, ולכן בנתלש מגוף האשה, דניטל ממנו נפש החיונית, הרי פקע ממנו אותה הערוה שהיתה עליו בזמן שהיה דבוק בגוף האשה, דהרי הוא כפגר מת שאין להיצה"ר שליטה בו, ולכן התירו להסתכל בו, דכיון שאין להיצה"ר שליטה בו, הרי לא יבוא לידי הרהור".

◄ כ. הגאון הספרדי רבי רפאל ברוך טולדנו זצ"ל, רב ראשי וראב"ד בעיר מקנאס במרוקו, בספרו קיצור שולחן ערוך חלק א' (או"ח סי' קע"א סעיף ב'), פסק כשלטי הגיבורים, להתיר לאשה נשואה לצאת לרה"ר בפאה נכרית: "כתוב בשלטי הגיבורים: מותר לאשה לצאת בפאה נכרית ולגלותה, ולא צריך לכסותה - לא שנא אם היא עשויה משערותיה או משיער חברתה, דאין שיער באשה ערוה אלא דוקא שערותיה המדובקים בבשרה, אבל לא בתלושים ועשויים לכסות שערותיה האחרות, ואף על גב דעבדא לקישוט, שתהא נראית בעלת שער, עד כאן. והוא חידוש גדול".

◄ כא. הגאון הספרדי רבי יוסף משאש זצ"ל, ראב"ד במרוקו ורבה של חיפה, בספרו "אוצר המכתבים" חלק ג' (מכתב א'תשצ"ח), כתב להתיר פאה נכרית (ועיין עוד בדבריו שם סי' א'תתפ"ד, ובשו"ת "מים חיים"): "והמתחסדות עושות פאה נכרית... ועל כולם יש מערערים, ואז באו אלי הרבה שאלות, והשבתי להתיר בפאה נכרית... וכן ראיתי ורואה יום יום אצל כל האשכנזים, אפי' החרדות שבחרדות, וגם נשי אדמורי"ם".

◄ כב. הגאון הספרדי רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, מגדולי הפוסקים בדורנו, בשו"ת "אור לציון" (חלק א' סי' י"א וחלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז), פסק להתיר פאה נכרית, ותלמידיו ובנו שליט"א מעידים שדעתו היתה להעדיף פאה על מטפחת: "מרן בשו"ע (סי' ע"ה סעיף ב') כתב וזה לשונו, "שיער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות (קריאת שמע) כנגדו, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר". וכתב ע"ז הרמ"א בהג"ה שם, "וכל שכן שיער נכרית (דמותר) אפי' דרכה לכסות. הגהות אלפסי החדשים". ע"כ. וכ"כ גם בדרכי משה... ומקורו מדברי שלטי הגבורים... ומשמע מדברי הרמ"א שמתיר לצאת בפאה נכרית אפי' לרשות הרבים במקום שרגילות בכך, וכ"כ הפרי מגדים (אשל אברהם אות ה') בדעת המגן אברהם (שם ס"ק ה), שביאר דברי הרמ"א הנ"ל... והנה הגאון באר שבע (סי' י"ח) האריך לדחות דברי הש"ג מההלכה... ונראה לענ"ד ליישב בס"ד דברי הרמ"א... דהוא ז"ל לומד מדברי שלטי הגבורים דיוצאת לרשות הרבים בפאה נכרית לא חשיב פרועת ראש מהתורה, אבל לענין דת יהודית לא למד ממנו, אלא סמך על שיטתו ושיטת הרמב"ם ומרן בזה, שהדבר תלוי במנהג המקומות, וא"כ כיון שנהגו לילך כך גם ברשות הרבים, שוב לית בה אפי' דת יהודית".

ובקונטרס "כיסוי ראש לאשה" (נדפס בשנת תשס"ח) להרב דוד קורן שליט"א, מובא: "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפה, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות".

◄ כג. הגאון הספרדי רבי חיים כסאר זצ"ל, מגדולי חכמי תימן בדורנו, בשו"ת "החיים והשלום" (אבן העזר סי' ג') כתב שאין איסור לנשים ללבוש פאה, והוכיח כן מהגמ': "שאל השואל, שיש מי שאומר שאיסור חמור הוא ללבוש פאה, והיא בסוג עוברת על דת יהודית ותצא בלא כתובה. מה נאמר היום שחלק גדול מן הנשים הנשואות אפילו מהספרדים לובשות פאה נכרית?... תשובה: לענין פאה נכרית אין בה איסור מצד עצמה, אלא שיש מחמירין לענין שבת שלא לצאת בה לרה"ר כמו שכתב מרן ז"ל בסימן ש"ג. דאם איתא דאסורה מצד עצמה, למה אמרו חז"ל יוצאה אשה בפאה נכרית לחצר, תיפוק לי דאסורה מצד עצמה. אלא ודאי אין בה איסור מצד עצמה, וכמו שכתבתי לעיל לענ"ד. וזה שהורה שאיסור חמור הוא וכו', הפליג על זה יותר מדאי. ולפיכך לא נכנס מ"ש בזה עוברת על דת, ויש לה כתובה. ופוק חזי מאי עמא דבר מזמן קדמון".

◄ כד. הגאון הספרדי רבי יוסף קאפח זצ"ל, חבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים, מגדולי חכמי תימן, בתשובה כת"י (ראה צילום התשובה בקונטרס "המשביר", אוסף תשובות מארי דף מ'), כתב להתיר פאה נכרית, ולהעדיף אותה על כל כיסוי אחר: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית. ועיין פירוש המשניות [לרמב"ם] שבת פ"ו מ"ה. ומחלוקת האחרונים בזה ידועה, עיין שדי חמד".

◄ כה. הגאון הספרדי רבי שלום משאש זצ"ל, הרב הראשי וראב"ד ירושלים, רבה של יהדות מרוקו, בשו"ת "תבואות שמש" (חלק אה"ע סי' קל"ז-קל"ח) ושו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו-י"ז, וחלק ד' אה"ע סי' צ"ג), כתב שמצוה וחובה על הנשים להתנאות בפאה, כדי שבעליהן לא יתנו עיניהם באחרות, ומצוה לפרסם ההיתר: "והנה אם באנו לשפוט בשכל הישר, נראה ברור שהיום שנשארים בגילוי הראש לגמרי, לא ניתוסף שום הרהור בין אתמול קודם שנישאת להיום אחר שנישאת, שלא נראה שום שינוי בגופה שיעורר ההרהור, ודוקא בימי קדם שהיו מכסין ראשם משעת הנישואין והלאה, אז אם תחזור לראותה מגולה באיזה מקרה, ודאי שיש גירוי יצר, כיון דאתמול מכוסה, והיום רואה דבר חדש, שערותיה מגולות, לא כן באלו שלא כיסו לעולם, אין כאן הפתעה ולא הרהור חדש, גם חציפות אין כאן בדבר שהכל עושין, ומטעם זה התירו לקרות ק"ש כנגד הנשים הבאים מאירופה שרגילין לגלות ראשן, וזה ראיה גמורה שאין כאן הרהור.

ואף דכפי הדין טעם זה לא מהני להתיר לאשה לגלות ראשה לגמרי, וכמש"כ בש"ס פריעת ראש דאורייתא היא, וכיון דזהו מדינא דש"ס אין מה לדבר, וגזירה דאורייתא נקבל, אבל דיינו להחמיר במה שהוא מגופה, ולא להוסיף חומרות בלי טעם רק משום שהיא מתייפת יותר, ומכיון שכל העם פרצו גדר להקל בגילוי ראש, ואין בידינו להחזירם בשום אופן, וגם אין כאן הרהור חדש כמו שכתבנו, לכן אין לנו להחמיר על נשים צדקניות בחומרות יתרות, לומר שנשים אחרות רואין אותן בגילוי שיער, שהרי אי אפשר לסגור עיניים מלהביט בהן כמות שהן, רק העיקר שלא להרהר בה, דזה בלאו הכי גם בהיותה מכוסה איתא לזהירות זו.

ולכן לענ"ד, אדרבה ראוי להקל בזה לנשים צדקניות לעשות פאה נכרית, ולהשוותן עם שאר נשים שעושין באיסור, והם יעשו בהיתר, ולא יהיו בין הנשים כחוכא ואטלולא. וגם לגבי הבעלים שלהם ראוי לחוש שיהיו נשיהם מלובשות בהיתר לרוח הזמן, ולא בשביל שאני זכר ות"ח הפסדתי שתהיה אשתו פחותה משאר נשים. וגם כדי שלא יבוא לחשוב ולהביט באשה אחרת".

◄ כו. הגאון הספרדי רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל (אחיו של רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל), המכונה "בבא חאקי", רבה של רמלה ולוד, וממנהיגי יהדות מרוקו, במכתב כת"י מיום כ' בתמוז תשכ"ו, הובא בספר "סידנא בבא חאקי" המספר על תולדות חייו (עמ' שפ"א), לשאלת השואל האם מותר לאשה לצאת בפאה נכרית, כתב: "בקשר לצניעות בנשים... דין פאה נכרית - יש מקילים", כלומר שיש לסמוך עליהם.

◄ כז. הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל אוהל תורה, מתלמידי החזו"א והגר"א קוטלר זצ"ל, בשו"ת "אור יצחק" (אה"ע סי' ג'), כתב שטעם כיסוי הראש הוא שלא תהיה מנוולת, ולכן פאה בתסרוקת מסודרת ולא פרועה שמוסיפה יופי לאשה, שפיר דמי: "ובענין פאה נכרית לאשת איש אי שרי או לא, הנה לפי מה שכתבנו שכל הטעם של כיסוי הראש הוא שלא תיראה מנוולת, וא"כ בפאה נכרית הרי היא מקיימת מצוות הכיסוי שאינה נראית מנוולת, ואדרבה פאה נכרית הרי היא כקליעה, ובקליעה כבר הבאנו ראיה מהגמ' לעיל דזה נוי לאשה והיפך מניוול. ואף שמשמעות כמה ספרים נראה שטעם כיסוי הראש הוא כדי שלא להראות יופיה, הנה הוא טעות גמור, ומזה יצא להם שאם היא לובשת פאה נכרית יפה זה עוד יותר גרוע, וההיפך הוא האמת.

והנה כתוב מפורש בגמ' (שבת צה.) ויבן ה' אלהים את הצלע, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם, ע"כ. הרי דהשערות כשהם קלועות הוי נוי, והרי היא מקיימת שני דברים, גם כיסוי הראש וגם שתיראה נאה, וכמו אלה שמכסות ראשיהן במטפחת או בכובע, וכידוע שגם באלה יש מכל המינים, יפים יותר ויפים פחות, ובוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר...

והנה בספרי גדולי האחרונים כל אחד בדרכו הלך אם להתיר פאה נכרית או לאסור, וכדרך הת"ח. אלא מה שאני תמה על אלה שמרעישים עולמות ואומרים כל מיני דברים על הלובשים פאה נכרית, וכמעט עד קללות הגיעו, וגם עד לגירושין. ומה כל הרעש הזה, הלא יש הרבה מתירין מן הדורות הקודמים ומן הדורות האחרונים, וכולם צדיקים וקדושי עליון, ולמה האוסרים רוצים לכפות דעתם על כולם, והנח להם לבנות ישראל".

א.לא כל הרבנים שמנית הינם ראשיים לפסוק כך כיוון שכיום גדולי הדור דנו ומצאו שאין התר לכך

ב.עדיין לא ראיתי כאן פסק חתום שהפאה על כל הנתונים השלילים מותרת

ולכן באה שאלתי מאיפה הביטחון לדברכשם שדיברת(אתה מוזמן לקרוא ולעבור על הדברים)ולהסיק את ההתר?

מחכה לתשובה באמת,

הרוצה באמת. (מלבד זאת לאיזה עדה אתה משתייך?ולאיזה חסידות או זרם?

לא כל מה שהותר במקום ובזמן אחד מותר באחר.

לא מובן מי שמך להחליט, איזה רבנים "ראשיים" ואיזה לא...

בכל אופן, בוודאי לא קראת את כל הרשימה. מופיעים שם גדולי עולם מהדורות הקודמים, וגם גדולי דורנו, כמו:

הגאון רבי שלום משאש זצוק"ל - גדול חכמי מרוקו



הגאון רבי עובדיה הדאיה זצוק"ל - ראש ישיבת המקובלים בית אל



הגאון רבי יצחק אבוחצירא זצוק"ל - בבא חאקי, אחיו של בבא סאלי שהיום ההילולא שלו.



הגאון רבי חיים כסאר זצוק"ל - מגדולי חכמי תימן



הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל - מגדולי פוסקי הספרדים



הגאון רבי רפאל ברוך טולדנו זצוק"ל - מגדולי פוסקי מרוקו



הגאון רבי יוסף משאש זצוק"ל - מגדולי פוסקי מרוקו



הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, הראשון לציון והרב הראשי לישראל הראשון!

וכל אלה החליטו שאין "נתונים שליליים" בפאה, ומותר לאשה נשואה לכסות בה את ראשה. אתה יכול לעיין יותר בדבריהם, כאן (שים לב שאין רווח בלינק):

http://www.kaduri.net/_Uploads/dbsAttach edFiles/poskim.pdf

אני ספרדי, מרוקאי, כמו שאתה יכול להבין מהשם שלי. בן תורה, שהולך תמיד כמו מרן הגר"ע יוסף שליט"א. אך בסוגיה זאת למדתי והבנתי שהמתירים צודקים.

וכל וכתב מרן הגאון רבי שלום משאש, שגם מי שנוהג לפסוק תמיד כרב זה או אחר, צריך ללמוד את הסוגיה כראוי, ולעיין בדברי הפוסקים המתירים, שמא הלכה כמותם. וזה לשונו בשו"ת שמש ומגן: "רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית". ובתשובה שכתב לאחר מכן, ביאר את כוונתו בדבריו הנ"ל: "וזהו שאמרתי שהתלמידים הם תמימים... נתכוונתי לומר שעדיין לא הגיעו להכריע בעניני הלכה, וכל מה שאומרים להם קדוש. ואמרתי, שבעוד זמן יפקחו עיניהם להעמיק ולדעת האמת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ויבואו גם להתיר, ויעמיקו לראות שכל טעמי האוסרים פג טעמם ונס ליחם". עכ"ל. וכל ת"ח צריך לשאוף להכריע בעצמו מתוך דברי הפוסקים האחרונים כמי ההלכה, ורק בדין המסופק עליו ואינו יודע להכריע, ישאל את הפוסק המקובל עליו. וראה במשנה באבות (פרק א' משנה ט"ז): "עשה לך רב", ובפירוש רבינו עובדיה מברטנורא: "אם בא דין לפניך ונסתפקת בו, עשה לך רב".

וראה בגמ' (ראש השנה יד:), "לעולם הלכה כדברי בית הלל. והרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה, כדברי בית הלל - עושה. מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך. אלא, אי כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון, אי כבית הלל בקוליהון ובחומריהון". ופירש רש"י שם: "מקולי בית שמאי כו' - בעירובין מפרש לה במחלוקת אחת, שיש מקום שנוטין בה דברי בית שמאי להקל, ויש מקום שנוטין בה דברי בית הלל להקל, כגון, כמה חסרון בשדרה שלא תטמא באהל, בית שמאי אומרים: שתי חוליות, ובית הלל אומרים: חוליה אחת, וכן לטרפה, נמצאו דברי בית שמאי מקילין בטריפה ואומר עד שתחסר שתי חוליות, ובית הלל מחמירין בה ומקילין לענין טומאה, לומר שכיון שחסרה חוליא אחת אינה מטמאה, והאוחז בזו קולי בית שמאי וקולי בית הלל - רשע, שהרי דבריו סותרין זה את זה כדי להקל [ודוגמא לזה בימינו אנו, באדם המאחר להכניס את השבת כדעת ר"ת, ומקדים להוציאה כדעת הגאונים], והאוחז בחומרי שניהם - כסיל בחשך הולך הוא, שאינו יודע להבחין על מי לסמוך, אבל בשתי מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו - אין כאן לא משום רשע ולא משום סכלות, דסבירא ליה בהא כבית שמאי ובהא כבית הלל".

וראה בתשובת הר"י בן הרא"ש בשו"ת "זכרון יהודה" (סי' נ"ד), הובאו דבריו בספר "עין יצחק" להגאון רבי יצחק יוסף שליט"א (חלק ג' עמ' נ"ה), ש"אין חיוב לילך אחר חכם אחד, וגם במיעוט נגד רבים יכולים לנהוג כדעת המיעוט, דהפס' אחרי רבים להטות אינו מדבר אלא בדין שנחלקו בו רבים ויחיד שנעשה כרבים, אבל מי שמחבר ספר בענין דינים והוראות, שאם רובו כדין נלך אחר כולו, חלילה וחס, שאין לך אדם, אפי' בזמן הזה שהלבבות אטומות, אם נפתחו קצת בתלמוד ויחבר חיבור בו, שלא יהיו רוב פסקיו כדין, ובמיעוטו שטעה יש חורבן עולם להטות משפטים וחוקים ולעבור על כריתות ומיתות בית דין. וראה עוד בלשונו שם, דמשמע שאי אפשר לנהוג בכל ההלכות כחכם אחד, דשמא פעם אחת טעה" [ע"כ לשון "עין יצחק" שם. וכתב שעכ"פ אין ללמוד מזה לפסוק כנגד השו"ע, שהתקבלו הוראותיו].

ות"ח שעיין בהלכה אחת בספרי הפוסקים, ונראה לו לחלוק על רבו שרגיל לפסוק כמותו, או אפי' על גדול הדור, הרשות בידו. וראה מה שכתב הגאון הגדול רבי מנשה קליין שליט"א, אב"ד אונגוואר, בשו"ת "משנה הלכות" (חלק ח' סי' קל"ז), אחר שטענו אז כנגדו מדוע חלק על גדול הדור בהלכה אחת, וזה לשונו: "בדין אם מותר לחלוק על גדול הדור, או מישהו אחר שגמרו בדעתם שהוא מגדולי הדור, או ראש ישיבה שלו, או אדמו"ר מחסידים. והרבה תולים עצמם בקרא ד"לא תענה על רב לנטות" (משפטים כ"ג ב'), ודייקו מינה שאסור לחלוק על גדול, ולכן אם מישהו חולק בהלכה על גדול, או למי שהוא נחשב בדעתם לגדול, או ראש ישיבה, או אדמו"ר, הרי הוא עובר בלאו זה דלא תענה, ורואים בזה גם בזיון התורה, שמבזים גדול הדור, או את רבם, וממילא מותר לבזות אותו הת"ח החולק, אפי' יהיה צודק במחלוקתו, אבל הרי עבר על "לא תענה", וכל שכן שאין הלכה כאותו החולק, שהרי אסור לחלוק על גדול הדור, והלכה כמותו, שמן השמים מסכימים כן".

"והנה פשוט שהאומר כן הרי הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, דהלכה פסוקה היא דמותר לחלוק על רב וגדול... ואפי' על אביו ורבו מותר, וחובה איכא לחלוק ולברר האמת, וכמש"כ רש"י (חגיגה ג:) עשה אזנך שומעת ולמוד, ודע דברי כולן (המטמאים ומטהרים, האוסרין ומתירין, הפוסלין ומכשירין), וכשתדע להבחין אי זה יכשר, קבע הלכה כמותו, ע"כ. וכן מצינו ברבינו הקדוש שחלק על אביו בכמה מקומות, ומר בר רב אשי כתב על אביו רב אשי "הא דאבא דקטנותא הוא", כלומר שאמרה כשהיה קטן ולאו הלכה היא (עיין גיטין כט:). וכן כתבו כל הפוסקים להדיא... ועוד שהוא מבואר בכל התורה כולה, וכל החולק על זה כחולק על השכינה ורוצה ח"ו לבטל תורת משה רבינו ע"ה, שיש לכל תלמיד ותיק חלק בתורתינו הקדושה, וחייב להגיד דעתו כפי מה שהראו לו מן השמים. ואני דן אותם לכף זכות, שמחמת שלא למדו הלכה, לכן טעו בטעות גמורה כזו, ולא די שהם טועים, אלא שרוצים לכוף אחרים לילך אחר טעותם, והרי הם ח"ו בכלל מחטיאי הרבים שמונעים רבים מללמוד תורה ולברר האמת וללבנו, כאשר ניצטווינו לצרף וללבן הדברים כנתינתם מסיני".

"וקרא ד"לא תענה על רב" דוקא בב"ד ובשעת הדיון נאמר, ובזמן הזה ליכא דין דלא תענה על רב לפי גדולי הפוסקים... דליכא בזמן הזה גדול שאסור לחלוק עליו. וחוץ מזה, אין הפירוש דלא תענה על רב להזהיר את הקטן שלא יחלוק על הגדול, אלא שלא יאמר דעתו קודם שיאמר הקטן באופן שהקטן יירא מלחלוק על הגדול, כמבואר כל זה בפוסקים... ועתה הגע בעצמך, עיקר אזהרת התורה שהזהירה שלא לענות על רב, היתה כדי שלא יירא הקטן מלחוות דעתו ולא ימנע מלחלוק, לפי שיחשוב מי הוא שיחלוק על הגדול, ולא תתברר האמת לאמיתה של תורה, וע"ז הזהירה התורה על הגדול שלא יאמר דעתו קודם, כדי שיבררו האמת ויצרפו וילבנו הדברים על בוריים ולאמיתה של תורה. וא"כ כל שכן המונעים ת"ח מלחוות דעתם ומאיימים עליהם בשטויות והבלים, שזה בזיון גדול ועבירה גדולה, והם הם המבזים התורה ולומדיה, ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ועוברים על רצון הבורא שרצה שהת"ח יאמרו כל אחד דעתו כפי מה שהורוהו מן השמים, כדי שיצא הדין לאמיתו, כי זה עיקר רצון הבורא".

שאלתי את בנו של ה"אור לציון" זצ"ל,ואמר לי שהרב זצ"ל סבר שלכתחילה צריך ללבוש כיסוי ראש,ורק אם היא נשמטת, תחבוש פיאה צנועה בלבד.(אתם רואים? אפי במטפחות יש "משתמטים").

ובכן,הריני להודיע בשער בת רבים,שישנו סרט מיוחד שנשים מניחות על השיער,ועל זה הכיסוי ראש.ואני ערב לכל אשה,שהכיסוי ראש לא ימוש כמו עמוד הענן ביום,ועמוד האש לילה מראשה.גם בשנת החורפ...באחריותי.

בחנות,זה עולה כ-80 ש"ח.וכל אשה שרוצה בחינם,אני יתרום לה,רק שתאמר לכיכר שיסדרו לי את הדאר הנכנס בפרופיל.

מכל מקום,כתובת המייל שלי היא:

[email protected]

אבקש מכיכר,לפרסם תגובה זו לתועלת הרבים.

מה שאבקש רק,שאותם נשים יאמרו שזה לעילוי נשמת צדקת שאני

כבר ימסור להם את שמה.ולאחר שתהיה כבר רשימה מסודרת של כל אותם נשים עם כתובתן,אשלח בלי נדר.ואותם נשים מתחייבות שהן מקבלות סרט זה על דעת בעליהן.

תודה.

רוב ככל הנשים לא יניחו "סרט" מיוחד ולא יעשו כלום, פשוט ימשיכו ללבוש מטפחות, וגם הרב בן ציון אבא שאול הבין את זה טוב מאוד.

והמליץ ללבוש פאה!

אז למה אתה עושה נגד רצונו, ועוד ממציא בשמו דברים, לא בדיוק כמו שהתפרסם בשם הבן שלו (וגם אני דיברתי איתו בטלפון ואמר לי אותם דברים), שאבא שלו זצ"ל המליץ ללבוש פאה בדוקא, ולא כיסוי אחר?

אגב אין לי קשר לכיכר השבת, תוכל לפנות אליהם בעצמך לגבי תיבת מייל וכו'.

לא מובן מי שמך להחליט, איזה רבנים "ראשיים" ואיזה לא...

בכל אופן, בוודאי לא קראת את כל הרשימה. מופיעים שם גדולי עולם מהדורות הקודמים, וגם גדולי דורנו, כמו:

הגאון רבי שלום משאש זצוק"ל - גדול חכמי מרוקו



הגאון רבי עובדיה הדאיה זצוק"ל - ראש ישיבת המקובלים בית אל



הגאון רבי יצחק אבוחצירא זצוק"ל - בבא חאקי, אחיו של בבא סאלי שהיום ההילולא שלו.



הגאון רבי חיים כסאר זצוק"ל - מגדולי חכמי תימן



הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל - מגדולי פוסקי הספרדים



הגאון רבי רפאל ברוך טולדנו זצוק"ל - מגדולי פוסקי מרוקו



הגאון רבי יוסף משאש זצוק"ל - מגדולי פוסקי מרוקו



הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, הראשון לציון והרב הראשי לישראל הראשון!

וכל אלה החליטו שאין "נתונים שליליים" בפאה, ומותר לאשה נשואה לכסות בה את ראשה. אתה יכול לעיין יותר בדבריהם, כאן (שים לב שאין רווח בלינק):

http://www.kaduri.net/_Uploads/dbsAttach edFiles/poskim.pdf

אני ספרדי, מרוקאי, כמו שאתה יכול להבין מהשם שלי. בן תורה, שהולך תמיד כמו מרן הגר"ע יוסף שליט"א. אך בסוגיה זאת למדתי והבנתי שהמתירים צודקים.

וכל וכתב מרן הגאון רבי שלום משאש, שגם מי שנוהג לפסוק תמיד כרב זה או אחר, צריך ללמוד את הסוגיה כראוי, ולעיין בדברי הפוסקים המתירים, שמא הלכה כמותם. וזה לשונו בשו"ת שמש ומגן: "רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית". ובתשובה שכתב לאחר מכן, ביאר את כוונתו בדבריו הנ"ל: "וזהו שאמרתי שהתלמידים הם תמימים... נתכוונתי לומר שעדיין לא הגיעו להכריע בעניני הלכה, וכל מה שאומרים להם קדוש. ואמרתי, שבעוד זמן יפקחו עיניהם להעמיק ולדעת האמת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ויבואו גם להתיר, ויעמיקו לראות שכל טעמי האוסרים פג טעמם ונס ליחם". עכ"ל. וכל ת"ח צריך לשאוף להכריע בעצמו מתוך דברי הפוסקים האחרונים כמי ההלכה, ורק בדין המסופק עליו ואינו יודע להכריע, ישאל את הפוסק המקובל עליו. וראה במשנה באבות (פרק א' משנה ט"ז): "עשה לך רב", ובפירוש רבינו עובדיה מברטנורא: "אם בא דין לפניך ונסתפקת בו, עשה לך רב".

וראה בגמ' (ראש השנה יד:), "לעולם הלכה כדברי בית הלל. והרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה, כדברי בית הלל - עושה. מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך. אלא, אי כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון, אי כבית הלל בקוליהון ובחומריהון". ופירש רש"י שם: "מקולי בית שמאי כו' - בעירובין מפרש לה במחלוקת אחת, שיש מקום שנוטין בה דברי בית שמאי להקל, ויש מקום שנוטין בה דברי בית הלל להקל, כגון, כמה חסרון בשדרה שלא תטמא באהל, בית שמאי אומרים: שתי חוליות, ובית הלל אומרים: חוליה אחת, וכן לטרפה, נמצאו דברי בית שמאי מקילין בטריפה ואומר עד שתחסר שתי חוליות, ובית הלל מחמירין בה ומקילין לענין טומאה, לומר שכיון שחסרה חוליא אחת אינה מטמאה, והאוחז בזו קולי בית שמאי וקולי בית הלל - רשע, שהרי דבריו סותרין זה את זה כדי להקל [ודוגמא לזה בימינו אנו, באדם המאחר להכניס את השבת כדעת ר"ת, ומקדים להוציאה כדעת הגאונים], והאוחז בחומרי שניהם - כסיל בחשך הולך הוא, שאינו יודע להבחין על מי לסמוך, אבל בשתי מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו - אין כאן לא משום רשע ולא משום סכלות, דסבירא ליה בהא כבית שמאי ובהא כבית הלל".

וראה בתשובת הר"י בן הרא"ש בשו"ת "זכרון יהודה" (סי' נ"ד), הובאו דבריו בספר "עין יצחק" להגאון רבי יצחק יוסף שליט"א (חלק ג' עמ' נ"ה), ש"אין חיוב לילך אחר חכם אחד, וגם במיעוט נגד רבים יכולים לנהוג כדעת המיעוט, דהפס' אחרי רבים להטות אינו מדבר אלא בדין שנחלקו בו רבים ויחיד שנעשה כרבים, אבל מי שמחבר ספר בענין דינים והוראות, שאם רובו כדין נלך אחר כולו, חלילה וחס, שאין לך אדם, אפי' בזמן הזה שהלבבות אטומות, אם נפתחו קצת בתלמוד ויחבר חיבור בו, שלא יהיו רוב פסקיו כדין, ובמיעוטו שטעה יש חורבן עולם להטות משפטים וחוקים ולעבור על כריתות ומיתות בית דין. וראה עוד בלשונו שם, דמשמע שאי אפשר לנהוג בכל ההלכות כחכם אחד, דשמא פעם אחת טעה" [ע"כ לשון "עין יצחק" שם. וכתב שעכ"פ אין ללמוד מזה לפסוק כנגד השו"ע, שהתקבלו הוראותיו].

ות"ח שעיין בהלכה אחת בספרי הפוסקים, ונראה לו לחלוק על רבו שרגיל לפסוק כמותו, או אפי' על גדול הדור, הרשות בידו. וראה מה שכתב הגאון הגדול רבי מנשה קליין שליט"א, אב"ד אונגוואר, בשו"ת "משנה הלכות" (חלק ח' סי' קל"ז), אחר שטענו אז כנגדו מדוע חלק על גדול הדור בהלכה אחת, וזה לשונו: "בדין אם מותר לחלוק על גדול הדור, או מישהו אחר שגמרו בדעתם שהוא מגדולי הדור, או ראש ישיבה שלו, או אדמו"ר מחסידים. והרבה תולים עצמם בקרא ד"לא תענה על רב לנטות" (משפטים כ"ג ב'), ודייקו מינה שאסור לחלוק על גדול, ולכן אם מישהו חולק בהלכה על גדול, או למי שהוא נחשב בדעתם לגדול, או ראש ישיבה, או אדמו"ר, הרי הוא עובר בלאו זה דלא תענה, ורואים בזה גם בזיון התורה, שמבזים גדול הדור, או את רבם, וממילא מותר לבזות אותו הת"ח החולק, אפי' יהיה צודק במחלוקתו, אבל הרי עבר על "לא תענה", וכל שכן שאין הלכה כאותו החולק, שהרי אסור לחלוק על גדול הדור, והלכה כמותו, שמן השמים מסכימים כן".

"והנה פשוט שהאומר כן הרי הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, דהלכה פסוקה היא דמותר לחלוק על רב וגדול... ואפי' על אביו ורבו מותר, וחובה איכא לחלוק ולברר האמת, וכמש"כ רש"י (חגיגה ג:) עשה אזנך שומעת ולמוד, ודע דברי כולן (המטמאים ומטהרים, האוסרין ומתירין, הפוסלין ומכשירין), וכשתדע להבחין אי זה יכשר, קבע הלכה כמותו, ע"כ. וכן מצינו ברבינו הקדוש שחלק על אביו בכמה מקומות, ומר בר רב אשי כתב על אביו רב אשי "הא דאבא דקטנותא הוא", כלומר שאמרה כשהיה קטן ולאו הלכה היא (עיין גיטין כט:). וכן כתבו כל הפוסקים להדיא... ועוד שהוא מבואר בכל התורה כולה, וכל החולק על זה כחולק על השכינה ורוצה ח"ו לבטל תורת משה רבינו ע"ה, שיש לכל תלמיד ותיק חלק בתורתינו הקדושה, וחייב להגיד דעתו כפי מה שהראו לו מן השמים. ואני דן אותם לכף זכות, שמחמת שלא למדו הלכה, לכן טעו בטעות גמורה כזו, ולא די שהם טועים, אלא שרוצים לכוף אחרים לילך אחר טעותם, והרי הם ח"ו בכלל מחטיאי הרבים שמונעים רבים מללמוד תורה ולברר האמת וללבנו, כאשר ניצטווינו לצרף וללבן הדברים כנתינתם מסיני".

"וקרא ד"לא תענה על רב" דוקא בב"ד ובשעת הדיון נאמר, ובזמן הזה ליכא דין דלא תענה על רב לפי גדולי הפוסקים... דליכא בזמן הזה גדול שאסור לחלוק עליו. וחוץ מזה, אין הפירוש דלא תענה על רב להזהיר את הקטן שלא יחלוק על הגדול, אלא שלא יאמר דעתו קודם שיאמר הקטן באופן שהקטן יירא מלחלוק על הגדול, כמבואר כל זה בפוסקים... ועתה הגע בעצמך, עיקר אזהרת התורה שהזהירה שלא לענות על רב, היתה כדי שלא יירא הקטן מלחוות דעתו ולא ימנע מלחלוק, לפי שיחשוב מי הוא שיחלוק על הגדול, ולא תתברר האמת לאמיתה של תורה, וע"ז הזהירה התורה על הגדול שלא יאמר דעתו קודם, כדי שיבררו האמת ויצרפו וילבנו הדברים על בוריים ולאמיתה של תורה. וא"כ כל שכן המונעים ת"ח מלחוות דעתם ומאיימים עליהם בשטויות והבלים, שזה בזיון גדול ועבירה גדולה, והם הם המבזים התורה ולומדיה, ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ועוברים על רצון הבורא שרצה שהת"ח יאמרו כל אחד דעתו כפי מה שהורוהו מן השמים, כדי שיצא הדין לאמיתו, כי זה עיקר רצון הבורא". עכ"ל.

וגם הביא שם תשובה מהגאון רשכבה"ג רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שכתב לו בזה הלשון: "הנה מה שהתנצל כת"ר במה שחולק עלי בדבר הלכה, הוא למותר, כי כן דרך התורה שצריך לברר האמת. וח"ו לשתוק מי שסובר שאינו כן, בין לקולא בין לחומרא... דאדרבה אסור לו לשתוק... וגם מסתבר שאין בזמן הזה דין גדול ומופלג... לכן אף אם יחשיב אותי כת"ר לגדול, רשאי לחלוק, וממילא מחוייב לומר דעתו ואין צורך להתנצל". עכ"ל.

וכן כתב הגאון רבי משה מאנדל שליט"א, רב ואב"ד דק"ק "בית מרדכי" פלעטבוש, בספר "שמחים לשמרו", וזה לשונו: "מעשה שהיה לפני כמה שנים. הייתי באסיפת רבנים וראשי ישיבות, וקם אחד מהם ואמר שרוצה להוציא קול קורא, שגדול הדור פסק לאיסור, וביקש מכל הנאספים שיחתמו אף הם ויצטרפו לאיסור, מפני כבוד גדול הדור. ביקשתי רשות לדבר, ואמרתי להם: דעו, אם אחד מכם סובר שע"פ הלכה זה מותר, או יש ספק אצלו, או אינו יודע מה ההלכה, וחותם רק מפני כבוד גדול הדור, עובר על איסור "לא תענה על ריב לנטות" (עיין מנחת חינוך מצוה ע"ז: רוצה לומר, לא תאמר על הריב דבר לנטות, כלומר מצד הנטיה לבד אחר דיין הגדול או אחר הרוב, ולא מצד הבנתך. עכ"ל). ואפי' אם אחד מבין הרבנים הוא תלמיד של אותו גדול הדור, מותר לו לחלוק עליו (שו"ע יו"ד סי' רמ"ב ס"ג בהגה). ועוד יותר, אם יצא קול קורא לאיסור מגדול הדור ועוד רבנים וראשי ישיבות, אסור להכניס ה"הקול קורא" לקהילה או לבית מדרש שהמרא דאתרא שם פסק להתיר, כמבואר בגמ' (פסחים ל.) "ולידרוש להו, דהא שמואל כרבי שמעון סבירא ליה, אתריה דרב הוא". ע"כ. ומובן דרק "קול קורא" זה הוא שאסור להכניס, לפי שזה בגדר פסק דין, מה שאין כן ספרים או חיבורים מהרבנים האוסרים, זה מותר להכניס, לפי שהם מבארים הטעמים, ואדרבה יש מצוות לימוד וידיעת התורה, ואלו ואלו דברי אלהים חיים". עכ"ל (והגר"ח קניבסקי שליט"א כתב על ספר זה "כמדומה שעיינתי בו ולא מצאתי מה להעיר").

וכן כתב הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א, בפתיחה לשו"ת "יביע אומר" (חלק ג', וכן בפתיחה להלכות עולם חלק ג', שם הוסיף נופך) וזה לשונו: "ועוד רגע אדבר על דברי המצפצפים ומהגים שאין לחלוק על ספרי אחרונים, ובראותם ספר חדש שבא להכריע נגד איזה אחרון, צווחי ככרוכיא ב'דברים הדברים'. וכל היודע ספר עיניו רואות נכוחה שזהו דרך כל רבותינו, מימי התנאים והאמוראים עד אחרוני הפוסקים, וכמש"כ בקידושין (ל:) שאפי' הרב ותלמידו נעשים כאויבים זה לזה, ואת והב בסופה. וכן מבואר בפסקי מהרא"י (סי' רל"ח), שאם ההוראות ברורות קצת כדברי התלמיד, והכי אזלא צורתא דשמעתתא, למה לא יחלוק על רבו, והלא כך היתה דרכה של תורה מימי התנאים, ורבינו הקדוש חלק על אביו ורבו רשב"ג, ורבא חולק על רבה רבו, והרא"ש חולק על מהר"ם שהיה רבו מובהק. ע"כ. וכ"כ בתשובות הרדב"ז (סי' תצ"ה). ע"ש. ועיין עוד בתשובת הרא"ש (כלל נ"ה סי' ט') שכתב, ומה שכתבת שמהר"י בן שושן היה בעל סברה ישרה וכו' ומי יהרהר אחריו לבטל פירושו, זו אינה ראיה, כי מי לנו כגדול כרש"י ז"ל שהאיר עיני ישראל בפירושו, ונחלקו עליו יוצאי ירכו ר"ת ור"י וסתרו דבריו בכמה מקומות, כי תורת אמת היא ואין מחניפים בה לשום אדם..."

"והחולקים על זה דבריהם מהבל ימעטו, ולחפש תואנות יבקשו, ולשונם חרב חדה בלשון הרע ורכילות. ועל זה אמרו (בערכין טו:) סיפר לשון הרע אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקודש, שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. כי דרך מספרי לשון הרע, בתחילה יפליגו בשבח הרב אשר הושג על דבריו, חלקו מחמאות פיהם בשפתי חנף, וזהו: יכרת ה' כל שפתי חלקות, שבחלקות לשונם ירחיבו פיהם בשבח הרב כנ"ל, וכל כוונתם בכדי שאחר כך יוכלו לדבר גדולות על המחבר החדש שהשיג על הרב שקדמהו. וזהו שאמר, לשון מדברת גדולות. וכן המליצו ע"ז מש"כ בפסחים (קיח.) כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים, משום שבפרשת שירה אמרו, כלבים אומרים: בואו נשתחוה ונכרעה, וכן אלו דרכם מתחילה להשתחוות ולספר בשבח הרב המושג, בכדי שאחר כך יעיזו פניהם לדבר סרה על הרב המשיג. והם לא ידעו ולא יבינו כי זוהי דרכה של תורה... כי רק השנאה והקנאה מדברת מתוך גרונם, ולעפר בכבוד נושאי דגל התורה, ואוי להם מעלבונה של תורה. אולם לא כאלה חלק יעקב המודים על האמת. וכמו שכתוב בירושלמי (סנהדרין פרק חלק הלכה א') אם שמעת דבר מפי קטן מישראל והנייך, לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן, אלא וכו' כשומעו מפי נביא, ולא כשומעו מפי נביא אלא מפי הגבורה". עכ"ל.

וגם בהקדמה לספרו "הליכות עולם" (חלק א') כתב וזה לשונו, "ואף שהיו כמה מבני בבל מתרעמים על שאני פוסק נגד ספר "בן איש חי", החזיק בידי מורי הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל, ועודד אותי להמשיך להורות בהלכה כאשר עם לבבי, ולא להשגיח על דברי ההמון האלה, אשר לא ידעו ולא יבינו. וכמש"כ הגר"ח מוואלוז'ין בשו"ת חוט המשולש (סי' ט') בזה"ל: ואע"פ שאנכי שמשתי את מו"ר הכהן הגדול ומחוייב אני בכבודו ובמוראו כמורא שמים, מ"מ אני שומר מה שאמרו חז"ל (בבא בתרא דף קל:) כד אתי פסקא דדינא קמייכו וחזיתו ביה פירכא לא תגמרו מיניה, שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות... וכ"כ בספרו רוח חיים (פ"ק דאבות מ"ד) שאסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו מה להשיב עליהם, כי לפעמים תהיה האמת עמו, כמו שעץ קטן מדליק את הגדול". ע"כ. ועיין עוד להגר"ח פלאג'י בשו"ת חקקי לב (חלק יו"ד סי' מ"ב), שאין לת"ח לכבוש את נבואתו בפסקי ההלכה, וחייב לגלות דעתו, ונכתב בספר, שאין משוא פנים בדבר". עכ"ל. ואח"כ הביא הרב שם מכתב שכתב לגדול אחד מבני בבל שחלק עליו, בהיותו בן ל"א שנים, ובין הדברים כתב לו: "ואינני מכחיש, שיש לי קונטרס מיוחד, הערות על דברי הרב בן איש חי... וידעתי כי כל מלחמתו של מר עתה היא מכוונת להטיל עלי אימה שלא אדפיס את הקונטרס הלזה, אבל כבר לימדונו רבותינו לא תגורו מפני איש, לא תאגור דבריך מפני איש". עכ"ל.

וכן כתב הגאון רבי אליהו טופיק שליט"א, בהקדמה לשו"ת "קול אליהו", וזה לשונו: "פשה הנגע בדורנו זה, לצפצף בקול"ן של סופרים, לאמר שאין לת"ח לחלוק על גדולי הדור הנוכחיים, לא על חכם פלוני הנקרא גדול הדור, ולא על אלמוני הנקרא פוסק הדור, ולא מוכנים לשמוע כלל דברי החולק על הגדולים, הגם שיש לו טענות חזקות ומוצקות. ובשלמא אילו היו אומרים זה הבעלי תשובה ובעלי בתים החרשתי, כי מעולם לא הורגלו בספרי הפוסקים שהקטן חולק על הגדול, ותלמיד חולק על רבו כדרכה של תורה, אבל תמיהני שהורחבה היריעה גם בקרב אברכים ות"ח, שנגררים בזה אחר ההמון, והרי כידוע כך היא דרכה של תורה, שכל ת"ח שיש לו ראיות לסתור פסקו של מי שקדם לו, הגם שאותו מחבר גדול בחכמה ובמנין על אותו חכם שבא לחלוק עליו, הרשות נתונה לחלוק בין לאסור ובין להתיר. ופוק חזי מש"כ הגאון חק"ל (ביו"ד סי' פ"ב), שלא ימנע אדם עצמו מלכתוב בספר שיקול דעתו, אם יש לו להשיב על דברי הפוסק, אפילו על גדול האחרונים, וכל שכן אם בא לתרץ דברי הראשונים, כי לא נצטווינו בשום מקום מלחלוק עליהם, כי אם להעמיד דבר על בוריו, וחייב להגיד דעתו, ובלבד שיכוון לבו לשמים".

וכן כתב בספר "שו"ע המדות" (סי' ד' סעיף ב' בהערה) להרה"ג ר' אסי הלוי שליט"א, מח"ס שו"ת "נחלת לוי", וזה לשונו: "יתרה מכך הגדילו עשו, ובאים ומלמדים כי אף בפני גדולי האחרונים, ואף אחרוני האחרונים יש לבטל דעתנו מפני דעתם, והגיעו הדברים לידי כך שאף בפני החיים כאן בחיי חיותנו... והגיעו הדברים לידי כך, שיש מורי צדק שעיקר משענתם בהלכה היא העיסוק בשמועות, מה דעתו של גדול פלוני, ומהי של פלוני, ואף אם שו"ע מפורש או הראשונים פוסקים להיפך".

"ויש ספרים המתחברים ע"פ שמועות וחקירות של השמועות, ועל נענוע ראשו של איזה גדול, ולמה כיוון, בדברים המפורשים. וזאת מלבד בעיה נוספת של אמינות השמועות, שאין להישען עליהם כל כך, דלא מר בריה דרבינא חתים עלה... וראה באגרות חזו"א (ח"ב איגרת כ"ב) דכתב שאינו נשען על סיפורים... הרי שיש להתייחס לשמועות בהסתייגות הראויה להם, ולא להעמיד עליהם בניינים חקירות ופלפולים... והכי חזינן דכתבו הפוסקים דשרי לחלוק על רבו ועל גדול הדור, בשו"ת חקקי לב (ח"א דף נ"ז ע"ג ד"ה ודבר) ובשדי חמד (ח"ו דף קל"ו סי' ס"ו) שכ"כ הרשב"ץ ופוסקים רבים, ע"ש..."

"והדברים מבוארים בשו"ע יו"ד (סי' רמ"ב ס"ז) דבאיסור להורות הוראה בפני רבו, היינו על שאלה מעשית שבאה לפניו, האם מותר או אסור, אך כששואלים כמאן הלכתא, שרי... ומה גם כי כתב הארחות חיים (הלכות ת"ת סי' כ"א) שהר"מ רבו של רבינו יונה ואחיו מר שמואל מאיורה כתבו באיגרות, מיום שגלינו מארצנו וחרב בית מקדשנו, ונשתבשו הארצות ונתמעטו הלבבות, אין לומר דין מורא רבך כמורא שמים. וכל הדינין שחייב תלמיד לרב נתבטלו, כי הספרים והחיבורים והפירושים הם המורים לנו, והכל לפי פקחות השכל והסברא. ועל כן נהגו בעירם לקבוע התלמיד מדרש לעצמו, ושאין לומר לתלמיד שלא יורה, ויכול לסתור דברי רבו מכח הפלפול. ע"כ. וכן כתב מהרי"ק (שורש קס"ט ד"ה ודכתב מר להודיעך) בשם הסמ"ק מצוריך בשם מהר"ם. וכן כתב הלחם משנה (הלכות ת"ת פ"ה סוף אות ד'), וכן נקיט בשו"ת מהרשד"ם (חו"מ סי' א')..."

"ומי שיעלה על לב לבוא ולאסור לחלוק על רבו בספר, משום האיסור להורות הוראה בפני רבו, הרי שידע שאין שום דין לחלוק על רבו, כי אם להורות הוראה בפני רבו, והיינו אף להורות כפסקיו וכהוראותיו של רבו, ושיורה כמו רבו, או בדברים שלא דיבר רבו, הרי אסור הדבר בלי נטילת רשות. ודין לחלוק על רבו אתי בתורת ק"ו, שהוא באיסור מורה הוראה בפני רבו. וממילא החפץ לאסור, יש לו לאסור כל הוראה עלי ספר, ואפי' אם היא כהוראת רבו בלא נטילת רשות מרבו, ולא רק בענין שחולק עליו, וממילא לטעמיה ושיטתיה יש לאסור את כל הדפסת הספרים כל זמן שקיים גדול הדור, אחר שהדפסת הספר תהיה בכלל האיסור של מורה הוראה בפני רבו". עכ"ל.

והנה בספה"ק "ליקוטי מוהר"ן" (תניינא סי' מ"ד) כתב וזה לשונו, "אלו החכמות מפילין מאוד את האדם מעבודת ה', דהיינו מה שחושב וחוקר ומדקדק ביותר, אם הוא יוצא כראוי במה שעושה. כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלמות, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג.), ולא נתנה תורה למלאכי השרת (קידושין נד.). ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתרות, עליהם נאמר "וחי בהם" ולא שימות בהם (יומא פה:), כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחורה מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם במצוות שעושים". וכן כתב בספר שיחות הר"ן וזה לשונו שם, "רבנו ז"ל הזהיר מאד לבלי להחמיר חומרות יתרות בשום דבר... והלואי שנזכה לקיים את כל מצוות התורה כפשוטן ממש בלי שום חומרות". עכ"ל. וכמו כן כתב הרמב"ם בתשובה, "הראוי להתיר לבני אדם כל מה שאפשר להתיר ולא נטריח עליהם".

וכן הרב מבריסק שנתפס בציבור כמחמיר גדול, ראה מש"כ עליו בספר "עובדות והנהגות לבית בריסק" (ח"ב עמ' צו) בענין החומרות בהלכה, וזה לשונו: "מרן הגרי"ז זצ"ל לא היה מקפיד בחג הסוכות, לשתות תה רק בסוכה... ובעיני ראיתי פעמים שהיו מכינים למרן הגרי"ז תה, והיו מניחים את הכוס בחדר, והיה שותה ללא חשש... ופעם אחת שאלו אדם אחד על כך... ענה לו מרן הגרי"ז: "אנו לא מהמחמירים" (כי הרמב"ם כתב "ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים הרי זה משובח").

ומצינו כמה וכמה פוסקים שקראו לאיסור הפאה "חומרות יתרות": הגאון רבי יעקב אשר הלוי גראייבסקי זצ"ל, מחכמי ירושלים בזמן הגר"ש סלאנט, בספרו "ברית עולם - שבט הלוי" כתב "מכאן תשובה לאותם המבהילים פה עיר הקודש בחומרות אשר לא שערום אבותינו... אותם המבהילים אוסרים אף פאה נכרית". והגאון רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל בשו"ת "רבי עזריאל", כתב "והמחמיר חומרא גדולה כזו עליו להביא ראיות מוחלטות". והגאון רבי סיני שיפפער זצ"ל בשו"ת "סתרי ומגיני", כתב "בעת כזאת בוודאי אין צריך לחפש בדרכים אחרי חומרות יתרות". והגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בשו"ת "אגרות משה", כתב "אף אם כת"ר רוצה להחמיר, אינו יכול להטיל חומרותיו עליה שזהו רק דין שלה, וכיון שהיא עושה כדין שהוא כרוב הפוסקים ושגם נראה כמותם, אינו יכול להחמיר עליה". ומרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת "תבואות שמש" (סי' קל"ח), כתב "דיינו להחמיר במה שהוא מגופה, ולא להוסיף חומרות בלי טעם רק משום שהיא מתייפת יותר... אין לנו להחמיר על נשים צדקניות בחומרות יתרות". עכ"ל. ואדרבה, פוסקים רבים כתבו שההולכת בפאה היא מחמירה וההולכת במטפחת מקילה, כיון שמצוי בה כיום גילוי שיער. וא"כ, כדברי מוהר"ן זצ"ל, הלואי שנזכה לקיים את כל מצוות התורה כפשוטן ללא חומרות, מצוות לא תעשה מפורשות שאין עליהם חולק כלל ועיקר, ונשכחו מלב.

ועיקר הצניעות היא שאשה לא תצא הרבה מפתח ביתה, ובפרט שלא תעבוד באורח קבע בחברת גברים זרים, ועל זה יש לעורר, וידועות התקלות הרבות שיצאו מכך. וכמש"כ הרמב"ם בהלכות אישות (פרק י"ג הלכה י"א), וזה לשונו: "כל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה או לקרובותיה, כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה. ולא יניחנה לצאת אלא פעם אחת בחודש או כמה פעמים בחודש לפי הצורך. שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה, שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה".

הם לא מעלים את תגובותי אלה...

יש לך הוכחה על מילה אחת (!) מכל המקורות שהוא הביא, שזה לא מדוייק? שזה "שקר"? למה אתה משמיץ אותו לחינם?

בגלל שאמרתי את זה,אתם רוצים להראות לכולם שאתם כן מעלים?

אני חוזר:איפה כולם?

אין לך מה למכור, מה שנשאר לך זה לקשקש על תגובות שלא מעלים לך (והפלא הכי גדול, כל התלונות שלך מתפרסמות..)

אם אתה בן תורה, לך תלמד, ואל תנסה לסלף את דברי גדולי הדור. יש מתירים ויש אוסרים, והדברים ידועים

מי אתם באמת,או שתפסיקו לדבר שטויות?

בפעם הבאה,אני יחשוף אותכם לעין כל.והכפפה שהרמתי מחמת כבוד למאן דהוא,היא תיזרק לא לפרצוף שלו אומנם,כי יש לי עוד כבוד כלפיו.אבל לפרצוף שלכם,אין בעיה.ודי ברמז זה.

שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני.

או שאתה יודע רק לקלל ולהשמיץ אישית? מה יש לך לומר על דברי גדולי הדור שליט"א וזצ"ל?

איזה "שקר" ראית כאן, איזה מילה היא שקר?

זה הרי לא יעזור! הן "ראש בקיר" ככה הן חושבות שזה נכון ולא נראה לי שמישהו יזיז אותן מהדעה הזו! ברור שהרבנים צודקים שזה אסור!!!אבל זה לא ישנה את המצב...

מתי כבר תבינו שיש הבדל עצום בין שאל לבין רעלה?????

והרב דיבר נגד רעלה ולא נגד השאל

והוכחה לכך שהביא דברי חז"ל נגד רעלות כערביות ולא אמר מילה כנגד השאל שאכן מוסיף בצניעות אשריהן הצדיקות שהולכות עם שאל!!!

הרבנית ברכה בניזרי קיבלה את ברכתו והוא חיזק אותה להמשיך ללבוש את השאל למרות שאין זה מעיקר הדין ללכת כך

הרב אברהם יוסף, רב העיר חולון ובנו של הגר"ע התייחס לנושא ברדיו קול ברמה וסיפר: "אני הפנתי אל אבא שאלה מהי צניעות. למשל אישה שהולכת עם כיסוי ראש, אבל כובע רחב שוליים, כל מי שרק נתקל בה מפנה את הראש. האם זו נקראת צניעות? אמר לי אבי מורי: ודאי שלא.

"שאלתי אותו אם אישה שואלת בגד הכי פשוט בצבע שחור, כחול, אבל בבגד הזה יש נצנצים זוהרים שמושכים את העין. האם זו נקראת צניעות? האם זה לא אותו גדר של בגד אדום? והתשובה היתה, זה אותו גדר.

"שאלתי את אבא: ומה נשתנה השאל שנשים שמות על עצמן והן נראות מוזרות ברחוב, שכל מי שעובר לידן הוא נראה ממש מפנה את הראש, כיוון שזה דבר מוזר? אני עוד לא מדבר על אלה שמכסות את הפנים ברעלות, או על אלה שמלבישות ילדות קטנות.

"הייתי עם אשתי באיזשהו אירוע, ופתאום כמו עדת פינגוונים הופיעו האם עם ארבע בנות, ילדה גדולה ביותר היתה אולי בת 10 וכולן מכוסות. הדברים האלה לא רק שרחוקים מאוד מהצניעות, זה גם לא כבוד האישה.

"שאלתי את מור אבי אז ועמד לידי גם אחי, "מצטטים בשמך כאילו השאל הדבר המומלץ". אמר לי "כנראה שלא הסבירו לי עוד" (תמליל שפורסם באתר כיכר השבת)

אישית בטלפון,והוא,שמעריך ומכבד אותנו,מעולם לא שיקר לנו כהוא זה בשום ענין.

ואת הגב' בניזרי הצדקת אשתו,ממשפחת אבוחצירא,הכרתי אישית.ואני אומר לך,זמן רב מאוד,כמה וכמה שנים,שהיא התחילה ללכת עם השאל.ואמר לי עוד,שהרב עובדיה אמר להם,שכך לבשו האמהות.וכשיצאו,אמר לה,הפעם נצחת אותי.

וכן הרב מוצאפי בתשובה.וכן כתבו עוד חכמי ספרד ותימן.ולצערי,אין לי את הזמן לערוך ולסדר את כל התשובות.

ההדגש הוא על השאל,לא על הרעלות.ויש כאן בעלי כונות שליליות,שמערבבים בין שניהם,ולא יפה הם עושים שמתעים את כלל הצבור.

הרב אברהם יוסף הוא בנו של הרב עובדיה, ונאמן הרבה יותר מכל מיני "רבניות". הוא אמר דברים פשוטים וברורים. שאל / רעלה מושכים תשומת לב, זה כמו בגד אדום. נקודה.

והרב מוצפי כרגיל לא מתייחס לאף דעה של אף אחד.

להלן שאלה - 89948 מתוך אתר "דורש ציון" של הרב מוצפי:

לכבוד הרב, רציתי לשאול איך זה שיש נשות רבנים שהולכות בפאה? אבקש תשובה מספקת כי שאלה זו מבלבלת הרבה אנשים שרוצים לדעת ולהבין, וחשובה לי באופן אישי להיות בבחינת דע מה שתשיב.

תשובה:

עיין בספר שער הגלגולים שכתב רבנו האריז״ל כי רוב התלמידי חכמים היו נשמות בדור המדבר, ונשותיהם לא הסכימו לתת זהב לעגל, ולכן הן שולטות עתה עליהן ואינם שומעות בקולם...

לא יאומן!

הרב מוצפי מבטל לגמרי את כל גדולי הדור שהתירו פאה, לשיטתו - אין בכלל רבנים שהתירו פאה, אף אחד לא מתיר (כנראה צריך למחוק את הרבי מליובאוויטש והרב משאש והרב קניבסקי החזון איש) יש רק נשים ששולטות על בעליהן, שזה כולל את אשתו של הרב משאש ואשתו של הרב קניבסקי ועוד מאות ואלפים של רבנים גדולי תורה וידועי שם, שנשותיהם לובשות פאה ע"פ הנהגתם!

מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', כתב במכתב שהתפרסם בקובץ בית הלל י"ט:

"הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה".

ובספר "מאיר עוז" (סי' ע"ה סעיף ב' אות ב') כתב, "וכן הורה לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, כששאלתיו אם ראוי לי להחמיר בזה, ונקט לשון המשנה ברורה, ושבמקומותינו המנהג ללכת עם פאה, והוסיף שאשתו של החזון איש הלכה עם פאה, וכן אמו אשת הקהילות יעקב, וסבתו, וכל נשות ליטא, הלכו עם פאה, ובוודאי שלא היו עושות דברים שאינם לכתחילה" (כמו כן כתב בספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב" חלק ג' אות ס"ג).

והגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, בקובץ אור ישראל ל"ז, הביא את דברי מהר"י חאגיז, בספרו שו"ת הלכות קטנות (סי' ט'): "כלל גדול שהוא מוסד בידינו, אם הלכה רופפת בידך, פוק חזי מאי עמא דבר, כי פשוט הוא אשר באהבת ה' את עמו ישראל, יסיר מכשול מדרכיהם, ולא יטו כל העולם אחר היחיד, אילו סברתו דחויה", והוסיף: "ודון מינה שרבבות נשים כשרות הולכות כן כמה שנים... ולמעשה רוב נשותיהם של גדולי ישראל במאה שנים האחרונות הלכו בפאה נכרית, וא"כ אין להרעיש על המקילים".

ממתי פרלמן,מתעניין ברבנים ספרדים,אם לא שהעתקת את זה מאיזשהו מקור מוכר?

ואני אישית בדקתי את כל התגובות והכל נכון, זה מופיע באתר של הרב מוצפי.

יש לך משהו לומר על זה?

או שאתה מנסה להעביר נושא?

כל המגיבים כאן (בעד הפריצות ונגד הצניעות) זה אותו אחד למי שעדיין לא קלט

שנסתר,רח"ל...

אלו הם מחשבותיך בימים קדושים אלו.

אני יודע בדיוק מאיפה המקור.ואני אומר לכם,יבוא יום,ולא ישאר מכם זכר.שריד ופליט.

ומכל הבנין שבניתם של שקר,הכל יעלה באש,ויהפך לאבק דק.

אבק ר"ת,אות ברית קודש...

לך תלמד בספרי רבותינו הקדושים ותראה כמה אתה בור ועם הארץ. זה מה שמעסיק אותך?

גם משיח צדקנו לא יתערב בענינים הלכתיים, וזה מסור לגדולי הדור שבכל דור ודור.

תתבייש לך לזלזל ברב הקדוש הרב מוצפי שליט"א וגם ברבנית הצדקנית בניזרי תליט"א. ויהי רצון מלפני אבינו שבשמיים שיגאלנו מהרה ויזרוק כבר לכף הקלע את כל משנאיו מחטיאי הרבים!!!

אותו מגיב העתיק את תשובות הרב מוצפי, אם הרב מוצפי מזלזל בעצמו, זה אתה אמרת. אבל היזהר בגחלתן.

ללכת עם השאלים

מנהג וותיק כך נהגו לפני עשרות שנים

ורק בעדה החרדית, ולא בכל מקום. אסור לצאת דופן ולמשוך תשומת לב

שאסור ללמוד צניעות מערביות ונוצריות. הנה דבריו:

"בושה וחרפה וחוצפה גדולה לדמות את ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש לאנשים אלו בלי לומר המבדיל בין קודש לחול כמה אלפי הבדלות. ודברים אלו הם בטלים מאליהן, שהרי גם בימי קדם שלא היתה פאה נכרית בעולם, היו נשים שלנו הולכות גלויי פנים, וגם יש מהן ששערן נראה חוץ לצמתן, ואלו נשיהם היו מכוסות מכף רגל ועד ראש, וגם מצח שלהן ופיהן ולחייהן הכל מכוסה זולת עין שלהן לבד מגולה, ויימא לי חביבי הכותב הזה, איך ולמה גדולי חכמי ישראל בכל הדורות לא נשאו קל וחומר מהם ומהדת שלהם ולא גזרו על הנשים שלנו לעשות כמעשיהן? הא ודאי שאין שום קשר ודימוי להם כלל, אלא האמת דאצלם האנשים יודעים בעצמם וגם בנשותיהם שהם שטופי זמה, ומחליפין גברים ונשים כחליפות שמלות, וגם עתה אחרי כל הכיסויים הנזכרים, רק בעין הרע שנשאר גלוי, הם קורצות ורומזות והולכות לזנות. גם הרבה בעלים סוגרים הבתים על נשיהן במנעול עד שיבוא הבעל ויפתח. גם אסור לה לעלות לגג, כי כאבן השואבת רוח קמעא עוכרתן.

גם הנזירות של ישו' לך נא ראה כמה מהן נתעברו מהנזירים שלהם, והיה להם לחרפה ובוז, ולא הועילו כל השמירות והגדרים, הכל ישא רוח. ומה דמות יערוך לעם ישראל קדוש וטהור בני אברהם יצחק ויעקב שכתוב בהם אשר בנינו כנטיעים מגדולים בנעוריהם, בנותינו כזוויות מחוטבות תבנית היכל. גם העיד עליהם הכתוב סוגה בשושנים, גן נעול מעין חתום, שסוגרין פתחיהן לבעליהן. וגם בלעם הרשע נשא עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, ואמרו ע"ז במדרש, ראה שאין פתחיהן מכוונות, אמר מי יכול ליגע באלו שמכירין את אבותיהן ומשפחותיהן, ביארתי דבריו במקום אחר, שהם הולכין אחר אבותיהן, כמש"כ הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. ורבינו הטור פסק באה"ע סי' ע"ג שאין האשה בבית סוהר להיות סגורה בבית".

(שו"ת שמש ומגן חלק ב'. לקריאה חפשו בגוגל "דברי מרן הגאון רבי שלום משאש")

בענין לבוש השאל והעדה החרדית.(התשובה בחלקה,לצורך הענין.

שאלה - 88641

שלום לכבוד הרב מוצאפי שליט"א.

רציתי להבין על הנושא של השאלים המדובר לאחרונה והפיצו ברבים שכאילו הבד״ץ וגדולי הדור אסרו זאת ,

ורבים שואלים האם אנחנו צריכים להרחיקם ממחנינו ?

תשובה

עירבוב ענינים עשו כאן , אנשים אינטרסנטים יחד עם כל תקשורת המכונים חרדים , וזורים חול בעיני הציבור .

בד״ץ העדה החרדית שיושבים בו גדולי הדור הרבנים וייס ושטרנבוך שליט״א ענקים בתורה כולה ,

הוציאו פסק הלכה שאין בו דבר או חצי דבר ולא ריח של ביקורת על נושא לבוש השאלים ,

אדרבא , זה כמה שנים שפירסמו פסק הלכה המעודד את עטיפת השאל סביב גוף האשה כפי שנהגו כל הדורות .

הפסק דיבר מפורשות על קבוצה מאוד מצומצמת בירושלים שהמציאו ובדו מנהגים משלהם ,

על נישואים נגד ההלכה , בגיל צעיר , ועוד דברים שלא ניתן להעלותם על הכתב ,

גם נמנעים מללדת בבתי חולים וגורמים סכנת חיים ליולדות וליולדים , גם מונעים מילדיהם טיפולים רפואיים ,

גם אינם שולחים את ילדיהם למסגרות חינוכיות , ועושים ככל העולה על רוחם ,

על אלה ואלה בלבד יצא קצפם של גדולי הדור אוהבי ישראל .

על כיסוי הגוף בשאל איך נוכל לצאת נגד זה , בעוד שכל אמותינו הקדושות מכל ארצות המזרח עד לפני שישים שנה הלכו באופן זה ,

וכנזכר בספרי ההלכה , ככתוב באליהו רבה פרק ד, מ״א . וכך נזכר בתלמוד במסכת שבת ע״ז שכך היו לובשות ,

ושם צ״ח , ב. ובפסחים ג, א בדברי רבנו חננאל שם .

אתה מקשה מתשובת הרב מוצפי, עם כל הכבוד, על מרן פוסק הדור רבי שלום משאש זצוק"ל, סבא דמשפטים?

אתה נורמלי?

שאתה שוקל רבנים.

מה נהית,חנוני?

יפתח בדורו,כמשה בדורו.

ואל תזלזל ברב מוצאפי,שמלבד שהוא גאון אמיתי גם בנגלה וגם בנסתר,כי הוא מציג הרי גם דעת רוב רבני ספרד והעדה החרדית.ויש לנו כלל,יחיד ורבים,הלכה כרבים.

זה ר"ת של שם קדוש המסוגל לשמירה.ואתה זקוק לו בדחיפות, לאחר שאתה פוער את פיך נגד גאונים.

ולא יעזור לך שום שם קדוש. לוקח את הרב מוצפי ומעמיד אותו מול ענקי הדורות, שהעניקו חמה בקומתם, אתה עושה צחוק? יש לך מושג מי היה בכלל מרן הגר"ש משאש, פוסק הדור?

ממש תשובות מאלפות...

1. אנו מוזמנים לבר מצווה שמן הסתם יושמעו שם שירים של הזמרים האסורים וסגנון האירוע מרהיב ונוגד לעקרונותנו האם עלינו ללכת ואם לא כיצד להתחמק מבלי לפגוע

תשובה

אסור ללכת ואסור להתחשב במי שמנתץ כל זכר יהדות וקדושה.ולא זוכר את השם יתברך.



(מעכשיו אסור ללכת לבר מצוה, לחתונה, איסור חמור...)



שאלה - 68034

לכבוד הרב שלום רב

כיצד ינהג שהוזמן להכנסת ספר תורה, ומשמיעים שם את הזמרים הפסולים, יסרב או ילך בכל אופן?

תשובה

אין להשתתף שם, כי השכינה מסתלקת משם.

(לא יאומן! השכינה מתרחקת מהכנסת ספר תורה, כי שומעים שם את מרדכי בן דוד!)



שאלה - 68004

לכבוד הרב,

חטאתי בלא מתכוון בהכשלה לאחד מהורי בעניין הזמרים הפסולים שבגלל דיבור ההורה הלך למכר לצרוב דיסק של הזמרים הללו אז עברתי כמה עבירות בטח. איך אני מכפרת?

תשובה

מחול לך, כי לא התכוונת לכך.

(איזה מזל...)



שאלה - 67950

לכבוד מורינו שליט"א שלום שמעתי בשם רב פלוני שאמר שאם נאסור לשמוע את הזמרים "החרדים" ילדינו ח"ו ילכו לרעות בשדות זרים לכן עדיף להשאיר המצב כפי שהוא. מה דעת מורינו?

תשובה

הוא מדבר שטויות, הם למה זה דומה ? לאדם שבנו חלה בשפעת, ואומר אם אטפל בו יחלה באאסטמה, האם לא יטפל בו ???

(מדבר שטויות? כל החרדים היום בהופעות של שלמה ארצי, כי אסור ללכת למרדכי בן דוד...)



שאלה - 67376

שלום כבוד הרב

לאור המצב שאסור לשמוע שירים של זמרים מסויימים, רציתי לדעת מה קורה במידה ואין לי דבר אחר לשמוע וזה מביא אותי לידיי צער גדול.?

תשובה

תתחיל לעסוק בתורה ותהנה .

(מה הקשר??)



שאלה - 67021

לכבוד הרב שלום רב שליט"א כאשר אני מתקשרת לחברות דתיות ומתנגן מוזיקה של זמרים פסולים עד המענה מה לעשות?מותר להגיד להם?

תשובה

להתעלם מכך.

(מזל שהוא לא אמר שאסור להתקשר גם לחברות...)



שאלה - 66960

לכבוד הרב

תהלוכה להכנסת ספר תורה אשר חלק מהשירים מפי זמרים ולהקות חרדיים פסולים. כיצד ננהג?

תשובה

לברוח משם, כי השכינה בוכה ומייללת.

(לא יאומן...)



שאלה - 66812

לכבוד הרב מוצפי שליט"א

אני תקליטן חרדי וטכנאי בזק ורציתי לשאול נשאר מה להשמיע

האם לסגור את העסק לגמרי או להקפיא ולא לעשות אירועים עד לשינוי?

בתודה.

תשובה

להשתמש בשירי קודש לזמרים יראי שמים.

(כלומר, לשמוע את רק הזמר דוד החקין)



שאלה - 66703

לכבוד הרב האם במצבי לחץ כמו לפני שידוך או ירידה רוחנית מותר לי לשמוע קצת שירים של הזמרים המדוברים .. ?

תשובה

זה כמו לאכול טריפה כי הוא מתחשק לו.

(לשמוע את מרדכי בן דוד = לאכול טריפה)



שאלה - 66679

לכבוד הרב

שלום, האם אפשר להשמיע שירים של זמרים כשרים בבית בשביל להעסיק ולשמח את הילדים? (בני שנתיים ושלוש).

תשובה

לקטנים שאינם רגועים יש להקל.

(מסכנים...)



שאלה - 66643

שלום לכבוד הרב, בענין הפסק הלכה הזמרים הפסולים, היה אדם שאמר לי בבית הכנסת מה זה השטויות האלה על הרבנים שפסקו כך, כעסתי עליו מאוד ואמרתי לו צא מבית הכנסת, האם נהגתי קשורה?

תשובה

הוא נקרא אפיקורוס .

(כל מי שלא שומע לרב מוצפי - אפיקורוס...)



שאלה - 66553

לכבוד הרב שלום רב

האם מותר לשמוע נעימות מוסיקליות רגועות ללא קול זמרים כהפוגה ללימוד או תוך כדי לימוד אם זה עוזר להתרכז בלימוד?

תשובה

אל תתרגל לזה, ואל תתמכר לזה כלל.

(גם זה אסור...)



שאלה - 66526

האם מותר להשתתף בערב שירה

אם אסור, האם מצוה למנוע קיומו?

ואיך בלי מריבה כי המארגן יהודי טוב.

תשובה

יצא פסק דין מגדולי ישראל לגבי כל הזמרים הללו שאסור לשמוע אותם ואסור להתפלל אתם. הפרדה לא יכולה להיות לא בכניסה לא במעברים ולא מסביב, ויש שם בנוסף פריצות וראיות אסורות. הגשמים נעצרים ואלה חוגגים. הרי בית המקדש חרב ועל מה ערב שירה ??? נגד הנפסק בשלחן ערוך.

הרי גם הגאון הרב עובדיה שליט"א כתב ביחוה דעת שראוי להחמיר.

(הרב עובדיה בעצמו השתתף בערבי שירה...)



שאלה - 66500

לגבי הזמרים שמרקידים,אני רוצה להבין..מותר להזמין להקה לחתונה שלי ולעשות הפרדה מלאה והנשים רוקדות מפה והגברים רוקדים מהצד השני..זה גם בעייה?

תשובה

ומה עשית ? זו עצת בלעם !!! שהגברים יראו נשים רוקדות והשטן רוקד אתם....

(הפרדה מלאה = עצת בלעם!!)



שאלה - 65771

שלום לכבוד הרב

בקשר לזמרת מחטיאת הרבים שחזרה בתשובה. מה היא צריכה לעשות האם כמו הזמרים (39 מלקות...) או שיש דין אחר?

תשובה

די לה שתתוודה ותעשה תשובה, ותחדל ממעשיה.

(מזל שהיא לא צריכה מלקות כמו הזמרים...)



שאלה - 65191

לרב שליט"א

שמעתי שאסור לקנות מחנות שמוכרת שירים של זמרים פסולים,היום בסופרים הגדולים גם יש וקשה ללכת רחוק לקנות,מה הרב אומר שנעשה?

תשובה

בסופר מותר לקנות, כי אינו מיוחד לדיסקים.

(צווי דינים)



שאלה - 65162

לכבוד הרב שלום רב

בעזרת ה' בקרוב אחי עושה מסיבת ברית מילה ואני התקליטן ואני אומר שאני לא מוכן לשים את השירים של הזמרים הפסולים איך עלי לנהוג? תודה

תשובה

אסור לך להפעיל, ולא להחזיק דיסקים שלהם.

(לך תפשוט רגל...)

אם תלעג להם,גם הרב משאש בעצמו,יכניס אותך לגהינום.



"שכולם ילכו עם שאלים - אפילו עם רעלות"

"כיכר השבת" חושף הקלטה נדירה של מנהיג קהילת "שובו בנים",

הגאון רבי אליעזר ברלנד, בה הוא מדבר על חשיבות לבישת השאלים.

"גם אם אישה תלך באלף כיסויים, אסור לראות את הצורה שלה",

אמר מנהיג שובו בנים לחסידיו. ומה דעת הרב על נשים הלובשות רעלה? חשיפה (באקטואליה)

בעוד הסערה סביב "כת הרעלות" נמשכת, לאור המכתב החריץ שהוציאו כל חברי בית הדין של 'העדה החרדית',

וכן מורי-צדק של 'העדה', מתברר כי יש מי שבעד הרעלות.

תחילה חשוב להבהיר, כי לדעת כולם ישנו הבדל ברור בין לובשות השאלים,

המונות אלפי נשים, אשר בכך תומכים גדולי הרבנים, לבין אותה כת קטנה,

המונה כמה עשרות נשים בלבד, הלובשות רעלות ומכסות את כל גופם כולל הפנים.

לידי "כיכר השבת" הגיעה הקלטה נדירה של מנהיג קהילת "שובו בנים",

הגאון רבי אליעזר ברלנד, מתוך דברים שנשא בפני חסידיו במהלך השנה האחרונה,

בה הוא מדבר על חשיבות לבישת השאלים.

וכך אומר הרב ברלנד לחסידיו: "כולם ילכו פה עם שאלים אפילו עם רעלות על הפנים.

אנחנו צריכים שיהיה פה הכי קדושה, הכי טהרה, כי אסור לראות שום צורה של אישה".

"אפילו אם היא תלך באלף כיסויים, אסור לראות את הצורה שלה",

מבהיר הרב ברלנד את חומרת האיסור בראיית אישה, ומוסיף כי הנשים

"לא יצאו מהחלונות ולא יסתובבו ברחובות. אישה אסור לראות,

אפילו אם תלך עם אלף רעלות ואלף כיסויים, אפילו עד תחיית המתים אפילו עד ביאת המשיח".

בדבריו, הוסיף הרב ברלנד ואמר כי "אם אדם יכשל בראיה,

יראה אפילו סתם צורה של אישה אפילו בלי הפנים, אז יש שם איזה מכשיר מיוחד,

יוצא צבע אדום ומקבל פטיש בראש ומעיף אותו החוצה,

אז אפילו שיבוא משיח אדם ידע אם הוא יכשל בראיה אסורה אז מיד יקבל פטיש על הראש -

זה על לא תנאף ועל לא תנאף זה בספרים ובבית שלו עצמו עם האישה שלו".

בענין לבוש השאל והעדה החרדית.(התשובה בחלקה,לצורך הענין.

שאלה - 88641

שלום לכבוד הרב מוצאפי שליט"א.

רציתי להבין על הנושא של השאלים המדובר לאחרונה והפיצו ברבים שכאילו הבד״ץ וגדולי הדור אסרו זאת ,

ורבים שואלים האם אנחנו צריכים להרחיקם ממחנינו ?

תשובה

עירבוב ענינים עשו כאן , אנשים אינטרסנטים יחד עם כל תקשורת המכונים חרדים , וזורים חול בעיני הציבור .

בד״ץ העדה החרדית שיושבים בו גדולי הדור הרבנים וייס ושטרנבוך שליט״א ענקים בתורה כולה ,

הוציאו פסק הלכה שאין בו דבר או חצי דבר ולא ריח של ביקורת על נושא לבוש השאלים ,

אדרבא , זה כמה שנים שפירסמו פסק הלכה המעודד את עטיפת השאל סביב גוף האשה כפי שנהגו כל הדורות .

הפסק דיבר מפורשות על קבוצה מאוד מצומצמת בירושלים שהמציאו ובדו מנהגים משלהם ,

על נישואים נגד ההלכה , בגיל צעיר , ועוד דברים שלא ניתן להעלותם על הכתב ,

גם נמנעים מללדת בבתי חולים וגורמים סכנת חיים ליולדות וליולדים , גם מונעים מילדיהם טיפולים רפואיים ,

גם אינם שולחים את ילדיהם למסגרות חינוכיות , ועושים ככל העולה על רוחם ,

על אלה ואלה בלבד יצא קצפם של גדולי הדור אוהבי ישראל .

על כיסוי הגוף בשאל איך נוכל לצאת נגד זה , בעוד שכל אמותינו הקדושות מכל ארצות המזרח עד לפני שישים שנה הלכו באופן זה ,

וכנזכר בספרי ההלכה , ככתוב באליהו רבה פרק ד, מ״א . וכך נזכר בתלמוד במסכת שבת ע״ז שכך היו לובשות ,

ושם צ״ח , ב. ובפסחים ג, א בדברי רבנו חננאל שם .

כבר הוכיחו כאן שהרב מוצפי בכלל לא עונה לענין, רק יוצא נגד כל הרבנים כרגיל, והרב ברלנד נגד שאלים, ואמר זאת במפורש, רק שהוציאו את דבריו מהקשרם, וכל גדולי הדור אומרים שאין קשר בין כמה מקומות שהלכו בעבר עם רעלות, לדורינו היום שלא הולכים עם רעלות כמו שדים ורוחות

תשובת הרב מאזוז, שדיבר ברור נגד שאלים ורעלות. ומה יגיד על דברי הרב אברהם יוסף הברורים כשמש. אולי בד"ץ העדה החרדית לא יצאו נגד שאלים על הכתפיים, אבל כל הרבנים האחרים יצאו נגד התופעות המוזרות.

ולא על יהודה,או לשיבואו אחריו.ואתם כיכר,תגלו אחריות בכל מה שקשור לסדר התגובות...

אבקש מאוד להציג תגובה זו.

לכיכר: אבקש מאוד להציג תגובה זו.

זה בלשון סגי נהור,יהודה הגאון?

לא מאמין,איך חצופים,עזי פנים יותר מכלבים,כמו "מביא וקורה",מביא וקורע את נשמתו הטמאה כשמזלזל ברב מוצאפי.וחושב שאני לא יודע שהוא נשלח ע"י מאן דהוא מוכר,להשמיץ ולבזות.

אומר לכם דבר אחד,שתבינו פעם אחת ולתמיד,עם יש לכם פה עסק.

כתב הגר"א ב"אבן שלמה",שכחו של הערב רב זה באחיזת עינים.ולמי שיש טיפת שכל.יבין למה אני מתכון.אם תגובתי תוצג.

על הרשעים שאתם רואים כאן,שפוערים פיהם כמו פעור נגד גדולי הרבנים,הם הם הגלגול האחרון בדור האחרון של הערב רב.ועוד מעט תראו,כמעט בשבועה,איך שכולם יאבדו,ולא ישאר להם זכר.אפי' הכלבים שלהם,על ארבע או שנים,יעלמו לגמרי מהעולם,לנצח.

וגם כל השמות הבדויים שאתה כותב בהם, אדון "שלומי", כמו ח.י ואחרים, ואם אתה חושב שערב רב הם אלה המדברים נגד רבנים, אז תבין כבר לבד... לגבי הרב מוצפי... שמדבר על כל הרבנים באשר הם, ופוסל את דעותיהם, כאילו הוא היחיד בעולם

שהעתקת פה כמה פעמים לפני כמה חודשים,כל פעם בשם אחר.

ונראה את כיכר עכשיו,איזה תגובות יעלו,ואיזה יעלימו,ולפי זה נראה מה דעתם.

ואתה ממשיך למכור לנו תותים, כאילו אתה מגיב ולא מפרסמים. על מי אתה עובד?

נכונה,מה לעשות.

פשוט לקרוא ולהתפעם. ממש.

גם לנו יש תוכנות שנקראים "צפנת פענח".

תשאל את כיכר...

יש גם משהו על מנהגי גוים??

רואים שיהודיות בארצות ערב בתקופת המשנה הלכו רעולות!

כמו שפרש שם הברטנורא.

בעלון האחרון של "פניני הפרשה":



שאלה: לאחרונה נפוץ כיסוי השאל לנשים. ויש הדורשים לשבח, שהדבר צנוע יותר, מנגד יש הדורשים לגנאי שלפי המציאות, בזמננו הדבר מושך עיני האנשים ברחוב, ויצא שכרו בהפסדו, וגם יש נשים העושות זאת מתוך כפייה נפשית, ולפעמים מגיעים לאובססיה של ממש. נשמח אם יורנו מורנו את הדרך אשר תשכון אור.

תשובה: כל חומרא שאין לה מקור בחז"ל יוצא שכרה בהפסדה. לפי מה ששמעתי יש מהן דומות למחבלות רעולות רח"ל. ועל זה יש להמליץ המשנה (שבת פרק ו' משנה ו') "ערביות יוצאות רעולות". הלואי תשמורנה על כיסוי ראש כמו שצריך.

מה חשבת, שהמשטרה לא תגיע בסוף לרחוב שופן בירושלים?

הרב הצביע על אותם הנשים שמקפידות בהחמרה יתרה בצניעות בלבישת השאלים והרדיד וכו' כאשר הכיסוי ראש שהן לובשות אינו צנוע כראוי וכפי שצריך (ונותן בראש על הרבה חרדיות שלובשות פאה או כיסוי ראש למינהם שאינם צנועים כלל ולובשות שאלים) שאין שום שווה בכך ויצא שכרן בהפסדן ! וזה בהחלט נכון מאוד

לא חסר נשים שמכסות טפח ומגלות טפחיים ! ועל זה הרב מדבר בדיוק !

הוא לא מדבר על כיסוי ראש לא צנוע! הוא מדבר על כיסוי ראש בולט כמו שאל ורעלה! שלמרות שזה לכאורה "צנוע", זה בולט ומושך תשומת לב, ואשה לא צריכה להיות כמו ערביה!

"לפני כשלושים שנה היה חידוש גדול ברוב קהילות בני התורה לומר שיש חסרון צניעות ויר"ש בפאה של נשים. והתחיל ממעטים ולא מהגדולים שדרשו ועוררו, ועם הזמן נעשה אצל הציבור כאילו פשוט שזו דרגה גבוהה יותר ביראת שמיים.

וכעת צצו כת חדשים מקרוב באו שנשים מתעטפות כמו המוסלמים הקיצונים ומכסות את הפנים, ובתחילה הכל התייחסו לזה כאל כת משוגעים וכופרים, והיום אני שומע שיש הרבה שאומרים שבצניעות אין "יותר מדי" ובדור פרוץ כל המרבה בצניעות משובח, וכבר שמעתי דרשנים שאע"פ שלא ממש הטיפו לזה אבל אמרו שזה דבר נאה (ושוב שלח אחד המגיבים כרוז של בד"ץ העדה החרדית מלפני כמה שנים שמעודד את זה).

וזה לעניות דעתי בא בתולדה שהטיפו לאסור פיאה שלא כדין, ואם כן למה לא גם לכסות את הפנים שלא כדין. שאם לא אכפת לנו הדין כלל והכל נעשה רק לפי רגש שטחי ומתלהם אין שום מעצור לזה. וחוששני מאוד שעוד כמה שנים יתרבו הנוהגים כך ויתקבלו כמשובחים וצנועים, כמו שהיום מתקבלים אלה שלא חובשים פיאה.

וזו רק דוגמה קטנה אחת מיני רבות מאוד, וזהו מהלך של שכחת התורה שהוא כנהר סוחף בכח גדול וחלקו אינו נגלה על פני השטח, ורבים אינם נזהרים ממנו כי כביכול הסחיפה היא לכיוון של להרבות תורה ויר"ש.

ולעניות דעתי אפשר גם שלבסוף יבוא מזה שיאמרו שגם אם על פי דין אין לקצוץ יד של גנב מכל מקום יש בזה להרבות יראת שמיים שיהיה ניכר כמה חמור לעבור איסור תורה. ותהיה לבסוף דת זרה לגמרי שדומה יותר לאיסלם הקיצוני מאשר לתורה שניתנה בסיני, ולא יהיה שום אדם שיידע את הזיוף והכל יהיו בטוחים שכך היא מסורת אבותינו ושכך נאמר מסיני. והרבה מאוד זיוף כזה כבר נעשה במהלך חמישים השנים האחרונות וכל יום הולך ונעשה עוד במהירות הולכת וגוברת.

ומה שאני חרד לו אינו ההנהגה המעשית, שהרי ללכת עם פיאה אינו מנהג עתיק ומקודש, ולכסות את הפנים ברעלה אינו איסור, והיו קהילות שהיו קוצצות יד של גנב על פי טובי העיר ואם הוא צורך השעה מצווה בכך. אלא מה שזה גורם בפנימיות הלב. שבמקום חיי נפש פנימיים עדינים ומאירים של אהבה זכה וענווה ושמחה של מצווה יתחנכו לרגש של עזות והתלהמות וקולניות שזה חורבן המקדש שבתוך הלב שהוא היחיד שנותר לנו".

דבר ראשון, גבי הפאות, יש פוסקים קדמונים שאסרו (כמו שיש שהתירו) היא מחלוקת קדומה, ועניין השבח או גנאי, אפשר הרבה להתווכח, אבל על כל פנים הרבה מהטענות נגד הפאות (בפרט לכוון שהגיע היום) הם לא ריקניות. משא"כ דברים חצונים.

עכ"פ רוב החכמים הספרדים הם מתונים מאוד וכן היו תמיד, לא תמצא בהם שום חדוש לאסור המקובל להיתר, או להנהיג המצאות חדשות.

וכמו שהגר"ע יוסף, הביא הרבה טענות, אך סתר את עצמו במקומות אחרים. ודוק.

א. בטעם "בחוקותיהם לא תלכו":

בשו"ת יביע אומר (חלק ה' אה"ע סי' ה') בענין פאה נכרית כתב הרב בזה הלשון, "ויותר היה לו להוסיף טעם כעיקר ע"פ מ"ש הרמב"ם (ריש פרק י"א מהלכות עכו"ם), אין הולכין בחקות העכו"ם ואין מדמין להן לא במלבוש ולא בשיער כיו"ב, שנאמר ולא תלכו בחקות הגוי וכו'. שעיקר המנהג של פאה נכרית יצא ע"פ הגוים באופנות המתחדשות חדשים לבקרים, שרשם מעמלק, בודאי שיש בזה ובחקותיהם לא תלכו". עכ"ל.

ומאידך בענין היתר גילוח במכונה כתב הרב בשו"ת יביע אומר (חלק ט' יו"ד סי' י') וזה לשונו, "ומש"כ עוד דאיכא משום בחוקותיהם לא תלכו, אמנם גם בשו"ת אמרי אש (יו"ד ס"ס נ"ה) כתב כן, אך המעיין היטב בבית יוסף (סי' קע"ח) יראה דלא חיישינן להכי. וכבר כתב בספר משנת חכמים, שאין איסור ובחוקותיהם לא תלכו נוהג אלא כשהוא מתכוון להתדמות אליהם, ולא דמי לפסיק רישיה שאסור אפי' בדבר שאינו מתכוון, דהכא מעיקרא לא נאסר כלל אלא באופן שכוונתו להתדמות אליהם. וכן העליתי בשו"ת יביע אומר חלק ג' (יו"ד סי' כ"ה אות ה'). והבאתי ראיה מדברי הב"ח (ס"ס קע"ח) שכתב, דהוא טעמא שהותר לישראל הקרוב למלכות ללבוש כמלבושיהם כו', אע"פ שאיסור זה הוא מן התורה, משום שלא נאסר מן התורה אלא כשעושה כן להדמות להם, וכלשון הספרי, שלא תאמר הואיל והם יוצאים בארגמן, אף אני אצא בארגמן, אבל מי שאינו עושה כדי להדמות להם, אלא שעושה כדי שלא יהיה לו גנאי אם לא ידמה להם, דבר זה לא אסרה תורה". עכ"ל.

ובהמשך הוסיף הרב שם, והוא העיקר, "ועוד י"ל ע"פ מש"כ בשו"ת בית שערים (יו"ד סי' רל"ו), דלא שייך איסור ובחוקותיהם לא תלכו, אלא בדבר שעושים משום אמונתם ועבודתם, הא לאו הכי אין בו משום ובחוקותיהם לא תלכו. ע"ש. ועוד שהיום רוב ישראל כמעט מגלחים זקנם במספריים כעין תער, הלכך אין לחוש לאיסור זה כלל. וכ"כ בתשובות החדשות של החתם סופר (יו"ד סי' ל"ו), שאף שמראש מקדם שהורגלו האומות באירופה לגלח זקנם, המסיר שערותיו נראה כמי שמתדמה להם במלבושיהם, שיש בו איסור משום ובחוקותיהם לא תלכו, כל זה היה מאז ומעולם, אך עתה בעוונותינו הרבים קלקלתינו תקנתינו, שכבר הורגלו רובא דרובא מישראל שבמדינתנו לגלח הזקן וא"כ אין כאן משום ובחוקותיהם לא תלכו". עכ"ל.

וזה סותר לכאורה את דברי הרב בענין פאה נכרית שאסורה משום בחוקותיהם לא תלכו, כי כל הטעמים שכתב לגבי גילוח שייכים בפאה, ויותר מכך, כי היום רוב החרדיות הצעירות לובשות פאה, וחלק גדול מהם היו גם אמותיהן לובשות פאה מדורי דורות (לפחות עד לדורו של הש"ג, שכתב "סמך לנשים היוצאות"), ומה שייך בזה כיום מנהג גויים, וברור שאין כוונתן להידמות לגויים, אלא לקיים מצוות כיסוי הראש באופן שמכסה את כל השערות, ומאידך משמש גם כתכשיט המייפה את האשה. וכמו כן, אין עושים זאת משום אמונתם ועבודתם של הגויים. וכמו כן שייך בפאה מש"כ בשם החת"ס, שקלקלתן היא תקנתן, וכ"ש הכא שמלכתחילה רצו לקיים מצוות כיסוי הראש. וגילוח גרע הרבה יותר, שאין בכך שום מצוה ואדרבה ע"פ הסוד מקלקל הרבה כשמגלח את זקנו, וגם יש בעיות הלכתיות קשות ברוב מכונות הגילוח, כמובא באריכות בספר "פאת זקנך".

ועוד והוא העיקר, שרוב נשי הגויים כיום (וכן נשי דידן שאינן שומרות תורה ומצוות) לא לובשות פאה כלל, זולת מי שנשרו שערותיה ל"ע, או לשם תחפושת ומשחק וכדו' למי שדרוש לה, ואפי' אחת מאלף אינה הולכת בפאה בדרך קבע על שערותיה, כי הדבר מכביד ומחמם ומה לה ולצרה הזו. וגם זקנה מעדיפה לצבוע שערותיה ולא לצאת בשערות ילדה (כמשנה בשבת סד:) וללכת בפאה, וא"כ מה שייך מנהג גויים הכא, כשהגויים אינם נוהגים בזה כלל. וגם הפרוצות שבנשי הגויים אינן לובשות פאה באורח קבע כנשים החרדיות, ופשוט. ולכן פאה נכרית הפכה לסמל הנשים החרדיות.

ואם באנו לאסור פאה מטעם זה, הרי יש לאסור גם את כל סגנון הלבוש הנהוג היום, חצאיות וחולצות וכו', שכל זה הונהג ע"י אופנת הגויים, ולחזור ללבוש שנהגו אמותינו ללבוש בימי קדם, וכמש"כ מרן הגאון רבי שלום משאש בשו"ת תבואות שמש (אה"ע קל"ח): "גם צורת המלבושים של היום נשתנו, ואע"פ שמותרים ע"פ הדין, יש בהם גירוי יצר שמייפים האשה מאד. האם נאסור להם?"

ב. בטעם "פריצות והרהורי עבירה":

בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) בענין פאה נכרית כתב הרב בזה הלשון, "הואיל והפאה מחוברת יפה לשערותיה אסור לצאת בה לרה"ר, כי לא ינקו מהרהור עבירה המסתכלים בה בעוברה בראש כל חוצות". עכ"ל. וכן הביא עוד שם מדברי האוסרים משום פריצות והרהורי עבירה, ראה שם באריכות, ועיקר טעמו של הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א לאסור פאה הוא משום פריצות והרהורי עבירה, כמש"כ מרן הגר"ש משאש.

ומאידך מצינו בשו"ת יביע אומר חלק ו' (או"ח סי' י"ג), לגבי היתר אמירת דבר שבקדושה כנגד שיער נשים נשואות שאין דרכן לכסות ראשן, שכתב הרב בהיפך וזה לשונו: "לכאורה נראה שמכיון שנשים אלה רגילות לצאת לרשות הרבים בגילוי ראש, ודרכן בכך, אין בזה משום הרהור, כדי לאסור לומר כנגדן דברים שבקדושה, וכעין מ"ש ראבי"ה (סי' ע"ו) דהני מילי בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שיער לא חיישינן דליכא הרהור בכה"ג. וכן בקולה לרגיל בו. וכ"ה בהגמ"י (ספ"ג מה' ק"ש). ובמרדכי (פ"ג דברכות סי' פ'). וכן פסק הרא"ש והטוש"ע לגבי שיער בתולות". עכ"ל.

ואח"כ כתב הרב עוד שם וז"ל, "יש לחלק בין גילוי שוק באשה שלא הותר מעולם גם לבתולות פנויות, לשיער שהותר בבתולות פנויות, וא"כ י"ל דלא שכיח הרהור כ"כ בזה". ובהמשך כתב עוד, "ואמרתי להביא קצת סמך נוסף להנ"ל, ממ"ש הלבוש בסוף או"ח (מנהגים אות ל"ו), שאע"פ שכתב בספר חסידים שבכל מקום שאנשים ונשים רואים זא"ז בסעודת נישואין, אין לברך שהשמחה במעונו, לפי שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש הרהורי עבירה, מ"מ אין נזהרין עכשיו בזה, וה"ט משום שעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים, ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כקאקי חיורי מרוב הרגלן בינינו וכיון דדשו דשו. עכ"ל".

"ומכבר הבאתי סיוע לזה ממש"כ בספר לקט יושר (יו"ד עמ' ל"ז) בשם הגאון מהרא"י בעל תרומת הדשן וז"ל, עוד אמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו, משום דבזמן הזה אין מוזהרים כ"כ מלילך אחר אשה. ע"כ. ונראה טעמו כמ"ש הלבוש, שבזה"ז מרוב הרגלן בינינו דמיין באפן כקאקי חיורי. וכיו"ב כתב בספר מחצית השקל על אה"ע (סי' כ"א), ע"ש. גם הגאון חיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן מ"ז) הביא דברי הלבוש הנ"ל. וכ"כ בס' חינא וחיסדא (דף קטז.) להסתמך ע"ד הלבוש הנ"ל. וכן בספר טהרת המים (מערכת ב' אות י"ח) הביא דברי הלבוש וכתב שאף בעיר ואם בישראל שאלוניקי לא נהגו לחוש לזה ע"ש".

"וכ"כ בשו"ת מנחם משיב ח"ב (סי' כ', עמוד ק') שגם באשכנז לא חששו לזה. ע"ש. ועיין בספר דרך פקודיך (מל"ת ל"ה) שהעיר על מה שאין נזהרים כ"כ במה שציוו חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה, ובעירובין (נג:) כששאל ר' יוסי הגלילי לברוריה באיזו דרך נלך ללוד, ענתה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היה לו לומר באיזו ללוד. ולא מצינו לת"ח יראי ה' שישקלו בפלס דבריהם שלא להרבות שיחה עם האשה, ונראה לי ע"פ מש"כ הלבוש, שבזה"ז שהנשים מורגלות בינינו אין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כי קאקי חיורי".

"והכי נמי לענין זה, ודוקא בזמנם שלא היו רואים אשה בחוץ שכל כבודה בת מלך פנימה, ובראיית אשה מיד באים לידי הרהור במחשבה שבלב, משא"כ עתה שהנשים עוסקות במשא ומתן, ומורגלות בינינו, ואין האדם מתפעל בראייתן ובשיחתן לבוא לידי הרהור, ומ"ש באשתו אמרו הוא משום גזירה וגדר לנשים אחרות, משא"כ בזה"ז. עכת"ד. ושו"ר כיו"ב לידידנו הגרא"י ולדינברג שליט"א בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט' (סי' נ') שפירש בסו"ד מ"ש הלקט יושר הנ"ל עפ"ד הלבוש. והסכים עמו הגרש"ז אוירבך שליט"א, ע"ש. ומעתה י"ל שגם לענין ק"ש כנגד נשים שהורגלו לצאת לרה"ר בגילוי הראש, וכל אדם העובר ברה"ר יראה כהנה וכהנה, ואין הרהור מצוי כ"כ בזה מרוב הרגלן בינינו, אין בזה משום שיער באשה ערוה אע"פ שעושות כן שלא ברצון חכמים, דלגבי דידן הו"ל כבתולות שרגילות בכך. ושו"ר הלום להגאון מהר"ר משה פיינשטיין שליט"א בשו"ת אגרות משה (או"ח ס"ס ל"ט, בד"ה ולכן) שכתב, וכבר הורה זקן הגאון ערוך השלחן שבזה"ז מותר לברך ולהתפלל כנגד שיער נשים הרגילות לצאת פרועות ראש. ע"ש".

ואח"כ כתב הרב עוד, "והן עתה ראיתי להרה"ג ר"א פלאג'י בספר וימהר אברהם (מערכת ש' אות תקכ"ח) שכתב, לכאורה בעיירות שדרכן שהשערות מבחוץ וכל אפייא שוין לא יתגרה היצה"ר דכיון דדש דש, כמו רגל באשה במקום שהולכות בגלוי והורגלו בכך דלא חיישינן, אך לפי טעם המדרש תלפיות ששיער באשה ערוה משום דתמן שערא בישא דעשו דאיהו איש שעיר נראה שהשיער מצד עצמו מעורר יצה"ר וטומאה, וא"כ אינו מעלה ארוכה ומרפא. וברור שאפי' בפאה נכרית אסור וכו'. ע"ש. ואינו מוכרח להעמיד יסוד על דרך דרשות וסודות כאלה, וכעין מ"ש החת"ס (ס"ס נ"א) שהמערב דברי קבלה עם הלכות פסוקות יש בו משום זורע כלאים פן תקדש המלאה הזרע וכו', ע"ש. ועיין מש"כ עליו המנחת אלעזר ח"ב (סי' ע"ח). ובמש"כ בשו"ת שבט הלוי (או"ח סי' ב') להסביר היטב כוונת החת"ס, ע"ש. ובאמת שיש לנו סמוכין דקשוט להקל כסברת הרבנים בן איש חי וערוך השלחן וסיעתם, ע"פ מש"כ לעיל שכיון שהרי"ף והרמב"ם ס"ל להקל בכלל בדין שיער אשה לגבי ק"ש, אפי' דרכה לכסותו, ומצאנו להם חברים רבים ועצומים מגדולי הפוסקים, וגם מרן בב"י תפס מעיקר הדין כסברתם, אלא שבשו"ע חזר ואסר כדעת החולקים בשיער שדרכה לכסותו". ע"כ לשון הרב שם.

מכל אריכות דברי קודשו בזה מוכח בבירור מעל לכל ספק שיש לחלק בין שיער לשאר איברים, ושיער היום אין בו פריצות כלל, וממילא פאה נכרית שדשו בה רבים ורוב הנשים החרדיות הצעירות הולכות בפאה נכרית (ונוסף לכך רוב נשי העולם שאינן מכסות ראשן כלל, וכן כל הרווקות), אין בה שום חשש להרהורי עבירה ואין בה פריצות, מקל וחומר שאפי' שיער עצמה אין בו פריצות מחמת ההרגל, וכנ"ל בדבריו באריכות שהמצב היום אינו כמו שהיה בעבר, דכל כבודה בת מלך פנימה. ואם האשה בעודה פנויה הלכה בשערות פרועות כנהוג היום, ולאחר הנישואין לבשה פאה, מה נשתנה כעת שיהיה פריצות ויגרום הרהורי עבירה (וכמש"כ מרן הגאון רבי שלום משאש בשו"ת תבואות שמש). ונמצא שדבריו של הרב כאן, סותרים לכאורה את דבריו ביבי"א חלק ה' הנ"ל, שפאה נכרית מביאה לידי הרהור עבירה.

וכל זה הוא רק לרווחא דמילתא, להראות דאפי' שיער עצמה לא גורם הרהור לשיטת הרב שליט"א, אבל לגבי פאה יש לנו רמ"א מפורש בסי' ע"ה ס"ב, שמותר לקרות ק"ש כנגד פאה נכרית, וגם הרב שליט"א שסמך על דברי היעב"ץ וחסל"א שהם שיטה יחידאה להעמיד דברי הרמ"א רק לגבי ק"ש, נגד רוב האחרונים, מסכים שעכ"פ מותר לקרות ק"ש כנגד פאה נכרית. והטעם לכך הוא מפני שפאה נכרית אינה גורמת הרהורי עבירה, כי כל דבר הגורם הרהור אסור לקרוא ק"ש כנגדו, כדמשמע בראשונים ברכות כ"ד, ובב"י סי' ע"ה. ואם פאה אינה פריצות ואינה גורמת הרהור, ולכן מותר לקרוא ק"ש כנגדה, מדוע תיאסר ללבישה ברשות הרבים מחמת הרהור.

וזאת מלבד מה שיש להקשות, שהרי כתב הרב בשו"ת יביע אומר (חלק ד' אה"ע סי' ג') להתיר לאשה גרושה ואלמנה לכסות ראשה בפאה נכרית ברה"ר, וזה לשונו שם: "נראה שיש מקום להתיר לאלמנה וגרושה ללכת עם פאה נכרית ברה"ר, כי הנה ידועים דברי הש"ג סוף פרק במה אשה (סד:) שנראה לו להתיר לנשים לצאת בפאה נכרית וכדמוכח ממתני'... וכן כתב הרמ"א בדרכי משה או"ח ככל דברי הש"ג הנ"ל בשמו, ע"ש. והמשנ"ב שם (ס"ק ט"ו) כתב בשם הפמ"ג, שבמדינות שהנשים יוצאות בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע... [ומסיק] עכ"פ כאן שגם בנשואות יש מקילים גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה". עכ"ל. ואם פאה נכרית גורמת להרהורי עבירה, מהיכי תיתי להתיר לגרושות ואלמנות לכסות ראשן בדבר הגורם הרהור, לצורך עבודה או פרנסה (שהרי גם לצורך שידוך אין היתר לאשה ללכת בפריצות). ומוכח שפאה נכרית לדעת הרב שליט"א אינה דבר הגורם הרהור, וסותר לכאורה לדבריו הנ"ל.

ג. בטעם "מראית העין":

בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) בענין פאה נכרית כתב הרב בזה הלשון, "ומכיון שאין שום היכר בין פאות אלו לשערות הטבעיות, הא ודאי שיש לחשוש בהן משום מראית העין, שיחשבו אותן לפרוצות ההולכות בגילוי שערות ראשן ברה"ר". עכ"ל.

ומאידך בשו"ת יביע אומר (חלק ט' יו"ד סי' י' הנ"ל) בענין היתר גילוח במכונה, כתב הרב וזה לשונו: "ואף שכתב הריטב"א שמדת חסידים להיזהר מפני חשד הרואים, נראה שבזה הזמן שהרבה מגלחים זקנם במכונה ומפורסם דבר ההיתר, אפי' טעם החשד שכתב הריטב"א אינו שייך כל כך, שכל שהדבר מפורסם שיש דרך היתר, לא שייך בו איסור משום מראית העין, וכמש"כ כיו"ב רבינו האי גאון, והובא להלכה בטור ובשו"ע או"ח (סי' רמ"ג), שאפי' מרחץ או תנור, אם השכירו שנה אחר שנה ונתפרסם הדבר שאין דרכו לשכור פועלים אלא משכירו לאחרים, או שהיה מנהג המקום להשכירו, מותר להשכירו לגוי, שאין מקום לחשד ולמראית העין. ע"כ. וכ"כ כיו"ב בשו"ת חשב האפוד (ח"א סי' כ'), לענין אכילת לחם עם ממרח מרגרינה ועליו בשר או נקניק, שמותר, ואין לחוש בזה משום מראית העין, שיחשבו שהיא חמאה, כי היום מצוי ממרח מרגרינה כמו חמאה, והרואה לא יחשוד שהיא חמאה. ע"ש. וכיו"ב כתב בשו"ת יגל יעקב (חלק יו"ד סי' כ"ג). ע"ש. ואף דלאידך גיסא אחסור דרי ורבים מעמי הארץ מתגלחים בתער, מ"מ טעם חשד דבנד"ד דאינו מפורש בש"ס אלא מתורת חסידות, דיו להדחות בטעם כל דהוא, וכמו שכתבנו". עכ"ל.

ובהמשך הוסיף הרב שם, "עוד כתב לאסור משום מראית העין... אולם לכאורה באנו להפרי חדש (או"ח סי' תס"א ד"ה עוד), דלא חיישינן לגזור איסור משום מראית העין מדעתינו. וכבר הבאנו לעיל דברי הריטב"א (מכות ב.), שכתב "מדת חסידים שלא לגלח במספריים כעין תער מפני חשד הרואים, וכן ראוי לעשות". הרי שלא אסר הדבר בהחלט משום מראית העין, אלא ממדת חסידות, אלמא דלא גזרינן גזירות משום מראית העין אחר חתימת הש"ס, ובפרט בזמן הזה שנפוץ המנהג של גילוח הזקן במספריים כעין תער גם אצל יראי שמים, ולא נשאר מקום כל כך לחשד".

"ועיין עוד בפרי חדש (יו"ד סי' פ"ז ס"ק ז'), דהיכא דאיתמר בש"ס למיחש משום מראית העין, איתמר, והיכא דלא איתמר לא איתמר, שאין לנו לחדש גזירות מדעתינו. ע"ש... ועיין להגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ושלום (דף מד.) שכתב שאין לנו לבדות חומרות מלבנו, מה שלא נמצא בש"ס ובראשונים, ודיינו במה שכבר נמצא כתוב ומפורש בש"ס ופוסקים לאסור, והבו דלא להוסיף עלה והיכא דאיתמר איתמר, והיכא דלא איתמר לא איתמר. ע"ש. וכן העלה בשו"ת אגרות משה (פיינשטיין, בחלק אה"ע סי' י"ב, ד"ה וכעין ראיה), דליכא בהכי משום מראית העין... ומלבד זה כבר כתבנו לעיל בראש דברינו, שכל שנתפרסם ברבים דבר ההיתר לא חיישינן למראית העין, כמש"כ הטור ושו"ע (או"ח סי' רמ"ג סעיף א'), ואין לגזור בשביל אלה שאינם יודעים לחלק בין תער למכונה, דזה אינו, דלא חיישינן לגזור בשביל כל שוגה ופתי בדברים המפורסמים בש"ס ופוסקים". עכ"ל הרב שם.

וזה סותר למש"כ הרב לאסור פאה נכרית משום מראית העין, כי כל הטעמים שכתב הרב בהיתר גילוח שאין לחשוש בו למראית העין, כולם שייכים בפאה: הדבר מפורסם שיש דרך היתר, ורוב הנשים החרדיות הצעירות הולכות בפאה, וממילא הרואה אשה חרדית הלבושה בצניעות, אע"פ שלא יכול להבחין שלובשת פאה, הרי הוא תולה מן הסתם שלובשת פאה, כי ב"ה אין בנמצא אשה חרדית שהולכת בגילוי ראש. וכן איסור מראית עין בפאה אינו מפורש לא בש"ס ולא בראשונים, ואדרבה לגבי גילוח מצינו שכתב הריטב"א "וכן ראוי לעשות". וגם מדובר בזה באיסור דאורייתא (שלא כמו בפאה, שלרוב ככל האחרונים האוסרים מדובר באיסור דרבנן). וכן שייך בזה מש"כ שם שאין לגזור היום גזירות מדעתינו, וכמש"כ הגר"מ פיינשטיין בענין מראית העין בפאה נכרית, והרב שליט"א הביאו כראיה לענין גילוח.

ואדרבה, יש מעלה לפאה על המגלח במכונה, כי המגלח במכונה לא ניכר כלל אם גילח בתער או במכונה, ובפרט במכונות הגילוח הקיימים היום, ובקושי ניתן להבחין בזה ע"י התבוננות מקרוב ממש. וכן בענין מרגרינה עם נקניק שהביא הרב, אין ניכר כלל בין חמאה למרגרינה, ואילו אשה ההולכת בפאה, ניכר שהיא פאה, כי שערות הפאה מבריקות יותר משיער טבעי, וכן רוב תסרוקות הפאה דומות, וכן הפאה גבוהה מעט משיער הראש, כי היא מונחת על השיער. וגם מי שאינו מכיר את האשה, אינו יודע שהיא אשת איש החייבת בכיסוי ראש, ויכול לחשוב שהיא רווקה המותרת בגילוי ראש ואינה עושה איסור.

ד. בטעם "מנהג ודת יהודית":

בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) בענין פאה נכרית כתב הרב וזה לשונו, "וכבר כתב בספר שבילי דוד (או"ח סי' ב' ס"ק ב'), שאף למ"ש הרמ"א בדרכי משה (סי' ש"ג) בשם הש"ג להתיר לצאת בפאה נכרית, היינו במקום שלא נהגו הנשים להזהר בזה, משא"כ במקום שלא נהגו להקל, ודאי דהוי בכלל דת יהודית. ע"ש. וא"כ בודאי שבמקומותינו אלה שהמנהג היה לאסור, ואלו המקילות ראש נהגו כן שלא ברצון חכמים, מנהג כזה אותיות גהנם, ומצוה לבטלו... וידוע שכל מנהג שלא נתייסד ע"פ ותיקין אין בו שום ממש... המנהג הזה ידוע לנו שנוסד ע"פ איזה נשים ההולכות ע"פ האופנה החדשה" וכו' עכ"ל.

ודברי הרב סותרים לכאורה את מה שכתב בשו"ת יביע אומר (חלק ד' סי' ג') לגבי גילוי שיער הבתולות וכיסוי ראש הנשים הנשואות במטפחת, וזה לשונו שם: "ועינא דשפיר חזי להמג"א (סי' ע"ה ס"ק ג') שהקשה על מש"כ השו"ע שם, שמותר לקרות ק"ש כנגד שיער בתולות שדרכן לילך בפרוע ראש, שהרי באה"ע (סי' כא ס"ב) איתא שאפי' פנויות לא תלכנה פרועי ראש, ודוחק לומר דפנויות דהתם היינו אלמנות דא"כ הו"ל לפרש. אלא י"ל דהתם מיירי כשסותרת קליעות שערותיה והולכת בשוק שזהו אסור אפי' בפנויה, וכן פרש"י בפר' נשא בפסוק ופרע את ראש האשה". עכ"ל.

ואח"כ כתב הרב לדחות את דברי המג"א מכח המנהג היום, וזה לשונו: "וכ"כ המחצית השקל באו"ח שם שהמנהג שהבתולות יוצאות לרה"ר בשערות סתורות מקליעתן. וכ"כ המגן גיבורים. וכן ראיתי להישועות יעקב באה"ע (סי' כ"א), שכתב להוכיח במישור מדעת השטמ"ק שאין חילוק בין סתורות לקלועות, ושאף שהמג"א כתב לאסור בסתורות, העולם נהגו להקל ויש להן ע"מ שיסמוכו. ע"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שאפי' אצל החרדים לדבר ה' הבתולות הולכות בפרוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה י"ל שאף המג"א יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר, דהא בכתובות (דף עב.) אמרינן העוברת על דת יהודית יוצאת בלי כתובה, כגון היוצאת לשוק וראשה פרוע. ופריך, הא דאורייתא היא (ואמאי לא קרי לה דת משה. רש"י), ומשני דאורייתא קלתה שפיר דמי (היינו סל שיש לו בית קיבול מלמטה להולמו בראש וכו'. רש"י), דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור. וכ"כ הרמב"ם בפרק כ"ד מהלכות אישות (הלכה י"א והי"ב), שהעוברת על דת משה היא היוצאה בשוק ושערה גלוי, והעוברת על דת יהודית היא שיוצאת לשוק וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים אע"פ ששערה מכוסה במטפחת. ע"ש. וכ"כ מרן השו"ע (סי' קט"ו סעיף ד'). והנה היום פשט המנהג שהנשים יראות ה' יוצאות במטפחת או בכובע בלבד בלי צעיף או רדיד, ואין פוצה פה ומצפצף. ועל כרחך דדוקא עצם כיסוי הראש שהוא דאורייתא הוא מחוייב המציאות לעולם ולא ישתנה בשום זמן, אבל מנהג בנות ישראל שנהגו לצניעות כל שהמנהג בכל העיר להקל אזלינן בתר מנהגא. ודמי למ"ש מהר"ם אלשקר (סי' ל"ה) להתיר במקום שנהגו הנשים לצאת בשערות שחוץ לצמתן. ע"ש. ואף שהצמח צדק מליובאוויטש בתשובה (חלק אה"ע סי' קל"ט) ובחידושי הש"ס (פ"ג דברכות) האריך לחלוק על המהר"ם אלשקר, ע"ש, מ"מ רבו האחרונים שסמכו ע"ד המהר"ם אלשקר, ובודאי שהנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן ע"מ שיסמוכו. ואכמ"ל. והכי נמי במה שנהגו הנשים לצאת במטפחת או בכובע בלי שום צעיף או רדיד, כיון שהכל נהגו כן, בכהאי גוונא אתי מנהג ומבטל מנהג". עכ"ל.

הרי לך שלגבי רדיד המפורש ברמב"ם שו"ע ופוסקים (עד האחרונים שמהם מביאים בדרך כלל ראיה לאסור הפאה, כהב"ש ויעב"ץ וסיעתם) שצריכה אשה נשואה ללבוש משום דת יהודית, ושערות סתורות בבתולות, שהביאור הפשוט בדברי הרמב"ם ושו"ע הוא שגם בתולה צריכה לכסות ראשה, או לילך לפחות בשערות קלועות, וכמש"כ המג"א, כתב הרב שליט"א שאתי מנהג ומבטל מנהג, כיון שכל ענין דת יהודית אינו אלא דבר התלוי במנהג. ולא אמרינן על המנהג החדש "מנהג אותיות גהינם", אע"פ שמן הסתם גם מנהג זה לא נתייסד ע"פ ותיקין, אלא הנשים עצמן הלכו אחר האופנה החדשה שהיתה אז והורידו את הרדיד שהיה מוסיף להם צניעות רבה, וגם הרווקות פרעו שערן והלכו בזה אחר האופנה החדשה ולא רצו להישאר בשערות קלועות או מכוסות, אף שהדבר מוסיף צניעות רבה, ופשוט. ותחת להתיר את המנהג, היה צורך להוכיח את הרווקות שפרצו גדר והחלו לגלות שערן בתסרוקות שונות ומשונות, ולהוכיח את אלו הנשים ההולכות ללא רדיד עליהן. ועם כל זה התירו הפוסקים את המנהג, ואמרו שאתי מנהג ומבטל מנהג. ונעשה היום מנהג פשוט שרווקה הולכת בגילוי ראש ונשואה הולכת בלי רדיד, ואין פוצה פה. והוא הדין בענין הפאה, שנשים חרדיות רבות נוהגות לכסות ראשן בפאה נכרית ונעשה הדבר היתר גמור כמו שיער הבתולות, ויש לומר שאתי מנהג ומבטל מנהג, ולהתיר הפאה כמו שהתירו מטפחת וכובע ללא רדיד, כיון שאין בזה דת יהודית. וראה עוד בדברי הגר"ב זילבר בשו"ת אז נדברו (חלק י"א סי' נ'), שלא שייך לומר "מנהג" היכן שלא היתה הפאה מצויה כלל, ואין בזה מנהג עדות אלא מנהג מקומות.

וראה גם מש"כ בשו"ת יביע אומר חלק ז' (יו"ד סי' כ"א), בתשובה לאחד הרבנים שפסק כדעת השו"ע נגד המנהג, וזה לשונו: "היה לו לעשות כל טצדקי לתרץ וליישב המנהג, וכמש"כ הגר"ח פלאג'י בספר משא חיים (מנהגים מערכת ת' אות רנ"ח) בשם המהר"ם פדואה (סי' ע"ח), שאפי' מנהג שנראה תמוה יש לנו לבקש כל טצדקי ללמד זכות לקיימו, וכה עשו כל קדמונינו כשמצאו איזה מנהג תמוה וכו', ושכן כתבו הרב פרח מטה אהרן (ח"א סי' כ"א) והרב משאת משה ח"א (חלק יו"ד סי' טו"ב), וכ"כ השדי חמד (מערכת מנהג כלל ל"ז), בד"ה אם המנהג הוא תמוה, בשם מהרשד"ם (יו"ד סי' קצ"ג) ועוד".

ה. בטעם שעיקר האיסור דאורייתא:

בשו"ת יביע אומר (חלק ד' אה"ע סי' ג') בענין פאה נכרית כתב הרב בזה הלשון, "ובאמת שבעיקר הדין נראה שהעיקר לאסור לצאת בפאה נכרית... ומכל שכן דהוי איסור תורה. ואף למש"כ הגרש"ק בשנות חיים שם שהוא איסור דרבנן, מכל מקום עיקר האיסור לצאת בפאה נכרית לרה"ר הוי מהתורה". עכ"ל.

ומאידך כתב הרב בשו"ת יחוה דעת (חלק ד' סי' נ"ב בהערה), וזה לשונו: "כתב בשו"ת משאת משה (חלק או"ח סוף סי' א') שהרדב"ז יחיד הוא לגבי כולהו רבוותא, דסבירא להו דבספק פלוגתא דרבוותא בדרבנן אזלינן לקולא". עכ"ל. והאריך שם להביא פוסקים הסוברים שגם כשנחלקו הפוסקים בדברים האסורים מדרבנן, אמרינן על זה ספק דרבנן לקולא. וכן כתב בנו הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א בספר "עין יצחק" (כללי ההוראה, חלק ב' עמ' רט"ו), וזה לשונו שם: "אמרינן ספק דרבנן לקולא גם במחלוקת הפוסקים במידי דרבנן". ובהערות שם הביא פוסקים רבים הסוברים כן, וחולקים על הרדב"ז שהוא שיטה יחידאה להחמיר בזה. ובשו"ת יביע אומר (חלק ד' יו"ד סי' ח') הוסיף הרב וכתב, "ספיקא דרבנן לקולא אמרינן גם כשיש לו עיקר מן התורה. וכמש"כ המשנה למלך פ"ד מהלכות בכורות". עכ"ל, ע"ש באורך. וכן כתב מר בריה דרבינא בספר עין יצחק (שם עמ' ר"ח), "ספק דרבנן לקולא אמרינן גם בדבר שיש לו עיקר מן התורה". עכ"ל, והאריך שם בראיות מהפוסקים. ושם (עמ' רכ"ב) הגדיל וכתב בזה הלשון, "במידי דרבנן אזלינן להקל גם כנגד רוב הפוסקים". עכ"ל.

ולפ"ז נמצא שגם אם תאמר שפאה נכרית הוא ספק דרבנן שיש לו עיקר מהתורה, וגם אם תאמר שרוב הפוסקים אוסרים, עדיין יש לומר בזה ספק דרבנן לקולא, וללכת אחר הפוסקים המקילים (ובפרט שלדעת רוב הפוסקים מדובר רק בספק דרבנן, וגם יגענו ומצאנו כמאה ושלושים פוסקים מתירים, ונמצא שרוב הפוסקים מתירים). וזה סותר לכאורה לדברי הרב בשו"ת יביע אומר (חלק ד' שם), שיש להחמיר בפאה נכרית אע"פ שהיא איסור דרבנן, משום שעיקר האיסור מהתורה.

ו. בטעם החשש לחרם:

בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) בענין פאה נכרית הביא הרב מדברי שו"ת לחמי תודה, וכתב שם "וזה מכבר יצא אאמו"ר הגאון (בעל ההפלאה) בצירוף חברי ובית דינו בחרם על הנשים הלובשות פאה נכרית", עכ"ל. וכן הביא בעוד מקומות. ומשמע שדעתו היא שיש לחוש גם היום לחרם של בעל ההפלאה, על אף שפשט המנהג בימינו, ויש פוסקים רבים שאינם סוברים כמותו.

ומאידך בשו"ת יבי"א חלק ד' (אה"ע סי' ג'), כתב הרב בזה הלשון: "אף שהצמח צדק מליובאוויטש בתשובה (חלק אה"ע סי' קל"ט) ובחידושי הש"ס (פ"ג דברכות) האריך לחלוק על המהר"ם אלשקר, ע"ש, מ"מ רבו האחרונים שסמכו ע"ד המהר"ם אלשקר, ובודאי שהנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן ע"מ שיסמוכו", עכ"ל.

וזאת אע"פ שיש חרם בדבר, שהחרימו את הנשים ההולכות במטפחת שע"י זה מתגלות מעט השערות, ראה מש"כ בזה הגר"מ שטרנבוך בשו"ת דת והלכה (סי' א') בשם שדי חמד (והובא החרם במלואו בספר משא חיים להגר"ח פלאג'י, מנהגים מע' נ' אות ק"נ) וזה לשונו: "בשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש, וע"י זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל וכו', ולא יאבה ה' סלוח לו" וכו'. עכ"ל.

ומוכח שהיו הנשים לובשות רדיד (הנקרא כיום "שאל") על ראשן המכסה היטב את שערותיהן, וכשבאו ללבוש מטפחת המגלה שערות כמו שמצוי היום, החרימו הרבנים את הלובשות מטפחת, ואפי' את אלו שיוצאות שערות בודדות חוץ לצמתן, כנ"ל. וכן הביא בספר לחמי תודה גופיה, בשם אביו בעל ההפלאה על מסכת כתובות, דאיכא בגילוי שערות מכשלה גדולה, ושזה כמה שנים שיצא הכרוז מפי אביו הגאון הנ"ל בצירוף שני בתי דין בחרם על זה וכו' (לחמי תודה ד, ב). והובאו דבריו בספר ברך את אברהם פרשת בחוקותי, ובספר שדי חמד, ומוכח מהשדי חמד דכוונת ה"לחמי תודה" היא על גילוי מקצת שערות (שהרי גילוי שערות לגמרי, דאורייתא הוא). והנה כאן לא חש הרב שליט"א לחרם, למרות שבענין זה הוכפל החרם בכמה מקומות, וסותר לכאורה את מש"כ הרב ביביע אומר הנ"ל, כי הוא הדין לפאה. ואדרבה, יש לומר שבפאה אין חרם זה שייך כיום, אלא רק באותו מקום ובאותו הזמן שהיה פריצת גדר, אבל גילוי מקצת שערות שנאסר במפורש בגמ' ובחז"ל וע"י רוב ככל הפוסקים (כמו שהביא בספר "כבודה בת מלך" עמ' ל"ט), יש מקום לומר שהחרם עומד בעינו.

וראה עוד מש"כ הגר"מ שטרנבוך שליט"א בשו"ת דת והלכה שם: "פוק חזי לזקיני, גאון ישראל בעל ההפלאה רבי פנחס הלוי זצ"ל, שיצא בכרוז בצירוף שני הבתי דינים בחרם ממש על לבישת נשים בפאה נכרית, וכמבואר בספר "לחמי תודה", אבל מוסיף קל וחומר גילוי שערות עצמן, אשר חז"ל אמרו שיער באשה ערוה, דאלו שאסרו פאה נכרית ק"ו בן בנו של ק"ו שאסרו כל גילוי שיער ממש ח"ו, וזוהי הלכתא רבתא שראוי לן להזהיר עלה טובא".

ז. בדחיית היתר הרמ"א ע"פ דברי היעב"ץ, שהתיר רק לענין ק"ש:

בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) בענין פאה נכרית, הביא הרב את דברי היעב"ץ בספר מור וקציעה, וכתב שם "לא התיר הרמ"א אלא לבעלה, דכיון דשריא בביתה הוה ליה אורחה בהכי ולא מטריד, אבל לגבי אחריני אסור משום פריצותא. תדע דהא לא מייתי לה הרמ"א באה"ע (סי' כ"א) לגבי איסור פריעת ראש ברה"ר, אלא לגבי קריאת שמע". עכ"ל.

ודברי הרב סותרים את דבריו בריש התשובה ההיא (חלק ה' שם), וזה לשונו שם: "אע"פ שכתב הרמב"ם (בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ז), לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש, וכן פסק הטוש"ע אה"ע (סי' כ"א סעיף ב'), כבר פירשו הפרישה והב"ח והח"מ והב"ש, שפירוש פנויה בכאן היינו אלמנה או גרושה, אבל בתולה מותרת ללכת בפרוע ראש, וכמ"ש ראבי"ה (בפ"ג דברכות סי' ע"ו), שמותר לקרות קריאת שמע נגד בתולה שרגילה בגילוי שיער, ואין בזה משום שיער באשה ערוה. וכ"כ בארחות חיים (הלכות קריאת שמע אות ל"ו) בשם ר"ת, שמעשים בכל יום לקרות קריאת שמע כנגד שיער הבתולות. וכן הוא במאירי (ברכות כ"ד) ובמרדכי והרא"ש שם". עכ"ל שו"ת יביע אומר שם. וזה לשון הרא"ש בברכות שהזכיר שם: "אבל בתולות שדרכן לילך פרועות מותר לקרות כנגדן". וגם המאירי והמרדכי שם דיברו בענין קריאת שמע.

ויש להקשות, כיצד הביא הרב ראיה להיתר הליכת הבתולות פרועות ראש ברה"ר, ממה שכתבו הראשונים שמותר לקרוא ק"ש כנגדה. שהרי גם זה היה ניתן לדחות בנקל, ולומר כביאור היעב"ץ הנ"ל, שהראשונים שהתירו דיברו רק לגבי קריאת שמע, שמותר לקרוא כנגד שיער הבתולות, כיון שנהגו ללכת בביתן בגילוי ראש, וזהו פירוש דבריהם "שדרכן לילך פרועות ראש", אבל ברשות הרבים אסורות ללכת בגילוי ראש, וממילא אין ראיה כלל מדברי הראשונים הנ"ל. ואם היינו מפרשים כך בדבריהם, היה אתי שפיר גם לשון הגמ' בכתובות (עב.) "אזהרה לבנות ישראל" ללא חילוק בין בתולה לנשואה, ולשון השו"ע והרמב"ם "אחת פנויה ואחת אשת איש" (וראה ביאור הגר"א על השו"ע אה"ע כ"א: "מדקאמר לבנות ישראל ולא קאמר לאשה", וראה בב"ח שם, "מדלא קאמר אזהרה לאשת איש, אלא סתמא אזהרה לבנות ישראל, אלמא דאחת פנויה ואחת אשת איש באזהרה"), ולא היה צריך לדחוק בדבריהם ולפרש שפנויה היינו גרושה ואלמנה.

ועם זאת רואים אנו שהרב פירש בדברי הראשונים שכוונתם להתיר גם יציאה לרה"ר ולא רק לענין ק"ש, דלא כהבנת היעב"ץ, וכן כתבו רוב הפוסקים. ומכאן נלמד שאין מקום לדחוק בדברי הרמ"א, ובפרט שהמקור שציין לדבריו הוא שלטי גיבורים, והש"ג דיבר ביציאה לרה"ר ולא בק"ש, וכן הרמ"א עצמו ציין שם לסי' ש"ג, שכתב בהדיא להתיר יציאה לרה"ר בפאה נכרית. וראה עוד בדברי האחרונים כמה וכמה קושיות על ביאור היעב"ץ בדברי הרמ"א, שלא יתכן כלל לפרש כך.

ודברי הרב בענין פאה סותרים לכאורה גם את דבריו בשו"ת יביע אומר חלק ו' (או"ח סי' י"ג), שהביא את מהר"ם אלשקר שהתיר לגלות שיער חוץ לצמתה, וזה לשונו שם: "ששערה על כתיפה, דהיינו שמניח קצת מסוף השערות, שאין איסור בגילוי קצת שער כזה, וכמ"ש כיו"ב מהר"ם אלשקר (סי' ל"ה) שאין איסור במה שנהגו לגלות שערן חוץ לצמתן, והביא ראיות לדבר". עכ"ל. ובשו"ת יביע אומר חלק ד' (אה"ע סי' ג') כתב גם להביא ראיה להתיר לאשה ללבוש מטפחת בלא רדיד עליה, ע"פ דברי מהר"ם אלשקר הנ"ל, וזה לשונו: "ודמי למ"ש מהר"ם אלשקר להתיר במקום שנהגו הנשים לצאת בשערות שחוץ לצמתן".

והנה יש מהפוסקים שכתבו כי מהר"ם אלשקר דיבר רק בגילוי שיער חוץ לצמתה בתוך ביתה ולא ברשות הרבים, ודייקו זאת מלשונו "בואו ונצווח על אלו האוסרים אותו שער לאשה בתוך ביתה". אולם גם אם נסכים שדברי מהר"ם אלשקר היו ברשות הרבים, וכמו שמשמע בפשטות ממהלך דבריו, הרי כל ראיותיו הם מהראשונים שדיברו על ק"ש מול שיער שחוץ לצמתה, ומכאן למד גם לענין היתר יציאה לרה"ר, וזה לשון מהר"ם אלשקר (סי' ל"ה): "וכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בברכות, זה לשונו: והא דאמר רבי יצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו לקריאת שמע... אבל פניה ידיה ורגליה וקול דיבורה שאינו זמר ושערה חוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם, מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד... וכן נמי כתב בעל אורחות חיים: אבל פניה ידיה ורגליה ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהן. וכן שמעתי שכתב בעל המכתם". עכ"ל. ואע"פ שכל הראשונים הנ"ל דברו על קריאת שמע, בכל זאת הסיק מהר"ם אלשקר מדבריהם שמותר לנשים אלה לגלות שיער זה ברשות הרבים, וכן הוא גם בפסק הרמ"א בסי' ע"ה לגבי קריאת שמע כנגד שיער שחוץ לצמתה, שהאחרונים (מג"א ומשנ"ב ועוד רבים) הבינו מכך שהוא הדין להתיר לגלות שיער זה ברה"ר במקום שנהגו, למרות שדיבר רק לענין ק"ש. ומשמע בבירור שכל מה שהתיר הרמ"א לקרוא ק"ש כנגדו, מותר גם לגלותו ברשות הרבים, שכל סיבת ההיתר בק"ש היא משום שאין שיער זה גורם הרהור, כיון שתמיד הוא גלוי. וכל זה סותר לכאורה את שיטת הרב שליט"א, שהרמ"א התיר פאה רק לענין ק"ש.

ח. האם חיישינן ללשון של "עתידים ליתן את הדין":

בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) הביא הרב את הפוסקים האוסרים, ואח"כ כתב וזה לשונו: "ומכללם הגאון בעל עצי ארזים שצווח ככרוכיא על זה, וכתב שהמורים היתר בזה עתידים ליתן את הדין". עכ"ל. וכתב זאת בשנית במילואים שם, וכן בשו"ת יביע אומר חלק ט' (או"ח סי' ק"ה אות ו'). ומשמע מדבריו שיש מקום בהלכה להתחשב בלשון חריפה זו.

ומאידך בספר הליכות עולם (חלק א' פרשת לך לך הלכה ה') כתב הרב וזה לשונו: "מנהג הספרדים ועדות המזרח ללבוש טלית קטן תחת הבגדים, ואף הציציות מכוסות תחת הבגדים, ומנהג זה יסודתו בהררי קודש. וכן יש לנהוג לדעת רבותינו המקובלים, ואף תלמידי הישיבות טוב ונכון שלא ישנו ממנהג אבותיהם". ובהערות הביא הרב פוסקים המסייעים לדבריו, ואח"כ כתב שם: "ומכאן תשובה למש"כ במשנה ברורה (סי' ח' ס"ק כ"ו), אותם אנשים המשימים הציצית בתוך המכנסיים שלהם, לא די שהם מעלימים עיניהם ממה שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה', עוד מבזים הם את מצוות השי"ת, ועתידים הם ליתן את הדין על כך". והנה שם לא התחשב הרב שליט"א בלשונו החריפה של הגאון בעל "משנה ברורה", ולא פסק כמותו. וכן בשו"ת יביע אומר חלק ז' (יו"ד סי' כ"ב), כתב הרב וזה לשונו: "השולחן גבוה הפריז על המדה, לומר שהמוהלים ופורעים בציפורן עתידים ליתן את הדין, ולא שביק מר חיי לכל בריה". עכ"ל. ולא התחשב בדעתו, אלא אדרבה כתב שהפריז על המדה. וראה מעין זה גם בשו"ת יביע אומר חלק ח' (או"ח סי' מ"ב אות ג'). ומוכח מדבריו, שאם יש פוסקים לסמוך עליהם, לא מתחשבים בלשונות חריפים מעין אלה, ואין מקום לזה בהלכה, דלא כמש"כ בענין פאה. וצ"ע.

מאוד עלוב. אדם אחד שכותב הרבה טוקבקים, כולם רק השמצות עלובות. מקסימום כמה חידודים וראשי תיבות... זה מה שיש לך למכור?

מציגים לך כאן קושיות עצומות, זה התשובה שלך? עלוב.

השונה מהרגיל, ויוצא דופן, הוא פריצות, אפילו אם אשה תלבש מטפחת במקום שכולן לובשות פאה! עד כדי כך. הנה דבריו של הגאון הרב יעקב פוזן שליט"א, רב דק"ק זכרון יעקב, מזקני הדיינים בבי"ד של הגר"נ קרליץ:

"מה שכתבתי כאן הוא מכתב לאדם ששלח לי מאמר... [הושמט כל מה שלא רלוונטי]

ומחמת מה שכתבתי למעלה שעצם הדבר שדרך זכרים להרהר אחרי נקבות מהווה סיבה להיחשב לגנאי ולחסרון צניעות, כל דבר אשר גורם לכך חסרון צניעות הוא, כי ע"י זה מבליט מציאותה וגורם להרהור אחריה, ודבר זה יש לו שתי תוצאות, האחד, כל מה שמושך להרהור יותר ישיר הוא יותר פרוץ, ומטעם זה אשה שהולכת בשוק בלי רדיד (כלשון הרמב"ם), דהיינו שהולכת כמו בבית, אדם הרואה אותה ירגיש את עצמו אצלה בבית, על כל המשתמע מכך, ואם תלך בחלוק, ירגיש את עצמו עוד יותר קרוב, וכן הלאה, ומחמת זה הדבר הזה פריצות הוא. ולא שצריכים שני כיסויים ברחוב, כמש"כ חכם אחד מחכמי זמננו, אלא שצריכה בגד שאינו בגד ביתי אלא מלבוש "מלובש". והתוצאה השניה ממש"כ למעלה היא, שדבר הרגיל באותה מדינה, אינו מבליט אחת שעושה כן, ומחמת זה ישנם דברים התלויים במנהג המקום, והוא דבר פשוט".

ועוד כמה כמוך באתר בענין הפיאה,יונקים משורש אחד,ומתוך אותם מקורות ותוכנה.

בקיצור,אדם אחד שמחופש לכמה אנשים.ואת זה ראינו כבר בעבר...

יש לי מאמר ארוך כפלים משלך נגד הפיאה,וכשיהיה מוכן אחרי עריכה,אציג אותו פה,ולא יהיה לכם פה לדבר בכלל.

גם אביא מעשה נורא,מה קרה לפיאנית אחת בעת שקברו אותה,ממשפחה חשובה ומיוחסת,ואיך שנחשים נכנסו לקברה רח"ל.וזה מעשה שסיפרו בני משפחתה.

אולי תתייחס למה שכתב הגר"י פוזן, במקום להתייחס לאותו מגיב (מיימוני) ולנסות להכפיש אותו אישית? מה זה משנה איזה תגובות נוספות הוא כתב? זה מעלה או מוריד ביחס לדברי הגאון רבי יעקב פוזן שליט"א?

סיפורי מעשיות, זה מה שיש לך לכתוב?

יראה ה' וישפוט,שאתם לא מעלים את תגובתי הארוכה בענין הפיאה וגורמים צער רב לנו ולאותם פוסקים שכועסים עליכם בשמים.

מי שמציג תמונות נשים באתר חרדי,אז ממליא חשוד על הכל.

למה אתם לא נוהגים כבוד בעצמיכם לפחות,ומתבזים בעיני ה' והבריות?

למה אתם מעלימים תגובות,שאני יכול לעקוף אותכם,לשלוח אותם בדרך הידועה לי?

מי שלובשת פאה לא צריכה לדאוג מסיפורי מעשיות. יש לה ברכות מפורשות שנתנו גדולי הדור, לכל הלובשת פאה.

◄ הרבי: "ראתה במוחש שהפאה הביאה לה ברכה והצלחה"!

"בנועם קבלתי מכתבו מל"ג בעומר, ונהניתי במאד לקרות בו ממה שכתב שהוא וזוגתו שיחיו רואים השגחה פרטית בעיני בשר שלהם, וצריך היה להסביר לזוגתו תחי' את הענין בביאור יותר, אשר כיון שראתה במוחש איך שהפאה הביאה לה ברכה והצלחה, הרי צריכה להיות עינה טובה גם בשל אחרים וכמאמר רבותינו ז"ל במדות נותני צדקה, ולהשפיע גם על סביבתה בכיוון זה" (הרה"ק מליובאוויטש זצ"ל, אגרות קודש חלק ז', איגרת ב'קי"ב).

◄ "תראה בעיני בשר תוספת ברכה והצלחה"!

"בנועם קבלתי מכתבו אשר זוגתו תחי' הסכימה ללבוש פאה, ויהי רצון מהשי"ת אשר תעשה זאת בלב שמח ובעגלא דידן תראה בעיני בשר תוספת ברכה והצלחה בענינה הן הכללים והן הפרטים בבריאות הנכונה ובפרנסה לו ולכל ב"ב שיחיו" (אגרות קודש חלק ו', איגרת א'תקנ"ב).

◄ האם יכול להיות כאב ראשבגלל פאה?

"לכתבה אודות כיסוי השערות שלה, אין בזה כל שאלה כלל, כיון שה' אמר ברור שלטובת האשה ובעלה וילדיהם שיחיו שלא תהיינה שערות ראשה גלויות, ודאי אשר כן הוא ואי אפשר שע"י קיום מצוות ה', יבוא כאב ראש או הדומה לזה! לדוגמא, לכתבה אשר לובשת פאה נכרית בא כאב האמור, אפשר: א. שזהו שקר היצה"ר, שאינו רוצה שיקיימו מצוות ואינו רוצה שתבאנה ברכות ליהודים. ב. באם אמת הוא, הרי זה ראיה שלטובתה תגזוז שערותיה שתהיינה קצרות, אז ודאי שלא יהיה כאב ע"י הפאה נכרית. לפלא שאחרי שראתה בגלוי ברכת ה' ונסיו בהולדת הבן שיחיה, שואלת בהענין" (ליקוטי שיחות חלק ל"ג, הוספות - דף רס"ד. ממכתב כ"ב טבת תשד"מ).

◄ "ברכות, עושר, בנים ובני בנים"!

"שמחתי לקבל פרישת שלום מכם, וגם את הבשורה הטובה שמהיום והלאה היא חובשת פאה. והשי"ת יעזור לכם ע"י קיום הבטחתו (זוהר חלק ג' דף קכ"ו ע"א) להתברך בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנים ובני בנים. ובפרט בימים שבין פורים ופסח, שנשי ישראל פעלו לעצמם וליהודים בכלל והביאו בזה ניסים בעולם, ימים אלו הינם ימי סגולה מיוחדים להצליח בכל הנ"ל" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תקנ"ה. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב').

◄ ראתה מופת גלוי אחר שקבלה על עצמה ללבוש פאה!

"השבוע ביקרה אצלנו מרת פרוס, חמותו של שלום לברטוב ומרדכי דובינסקי, וסיפרה דבר נפלא מכ"ק אדמו"ר. אחד הבעלי בתים בבית הכנסת בו משמש שלום לברטוב בתור שמש, יש לו ילדה בת אחד עשרה, ול"ע נשרו שערותיה באופן מבהיל עד שהיתה מתביישת לצאת החוצה. היו איתה אצל הרבה רופאים וגם אצל אדמורי"ם, אבל ללא הועיל. ויעצם שלום לברטוב שילכו לכ"ק אדמו"ר וישמעו לעצתו. כ"ק אדמו"ר אמר להם שבאם תקבל הילדה על עצמה, אשר כשתגדל ותינשא תלבש פאה נכרית, יעזור לה השי"ת שיגדלו שערותיה. היא הבטיחה וקיבלה על עצמה, וכעבור זמן התחילו שערותיה לגדול, וכעת יש לה שערות גדולות ונאות" (קובץ תשורה, סיון תמוז תשס"ה).

◄ "מכל העולם יזמינו אצלך פאות"!

גב' פרידה קוגל מברוקלין ניו יורק, מספרת. "בשנת תש"ל היה לי עסק קטן בברוקלין לסירוק פאות. עבדתי מאוד קשה והתפרנסתי בצמצום רב. כשנכנסנו ליחידות אמר לי הרבי שלא אדאג כי העסק שלי הוא עסק טוב מאוד, באשר כל אשה צריכה שיהיה לה פאה אחת לחול ופאה אחת לשבת. עוד הוסיף הרבי, שיגיע זמן שהחנויות של הפאות מכל העולם יזמינו אצלי את הפאות... הדברים של הרבי היו תמוהים, כי בכלל לא היה נהוג לקנות פאה מיוחדת לשבת (בקושי השיגו כסף לפאה אחת). וגם מה שאמר שיזמינו אצלי מכל העולם, זה נראה לי לכל היותר כבדיחה... והנה ה' עזר, הקמתי בית חרושת לפאות, ומכל העולם רוכשים אצלי את הפאות. פעם קיבלתי טלפון ממישהי שהציגה את עצמה בתור "גברת שניאורסאהן"... הבנתי מיד שזו הרבנית חיה מושקא ז"ל. היא אמרה לי בפשטות: "אני רוצה להזמין אצלך פאה". קבעתי איתה זמן ונסעתי אליה הביתה עם כמה דוגמאות. היא קנתה אצלי פאה, ומאז קנתה פעמים רבות" ("לקט שכחת הפאה" דף ק"ט).

◄ "עבור פאה מובטח בריאות, פרנסה ונחת מהילדים והנכדים"!

"את הדברים דלהלן שמעתי בטלפון מפי הגברת זלדה נעמעס [ז"ל, אשת חינוך ידועה מחסידי חב"ד] מברוקלין ניו יורק. "כשהגענו לארה"ב מאירופה בשנת תשי"ח לאחר נישואינו, נכנסנו אל הרבי ליחידות. אני לבשתי כובע וחצי פאה, ולא ראו לי אף שערה אחת משערותי. במהלך היחידות וכו' אמר הרבי: "צריך ללבוש פאה"! אני עדיין לא קלטתי אז מה זה "רבי" ונסיתי להתווכח, ואמרתי: "כל השערות שלי מכוסות, והשערות שרואים זה חצי פאה". והרבי ענה: אבל צריך ללבוש פאה! חצי פאה זה כמו חצי בריאות". והמשיך: "עבור לבישת פאה מובטח בריאות, פרנסה ונחת מהילדים ומהנכדים... ומה עוד את רוצה"? עניתי לרבי: "זה מספיק". ואז אמר הרבי: "תמצאי כאן מישהי שהיא מבינה בזה, והיא תלך איתך לקנות פאה יפה, שמי שתראה את זה תרצה גם היא ללבוש פאה". ובפנותו לבעלי אמר הרבי: "לך לרב חדקוב, הוא ילווה לך כסף לפאה יפה עבור אשתך". כמובן שאחרי ברכות כאלו, אין אני יוצאת מפתח ביתי עם מטפחת. אפילו כשאני יורדת להוציא את הזבל החוצה, גם אז אני לובשת את הפאה" (שם, דף ס"ג).

◄ האדמו"ר משאץ: "אראה להשתדל לעורר רחמים"!

"עוד זאת אומר בעניי, ידוע שתמיד רציתי להשיב רבים מעוון, ולפעמים ברוך ה' עלתה לי כהוגן, רצוני גם בזה אי"ה אחר פטירתי מהעולם הזה השפל לגנזי מרומים, והיינו כן, מי שיצטרך לישועה ורפואה לו או לזולתו, ילך על קברי ויעשה כזה... שאלך לאבותי הקדושים שהם יעוררו רחמים לישועה ורפואה. אבל בתנאי כפול שהמדובר או זולתו יבטיח לי להיטיב דרכו לשמים בדבר אחד... האשה שגילתה שערות ראשה, מעתה תבטיח לשאת פאה, איש בן תורה שאינו לומד יבטיח שמעתה ילמוד בכל יום ויום ודוקא גמרא, וכדומה כל אחד יבטיח איזה דבר טוב להיטיב מעשיו, אז אי"ה אראה להשתדל לעורר רחמים"

(הגאון רבי שלום מאסקאוויטש מלונדון זצ"ל, אב"ד שאץ, בצוואתו שהובאה בכמה מקומות בספריו: הקדמת ספר "דעת שלום" על פרק שירה, וכן בספר דעת שלום על הרמב"ם דף נ"ב, ובסוף ספר "אור הגנוז" על הגש"פ, ובספר "מים רבים").

◄ הריי"צ "כל ברכה צריכה כלי"!

"בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי... וההנהגה בכלל צריכה להיות אשר אשת תלמיד תומכי תמימים צריכה לשאת פאה"

(הגאון רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זצ"ל, "איגרות קודש" להריי"צ, איגרת א'תתנ"ג).

◄ מרן הגר"ש: "אני עומד להליץ עליהם"!

"ומה שכתב [הגר"ע יוסף] שהרבה בנות הסירו הפאה, הנה לא מספיק שיחזרו איזה בנות, והעיקר הוא נשי הרבנים הראשיים, ונשי הרבנים והדיינים אשכנזים וספרדים בארץ ובחו"ל, ושום אחד לא חזר בו, כי הם יודעים שיש גדולי הפוסקים אדירים וגם חסידים גדולים, ועם כל זה התירו. ובפרט שאני הצעיר עומד להליץ בעד רוב העולם המתירין, חכמים ונבונים וכל בני ישראל, וזוהי מצוה גדולה להליץ עליהם שיש להם על מה שיסמוכו, וכל שכן שלא לקלל אותם ח"ו, והם גדולים בתורה ובהלכה, ולא ליתי עליהם כי אם טובה וברכה"

(מרן הגאון רבי שלום משאש זצוק"ל, רבה של ירושלים, בשו"ת "שמש ומגן" ח"ד אה"ע צ"ג).

◄ סיפור מופת - כולה של אמונה, מהאתר "הגאולה":

כוחה של אמונה לציות לדברי הרבי מליובאוויטש זצ"ל, ושפע הברכה למקיימי הוראותיו, ניתן ללמוד מהסיפור הבא, אותו מספר הרב גבריאל בקוש מירושלים.



"במסגרת פעילותי, אני מפעיל יחד עם רעייתי מנוחה רחל שתחי', אתר אינטרנט המספק מידע לדוברי צרפתית.



באנר פרסומי בולט בצד האתר, מזמין כל מי שמבקש לפנות אלינו, על מנת לקבל עזרה וסיוע בכתיבה לרבי מליובאוויטש זצ"ל בכל המצטרך.



ביום ז' ניסן, קיבלנו פניה לאתר, מאשה בשם אסתר, המתגוררת בצרפת, שביקשה שניצור איתה קשר באמצעות האינטרנט, כי היא צריכה עזרה.



כמובן שרעייתי יצרה איתה קשר, והם "שוחחו" ביניהן בהתכתבות וירטואלית.

השיחה איתה, העלתה שמדובר במצוקה קשה שמלווה אותה משך זמן.

"שמי אסתר, וראיתי שיש אפשרות לקבל את הברכה של הרבי מליובאוויטש זצ"ל. אני ממש צריכה את זה". כך היא פתחה את שרשרת ההתכתבות.



אט אט נחשף סיפורה.

מתברר כי מזה חצי שנה בעלה נפרד ממנה. היא מתקשה לתפקד, המצב הכלכלי התדרדר, והיא מצאה את עצמה, יחד עם שני ילדיה עוברת להתגורר אצל הוריה, כשמצבה המוראלי הולך ופוחת.



"אני מרגישה שאין לי את הכוחות להתגבר על זה" כך היא תיארה, "האמת היא שכבר חשבתי אולי לעלות לארץ ישראל, אבל במצב הנוכחי אינני רואה את עצמי עושה את הצעד. מה אני יכולה לעשות?" סיימה, כשאפילו האותיות היבשות על המסך שיקפו את מצוקתה.



רעייתי הסבירה לה את צורת הפניה כיום לרבי מליובאוויטש זצ"ל באמצעות האגרות קודש, תוך שהיא מדריכה אותה כיצד לכתוב את בקשת הברכה.



"ראשית מומלץ לפתוח את המכתב בהודיה לה' יתברך על כל הטובה שעשה לך עד היום, ותאמיני לי, שבכל מצב אפשר למצוא את אותן נקודות אור". הסבירה לה רעייתי.



"לאחר מכן, כדאי לקבל החלטה טובה אותה אנו מגדירים כ'כלי' לקבלת הברכה.

אפשר לדוגמא לקבל לומר בכל יום ברכות השחר ולומר את קריאת שמע מידי יום", האשה הביעה את הסכמתה, כשלאחר ההחלטה הטובה היא ציינה את בעייתה וביקשה את ברכת הרבי מליובאוויטש זצ"ל.



את מכתבה הכנסנו בעבורה לתוך אחד מכרכי האגרות קודש.

בביתנו מספר מכרכי אגרות קודש, כפי שהם תורגמו לשפה הצרפתית, הכנסנו את המכתב לתוך כרך שכזה, כשאנו סורקים את התשובה ושולחים לה על מנת שתקרא אותה.



במכתב, שתורגם במקורו מלשון הקודש (אגרת ד'שעב), נכתב על חשיבות כיסוי הראש בפאה נכרית. כשהמכתב מיועד (במקורו) לחתן שיסביר לכלה את חשיבות הענין.



"עליך לקבל על עצמך לקיים את ההוראה הזו - כמו "נעשה ונשמע" אמרה לה אשתי, כשאסתר מצידה מנסה להסביר כי שנים היא לא רצתה לעשות זאת.



בנוסף נכתב לבדוק את התפילין, דבר שהיא אכן אמרה שתבקש מבעלה לעשות, וברכה להקמת בנין עדי עד על יסודי התורה והמצוה.



השיחה נסתיימה, כשמאז לא שמענו ממנה עד ליום רביעי לפני כשבועיים.

"שלום וברכה, היא כתבה בקצרה, אכן רכשתי פאה וכיסיתי את ראשי כהלכה, עשינו גם את שאר ההוראות, אי אפשר לתאר את השינוי העצום שהתחולל. חזרתי ב"ה לחיות יחד עם בעלי, ובעזרת ה' אנחנו מתכננים בקרוב לעלות ארצה. אני מודה לכם על כל העזרה. כל טוב"... סיימה את מכתבה.

אני לא מלובשי השאלים אבל איך שמדברים נגדם זה ממש מה שהתקשורת עושה נגד החרדים

למי מפריע שאישה הולכת עם שאל מצידי שתילך עם סיר על הראש מה זה ענייננו לדון בכך

בענין לבוש השאל והעדה החרדית.(התשובה בחלקה,לצורך הענין.

שאלה - 88641

שלום לכבוד הרב מוצאפי שליט"א.

רציתי להבין על הנושא של השאלים המדובר לאחרונה והפיצו ברבים שכאילו הבד״ץ וגדולי הדור אסרו זאת ,

ורבים שואלים האם אנחנו צריכים להרחיקם ממחנינו ?

תשובה

עירבוב ענינים עשו כאן , אנשים אינטרסנטים יחד עם כל תקשורת המכונים חרדים , וזורים חול בעיני הציבור .

בד״ץ העדה החרדית שיושבים בו גדולי הדור הרבנים וייס ושטרנבוך שליט״א ענקים בתורה כולה ,

הוציאו פסק הלכה שאין בו דבר או חצי דבר ולא ריח של ביקורת על נושא לבוש השאלים ,

אדרבא , זה כמה שנים שפירסמו פסק הלכה המעודד את עטיפת השאל סביב גוף האשה כפי שנהגו כל הדורות .

הפסק דיבר מפורשות על קבוצה מאוד מצומצמת בירושלים שהמציאו ובדו מנהגים משלהם ,

על נישואים נגד ההלכה , בגיל צעיר , ועוד דברים שלא ניתן להעלותם על הכתב ,

גם נמנעים מללדת בבתי חולים וגורמים סכנת חיים ליולדות וליולדים , גם מונעים מילדיהם טיפולים רפואיים ,

גם אינם שולחים את ילדיהם למסגרות חינוכיות , ועושים ככל העולה על רוחם ,

על אלה ואלה בלבד יצא קצפם של גדולי הדור אוהבי ישראל .

על כיסוי הגוף בשאל איך נוכל לצאת נגד זה , בעוד שכל אמותינו הקדושות מכל ארצות המזרח עד לפני שישים שנה הלכו באופן זה ,

וכנזכר בספרי ההלכה , ככתוב באליהו רבה פרק ד, מ״א . וכך נזכר בתלמוד במסכת שבת ע״ז שכך היו לובשות ,

ושם צ״ח , ב. ובפסחים ג, א בדברי רבנו חננאל שם .

מתוך שו"ת של הר בעלון פניני הפרשה של הרב עובדיה חן...

מה ההתלהבות...

הרב אברהם יוסף, רב העיר חולון ובנו של הגר"ע התייחס לנושא ברדיו קול ברמה וסיפר: "אני הפנתי אל אבא שאלה מהי צניעות. למשל אישה שהולכת עם כיסוי ראש, אבל כובע רחב שוליים, כל מי שרק נתקל בה מפנה את הראש. האם זו נקראת צניעות? אמר לי אבי מורי: ודאי שלא.

"שאלתי אותו אם אישה שואלת בגד הכי פשוט בצבע שחור, כחול, אבל בבגד הזה יש נצנצים זוהרים שמושכים את העין. האם זו נקראת צניעות? האם זה לא אותו גדר של בגד אדום? והתשובה היתה, זה אותו גדר.

"שאלתי את אבא: ומה נשתנה השאל שנשים שמות על עצמן והן נראות מוזרות ברחוב, שכל מי שעובר לידן הוא נראה ממש מפנה את הראש, כיוון שזה דבר מוזר? אני עוד לא מדבר על אלה שמכסות את הפנים ברעלות, או על אלה שמלבישות ילדות קטנות.

"הייתי עם אשתי באיזשהו אירוע, ופתאום כמו עדת פינגוונים הופיעו האם עם ארבע בנות, ילדה גדולה ביותר היתה אולי בת 10 וכולן מכוסות. הדברים האלה לא רק שרחוקים מאוד מהצניעות, זה גם לא כבוד האישה.

"שאלתי את מור אבי אז ועמד לידי גם אחי, "מצטטים בשמך כאילו השאל הדבר המומלץ". אמר לי "כנראה שלא הסבירו לי עוד" (תמליל שפורסם באתר כיכר השבת)

מימי המאמרים הארוכים והרבים שהיו פה פעם לפני כמה חודשים על הפיאה שהתחזית כל פעם בשם אחר.והצפת את האתר בשקרים שלך.

הפעם אני ימצא זמן,ויערוך לפניך את כל גדולי העולם שיצאו נגד הפיאה,ולא יהיה לך יותר פתחון פה.

ואתם כיכר,לא תמחקו בקשה את תגובותי פה.

מה אתה קורא לו שקרן, הוכחת שהוא שקרן? ואם יש גדולי עולם שאסרו פאה, מה זה קשור לרב עובדיה יוסף שאסר ללכת עם שאל ורעלה ואמר שזה פריצות?

מה גם שכל אותם פוסקים בודדים שאסרו פאה בדורות הקודמים, היו חוזרים בהם כיום ומתירים, כמו שכתבו הפוסקים:

◄ מרן הגאון רבי שלום משאש כתב בשו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו והלאה): "רוב הפוסקים המחמירים היינו משום דת יהודית ומראית העין וכו', וזה היה קודם התפשטות המנהג בכל העולם. וכמו שכתבו בדבריהם 'אם תימצא אחת בעיר בטלה במיעוטה'. לא כן היום שכולם פרצו גדר ונעשה מנהג פשוט, וגם המחמירים יחזרו בהם להתיר, ונמצא רוב הפוסקים לצד ההיתר".

◄ כיוצא בזה כתב הגר"מ גרוס שליט"א בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד), וזה לשונו: "רבים האוסרים הוא משום מראית העין, והוא לפני שנתפשט לבישת הפאות. וגם טעם האוסרים שיסבור שהוא שערות ויבוא לידי הרהור, ליכא כיום".

◄ וכן כתב הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, מח"ס "נטעי גבריאל": "שיטת הפוסקים המחמירים הוא או בשביל חשש מראית העין או משום שהם משיער המת שאסור בהנאה או משום הרהור או משום דת יהודית או משום חוקות הגויים, וא"כ בזמננו שנתפשט שבנות ישראל הכשרות הולכות בפאה נכרית, והקלות דעת וכל שכן נכריות אינן הולכות רק בגילוי שערות ממש, לא שייך כל החששות. ומה שהביא רשימות של כמה גדולים שאסרו, טעם של רובם לא שייך בזמננו". (קובץ אור ישראל ל"ז).

◄ והגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואח"כ רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה), כתב: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".

◄ וכן כתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, בשו"ת "דת והלכה" (סי' א'): "ויש בזה צורך היום להתיר הדבר לספרדים ותימנים, שאם נעמוד לאסור להו פאה נכרית, יכשלו רובן ככולן של הצעירות במטפחת למחצה לשליש ולרביע רחמנא ליצלן, דהוה גם לדידהו איסור חמור טפי וכמש"כ, ולכן אנן שליחותייהו דקמאי עבדי לצורך השעה להתיר פאות, שיש בזה צורך ודת יהודית יותר מגילוי שערות במקצת. ואין ספק בחשש כהאי גוונא היום בעוונותינו הרבים, והגאונים שאסרו היו מצטרפים להורות כדברינו וזה פשוט".

◄ וגם הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי" בספרם "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה), כתבו להתיר פאה נכרית, על אף שהם נכדי מהר"י קצנלנבוגן שהיה ראש וראשון לאוסרים, וביארו שמהר"י אסר רק בזמנו ובמקומו, שהיה זה בגדר פירצה חדשה. וזה לשונם שם: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו היתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".

◄ והפוסקים הראשונים והעיקריים שכתבו בספריהם לאסור לבישת פאה, הלא הם "באר שבע" והגאון יעב"ץ וסיעתם, אסרו גם לבישת מטפחת והצריכו רדיד עליה, כמבואר בדברי מהר"י קצנלנבוגן שהביאו הב"ש, וזה לשונו שם: "אע"פ שמכוסה במטפחת דעביד ביחוד לכיסוי השיער, וגם הוא כיסוי מעליא שהוא מכסה לגמרי השערות, אפי' הכי לא סגי, משום דשני כיסויים גמורים בעינן, ודעבידי ביחוד לכיסוי השיער, כמטפחת או סבכה והדומה לה, ועל המטפחת רדיד". ולכן פירש את המשנה בשבת שמדובר בפאה נכרית מכוסה, כי לשיטתו צריך שני כיסויים, ואין נפק"מ בין מטפחת לפאה.

וממילא אי אפשר לעשות "פלגינן דיבורא" בשיטתם, ולהביא היום ראיה מהם שהפאה אסורה ללא רדיד עליה, ומאידך להתיר לבישת מטפחת שאין עליה רדיד, דלא כדבריהם, ובפרט במטפחות המצויות כיום. ורוב אוסרי הפאה כתבו דברים חריפים בחומרת גילוי מקצת שערות.

והיעב"ץ בספרו "מור וקציעה" (סי' ע"ה) אסר אף לבתולות ללכת בגילוי ראש, וכתב שצריכות ללבוש מטפחת. ובדומה לכך מצינו פוסקים נוספים שרגילים להביאם כאוסרים את הפאה, כמו ספר "משא מלך" שאסר מטפחת ממשי שחור שדומה לשערות האשה, ובעל "דברי חיים" מצאנז, שאסר גם הוא מטפחת כזו, ואסר גם את כל סוגי הכובעים (ובלשונו "מצנפת"), ועוד. וממילא אין להביאם כדי לאסור פאה ולהתיר מטפחת שאסרו במפורש.

מדבר כך.

ספר לנו, אולי יש כאן עוד משועמם כמוך שיקרא את זה

בהקלטה מיוחדת שהגיעה לאתר 'בחדרי חרדים', נשמע הרב אומר: "אשה עם שאל בונה בית מקדש של שקר".

בימים האחרונים פורסמו דברים מסולפים בשם הרב ברלנד, שאינם משקפים את דעתו האמיתית בנושא. ל'בחדרי חרדים' הגיעה ההקלטה המלאה של הרב, בדברים שאמר לפני חצי שנה, בשיעור שמסר לתלמידיו בביתו.

"אלו שהולכים עם השאלים", אומר הרב, "הם פשוט בונים בית מקדש של שקר, כמו שחוניו בנה בית מקדש שקר. כשהאשה היא קדושה והיא עובדת על קדושה, היא לא שמה לה שאל, שאל זה לא אומר שום דבר!

"אשה לא מתפללת שחרית, לא מנחה, לא ערבית, היא רוצה להיות 'צדיקה', שמה לה שאל. ואשה אחרת שמתפללת שחרית ומנחה, יושבת ארבע שעות בכותל, כבר לא נקראת צדיקה, כי ברגע שאחת מפגינה, אז כל האחרות מקבלות רגשי נחיתות. אשה לא יכולה להיראות צדיקה יותר מכולם. יש נשים כאלה שהולכות עם שאל, בקושי מחזיקות סידור.

"היא שמה שאל, כבר נהיית 'צדקת הדור'. איך אפשר את הדבר הזה?"

גורם במוסדות 'שובו בנים' אמר ל'בחדרי חרדים', כי דעתו של הרב היא נגד מנהגי נשות השאלים והרעלות.

- אפילו עם רעלות"

"כיכר השבת" חושף הקלטה נדירה של מנהיג קהילת "שובו בנים",

הגאון רבי אליעזר ברלנד, בה הוא מדבר על חשיבות לבישת השאלים.

"גם אם אישה תלך באלף כיסויים, אסור לראות את הצורה שלה",

אמר מנהיג שובו בנים לחסידיו. ומה דעת הרב על נשים הלובשות רעלה? חשיפה (באקטואליה)

בעוד הסערה סביב "כת הרעלות" נמשכת, לאור המכתב החריץ שהוציאו כל חברי בית הדין של 'העדה החרדית',

וכן מורי-צדק של 'העדה', מתברר כי יש מי שבעד הרעלות.

תחילה חשוב להבהיר, כי לדעת כולם ישנו הבדל ברור בין לובשות השאלים,

המונות אלפי נשים, אשר בכך תומכים גדולי הרבנים, לבין אותה כת קטנה,

המונה כמה עשרות נשים בלבד, הלובשות רעלות ומכסות את כל גופם כולל הפנים.

לידי "כיכר השבת" הגיעה הקלטה נדירה של מנהיג קהילת "שובו בנים",

הגאון רבי אליעזר ברלנד, מתוך דברים שנשא בפני חסידיו במהלך השנה האחרונה,

בה הוא מדבר על חשיבות לבישת השאלים.

וכך אומר הרב ברלנד לחסידיו: "כולם ילכו פה עם שאלים אפילו עם רעלות על הפנים.

אנחנו צריכים שיהיה פה הכי קדושה, הכי טהרה, כי אסור לראות שום צורה של אישה".

"אפילו אם היא תלך באלף כיסויים, אסור לראות את הצורה שלה",

מבהיר הרב ברלנד את חומרת האיסור בראיית אישה, ומוסיף כי הנשים

"לא יצאו מהחלונות ולא יסתובבו ברחובות. אישה אסור לראות,

אפילו אם תלך עם אלף רעלות ואלף כיסויים, אפילו עד תחיית המתים אפילו עד ביאת המשיח".

בדבריו, הוסיף הרב ברלנד ואמר כי "אם אדם יכשל בראיה,

יראה אפילו סתם צורה של אישה אפילו בלי הפנים, אז יש שם איזה מכשיר מיוחד,

יוצא צבע אדום ומקבל פטיש בראש ומעיף אותו החוצה,

אז אפילו שיבוא משיח אדם ידע אם הוא יכשל בראיה אסורה אז מיד יקבל פטיש על הראש -

זה על לא תנאף ועל לא תנאף זה בספרים ובבית שלו עצמו עם האישה שלו".

כיכר,םעם אחת,לא העלתם.ועכשיו זו פעם שניה,ותעלו.אל תתנו לנו לכעוס עליכם.

התוכנות הטכנו-לוגיות.

והדברים הוצאו מהקשרם. באתר בח"ח יש הקלטה של הרב ברלנד, ואי אפשר לעבוד על אנשים. הוא אמר ברור שאשה לא יכולה להיראות צדיקה יותר מכולם, וזה זיוף, וצביעות גמורה.

אני סומך על כיכר.

דעתו. ובחצי השני של ההקלטה אין שום דבר שסותר את החצי הראשון וזה לא היה בביתו! תפסיקו להמציא שקרים כדי להחטיא את הרבים בפריצות. מספיק צדיקים נאספים

כל הנשים האלה (שנראים אמנם כמו שדים ורוחות ורובן מכוערות מאוד ואין להם מה להפסיד) גורמים לאנשים להסתכל בהם, וזה שיא הפריצות, אז תפסיק להמציא בשם הרב ברלנד ולהחטיא את הרבים!

נשים.לא.מכסות.את.הפנים

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)

באמת פעם קראו לספרדים יהודים ערבים ואחר כך קראו להם פרנקים‏(צרפתים‏)ע‏"ש שצרפת שלטה במדינות צפון אפריקה

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)

כנראה שאינך רגיל בלשון החכמים הספרדים

המשנה דיברה על הזמן ההוא. עכשיו בימינו מדובר רק בערביות. אין יהודיות שנראות כמו מחבלות, חוץ מכת השאלים רח"ל

בנות ישראל במדינות ערב יוצאות ברעלות גם כמו הערביות. ומענין שמנהג זה אצל הערביות קדם הרבה להופעת האיסלם, ואינו חלק ממנו.

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)

"ועל זה יש להמליץ המשנה" זה בסך הכל מליצה. היום רק ערביות לובשות רעלות

נשים.יהודיות.לא.מכסים.את.הפנים

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)

בשביל מה לעשות כותרת מדבר שכל הקבנים סבורים כך כל גדולי התורה נוקטים כך

אין לך מה לומר, תשתוק! אבל למה לקלל?

אחרי "בלותי",היתה !!! לי עדנה?

כל הרבנים הספרדים,ובראשם הרב מוצאפי,וחכמי תימן,היו בעד השאלים שאינם רעלות.

עם הרב מזוז יש לנו חשבון ארוך גם על היותו משנה מדרכי אבותינו האריז"ל והרש"ש שהסבירו שאסור לשנות בתפלה,שום דבר בדקדוק.והוא בא לנו עם "מקורות",בורות נשברים אשר לא יכילו המים,ומתיפייף ומתהדר עם "דקדוק".ואם דבר על הרעלות,בסדר.אבל לדבר נגד נשות השאל הצדקניות שרבים וטובים מעידים שכך לבשו כל הזמן מקדמת דינא,כולל האמהות.ועכשין באים ערב רב בדמות חרדים,שקרנים,ושמאלנים באתר הזה,כולל המערכת,ומטקבקים שקרים על ימין ועל שמאל,ומצטטים כביכול תשובות ארוכות בשמות שקריים, מבלי להציג תשובות ארוכות של חבירי לאתר,ת"ח אמיתיים שיודעים הלכה,ועל זה אני כועס.

אני תלמיד קרוב של הרב מזוז שיח' ובידי כמה עמודים מהספר לאוקמי גירסא על נוסח התפלה, וכל הדקדוק שמתהדר בו כלשונך, אינו אלא תמצית מכתבי כל הראשוינים והאחרוינים והמקובולים וכו' וכו' ותפסיק לזלזל

ממש גדולי הפוסקים...

ועוד יש לשוטה "חשבון ארוך" עם הגר"מ מאזוז....

כנראה מותר לעבור על כל התורה, והעיקר ללבוש שאלים, אה?

אין קשר לכל אלה שלבשו שאלים בעבר הרחוק בארצות המזרח, בדורנו זה לא מצוי ולכן זה פריצות. כשתבין את זה, אולי יעברו 40 שנה, אבל בסוף תבין.

הם שוב עולות לכותרות נמאס לנו מהם.