אאא

בשנים האחרונות, ניהלו מספר גורמים מערכה נגד העובדה כי קווי המהדרין העושים דרכם אל העיר בני ברק, לא עוצרים בתחנת העצירה שעל כביש השירות בסמוך לאוניברסיטת בר אילן, בין צומת אלוף שדה לצומת גבעת שמואל.

אנשי סגל של האוניברסיטה יחד עם עמותה אשר חבריה עובדים או לומדים באוניברסיטה, עתרו לפני כשנתיים לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד משרד התחבורה וחברת ´אגד´, בגין קווי המהדרין לבני ברק - 319 מרחובות, 350 ו-351 מאשדוד, 402 מירושלים, 497 מבית שמש וקו 984 מצפת.

לטענת העותרים, הם משתמשים תדיר בתחבורה הציבורית, והקווים המצויינים לעיל, "נוסעים כולם בכביש מס´ 4 וחולפים על פני האוניברסיטה, מבלי להיכנס אל כביש השירות שלידה, ומבלי לעצור בתחנת העצירה שליד האוניברסיטה, היא תחנת בר-אילן".

בעתירה נטען כי הקווים מרחובות לבית שמש שונו בשנים האחרונות "לשם ריצוי הציבור החרדי", אשר "אינו רואה את כל המערכת האוניברסיטאית בעין יפה ולא רצה לראות על הקו סטודנטים וסטודנטיות". עוד הם טוענים כי "אגד עשתה יד אחת עם קבוצת חרדים כדי למנוע בפועל מנוסעי אוניברסיטת בר אילן להשתמש בקו".

עיקר טענותיהם של העותרים הם נגד הקו 319 מרחובות, וקו 497 מבית שמש. השופטת שרה ברוש מציינת כי "העותרים לא הסבירו מדוע מצאו לכרוך את הקווים הללו אל עתירתם, על אף שעיקר טיעוניהם של העותרים כווונו כנגד הפעלתם של קו 319 ושל קו 497 שאינם עוצרים בתחנת בר אילן".

העותרים טוענים כי תוצאת השינוי שנעשה בקווים מרחובות ומבית שמש, אינה סבירה בשל מניעת השירות מאנשי האוניברסיטה. "השינויים יוצרים הפליה לטובתו של המגזר החרדי, אל מול אנשי האוניברסיטה, וזאת בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים", נכתב בעתירה.

בתשובה לעתירה, דחו במשרד התחבורה ובחברת ´אגד´ את הטענות וביקשו לדחות את העתירה על הסף, הן בשל כך שהעתירה הוגשה שנים לאחר שהחל השינוי, והן מפני החשש כי "המניע היחידי של העותרים להגשת העתירה, הוא להביא לפגיעה ב"קווי המהדרין" המספקים שירותי תחבורה לאוכלוסיה החרדית".

העתירה נדחתה

ב´אגד´ הוסיפו לטעון כי השיקולים נעשו על בסיס מקצועי בלבד, ולאחר התייעצות עם אנשי האוניברסיטה, וזאת במטרה לשרת את טובת כלל הציבור. על טענת ההפליה, מטענו ב´אגד´ כי הציבור לא מופלה באופן השימוש בקווים, וכל אדם רשאי לעשות בקווי הנסיעה שימוש ככל שיחפוץ.

לאחר דיון בעתירה, החליטה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שרה ברוש, לדחות את העתירה. בפסק הדין, כותבת השופטת: "לא מצאתי כי קיים קשר כלשהו בין האיסור על הפרדה מגדרית בתחבורה הציבורית, ובין דרישת העותרים להורות על עצירת הקווים בתחנת בר אילן".

השופטת, החליטה לקבל את תשובת ´אגד´, כי השינויים נעשו על בסיס מקצועי, לאחר שכניסה דרך כביש השירות בשעות העומס מאריכה את משך זמן הנסיעה בכ-25 דקות, בעוד שיש מיעוט נוסעים שעושה שימוש בתחנת בר אילן.

על טענת העותרים כי ב´אגד´ שקלו שיקולים זרים המתייחסים להשתייכות הנוסעים לציבור החרדי, ודעתו של המגזר על האקדמיה וסוגיית הצניעות הכרוכה בנסיעה מעורבת של גברים ונשים, כתב השופטת: "לכך לא מצאתי אחיזה הנתמכת בראיות כלשהן, זולת הטעון בעלמא שהעלו העותרים".

באשר לטענות ההפלייה של הציבור החרדי על-פני אנשי האוניברסיטה, כותבת השופטת כי "השינויים במערך התחבורה הציבורית, בקווים המשמשים את ציר הנסיעה אל העיר בני ברק וממנה נועדו לייעל את השירות לרוב המשתמשים באותם קווים, ולא על רקע השתייכות הרוב אל המגזר החרדי. זאת, תוך מתן מענה סביר וראוי למיעוט העושה שימוש בתחנת בר אילן".

"סיכומם של דברים", כותבת השופטת, "מצאתי כי שיקולי "אגד" בהציעה את השינויים במערך התחבורה אל העיר בני ברק וממנה בשנת 2005 היו ראויים, והחלטת המשיבים 1-3 לאשרם היא החלטה סבירה, ראויה ומאזנת, בין האינטרסים של כל הצדדים, שלא נבעה משיקולים זרים כלשהם. כך אין מקום להתערב בה. שינויים אלה, אינם כרוכים בהפליה אסורה לפי חוק איסור הפליה. לא מצאתי, איפוא, כל פגם בשיקוליהם המצדיק התערבות בית המשפט".

"אשר על כן, אני דוחה את העתירה ומחייבת את העותרים בתשלום הוצאות העתירה ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית למשיבים", פסקה השופטת שרה ברוש.

אחד מהגורמים שהיו מעורבים בהפעלת קווי המהדרין אומר בשיחה עם "כיכר השבת" כי "ברוך השם מדובר בהצלחה גדולה הרבה מעבר למשוער. נקווה שמדובר בסיומו של המאבק שנמשך יותר משלוש שנים, שהגיעה לשיאו בעתירה קנטרנית שכל מטרתה הייתה לחבל בקווי המהדרין".