למי מאיתנו זה לא קרה: מישהו עקף אותנו בתור, נהג חתך אותנו בכביש, קולגה זרק לעברנו משפט שהקפיץ אותנו - והנה אנחנו סוחבים איתנו עצבים יום שלם והיום שלנו נראה בהתאם וככל הנראה גם הסובבים אותנו יושפעו מכך.
אלא שעשויים להיות מצבים שכדור השלג המתגלגל הזה עשוי להיות לא רק מטרד אלא סכנה של ממש. מחקר חדש מצא שכשתוצאה מהתנהגות גסת רוח, במיוחד בסביבה רפואית, יתכן אבחון וטיפול רפואי מוטעה שיכול להביא לסכנת חיים.
המחקר התפרסם בכתב העת הרפואי Journal of Applied Psychology ונערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת מרילנד, אוניברסיטת קרנגי מלון, אוניברסיטת פלורידה ומבית החולים האוניברסיטאי תומס ג'פרסון. החוקרים בדקו כיצד הטיית העיגון מושפעת מהתנהגות גסת רוח.
רוב ההחלטות מתקבלות על בסיס האינטואיציה
דניאל כהנמן, פסיכולוג קוגניטיבי בעל שם וזוכה פרס נובל לכלכלה הקדיש את חייו כדי לחקור כיצד אנחנו חושבים. הוא מחלק את החשיבה שלנו לשתי מערכות נפרדות: "מערכת 1" - פועלת ברציפות, מוצפת במידע אסוציאטיבי שמתעורר בה במקביל ובין רגע, ללא מאמץ, מעבדת את כל הנתונים ומסיקה מסקנות מיידיות. זוהי מערכת אינטואיטיבית ולא מודעת שמונעת מרגש, דמיון והטיות - כללי אצבע ועזרים של הגיון פשוט ואינטואיציה לקבלת החלטות ופתרון בעיות בקלות ובמהירות.
אלברט איינשטיין דיבר רבות בשבחה של האינטואיציה, ווינסטון צ'רצ'יל טען כי היא אחת ממעלותיו הגדולות ביותר והמשקיע האגדי וורן באפט בחר יורש אלמוני לאימפריה הפיננסית שלו לאחר שחלק איתו ארוחת צהריים אחת כי הייתה לו "תחושת בטן" לגביו. כדי להגיע להחלטה נכונה, שתי המערכות צריכות להיות מסונכרנות ביניהן, אולם את עיקר תשומת הלב יש להפנות למערכת 1, כיוון שמערכת 2 אמנם עוסקת בחשיבה לוגית מעמיקה, אך למעשה רוב ההחלטות מתקבלות על ידי מערכת 1 האינטואיטיבית.
מהי הטיית העיגון?
ההטיות ב"מערכת 1" הן למעשה קיצור דרך פרקטי שחוסך תהליכי חשיבה ארוכים באמצעות שיטות של ניסוי ותעייה, אומדן משוער, פרופיילינג, ניחוש מושכל ואינטואיציה. ברוב המקרים, תרומתן של ההטיות חיובית, אך הן עלולות לגרום לקבלת החלטות שגויות משום שהן מבצעות קישור בין המידע החדש לדפוסי חשיבה שכבר קיימים, מה שמונע ייצור של דפוסים חדשים ויחודיים וגורם לתגובה שאינה מיטבית לסיטואציה.
אחת ההטיות המרכזיות שחוקרים רבים עוסקים בה היא הטיית העיגון. איך היא עובדת? על מנת לנקוב בערך כלשהו, אנשים נוטים להתחיל מערך ראשוני מסוים, "עוגן" שנשתל בסביבת קבלת ההחלטה ומעלה את יתרונה של אחת החלופות, אף אם אין סיבה מוצדקת לכך. העוגן עשוי להיגזר מאופן ניסוח השאלה או מרמז שמוצג בפני האדם והוא משפיע באופן ניכר על ההחלטה הסופית.
בעזרת הטיית העיגון ניתן להטות את הערכתם של אנשים כלפי שירותים ומוצרים ולהשפיע על צריכתם.
אנשי מקצוע אינם חפים מהשפעות של הטיות, גם כשהם אמורים להיות אובייקטיבים לחלוטין. כך לדוגמה, שופטים קבעו את גובה הפיצויים לנפגע תאונה כשהם מתבססים על גודל תביעת תביעת הפיצויים של התובע כעוגן. במקרה אחר, מומחי נדל"ן העריכו עלות לבית בהתאם למחיר הבית שנמסר להם ושימש כעוגן.
כשהטיית העיגון גורמת לאבחון רפואי שגוי
אחד המצבים בהם הטיית העיגון עלולה להשפיע במיוחד הוא אבחון רפואי. החוקרים מצאו שאם נפנה לרופא/ה להתייעצות ונאמר: "אני חושב/ת שזה התקף לב", יתכן מאוד שקודם כל ייבדק החשד להתקף לב, למרות שרוב הסימנים מצביעים בכלל על קלקול קיבה.
אמנם אנו מצפים מהרופאים שמטפלים בנו לגלות מקצועיות, אך לפי החוקרים, אם הם חוו התנהגות גסת רוח מוקדם יותר (לאו דווקא בסביבת בית החולים, אלא גם בבית, בתור לקופה או בכביש), דפוסי החשיבה של הרופא/ה מצטמצמים כיוון שנדרשו מהם משאבים פסיכולוגיים רבים להתמודד עם אותה גסות רוח.
התוצאה: הרופאים עוברים ל"מערכת 1" של חשיבה אינטואיטיבית שמופעלת על ידי הטיות, ובהן הטיית העיגון. ואם במהלך האבחון הוצע לרופאים אבחון מוטעה לגבי מצבו של המטופל, הרופא/ה יאחז בו כעוגן והמטופל יקבל טיפול שגוי.
"מצאנו בסימולציות ששיעור התמותה עלה בגלל התנהגות גסת רוח. אנשים יכולים למות כי מישהו העליב את המנתח מוקדם יותר" מציינים החוקרים וממליצים להפסיק להיות סלחניים כלפי התנהגות גסת רוח ואגרסיבית, במיוחד במקומות עבודה שאחראיים על החלטות רגישות כל כך, כמו חיי אדם.