כוח חכמים להפקיע בעלות ממונית

אם דין הפקר בית דין נותן כוח ביד חכמים רק להפקיע ממון מידי בעליו אבל כדי לזכות בממון יש לעשות מעשה קניין או שמא ביד חכמים יש כוח גם להקנות לאדם אחר את הממון (יהדות)

הרב יהודה שטרן | כיכר השבת |
(צילום: shutterstock)

הגמרא בסנהדרין ה. ובהוריות יא: מבארת כי שבט מיהודה אלו ראשי גלויות שבבל שיש להם תוקף לעשות שררה בעם ומפרש רש"י ששבט הוי לשון שררה ושיש לבית דין רשות להפקיר ממון של אדם מסוים מפני שהפקר בית דין הפקר.
הגמרא בשבת יח: מבארת כי למאן דאמר ששביתת כלים בשבת היא מדאורייתא ואם כן אסור לו לאדם שכליו יסייעו בחילול שבת אזי צריך להפקיר את הכלי שיש בו שמן ופתילות הדולקים בשבת.

התוספות הרשב"א ועוד ראשונים הקשו כיצד הגמרא נותנת פתרון לאיסור של שביתת כלים באמצעות הפקרת הכלי לפני שבת והרי הגמרא בנדרים מה. אומרת שהפקר צריך להיות בפני שלושה אנשים ולא די במה שמפקיר בליבו.

ותירץ הריטב"א שהפקר בפני שלושה אנשים הוא דין דרבנן ובשעת הדחק חכמים מעמידים את דעתם על דין תורה ולכן מועילה ההפקרה שנעשית בליבו.

עוד תירץ הרשב"א שלעניין איסור שביתת כלים בשבת אין צריך להפקיר את הכלי עם השמן והפתילה בפני שלושה מפני שלב בית דין מתנה שלא יעבור על איסור שבת וחכמים הם אלו שמפקירים את הכלי בערב שבת מכוח הדין שהפקר בית דין הוי הפקר.

ביאור דין הפקר בית הפקר

הגמרא ביבמות פט: אומרת כי הדין שהבעל יורש את אשתו נאמר אפילו במקרה שאשתו היא קטנה ומקשה הגמרא כיצד ייתכן שהבעל יירש את אשתו הקטנה והרי קידושי קטנה הם דין דרבנן ומדאורייתא האבא הוא זה שיורש את בתו הקטנה ומתרצת הגמרא שהבעל יורש את אשתו הקטנה מדין הפקר בית דין הפקר וחכמים מפקיעים את זכות הירושה מהאבא ונותנים אותה לבעל.

ומביאה הגמרא מחלוקת מהיכן נלמד הדין שהפקר בית הפקר רבי יצחק סובר שהדין נלמד מהפסוק "וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים כעצת הזקנים והשרים יחרם כל רכושו" (עזרא י' ח') ומתוך הפסוק רואים כי לזקנים והשרים יש זכות להחרים ולהפקיע את הבעלות על הרכוש.

ורבי אליעזר סובר כי הדין נלמד מהפסוק "ואלה אשר נחלו בני ישראל בארץ כנען אשר נחלו אותם אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי אבות המטות לבני ישראל"(יהושע יד' א') ומבארת הגמרא שמהפסוק נלמד כי לחכמים יש כוח להפקיע ולהקנות ממון כפי שהאבא מוריש את נחלתו ונכסיו למי שיחפוץ.

ונחלקו הראשונים האם דין הפקר בית דין נותן כוח ביד חכמים רק להפקיע ממון מידי בעליו אבל כדי לזכות בממון יש לעשות מעשה קניין או שמא ביד חכמים יש כוח גם להקנות לאדם אחר את הממון שהם הפקיעו מבלי שהזוכה יעשה מעשה קניין.

הרשב"א בגיטין סובר שמדין הפקר בית דין הפקר יש לחכמים כוח להפקיע ממון ואף לזכותו לאחר וזאת למרות שהזוכה לא עשה שום מעשה קניין בשביל להכניס את הזכייה לרשותו ולבעלותו.

אבל הרבינו יונה בבבא בתרא ק. סובר כי חכמים יכולים להפקיע את הבעלות הממונית מידי הבעלים אבל הזוכה צריך לעשות מעשה קניין כדי שהזכייה תיכנס לרשותו ותהיה בבעלותו.

ומבאר הים של שלמה ביבמות כי ייתכן שהשאלה האם דין הפקר בית דין נותן כוח ביד חכמים להפקיע ממון מבעליו או שהוא גם נותן כוח להפעיל חלות של הקנאה ללא מעשה קניין מצד הזוכה תהייה תלויה במקור הלימוד לדין הפקר בית דין
שאם נלמד את הדין מהפסוק בספר יהושע שעוסק בנחלה וכדברי הגמרא ביבמות שכשם שהאבות מורישים לילדיהם מה שירצו כך ראשי העם מנחילים ממילא שמעינן כי ביד חכמים יש גם כוח להקנות ללא מעשה קניין של הזוכה.

אבל אם נלמד את דין הפקר בית דין מהפסוק בספר עזרא אזי לכאורה מכוח הדין יהיה ניתן רק להפקיע את הממון מידי בעליו אבל בכדי לזכות בו יידרש הקונה או הזוכה לעשות מעשה קניין וזאת משום שהפסוק עוסק רק בהחרמת הנכסים ולא בהקנאתם לזוכה.

נפקא מינא ממחלוקת הראשונים

הבית יוסף באו"ח סימן רכב' מביא את דברי הרוקח בסימן מא' שאסור לישראל להשאיל כלי עבודה לנכרי והסיבה כי ייתכן שהנכרי יעשה בכלים שימוש בשבת והרי הישראל שמצווה על שביתת כליו בשבת יעבור על איסור שבת.

וכתב הבית יוסף שדברי הרוקח הם אינם להלכה מפני שהרוקח אמר את דבריו לשיטת בית שמאי הסוברים כי אדם מצווה על שביתת כליו בשבת אבל אנן קיימא לן כשיטת בית הלל שאין האדם מצווה על שביתת כליו בשבת.

אבל הב"ח סובר כי קשה לומר שהרוקח כתב את דבריו אליבא דשיטת בית שמאי שלא נפסקה להלכה ולכן צריך לומר שאליבא דהרוקח בית הלל אמרו שאין אדם מצווה על שביתת כלים בשבת רק בכלים כדוגמת המוגמר שנותנים בו בשמים ואש והוא רק משמש כבית קיבול לבשמים ולשלהבת אבל הוא בעצמו אינו עושה כל מלאכה בשבת אבל בכלים אשר הם בעצמם פועלים ועושים מלאכה כדוגמת רחיים וכדומה יש בהם איסור שביתת כלים.

עוד כתב הב"ח כי למרות שהשו"ע פסק כבית הלל שאין אדם מצווה על שביתת כלים בשבת ולכן מותר לישראל להשאיל ולהשכיר כלי עבודה לנכרי ראוי כי ירא שמיים יחמיר על עצמו כשיטת הרוקח ולא ישאיל את כליו לנכרי וזאת משום שפשטות הסוגיא בשבת יח. מתפרשת כשיטתו.

אליבא דשיטת הב"ח שיש להפקיר את הכלים שפועלים ועושים מלאכה האסורה בשבת יש מן הפוסקים שדנים האם צריך להפקיר את שעון השבת או המקרר כדי שלא לעבור על איסור שביתת כלים אליבא דשיטת הרוקח.

עוד כתבו הפוסקים כי למרות שהפקר צריך להיעשות בפני שלושה אבל בנידון דידן כדי להוציא עצמו מספק איסור שביתת כלים די שיפקיר במפורש בפני אדם אחד ולא בעי הפקר בפני שלושה.

ולכאורה ניתן לומר כי אליבא דשיטת הריטב"א שהובאה לעיל שבשעת הדחק חכמים העמידו את דינם על דין תורה אזי לכאורה ניתן להפקיר את מוצרי החשמל בליבו ולא בעי להפקיר במפורש בפני אדם אחד.

החתם סופר בשבת יח. סובר כי חומרת הרוקח שאין להשאיל לנכרי כלי עבודה מפני החשש שיעשה בהם שימוש בשבת נאמרה רק בכלים שהנכרי פועל איתם בגופו וכגון פטיש שאוחזו בידו וכדו' אבל בכלים הפועלים באופן עצמאי כגון ריחיים וכדו' גם הרוקח יודה שלא נאמר בהם איסור שביתת כלים.

על פי דברי החתם סופר יש מן האחרונים ומן הפוסקים שטוענים כי גם הרוצה לחשוש לדברי הב"ח והרוקח שיש איסור שביתת כלים בשבת אין צורך בהפקרת שעון השבת או המקרר מפני שהם פועלים מאליהם וממילא לא נאמר בהם דין שביתת כלים גם אליבא דהרוקח.

לתגובות: stern1416@gmail.com

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר