אאא

"מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים". ואולם ישנם ימים בהם עוברות המחשבות, האמנם כל אותם מחלוקות בסופו של דבר מתקיימות או שמא מתברר לפתע ההמשך "ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים".

וגם אם פעמים יש צורך במחלוקת, האם המחלוקת צריכה לרדת אל העם בשדות? האם חובתנו לנקוט בפעולות שמפלגות ברמת היום יום? הרי גם כאשר עסוקים בני האדם בהתנצחות כבר למדנו שהרב ותלמידו נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה.

בעולמם של בני האדם הנאמנים לבורא העולם ותורתו אנו מוצאים חילוק בין עבירות מעשיות כגון ע''ז ש''ד וכד' שהעובר עליהן נענש בעונשים חמורים כרת, סקילה, שרפה וכו'. בשונה מעבירות בענייני נימוס והליכות כגזל, לשה"ר, שנאת חינם וכד' ששם העונשים לכאורה קלים יותר שאף מלקות אין בהן משום שהם לאו שאין בו מעשה.

אבל המשים לבו מגלה שכל זה כאשר זה ביחיד, אז המצוות המעשיות חמורות וההליכות קלות. אך כאשר זה נעשה בציבור ההפך הוא הנכון.

דורו של דוד צדיקים היו, אך מפני הדילטורין (מלשנים) נופלים במלחמה דורו של אחאב עובדי ע"ז ומפני שלא היו דילטורין היו מנצחים במלחמה.

בית מקדש ראשון עובדים ע"ז עוברים על ג"ע, ובבית מקדש שני עוסקים בתורה אבל שונאים שנאת חינם. והנה לאחר בית ראשון נבנה שני ולאחר שני לא נבנה שלישי.

דור המבול עברו כל עבירות שבעולם ונחתם דינם על הגזל, ואילו חטא העגל - עוון ע"ז נמחל להם ומאידך חטא המרגלים לשה"ר "בכייה לדורות".

עם ישראל במצרים ירדו למ"ט שערי טומאה, עברו עברות חמורות אך היו מאוחדים. כשהגיעו לים נעשו לארבע כיתות התפלגו, נחלקו, הופר השלום, נגדעה האחווה ששררה באומה, כעת דינם נהפך לדין של יחידים וכיחידים נענשים על עבירות חמורות שנסלחות רק כאשר מאוחדים כעם אחד. כעת מתמלא הקב"ה חימה על מעשיהם שבמצרים, ומבקש לטובען.

"וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה" (שמות יד,כט) 'חמה' מלשון חמה וכעס, עמד סמאל ואמר רבש"ע, לא עבדו עבודה זרה ישראל במצרים ואתה עושה להם ניסים? ונתמלא חמה וביקש לטובען.

אז אמנם ניסים עשה בורא העולם לעם ישראל לאורך כל גלות מצרים ואף פעם לא הגיע המלאך סמאל לקטרג על עם ישראל, והנה פה לראשונה משמיע טענותיו כי כעת נחלקו לד' כתות העם מפולג ומפורד.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

והיא שעמדה לאבותינו ולנו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב''ה מצלינו מידם

יודעים אתם מה עמד לאבותינו ולנו? שבכל דור ודור עומדים לכלותינו ואז אנו מתאחדים לאומה אחת גדולה וחזקה וממילא הקב"ה מצילנו.

אולי לא כדאי לחכות לזמן שיעמדו לכלותינו, אולי נתאחד כבר כעת ונקדים רפואה למכתנו.

ואם אין בכוחנו בתקופה זו לאחד את כל כלל ישראל היושב בארצנו, אולי לרגע זה ננסה לפחות לאחד אותנו בתוך השורה פנימה בעומק מחנינו, הרי מספיק צרות עוברים אנו גם בלי אויבנו העומדים על גבולות ארצנו.