אאא

המשנה במסכת מידות המבארת את מידות הר הבית, המקדש והעזרות כותבת בפרק ב' משנה ג' בזה"ל, "לפנים ממנו, (מהר הבית) סורג גבוה י' טפחים, ושלש עשרה פרצות היו שם שפרצום מלכי יון, חזרו וגדרום, וגזרו כנגדן שלש עשרה השתחוויות, ומסביר רע"ב במקום, שכשמגיע כנגד כל פרצה ופרצה, משתחווה ומודה על אבדן מלכות יון, ומוזכר הנושא ברמב"ם בהלכות חנוכה (פ"ג, ה"א).

ביהדות, בניגוד לגויים, ידועה חשיבותו של המספר 13 שעולה בגמטריה "אחד", כמו כן ישנם ספרות נוספים הידועים בחשיבותם, כגון, 50, 32, 70, וכן עוד אחרים, 13 הוא מספר של הכתר, שהרי י"ג מידות של רחמים נקראות מידות הכתר, גם הפיוט אחד מי יודע מסתיים בשאלה 13 מי יודע, ומעבר לכך אין יותר שאלות, היות והשואל כבר יודע מה הוא 13 הוא כבר יודע הכל.

מטרת היוונים בפריצת הסורגים מסביר התו"ט, כדי לבטל את המחיצה שנקבעה מראש בין עם ישראל לעכו"ם בביהמ"ק בזמן התפילה, שכן העכו"ם לא הורשו להכנס ולהתפלל במקום הנקרא חיל ולבוא אל הקודש פנימה, וכשחזרו וגדרו פרצות אלו והוסרה התערובת תקנו הודאה והשתחווייה על כל גדר וגדר.

את היסוד שבדבר מסביר במתק לשונו הגרש"ד פינקוס זצ"ל, בכך שבניגוד למחשבה שמחיצה, ייעודה בכך שהיא נועדה להרחיק בין אנשים או קבוצות, נהפוך הוא, מטרת המחיצה תכליתה וייעודה נועדו לקרב ולא להרחיק חלילה, שכן, אלמלא הייתה מחיצה בבית הכנסת למשל, לא יכלו הנשים לבוא ולהסתופף בבית השם, שכן לא תיתכן עירבוביא של נשים וגברים בבית הכנסת, ובזכות אותה המחיצה אנו מקרבים את הנשים כמה שיותר ובכך יכולות אף הן לבוא ולהתפלל.

כנ"ל במתן תורה, כדי שעם ישראל יוכל להתקרב להקב"ה בכבוד ובעצמו, ירד על ההר מסך ענן וערפל שהפריד בין השכינה לבין עם ישראל ובכך עמ"י יכל להתקרב להר ובעצם להתקרב להקב"ה, נצייר לנו לו השמש שהיא ממשרתיו של הקב"ה הייתה יורדת ממקומה ומתקרבת לכדור הארץ, הרי כדוה"א היה ניתך בין רגע, ועם כל זה הקב"ה כן ירד ממקומו על הר סיני, איך התאפשר הדבר, רק בזכות אותה המחיצה של ענן וערפל שאפשרו זאת.

זו למעשה המחלוקת והשינוי בגישות בין ישראל ליוונים, היוונים טענו מדוע אתם מרחיקים אותנו מלבוא ולהתפלל, וכי הקב"ה הוא רק שלכם? וכי לא כתוב בתורתכם "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים"? היוונים באמת רצו והאמינו שאין צורך במחיצות, אין סתירה בין זה שהיהודי יקריב בבוקר כבש לעולת תמיד של שחר, ואחריו הם יבואו ויקריבו חזיר לתמיד של בין הערביים.

ההשקפה היהודית אינה רואה זאת כך, גוי לא יכול להיכנס אל הקודש פנימה, ואיך בכל זאת ניתן לקרב אותו, ע"י המחיצה, בזכות אותה מחיצה יקויים הפסוק "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים".

ההבדל בין הגישה היהודית לבין הגישה היוונית היא יותר עמוקה למעשה, בעוד הגויים סוברים כי הקב"ה נמצא במקום המיוחד לו, דהיינו קודש הקודשים, וככל שהאדם מתרחק מקוה"ק, כביכול מתרחק הוא מהשכינה, ולהבדיל, היהדות מאמינה כי הקב"ה מלא כל העולם כבודו, ואין הבדל בין קוה"ק לשאר חלקי ביהמ"ק, ירושלים, א"י, או שאר העולם, למרות שישנה קדושת המקום בביהמ"ק משאר המקומות, הדבר קשור לעצם יחודיותו של המקום ולא עקב צמצום השכינה שם.

הרמב"ם כותב (הל' תשובה פ"ה, ה"ב) "כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו", וכי ייתכן שכל אדם יוכל להיות כמשה רבנו?, אלא ההסבר בזה הוא שכשם שמשה רבנו מילא את שליחותו וייעודו בשלימות, כך על כל אדם מישראל לשאוף למלא את שליחותו וייעודו בשלימות, וכלשון הנביא ירמיה, "היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה", דהיינו, ראובן היכל ה', שמעון היכל ה', לוי הוא היכל ה', ובעצם כל אחד הוא היכל ה', מפני שהקב"ה משרה שכינתו על כל אחד ואחד, ומפני שה' אחד וחובק את הכל.

ופה תמונה התשובה של עמ"י ליוונים, אתם סבורים שצריך את קודש הקודשים כדי למצוא את הקב"ה, ולכן הנכם כועסים על קיומם של המחיצות והגדרות, אך הדבר אינו כן, ניתן למצוא את הקב"ה בכל מקום, וכדי לקרב אתכם להקב"ה התקנו את המחיצות, שכן אלמלא כן לא תוכלו כלל להיכנס שכן לא ניתן להתערבב יחד.

כנ"ל רואים אנו תופעה זו במעמד הר סיני שם היו כל ישראל כאיש אחד בלב אחד, וידועה השאלה הרי כידוע שבהר סיני לכל יהודי ויהודי הייתה מחיצה משלו, כמובא ברש"י במקום (שמות י"ט, כ"ד) "משה מחיצה לעצמו, אהרון מחיצה לעצמו, והכהנים מחיצה לעצמם, והעם מחיצה לעצמם", ומובא בספרים שלכל אחד מישראל הייתה מחיצה לעצמו, ולכאורה אין לך דבר המעורר קנאה ופירוד יותר מהמחיצות האלו, כי הרי רואים אנו שכאשר לאדם יש פחות רכוש מחבירו מתמלא הוא קנאה, ועל אחת כמה וכמה, כשמדובר לכאורה במתן תורה היקרה היא מפנינים, ובקרבה להקב"ה עאכ"ו שהדבר אמור לעורר קינאה, ולמרות האמור לעיל, התקיים שם הרגע הגדול ביותר של האחדות?

התשובה לזה היא, כי במעמד הר סיני, ידע כל יהודי את מקומו האמיתי היכן ועד כמה הוא שייך להשי"ת, לכן לא הייתה קנאה, ומאחר והקב"ה מלוא כל הארץ כבודו, ולמעשה נמצא לידי בדיוק כמו שהוא נמצא ליד חברי, אם כן, רק מי שלא מכיר את מקומו מתבלבל ומקנא, אך במעמד הר סיני כאמור, ידע כל יהודי את מקומו וזו הייתה הסיבה לשמור על האחדות והשלום.

ומדוע היו נדרשים מחיצות לכל אחד ואחד, התשובה לכך היא כי אלמלא המחיצות בין אחד לשני, אלו שלא היו ראויים כל כך, לא יכלו להתקרב לאלו שהיו ראויים יותר, והדבר התאפשר אך ורק ע"י אותן המחיצות.

היוונים, באו לפרוץ את ה"אחד", בעולמה של תורה אין מקום לקנאה ותחרות, כל אחד צריך למצוא את מקומו, מי שפחות כשרוני יוכל למצוא את הקב"ה עם כשרונותיו החלשים, לא פחות מזולתו ברוך הכשרונות, וזה מפני שה' אחד, הוא חובק את כולם בשווה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ליוונים היה קשה לקבל זאת על פי תפיסתם, הם רצו לפרוץ את הסורג, כדי שכל אחד מהם יהיה פיזית בקודש הקודשים, והם לא תפסו שהדבר לא ייתכן, צריך לדעת שישנם מחיצות וכל אחד צריך להיכנס למחיצה שלו, רק אז תיתכן האחדות.

גם בפרשיות השבועות האלו העוסקות במכירת יוסף ובחטאם של האחים, אומר המדרש, אבא כהן ברדלא אמר "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה... יוסף קטנן של שבטים היה, ולא יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו...לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא...על אחת כמה וכמה".

בעולם השקר, אנשים הפועלים ע"פ אינטרס אישי, מתהדרים באיצטלא כזו או אחרת ושם שמים שגור בפיהם, מסתתרים אחרי אידיאולוגיה זו או אחרת כדי להכשיר את מעשיהם הנלוזים, אך כשיבוא עימם הקב"ה בחשבון, ידון אותם אך ורק לפי מה שהם, דהיינו לפי סתר ליבם, יודע נסתרות ורחשי הלב היושב ויודע בתוך נבכי לבותינו, ידון כל אחד ואחד מאיתנו לפי מה שהוא, ואוי לה לאותה הבושה.

ואנו, יתמי דיתמי, אנא אנו באים, ואיך נדע לבחור את דרכנו, איך נבחין בין עובד ה' לאשר לא עבדו? אין לנו אלא לשאת עינינו אל ההרים, אלו גדולי ומאורי הדור לדורותיהם, ולהישמע לדעתם דעת תורה הצרופה ולשכינה המדברת מגרונם, בכל עניין וענין, ואפילו יאמרו לנו על ימין שהוא שמאל.