אאא

את השבוע האחרון אני אזכור כשבוע שבו נערך דה-לגיטימציה באמצעות מסע דמוניזציה מופרך ומרושע, לשני אישים; האחד, מרן ראש הישיבה, פוסק הדור, הגר"מ מאזוז שליט"א, והשני ליו"ר תנועת יחד אלי ישי. בתזמון מפתיע, חברו להם עיתונאים ולבלרים מחשבי קיצין, ובמאמץ ציורי למכביר, תוך הצגת נתונים מעוותים, חצאי אמיתות ושיבוש עובדות הציגו  לנו סיפור דברים כאילו מרן ראש הישיבה ואלי ישי הם האחראים חלילה, להשמדת זכרו, תורתו ומורשתו של מרן זיע"א, ובכלל זה, לאיבוד כוחו של הציבור החרדי במדינת ישראל.

דווקא אני חשבתי שנכון להיות מתון יותר, ולראות בשני הצדדים כמי שעליהם לעשות כל-מאמץ על-מנת שהשלום והשלווה ישררו במערכת הבחירות, וכל אחד יגייס את כוחו ואת כישוריו – בכדי להביא יותר ויותר מצביעים לקלפיות, ובכך ירוויח ציבור יראי ה' מכפלות כוח שייצגו אותו נאמנה בכנסת הקרובה, פוכר ידיי בכאב – אל מול מציאות עגומה שמקורה בהתנהלותם של עיתונאים שנחשבים ל"נחשבים", המתנהלים בחוסר יושרה אישית והגינות מקצועית מתחייבת – כפי המתואר בפתיח לעיל, תוך ניצול מעמדם כעיתונאים והוגי דעות מוערכים, ומבקשים לקבוע מסמרות – על דברים שבינם ובין האמת אין ולא כלום, כאילו באו מפוזיציה ניטרלית, ולא היא.

אז על-אף הרצון העז למלא פיך מים ברגעים אלה, ולהמשיך לייחל לשלום שבוא יבוא, פטור בלא כלום אי-אפשר, כי עלולים עוד להיות שיאמינו להתחזות השקר כאילו היה אמת.

ובכן; בסוף השבוע האחרון, עמדתי נפעם ונסער מול גלי האווילות, חוסר הדעת, ושלא לומר - הטמטום, כמעט על גבול הצחנה, הבחילה ושאט הנפש, עד כמה נמוך הגיעה היהדות הספרדית הנאמנה בהתמודדותה מול חוסר האונים, כשהיא מובילה את עצמה לדעת – להתדרדרות, שמסכנת את תקומתה.

האמת היא, כי על אף שאין אלו השורות הראשונות שאני כותב בחיי, אני מתקשה הפעם, להגות בכתב את הדברים שאני עומד לומר. אני חוכך בדעתי, כי ייתכן ואולי תוכן המסמך שדלף לאחרונה ממטה ההסברה של ש"ס, ולפיו חלק מהציבור הספרדי הם "עדר נבערים מדעת", הינו אמת לאמיתה והכחשת הדברים ע"י תנועת ש"ס, נטולת תוקף. אלא, שההבדל הקטן והמשמעותי הוא, שאותו חלק – הוא דווקא זה שמזדהה עם כותבי המסמך. אין לצערי שום דרך אחרת, לפרש או לפרשן את "פסטיבל הביזיון" על חילול כבודו, כביכול, של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, שפשה בקרב התנועה השסי"ת - כמו מחלה מדבקת אחוזת אמוק. אפילו בעת שהסתלק מרן מאור העולם זצ"ל לגנזי מרומים, לא חווינו כזו אנדרלמוסיה, נהי, יללה ותוגה, שהמחישו לנו במוחש את עידן "סוף העולם".

והלוא האבסורד זועק לשמיים: כשנלקח מעמנו מרן זצ"ל, לא ראינו את כל חברי הכנסת וראשי המועצות מתפטרים מתפקידם כאילו אין מחר; לא שמענו על חורבן יהדות ספרד; לא טבעה אף ספינה בגלי הים הסוערים; לא נדדה המועצת ברחובות קריה נאמנה לחפש מנהיג ולא נזעקו גדודי התנזים לשאוג שאין למרן תחליף. אפילו לקמפיין "אבא למה הלכת" לא זכינו, לעומת "אבא מה עשו לך" שהוטח בפרצופנו. אז ילמדונו נא רבותינו, איך לפתע פתאום חרב העולם, עד כדי טמיון של התנועה הקדושה עקב אדם אחד בלבד...?

הרי כל בר דעת, קטן וגדול, רואה ומבין, כי בין זעקות השבר לחילול וביזוי כבודו הרם של מרן זצ"ל, אין שום קשר ולו הקלוש ביותר. ולא היה כאן, אלא תרגיל מבריק של סילוק והסטת תשומת הלב הציבורית, שנועדה להצלתו של אדם אחד, שאם יש ביזיון, הוא כולו - אך ורק שלו.

למה הדבר דומה: לבן מלך שיצא לתרבות רעה, וכאילו לא די בכך שקלקל מעשיו, אף הוציא קיתון של שופכין והתיזו בבוז על ראש המלך, אביו. הממלכה הייתה כמרקחה, נסערת והמומה, והעם דרש לסלק את הבן הסורר מארמון המלוכה. הדבר יצא מלפני המלך, הרצים יצאו דחופים, ובשם המלך נכתב ונחתם כי על הבן הרשע נגזר עונש תלייה. אך טרם הספיקו לעלות את הנסיך על הגרדום, אויה, מת המלך, והבן הנועז שראה כי כלתה אליו הרעה, יצא לרחובות העיר סקולות שבר וזעקה, והחל משלהב את ההמונים; בשאגה אדירה, זעק מרה על הביזיון הנורא וחילול כבודו של המלך הנערץ בידי אותם שליחים-רצים – שהפיצו את גזר דינו הקשה של המלך שקצף בבנו. והבן, בלוליינות מרשימה, קיבץ ואסף רבבות משולהבים מול ארמון המלוכה, ארגן עצרות מחאה ותפלה מול קברו הטרי של אביו, ותוך שהוא מבכה את כבודו של המלך שחולל בידי אותם שפרסמו את קלונו, תבע את כסא אביו, את מלכותו.

את הנמשל כבר אין צורך להסביר. נדמה, כי מעולם, עוד לא חווינו טכסיס מתוחכם, בזוי ומחוצף,  כמו זה שמתרחש ממש בימים אלו מול עינינו המשתאות. רק עיוור כהה צבעים ושוטה נטול חושים, מסוגל להאמין למי שגם סרח אצל המלך, גם נידף מבית המלוכה, וגם הופך לקורבן תמים שתובע את כסא המלוכה. 

זו הפקת ענק, מחוכמת וערמומית, כפי שרק שועל פוליטי מפולפל שהסתובב שנים רבות בארמון המלוכה יכול היה להפיק. אבל באיזה שהוא מקום, גם נדרשת מנה גדושה של גסות רוח כדי להוביל תרשים דרמטי כל כך: קלטת מביכה הופצה; פולחן סליחה מגוחך על קברו של מרן; מכתב התפטרות מתפקיד היו"ר; כינוס המועצת ברחוב הקבלן (בית מרן); המועצת דורשת את שובו; המועצת עולה אל בית היו"ר; היו"ר איננו בנמצא; אוהל אוהדים משולהבים מוקם; ההתפטרות מהכנסת; החרה-אחריו החזיקו כל חכ"י הסיעה המתפטרים; קמפיין "אבא מה עשו לך" – כבר מתנוסס בחוצות המדינה בעלות של מיליוני שקלים (!) תוך פחות מיממה אחרי הפצת הקלטת; זמרים פוחזים ונערים משועממים מתגודדים באוהל המחאה; ביטאון התנועה מבכה את חורבן יהדות ספרד; הטורף הפך לטרף; התוקף הפך לקורבן; וכעת, השטיח האדום מורק וצוחצח, והכל נושאים עיניים כלות לחזרתו של היו"ר בהילולא רבתי.  

לתורתו של מרן אין סוף 

ייתכן, שכעת, הבעיה הקשה יותר היא, שהציבור הספרדי מובל שולל אחר גחמת ההתקרבנות הרגשית הנלוזה. הרי גם חרש שוטה וקטן יבינו, שלא היה עוד ביזיון גדול יותר לכבודו של מרן זצוק"ל, מעצם ההשוואה הצורמת של התפטרותו של איש אחד מראשות התנועה לפטירתו של מרן זצוק"ל, איש, שמרן חשב עליו את מה שחשב ואמר, את מה שאמר בקול צלול וברור.

בפעם האחרונה שהוקם אוהל ברחוב הקבלן בשכונת הר-נוף הירושלמית, היה זה בימי אבלו של מרן זצוק"ל. הקמתו מחדש של האוהל לצרכים פוליטיים, והסבתו של הקמפיין לכביכול ביזיון כבודו של מרן, שלא נועד אלא להאדרת כבודו המחולל של אדם אחר, הוא באופן הכי ברור שאפשר – סופה של הבושה, וחילול מפעל חייו הגדול של מרן, בבוז גדול ובתרועה רמה!

יודע כל מזרחי-ספרדי שאמונת חכמים חקוקה בליבו, כי מפעלי חייו של מרן, בראשם חינוך ילדי ישראל, גדולים יותר מכל פולחן אישיות של אדם זה או אחר. אין אדם שהוא גדול יותר מכוח פועלו של מרן, אין ולא יהיה אדם שבלעדיו אין לציבור המזרחי-ספרדי זכות קיום. ומי שחושב אחרת, לא רק שהוא מונע מיהירות ושחצנות, אלא שהוא בז לתורתו וגדלותו של מרן זיע"א, ודורך ברגל גסה את העיקרון היהודי-אמוני המנחה וקובע: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

אומנם, ברור שמי שהדליף או התעסק בהפצת הקלטת, ראוי לכל גנאי, ולא הביא תוספת נחת רוח לזכרו של מרן זצ"ל. אבל מי ששותף ל"חגיגת האלילות" המשתוללת בימים אלה, ומכריז על חורבן יהדות ספרד כאילו הננו עומדים על מפתנו של סוף העולם - בגלל התפטרותו של איש יחיד, נכבד, חכם וחשוב ככל שיהיה, הרי הוא כקורא תיגר על כוחו, הנהגתו ותורתו הנצחיים של מרן מאור ישראל זצ"ל, שלהם אין סוף!

אגב, חשוב מאוד לציין, שאין בדברים האמורים להמעיט כי-הוא-זה, בזכויותיו של נשוא הדברים לאורך שנותיו הרבות בשירות הציבורי. אך יש בהם כדי להפנות יותר מאלומת אור אחת לתיקון העיוות המתחולל לנגד עיננו, לפיו, מרן ראש הישיבה פוסק הדור שליט"א, ונאמנו-שלוחו אלי ישי, הם ששילחו חיצים בראש כל בני הגולה מרן זצוק"ל, שעה שהדברים הפוכים לחלוטין, והאמת תהיה נעדרת.

כולי תקווה, כי הדברים יתיישבו על לב-שומע.