אאא

הקור המקפיא שעבר על אזרחי ישראל בשבוע האחרון, הוא כנראה חמים וקייצי ביחס לקור והניכור התקשורתי בנושא חזרת דרעי לתנועת ש"ס, ובצדק.

נדמה שחוץ ממערכת העיתון "יום ליום" המחויבת לדרמה, לא נמצא אפילו כתב קווי נייעס שיגדיר זאת כ"הפתעה", ולצערי הרב , בוודאי גם לא כ"בשורה".

מבחינתי, תופעת ה"אני הולך", היא העתק מדויק, של הסיטואציה המוכרת לכולנו בחוף הים, הלוא הוא, מוכר הארטיקים המפורסם. תמיד הוא צועק "אני הולך", מטריד את הסביבה ברעש וצלצולים, ובהניד עפעף, כבר שב בהכרזה, כדי להציג את מרכולתו, בדרך כלל זו שלא היה לה ביקוש.

כך גם התמונה מחזרת דרעי הנוכחית, ללא בשורה אמיתית לאחדות הציבור הספרדי כולו, או רענון אגרסיבי של רשימת המפלגה לכנסת, אזי גם בשכונת הבוכרים וברובע ז' באשדוד, יזכרו את המתיחה, כעוד סיבוב מציק של מוכר ארטיקים בחוף הים,  על חשבון שלוות האזרחים וחירותם.

עכשיו, שהמפלגות החדשות עובדה קיימת, וחלפה הסכנה לקיום עולם התורה... ראשי המפלגות יצטרכו להתמודד עם שאלות מהותיות וערכיות על העבר והעתיד, על החיבור האמיתי עם השטח ורבני הקהילות, ולא התנשאות וניתוק, מדיניות ההצלחות והצרחות, בחירות לראשות הערים בת ים, אלעד, ירושלים, הם רק דוגמא להפקת לקחים לקראת הבאות.

בל נשכח את פסטיבל הצגת המועמדים בשבועיים הקרובים, הצגה מרתקת בפני עצמה במפלגת ש"ס, כמו תמיד, דרמה או קומדיה תחליטו אתם, כאשר עד השנייה האחרונה לפני חצות,  להגשת הרשימות, ימרטו נוצות וסיכוי קלוש לבשורות.