אאא

פעמים שבידי החייב מצויים כספי תרומות שהוא קיבל מנדיבי לב או מארגוני סיוע. בדרך כלל כספי התמיכה ניתנים בכדי לסייע לחייב במצבו הכלכלי הדחוק.

מנגד נושי החייב אינם מבחינים במקור הכסף ובכל הזדמנות הנקרית להם, הם מטילים עיקול ואף גובים בפועל כספים שנמצאים ברשות החייב. מאמר זה יסקור בקצרה האם על פי ההלכה מותר להטיל עיקול על כספים שמקורם בתרומת לב של נדבי עם.

המשנה (סנהדרין עא.) מביאה את שיטת רבי יוסי בר' יהודה שסובר כי אחד התנאים להתקיימות דין בן סורר ומורה הוא שהנער יגנוב אוכל השייך גם לאביו וגם לאמו.

לאור דינו של רבי יוסי בר' יהודה מקשה הגמרא כיצד ניתן להציב תנאי של גניבה מאביו ואמו והרי על פי הדין, זכייה ממונית של האישה עוברת לבעלות האיש וממילא לא קיימת אפשרות של ממון/אוכל ששייכים גם לאב וגם לאם.

בהמשך הסוגיא מבארת הגמרא שהאפשרות להתקיימות התנאי יכולה להיווצר, במקרה שבו אדם נתן לאישה מתנה, תוך הצבת תנאי מקדמי כי הוא מקנה את המתנה (המזון) לאישה בלבד מבלי שתהיה לאיש כל זכות ממונית במתנה.

התוספות מבארים שהסבר הגמרא לנתינת מתנה תוך הצבת תנאים מבוססת על שיטת רב ששת (קידושין כג.) הסובר שנותן מתנה יכול להגביל את זכות האדון במתנת העבד או את זכות הבעל במתנת האישה.

רבי אלעזר חולק וסובר כי לאחר שמקבל המתנה זכה במתנה, אזי אין לנותן המתנה כל אפשרות לשלוט על היקף הזכות הממונית או הזכייה במתנה. לכן לאור הדין של מה שקנתה אישה קנה בעלה, לאחר שהאישה זכתה במתנה הרי הבעלות הממונית עוברת אל האיש.

דינו של רב ששת נפסק להלכה בשולחן ערוך (חו"מ סי' קיא' סעי' ג) לכן אם הלווה קיבל מתנה על מנת שאין למלווה כל זכות ממונית בה, אזי אין הנושה יכול לגבות את חובו מדמי המתנה.

מתוך הדברים לכאורה עולה כי במקרים שהארגונים או הגופים שנותנים את הקצבאות והתמיכות מצהירים במפורש כי תמיכתם ניתנת לשם פרנסת הנזקק, אזי לא ניתן לגבות מכספי התמיכה את חובות החייב.

לאור זאת יש לברר מה דינם של כספי תמיכות וקצבאות שניתנו ללא הצהרה של הגוף המסייע.

המרדכי (בבא בתרא סי' תצז') דן במקרה של נזקק לפרנסת הבריות שקיבל מעות צדקה מנדיבי לב ובאו הנושים וביקשו לגבות את כספי הצדקה בכדי לפרוע את חובו.

וכתב המרדכי כי בדין זה נחלקו האבי עזרי והרבינו שמחה. האבי עזרי הביא את דברי התוספתא (פאה פ"ד טו') שאוסרת לגבות חוב מכספי מעשר עני (יש הגורסים בתוספתא מעשר שני. עיין עוד בביאור הגר"א יו"ד רנג' יב'. אם מעשר שני אזי כ"ש מעשר עני) ולכן פסק שאין בעלי החוב יכולים לגבות את חובם מכספי הצדקה שקיבל הנזקק.

אבל הרבינו שמחה חולק וסובר שלכספי הצדקה יש דין של מתנה וממילא לאחר שמקבל המתנה זוכה בממון, יכול בעל החוב לגבות את חובו מכספים אלו, משום שכל נכסי החייב ערבים לחוב וניתן לפרוע מהם.

אלא שאם נותן הצדקה התנה בפירוש כי הוא נותן את כספי הסיוע בכדי שהעני יקנה בהם את צרכי פרנסת ביתו ואין לנושים כל זכות לגבות את חובם מכספים אלו, אזי לשיטת רב ששת (קידושין כג.) אין הנושים יכולים לגבות את חובם מכספי התמיכה.

שולחן ערוך בהלכות צדקה (יו"ד סי' רנג' סעי' י) פוסק, כי מי שנצרך לבריות וביקש את פרנסתו מאחרים, אזי אין הנושים יכולים לגבות את חובם מכספי הצדקה שהנזקק קיבל.

על דברי השולחן ערוך הוסיף הרמ"א (כשיטת הרבינו שמחה שמובאת במרדכי ב"ב תצז'), כי אם בכתב ההמלצה או בכתב בקשת הצדקה, הנזקק ציין שרובצים על כתפו חובות כספיים, אזי הנושים כן יכולים לגבות את החוב מכספי הצדקה, משום שהתורמים נדבה ליבם גם כדי שמבקש הצדקה ייפרע את חובותיו.

בשו"ת הרזב"ז (חלק ד' סי' קנט') דן במקרה של נושה שהיה רגיל לגבות את חובות העניים שהלווה להם מתוך קופת הצדקה של הקהל, וכתב הרזב"ז כי על הנושה להשיב את כל מה שהוא גבה אל קופת הצדקה.

ומבאר הרדב"ז כי במקרה זה יש להניח שגם הרבינו שמחה הסובר שעקרונית הנושה יכול לגבות את חובו מכספי צדקה, כנראה שבמקרה הנדון הוא יודה שאין הנושה יכול לגבות את חובו מקופת הצדקה, משום שבמקרה הנדון כספי הצדקה טרם הגיעו ליד העני, אלא הם עדיין בקופת הצדקה וממילא עדיין העני לא זכה בהם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הלבוש בהלכות צדקה (יו"ד קנג' סעי' יב') סובר כי במקרה שהנזקק קיבל כתב המלצה לשם בקשת צדקה מנדיבי לב, יכולים בני ביתו של הנזקק למנוע ממנו לפרוע את חובותיו מכספי התמיכה. זכות העיכוב שיש לבני המשפחה נובעת מכוח הטיעון שנדיבי הלב הרימו את תרומתם לשם מילוי צרכי המשפחה ולא כדי שהוא יפרע את חובותיו מהם.

עוד כתב הלבוש כי אם בכתב ההמלצה נכתב שלמבקש הצדקה יש גם חובות כספיים אזי אין בני הבית יכולים למנוע את העברת הכסף לנושים.

מתוך הדברים לכאורה ניתן לטעון שתמיכות וקצבאות שברור כי הם ניתנו על ידי הגוף המסייע לשם צרכים מסוימים ומוגדרים, אזי לא ניתן לעקל אותם ולפרוע את חובות החייב בהם, אלא הכספים הללו עומדים לשם מטרתם המקורית וייתכן שאף בני ביתו של החייב יכולים למנוע את עיקול הכספים על ידי בית הדין.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה. לתגובות: stern1416@gmail.com