אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
השתתפתי היום במסיבת החומש לנכדי אריה מכלוף דרעי, ראיתי את התום של הילדים האלה, ואז חשבתי על האחריות שלנו לדאוג לעתיד שלהם.
נזכרתי בפרשת השבוע פרשת בשלח, המכונה ׳שבת שירה׳, שם בני ישראל כבר מגיעים לשלב שבו הם מודים על יציאתם מעבדות לחירות, הם נגאלים משעבוד מצרים ויוצאים אל החופש בדרכם הארוכה לארץ ישראל.
בהמשך אנחנו רואים שגם לאחר היציאה מהשעבוד הם עדיין לא מגיעים אל המנוחה והנחלה. הם סובלים מתנאי המדבר הקשים, משה רבינו מנחם אותם ובעצם אומר להם, אמנם יצאתם מעבדות לחירות, חירות שבנתיים איננה מושלמת בשל התנאים הקשים, אבל אסור לשכוח שבסופו של תהליך תגיעו לארץ המובטחת ואז החירות שלכם תהיה מושלמת.
אם נעשה הקבלה אקטואלית מפרשת השבוע אל חיי היום יום שלנו. ניתן להזכיר את התהליך אותו עוברים בימים אלה אזרחי ישראל ובפרט אזרחי ישראל השניה, אותם אזרחים שקופים אשר עמלים לפרנסתם בתנאי עבדות בשל מדיניות הממשלה היוצאת.
על כך נוכל לומר, כי את השלב הראשון של היציאה מעבדות לחירות עברנו ועל כך אנחנו מודים ומהללים כאשר הממשלה הרעה הזאת שהתעלמה מקיומנו וראתה בנו אזרחים שקופים חלפה מן העולם.
אמנם רבה הדרך לפנינו, רצופה היא מכשולים וקשיים רבים, אבל בידינו להחיש את גאולתנו ובמאמצים משותפים נגיע למצב בו תנועת ש״ס חזקה תשלים לחלוטין את היציאה מעבדות לחירות, כאשר בעוד חודשיים נוכל לכפות על הממשלה קווי יסוד כאלה שלא יאפשרו לה לחמוק מאחריותה כלפי 2 מיליון האזרחים העניים שלה.