אאא

פרקי היסטוריה, מושגים, אנשי מפתח ונושאים שעל סדר היום, לפני ומאחורי הקלעים של הבחירות 2015 לכנסת ולממשלה בעיני המתבונן החרדי.

א – אריה דרעי 

האיש שתמיד מבטל דעתו מפני דעת אחרים ותמיד "כופים" אותו עד שאומר "רוצה אני מאוד"...

בפעם הראשונה היה זה לפני כ-25 שנה, כאשר בניגוד לרצונו ובהוראת רבנים ששמם טרם נחשף, פעל להדחתו של יו"ר ש"ס הראשון הרב יצחק פרץ.

בהמשך תמך וסייע בהעברת הסכם אוסלו, זאת לטענתו, לאחר שמרן הגר"ע יוסף זצוק"ל, כפה עליו לסייע ולתמוך באישור הסכם אוסלו בכנסת.

בהמשך נאלץ לפרוש מראשות ש"ס, גם הפעם בניגוד לדעתו, לאור דרישת ראש הממשלה דאז אהוד ברק, שלא הסכים להכניס לממשלתו תנועה שבראשה עומד מי שהורשע בפלילים.

כאשר סיים לרצות את עונשו וסורב לבקשתו לחזור להנהגת ש"ס, רשם והקים מפלגה עצמאית שנועדה להתחרות בש"ס בשם "יהדות ומסורת". גם זאת, עשה לכאורה, בניגוד לדעתו ורק משום שחבריו ומקורביו (אנשי עסקים, פעילים, קרובי משפחה) "כפו עליו" לעשות זאת.

עוד גורמים ש"כפו" עליו הם: בכירים בשמאל הישראלי כמו חיים רמון, יוסי ביילין, מרטין שלאף, ועוד אנשי תקשורת, גורמים באיחוד האירופאי, שביקשו להסתייע על ידו בהעברת מנדטים מגוש הימין לגוש השמאל, לצורך הקמה חוזרת של ממשלת שמאל, בדומה לימי פרס-רבין וביילין העליזים. לצורך המשך קידום הסכמים מדיניים ונסיגות לקווי 1967 והקמת המדינה הפלסטינית.

גם בהמשך דרכו בחיים ביטל שוב דרעי את דעתו לרוץ ברשימה עצמאית לאחר שמרן "כפה" עליו לחזור להנהגת ש"ס, בשיתוף עם אלי ישי ואריאל אטיאס. גם זה היה ממש בניגוד לרצונו האמיתי לעשות לביתו, ללמוד תורה, ולרוץ ברשימה עצמאית (מחק את המיותר).

ושוב בהמשך חיים שוב "כפה" עליו מרן לחזור ולהנהיג את ש"ס כבימים ימימה, הפעם לבדו ללא שותפים. גם זאת ממש בניגוד לרצונו האמיתי, בשל היותו איש הבורח מן הכבוד ומן השררה ורק מבקש שלום מובהק.

 (צילום: באדיבות המצלם)
אריה דרעי (צילום: פלאש 90)

לאחר סילוקו של מרן זי"ע, שוב היו אלו, לטענתו, בני מרן והמשפחה, שממש "כפו עליו בכוח" למנוע מהרב אלי ישי לשאת דבירם או אפילו לשבת על הבמה במעמד ההלוויה ובעצרות השבעה והשלושים. בהמשך גם "כפו" עליו לעשות הכול כדי לדחוק אותו החוצה מהתנועה מתוך רצון להביא שלום ולמנוע מחלוקת.

ורק באחרונה, שוב עבר אריה דרעי אירוע כפייתי קשה, כאשר חברי מועצת החכמים, חברי הכנסת, סגני ראשי ערים, חברי מועצות, מקורבים ובני משפחה "כפו" עליו, לחזור להנהיג את תנועת ש"ס.

והנה לא חלפו שבועיים מהכפיה הקודמת והנה שוב כפו עליו חברי מועצת החכמים, הפעם, לסלק מש"ס בבושת פנים את מחולל רעיון הקמת המפלגה ח"כ הרב ניסים זאב. והוא דרעי, עשה זאת ממש כמי שכפאו שד.

אוי. כמה סבל וכאב עובר האיש הזה. שוב ושוב כופים אותו, שוב ושוב הוא נכנע ומבטל דעתו מפני אחרים.

אוי. כמה אפשר לסבול.

ב – בנט (נפתלי)

נפתלי בנט ילד הפלא של הפוליטיקה הישראלית.

לא ברור איך הצליח לקחת מפלגה קטנה בת 3 מנדטים שבקושי עברה את אחוז החסימה ולהביא אותה להישג של 12 מנדטים, עם אופציה לצמיחה גדולה יותר, עד כדי הפיכתה בעתיד למפלגת שלטון.

האיש כנראה באמת לא מתנצל. לא בפני התקשורת, לא בפני אנשי השמאל, לא בפני אומות העולם, לא בפני הציבור החרדי, ואפילו לא בפני שחקן הכדורגל שעל גבו ביקש לעשות סיבוב.

 (צילום: באדיבות המצלם)
נפתלי בנט (צילום: פלאש 90)

בנט גם הצליח לעשות משהו הזוי לחלוטין. הוא עצמו נחשב לדתי "לייט" ועומד בראש מפלגה דתית לאומית שהחליפה את "המפד"ל" המסורתית ז"ל. אולם, בעוד הוא עצמו לובש כיפה בגודל גרוש וחצי, אשתו במוצהר אינה שומרת מצוות, הולכת ללא כיסוי ראש. מספר 2 במפלגתו (לא ברשימה לכנסת) הלא היא איילת שקד, גם היא אינה מתיימרת להיות שומרת מצוות. מענין. 

שניהם שהיו עד לפני כמה שנים "שקופים" ועלומים לגמרי, הובילו את הציונות הדתית מהקרשים למקום של כבוד.

לא בטוח שמשהו טוב מתחיל, אבל בהחלט שמשהו מענין קורה שם.

אולי יום אחד עוד ילמדו איך זה קרה.

ג - גפני (משה)

הרב משה גפני, יו"ר דגל התורה. תעלומה של איש אחד. מי שעומד לידו ולו מעט מרגיש כי האיש אמנם מגלה טפחיים אך תמיד גם מכסה טפח. (הטעות במקור). 

מאז ומעולם היה גפני איש של העשייה השקטה וסגירת הקצוות בשקט. במליאת הכנסת הוא אחוז תזזית, עד שעמיתיו מציעים לו לפעול לשקול לקחת ריטלין.

האיש בעל הספודיק מייצג בכבוד ובהדר את דגל התורה, מידי יום זוכר לומר לפחות 7 פעמים משהו על הרב שך, עד כי נראה שאם יש משיחיסטים ליטאיים – הרי שגפני נמנה עליהם.

גפני מוסיף בהחלט (הפעם ברצינות) כבוד רב ליהדות החרדית, ריטוריקן מספר 1 בסיעות החרדיות ואפילו בכנסת כולה.  כשעומדים לצידו הוא נראה לעיתים כביישן וסגפן שלא ממש יודע מה לומר. אבל כשהוא פותח את הפה אין אדם שיצליח לסגור אותו.

 (צילום: באדיבות המצלם)
משה גפני (צילום: פלאש 90)

גפני חביב העיתונאים גם במזנון הכנסת, גם בעיתונות, גם ברדיו. הוא תמיד לא "יכול לפרט כלום". וגם "אין שום דבר חדש" אבל בין המשפטים, מגיעים הסקופים הגדולים ביותר. בכל משפט נראה כי מדובר במשפט האחרון בשיחה, אך הנה אחריה מגיע משפט נוסף ועוד אחד ועוד אחד, עד שאתה מרגיש כבר לא נעים לגזול את זמנו של איש הציבור...

לצד מעלותיו של גפני, אין ספק כי הוא ושכמותו (בעיקר דרעי וליצמן) אחראיים לחוסר האמון המוחלט השורר בין הציבור החרדי לדתי לאומי, שהוליד את ברית בנט-לפיד תחת האפשרות להקים ברית בנט-חרדים, לו היה בדל של אמון בין הצדדים.

מעל ראשו של גפני כמו גם של ליצמן רובצת עננה שלא תימחה לעולם בדמות הסיוע המכריע בהעברת חוק ההתנתקות וחוק פינוי פיצוי שהחריבו 25 יישובים בארץ ישראל והגלו כרבבת יהודים מבתיהם. (דרעי היה במדבר הפוליטי ותמך מבחוץ באמצעות ראיונות בכלי תקשורת ואלי ישי התנגד נחרצות בהוראת מרן).

תוצאות ההתנתקות לא רק הביאו את הטילים לערי המרכז, אלא בעיקר קרעו קריעה עמוקה בליבם של חובשי הכיפות הסרוגות, ואלו נקמו בנו באחרונה בברית בנט-לפיד.

ד - דעת תורה

דעת תורה הוא מושג מאוד מענין עליו חוזרים כמנטרה שוב ושוב מבלי לשמוע או לראות שום "דעת תורה" נוסף, גם אם היא קיימת. 

ביהדות התורה ובש"ס בכל השנים שמעו וראו רק את "קול הקורא" האמיתי והיחיד שלהם. אין ולא היה שום דעת תורה נוסף במקביל. ב'קול קורא' של ש"ס כולם (כולל האשכנזים) חויבו להצביע אך ורק לש"ס, ובקול קורא של יהדות התורה כולם (כולל ספרדים) היו מחויבים להצביע אך ורק ג'. 

 (צילום: באדיבות המצלם)
מרן הגראי"ל שטיינמן (צילום: יעקב נחומי - פלאש 90)

מיותר להזכיר את ימי הקמת ש"ס והקמת דגל התורה, שאז לא היה שום סיכוי להכיר בכלל במושג "רב" שלא אומר להצביע למפלגה הנכונה. רב שכזה היה נהפך מיד לעם הארץ ומוצג כאפיקורס רח"ל שיוצא נגד "דעת גדולי ישראל".

באחרונה השתנו הזמירות בשל "ברית הלחוצים" והפאניקה שאחזה בסיעת "דגל" (דרעי, גפני ליצמן) מפני נסיקתו של הרב אלי ישי וזליגת קולות מש"ס ויהדות התורה למפלגתו. 

פתאום הסכימו אלו להכיר ברבניהם של אלו, ו"דעת תורה" גם הוא יכול היה לגור בשותפות בין המפלגות. יש דעת תורה של מועצות גדולי התורה של אגודת ישראל, של דגל התורה וגם מועצת החכמים של ש"ס.

בשלב זה "דעת התורה" של גדול מרביצי התורה ופוסקי ההלכה מרן הגאון הגדול רבי מאיר מאזוז שליט"א ושאר הרבנים הסרים למרותו, עדיין לא זכה ל"הכרה" של חברי מועצת הפוליטיקאים החכמים מנהיגי סיעת "דגל" האמורה.

בשלב זה דעת תורתו אינה נחשבת. יתכן ואם יוכיח שאכן ישנם כמה מנדטים הסרים למרותו, או אז יסכימו ראשי "דגל-גלד", בבחירות הבאות להכיר בו ובגדלות תורתו. אז יונפק עבורו מטעמם תעודת מוסמך "דעת התורה".      

ה – הפלג הירושלמי

הפלג הירושלמי, מנוהל בעיקר מבית בשכונת בית וגן ובמערכת עיתון שהוקמה מטעמי אגו. אמנם יש מי שיושב בירושלים, אך מצודתו פרוסה עד בני ברק, מודיעין עילית ואלעד.

 (צילום: באדיבות המצלם)
הגאון רבי שמואל אוירבך (צילום: שלומי כהן)

המדובר בעבודת כלב השמירה על פך השמן הטהור לפי עיני מי שרואה את עצמו כשומר הדור ואחראי לקביעת דעתו של הרב שך זצ"ל, על כל נושא וענין לעולם ועד. וכן מיהו המורשה על ידם להיות ממשיך דרכו. למי מותר ולמי אסור לקבוע מה מותר ומה אסור ליהדות החרדית.

תרצו או לא, מדובר על קבוצה המונה כ- 15,000 קולות ומעלה. מספר שיש בו כדי להביא להוספת או גריעת מנדט לכל מפלגה באשר היא. אמנם, הבחירות לכנסת שונה מהבחירות המוניציפאליות, מה שאומר שיש רבים מבין הפלג שיצביעו ג', אולם עדיין יש רבים שמתלבטים בין אי הצבעה להצבעה אלטרנטיבית.

הנטיה בקרב רבים מהם להצביע למפלגה חרדית אלטרנטיבית תמורת שמירת אינטרסים. האופציות הם כמובן המפלגות שבראשות דרעי או ישי. רבים בהם מעדיפים את ישי בשל היותו נתפס הגון ובעל אמינות גבוהה יותר, בעל עבר נקי לחלוטין בכל הקשור לציות לגדולי ישראל ועם נקודת זכות לטובתו על ייזום חיבורים ושיתופי פעולה עם גדולי תורה הליטאיים.

מנגד, לא מן הנמנע שיהיו מי שיעדיפו לתמוך דווקא בדרעי בשל שיקולים אחרים.

ו – ויז'ניץ (חסידות)

חסידות ויז'ניץ. גורמים המקורבים לסיעה המרכזית באגודת ישראל (גור) ניסו לבחוש בקדרה של הסיעה המאוחדת (ויזניץ) כדי להביא להחלפתו של ח"כ הרב מנחם אליעזר מוזס במועמד "צייתן" יותר, שיהי תחת קונטרול. לו היו יכולים היו מחזירים את ח"כ הלפרט, שהיה עושה דברם באופן מוחלט.

עצמאיותו של ח"כ מוזס ואי-הציות שלו להוראותיהם של ראשי הסיעה המרכזית ליצמן, גשייד, זייברט ואחרים, הינה בעיה אסטרטגית של ממש מבחינת אנשי הסיעה המרכזית ועל כן הם נתנו הרבה משקל, כוח, מחשבה ועשייה שקטה מאחורי הקלעים במשך שבועות ארוכים, כדי להביא לסיכול ממוקד של "האיום".

 (צילום: באדיבות המצלם)
מנחם אליעזר מוזס (צילום: מאיר אלפסי)

לליצמן ואנשיו חשבון ארוך עם ח"כ מוזס, מאז אותו דיון סיעתי בו נוכח ליצמן לגלות כי גם ח"כ מוזס כמו ח"כ פרוש, נתן את הסכמתו למינויו של ח"כ גפני ליו"ר ועדת הכספים במקומו.

מאז כמעט שנתיים לא החליף ליצמן מילה עם מוזס ואף היה היחיד במליאה שלא ניגש ללחוץ את ידו של מוזס במליאת הכנסת, רגע לאחר ההודעה על מינויו לסגן שר החינוך.

מאז עברו מים רבים. ליצמן מונה לנהל את משרד הבריאות ואולי אף חפץ לחזור לשם, אך החשבון נותר פתוח.

הסיכול לא צלח ומוזס ימשיך להיות נציג ויז'ניץ גם בכנסת הבאה. 

ז – זאב (ניסים)

ח"כ הרב ניסים זאב. הקים את ש"ס ברשויות המקומיות כאשר לדרעי בקושי היתה זכות בחירה. בהמשך הסכים להעמיד בראשות התנועה לכנסת דמות תורנית אחרת הרב יצחק פרץ. בהמשך הוא שוב הסכים לתת את שרביט ההנהגה לדרעי הצעיר, לאחר מסכת לחצים שהפעיל האחרון במקומות הנכונים.  

הוא היה בטוח כי דרעי ישמור עליו ויכיר לו טובה לנצח על המלכות שהקים ונפלה אליו כפרי בשל. למרות נאמנותו לח"כ ישי ולמרות עמדותיו המדיניות התואמות את עמדותיו של ח"כ ישי, בחר ח"כ זאב להישאר בבית שהוא הקים – תנועת ש"ס.

 (צילום: באדיבות המצלם)
ניסים זאב (צילום: פלאש 90)

והנה התמימות היתה טובה לתקופה קצרה. יהיו מי שיאמרו הנאיביות של זאב חרצה את גורלו הפוליטי. ח"כ זאב שמע על הדחתו באמצעות בקשות תגובה של עיתונאים. הוא לא הספיק להתנגד והרשימה כבר הוגשה ברגע האחרון ליו"ר ועדת הבחירות השופט ג'ובראן.

ח"כ זאב פגוע ולא מאמין שזה קרה לו. הוא לא מבין מה חטאו ומה פשעו, מלבד השערות אודות החשש כי לא ניתן לסמוך על הצבעתו בנושאים מדינים באם שוב יובא לכנסת הצבעה גורלית בדומה להסכמי אוסלו. 

אולם ח"כ זאב טוען כי הרזומה שלו מוכיח צייתנות מוחלטת להחלטות מועצת החכמים, בדיוק כמו שנהג מי שהיה עד לאחרונה יו"ר ש"ס ח"כ אלי ישי, חרף עמדותיהם הפוליטיות. 

ח – חרדלניקים (חרדיים לאומיים)

חרדלניקים. חרדים לאומיים תורניים. אמנם אומרים הלל ביום העצמאות, אך לומדים בישיבות וכוללים ושומרים על הפרדה לפי הכללים החרדיים. מרחיקים מביתם טלוויזיה ושומרים על קלה כבחמורה. הקבוצה הכוללת בעיקר את בוחרי 'תקומה' (שמעולם לא התמודדה לבד) אך מנתה בכנסת אחת קודמת 4 מנדטים (חברי הכנסת: כצלה, אריאל, אלדד ובן ארי) ואף זכתה במנדט אחד יותר ממפלגתם של פרופ' הרשקוביץ וזבולון אורלב שזכתה רק ב-3 מנדטים בלבד.

קבוצה זו מוערכת כיום ב-3 מנדטים, לצד בוחרי ברוך מרזל ובן ארי הנאמדים בעוד כ-2 מנדטים. בבחירות האחרונות תמכו החרדלניקים ברובם בבית היהודי של בנט ואורי אריאל.

 (צילום: באדיבות המצלם)
(צילום: יח"צ)

במהלך השנתיים האחרונות אמנם שמרה המפלגה על זהותה הימנית, אך מאז הזיז בנט את מפלגתו צפונה מבחינה דתית, מחפשים החרדליקים את עצמם.

לרבים מהם ובהם קבוצות מגובשות ומאורגנות, מפלגת יחד של הרב אלי ישי היא האופציה המועדפת ואולי אף היחידה. גם תורה וגם ארץ ישראל. במיוחד כאשר הסקרים מציגים סיטואציה לפיה לפחות 2 נציגי תקומה הממוקמים בבית היהודי במקומות 2 ו-9 נמצאים במקומות בטוחים ועשויים להיבחר לכנסת גם ללא תמיכתם.   

ט – טובא זנגרייה

טובא זנגרייה כפר ערבי בסמוך לראש פינה שבצפון, עשוייה לשמש כמודל בבחירות הקרובות.

בדיוק כמו שבכפר היו ליהדות התורה תומכים לא מעטים (יחסית) בבחירות האחרונות, כך צפויים אנו לראות כמה כפרים ועיירות פלסטיניות התומכים בש"ס של אריה דרעי בבחירות הקרובות.

 (צילום: באדיבות המצלם)
הרשימה הערבית המאוחדת (צילום: פלאש 90)

לטובת הענין, לא ניכנס כאן לדיונים, איך וכיצד משיגים קולות במגזר הערבי ובמיוחד מהן השיטות בהם נהג אריה דרעי במערכות בחירות קודמות להשיג מנדט עד מנדט וחצי מקולות ערביי ישראל, וכיצד בכוונתו לחזור על כך גם בבחירות הנוכחיות בתקווה להציל את כבודו ולהביא להגדלת כוחה של ש"ס.

י – ישי (אלי)

אף אדם בציבוריות החרדית לא האמין כי האיש הרך והעדין יעז לעשות את מה שדרעי "האריה אם ישאג" לא היה מסוגל – לרוץ ברשימה נפרדת. 

במשך שנים הזהיר דרעי את כל מי שרצה לשמוע ובעיקר כיוון לאוזניו של נשיא מועצת החכמים מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל, כי אם לא יחזירו לראשות התנועה, הוא ירוץ בראשות רשימה מתחרה לש"ס. האיומים פעלו ודרעי הוחזר.

פחות משנה לאחר פטירת מרן זצוק"ל ודרעי נשמע בשיחה לעיתונאים נחרץ ביותר: "כל מה שהצענו לבחור זה מרחמים. בכל אופן לא נציע לו מעבר למה שכבר הוצע לו".

והנה "הבחור" שניהל את ש"ס במשך 13 שנה בהדר ובכבוד, עם קונצנזוס בין גדולי ישראל ועם קירוב לבבות גם עם המגזר החרדי האשכנזי והציבור הדתי לאומי, מראה יכולות שאיש לא שיער שהוא מחזיק בהם.

תחת לקבל את מספר 2 בש"ס והבטחה לתפקיד שר בכיר, הוא בוחר ללכת בדרך הקשה, כדי לשמור על עמדותיו ועמדת רבותיו, הדוגלות בהתנהלות מתונה מול שאר מרכיבי היהדות הדתית והחרדית. תוך שמירה על עמדות נחרצות בשמירת שלשת השלמויות: תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל, והתנגדות נחרצת להמשך נסיגות והסכמים מדיניים הגורמים לשפיכות דמים.

 (צילום: באדיבות המצלם)
אלי ישי (צילום: פלאש 90)

בהיעדרותו של מרן זצוק"ל, חזר חבר הכנסת והשר לשעבר למנהיגו הרוחני ומנהיג העדה התונסאית הגאון הגדול רבי מאיר מאזוז שליט"א וקיבל את מרותו והנחיותיו להמשך דרכו הציבורית.

הרב מאזוז הכריע על ריצה עצמאית וכמי שאמון על ציות, הוא ציית. הרב מאזוז הכריע על צירופם של עוצמה יהודית כדי למנוע איבוד מנדטים לגוש הדתי-חרדי והוא ציית.

הרב מאזוז בירך כי המפלגה תזכה להצלחה גדולה ולא על חשבונם של המפלגות החרדיות הקיימות ואלי ישי מאמין כי הברכה תתקיים.

כ – כהן (יצחק-איציק)

ח"כ יצחק כהן. בן בריתו הפוליטי של אריה דרעי והיחיד בש"ס המחזיק בעמדות מדיניות זהות לנציגי מפלגות השמאל, זהות לדעתו של יו"ר תנועתו החדש-ישן.

ח"כ יצחק כהן ניהל מלחמת חורמה נגד חוק 'דרומי' שנועד להקנות ביטחון לחלקאים בנגב ובגליל מפני גניבות בקר ורכוש ע"י פלסטינים. חוק שנועד לחלץ את החקלאי הידוע שי דרומי מעונש המאסר שהיה צפוי לו בגין חיסול גנב בדואי.

ח"כ כהן היה הראשון להיאבק בצורה פומבית נגד ח"כ דאז הרב חיים אמסלם, אשר הוביל את תמיכת ש"ס בעד החוק ואף השיג את תמיכת הגר"ע יוסף והרב מאזוז בעד החוק.  

ח"כ איציק כהן חשף באותה עת יותר מטפח מעמדותיו האישיות בנושאים מדיניים ואף ניסה לטעון כי אלו הן עמדותיו של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל. מאז ועד עתה מקפיד ח"כ כהן להצהיר בכל הזדמנות כי מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל היה בעד מסירת שטחים וקבע כי "קדושת האדם חשובה מקדושת האדמה".

 (צילום: באדיבות המצלם)
איציק כהן (צילום: פלאש 90)

ח"כ כהן מתעלם מאמירותיו העדכניות המאוחרות של מרן הגר"ע בתקופת ההתנתקות ולאחריה בהן הזהיר בע"פ ובכתב שלא להשתמש בפסקו הישן הקודם שהיה מבוסס כביכול על שלום אמיתי. אולם "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה" ולא יכון שלום אמת עם הפלסטינים לעולם.

ח"כ כהן מכיר רק את החלק הראשון של מרן הגר"ע זצוק"ל אשר בעצתו של דרעי, כמשתקף מהסרטון הנודע, התיר לחברי הכנסת של ש"ס להימנע בהצבעה על הסכם אוסלו ובכך לאפשר מניעת רוב יהודי של 61 חברי כנסת נגד ההסכם אשר המיט אסון בלתי הפיך על עם ישראל.

ל – ליצמן (יענקל)

ח"כ הרב יעקב ליצמן. הנציג הגוראי שהצליח להבקיע את חומת מגבלת כהונת רצף קדנציות אין סופית, רוצה להפקיע גם את מגבלת אי כהונה בתפקיד "שר". ליצמן חושק בחזרה למשרד הבריאות ולאור העובדה כי שמורה לו הזכות (בשל בכירותה של סיעתו בבחירות שנערכו באגודת ישראל לפני כ-40 שנה) לבחור את התפקיד הראשון, הרי שחלומו עשוי להתגשם.

ליצמן, בן בריתו הפוליטי של אריה דרעי, שותף גם לאידיאולוגיה של דרעי ולפיה כל האמצעים כשרים כדי להשיג שיפור כלכלי לעולם התורה. גם במחיר של פינוי יישובים והבאת טרור הטילים למרכז הארץ, ע"י התנתקות ביהודה ושומרון, בדומה לחוק ההתנתקות מרצועת עזה, שעברה בוועדת הכספים על חודו של קול קולו של ליצמן (10 בעד מול 9 נגד) בעת כהונתו כיו"ר ועדת הכספים.

 (צילום: באדיבות המצלם)
יענק'ל ליצמן (צילום: פלאש 90)

ליצמן מעולם לא הביע חרטה על התוצאות ההרסניות של ההתנתקות והפיכת עזה למרכז טרור ראשי של החמאס המאיים על כל ערי ישראל. מבחינתו המוצהרת, ממשלה בראשות אנשי השמאל הקיצוני בהנהגת בוז'י וציפי, היא בהחלט אופציה לגיטימית.

בבחירות הקודמות היווה ליצמן פטרונם של הפלג הירושלמי ואלו אכן הצביעו ג' ברגע האחרון. הפעם משלם גפני מחיר פוליטי כבד בצייתנות פוליטית לכל גחמותיו של ליצמן, כולל היגררותו לתמיכה מוזרה באריה דרעי והסתייגות פומבית מאלי ישי. כל זאת בתמורה לאי מעורבותו של ליצמן בנעשה בפלג הירושלמי. 

מ – מרזל (ברוך)

ברוך מרזל, איש הברזל של היישוב היהודי בחברון. התמודד מספר פעמים לכנסת ובפעם האחרונה בה התמודד יחד עם עמיתו ח"כ שלעבר ד"ר מיכאל בן ארי,  זכה ליותר מ- 67,000 קולות, שהם שווי ערך ל-2 מנדטים שלמים. הם היו קרובים לאחוז החסימה, אך עדיין היו חסרים 7,014 קולות כדי להגיע ליעד.

מרזל, לא רוצה להיות שר, גם לא סגן שר. תמורת כל הון שבעולם. הוא רוצה להגיע לכנסת רק כדי לומר את האמת שלו בתוך מליאת הכנסת. מטרתו היא להביא המונים להכרה כי לעולם לא יכון שלום בארץ יחד עם בני ישמעאל. משנתו הינה "והיה את אשר תותירו והיו לשיכים בעיניכם". מרזל טוען כי בכספים אותם השקיעה ישראל בנשק ומלחמות (אלפי מיליארדים) במשך כ-60 שנה, ניתן היה לשכנע את כל הערבים להעתיק מרצונם את מגוריהם מישראל לארצות אחרות.

מרזל זכה לאזכורים רבים בישיבות ממשלה, בכנסת ובתקשורת על היותו מסמל את המשך דרכו של הרב כהנא הי"ד. לאחר פרשת גולדשטיין במערת המכפלה הצליח מרזל לשטות בשב"כ במשך כחצי שנה בה חמק מידיהם. לאחר מכן שהה במעצר מנהלי ולאחריה שוחרר ללא כל אשמה.

בתקופות שונות ובמיוחד בתקופת אוסלו ועד לאחר רצח רבין, היה ליעד מועדף של המחלקה היהודית בשב"כ. מרזל אדם זהיר ומחושב נמצא תמיד נקי במעשיו. לפני כ-13 שנה התמודד לראשונה לכנסת וצלח את כל העתירות שהוגשו נגדו לבג"ץ. בין השאר, גם בזכות עתירות נגדיות שהוגשו כנגד חברי כנסת ערביים.

 (צילום: באדיבות המצלם)
ברוך מרזל (צילום: שלומי כהן)

הפעם בזכות הרצון למנוע איבוד קולות הימין, זכה מרזל בבלוק הטכני אותו ביקש לקיים עם מפלגת יחד. והפעם גם יזכה להשמיע את עמדתו מעל במת הכנסת.

בדיון בועדת הבחירות המרכזית "נאלצו" כמי שכפאם שד נציגי המפלגות החרדיות להתנגד לבקשת הפסילה של מרזל, שעברה ברוב של 17 נגד 16. אולם, די היה במאמץ קל שלהם כדי להשיג קול נוסף (למשל של נציג קדימה) כדי למנוע את ההחלטה ובכך לעשות פעולה נוספת להבטחת העברת אחוז החסימה וכניסת עוד 4-5 נציגים בעד עולם התורה לכנסת.

למצער הוכח כי לצד הרצון "להציל את עולם התורה" יש גם רצונות פוליטיים ציניים נוספים. למשל? לרסק את מפלגת יחד על כל מרכיביה. נציג ש"ס בוועדה, יהודה אבידן, (נציגו של דרעי בוועדה) לא רק שלא סייע באיתור הקול החסר (17 מול 16) אלא אף השמיע דברים נגד מרזל במהלך דיון פומבי.

נ -  נתניהו (בנימין)

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנוא התקשורת והשמאל הישראלי.

הדמות החילונית הראשונה שכל גדולי ישראל הורו להצביע לו בבחירות ישירות לראשות הממשלה שנערכו לראשונה בישראל בשנת 1996. פתק לבן למפלגה ופתק צהוב לראשות הממשלה.

בניגוד לכל הסיכויים נבחר נתניהו לראשות הממשלה בהפרש של אחוז בודד מול שמעון פרס. למרות שבממשלתו היו גורמים אנטי חרדיים כגון חברי הכנסת דן מרידור, רפאל איתן, אביגדור קהלני, מיכאל איתן ועוד, פעל נתניהו בתנאי תקשורת עוינת ואנטישמית, להקל ככל הניתן על מוסדות התורה.

נציגי הציבור החרדי כיהנו בתפקידי מפתח חשובים: ראשות ועדת הכספים, משרד השיכון, הפנים, העבודה והרווחה, הדתות, סגן שר במשרד האוצר, ראשות ועדת הפנים ועוד.

נתניהו היה כבול בהסכמים מדיניים בינלאומיים שבין ישראל לפלסטיניים ונגרר למסירת העיר חברון לידי הרשות הפלסטינית שכבר היתה בישראל.

הממשלה בראשותו ספגה מתקפות קשות מצד שונאי הדת בתקשורת, בפרקליטות, במשטרה, ובעיקר בבג"צ. שופטי בג"צ בראשות נשיא ביהמ"ש העליון אהרן ברק הרימו ראש בתקופת ממשלת נתניהו והחלו להצר את צעדי הציבור החרדי בשורה של החלטות חמורות בנושאי ההכרה בגיורים פיקטייבים, הכרה ברפורמים, ביטול מעמד תורתו אומנותו והצורך בהקמת ועדת טל, ביטול כפל תקציבים במוסדות התורה, חובת שילוב נשים רפורמיות במועצות הדתיות, ועוד גזרות רבות וקשות שהצרו עד מאוד את משילות הממשלה הנבחרת. 

השופטים בשיתוף ראשי הפרקליטות, היועמ"ש והתקשורת, ניהלו מאבק איתנים בציבור החרדי בשיטה עוקפת שלטון. הווה אומר: "אם אנו לא בשלטון באמצעות בחירות דמוקרטיות, נכה בכם באמצעים חלופיים עוקפי דמוקרטיה - דרך מערכת המשפט".

 (צילום: באדיבות המצלם)
בנימין נתניהו (צילום: פלאש 90)

נתניהו ניסה ככל יכולתו לבלום את המגמה ולשם כך ניסה פעם אחר פעם למנות לתפקיד שר המשפטים אישים שהיה להם את הרצון לחולל שינוי. בתחילה היה זה השר יעקב נאמן, שמיד הופלל ע"י המשטרה ונאלץ להתפטר. לאחר מכן מינה לתפקיד את השר צחי הנגבי.

באותה עת הוביל הרב מנחם פרוש את מה שזכור תחת הכותרת "הפגנת חצי המיליון" שהתקיימה בכניסה לירושלים נגד הדיקטטורה שהוביל הבג"ץ, תחת מגפיו של העריץ אהרן ברק. ההפגנה, כך מסתבר, לא ממש הועילה ולענין טרם נמצא פתרון של ממש עד כה. מאז ועד היום השיטה רק מחמירה ומעמיקה וחוקים רבים בוטלו ובהם: חוק טל, חוק הבטחת הכנה לאברכים, חוק מוסדות פטור לתקצוב מוסדות חינוך חרדיים, חוק נהרי להכרה שוויונית במוסדות מוכרים רשמיים כמו החינוך העצמאי ומעין החינוך התורני, מוסדות מוכר שאינו רשמי, הכרה בגיורים, בנישואין, בכשרות שאינם כהלכה ועוד.

התקפות מערכות המשטרה, הפרקליטות ובג"צ, על ממשלת נתניהו צלחו והיא נפלה בשנת 1999.

בשנת 2009 שוב נבחר נתניהו לשלטון, הפעם באופן קצת מוגבל מאחר והוא נאלץ להקים ממשלת אחדות לאומית עם מפלגות השמאל – העבודה בראשות ברק ולאחר מכן גם עם קדימה בהנהגת ציפי ליבני שזכתה ב-28 מנדטים, לעומת 27 של הליכוד.

אולם, נתניהו התעקש ואף הצליח לשתף את הציבור החרדי בממשלתו באופן ראוי. הנציגות החרדית זכתה לתפקידים חשובים: משרד הפנים, הבינוי והשיכון, הדתות, שר במשרד ראש הממשלה, סגן שר האוצר, משרד הבריאות, יו"ר ועדת הכספים, סגן שר במשרד החינוך, ועוד. 

שוב היתה זו ההסתה התקשורתית נגד הציבור החרדי שגרמה לצמיחת מפלגת שנאה של יש עתיד שזכתה ל-19 מנדטים. בתחילה חפץ נתניהו להקים שוב ממשלה משותפת עם העבודה והחרדים ולהותיר מחוץ לממשלה את יאיר לפיד ומפלגתו 'יש עתיד' שחרטה על דגלה שנאה תהומית לדת ולחרדים וכן את נפתלי בנט (על רקע אישי) ומפלגתו 'הבית היהודי' מחוץ לממשלה. נתניהו אף הודיע למפלגות החרדיות שלא לכרות שום ברית עם בנט היות ובכוונתו להותירו מחוץ לממשלה.

 (צילום: באדיבות המצלם)
נתניהו ורעייתו שרה (צילום: פלאש 90)

כדי למנוע את הישארותם מחוץ לממשלה כרתו לפיד ובנט ברית ביניהם ומשנותרה העבודה בסירובה להיכנס לממשלת נתניהו, נאלץ נתניהו לקבל את השותפים לפיד ובנט כתחליף. לפיד וליברמן התנגדו נחרצות לשיתוף החרדים בקואליציה ונתניהו נאלץ לקבל את התכתיב היות והליכוד והחרדים יחד לא היה בהם כדי להקים ממשלה בת 61 חברים כחוק.

הציבור החרדי כועס עד מאוד על נתניהו ובנט, על הותרתם מחוץ לממשלה ועל הסכמתם לקבל את התכתיבים של לפיד. הכעס גבר יותר כאשר לפיד הוביל אג'נדה אני יהודית ואנטי חרדית בחקיקה נגד הציבור החרדי.

לפיד החזיק את הממשלה בגרון שכן פרישתו מהממשלה והמשך התנגדות העבודה להיכנס לממשלה יחד עם הציבור החרדי, היתה מביאה להפלת הממשלה. לפיד ניצל את ביטול 'חוק טל' על ידי בג"צ בראשות השופטת בייניש והעמיד את השר יעקב פרי בראשות ועדה ממשלתית שהכינה חוק חדש.

לפיד הצליח להחדיר לחוק את הסנקציות הפליליות שבה חפץ, נגד מי שאינם משרתים בצה"ל, כאשר כל מרכיבי הקואליציה ובהם כל נציגי הליכוד והבית היהודי, מלבד ח"כ יחיד (יוני שטבון) נאלצים לתמוך בחקיקה למורת רוחם.

לצידו של לפיד בכל העת עמדה שרת המשפטים הגב' ציפי לבני, אשר מפלגת התנועה שבראשותה התחרתה עם יש עתיד בחקיקה האנטי יהודית ואנטי חרדית. ב'התנועה' היה זה ח"כ אלעזר שטרן והיא עצמה, שהובילו את הקו האנטי יהודי ואנטי חרדי.

בשלב מסוים נמאס לנתניהו להתנהל תחת איומי הפרישה של לפיד ולבני. הוא פיטר את השניים והביא לבחירות. נתניהו לקח סיכון אישי ממשי על עתידו הפוליטי.

ראשונה מבין המפלגות החרדיות להכריז על תמיכה בנתניהו היתה 'יחד' בראשות הרב אלי ישי.

ס – ספרדים (בני עדות המזרח)

כמו תמיד כאשר אין חומר אלטרנטיבי והסקרים לא מחמיאים, מוציאים את השד העדתי בתקווה להציל את הכבוד האישי של הספרדי ששדרג את שמו ל"אריה מכלוף דרעי".

 (צילום: באדיבות המצלם)
ראשי ישיבות ספרדיות (צילום: שלומי כהן)

גם בליכוד יש ספרדים, גם בעבודה, גם אצל כחלון ואפילו אצל בנט. גם בתקופה בה שימש אלי ישי כיו"ר ש"ס היתה ש"ס מפלגה ספרדית. אולם, מעולם לא השתמשו ב"ספרדים" ככלי פוליטי, להשפילם ולבזותם ולשכנעם עד כמה הם "דפוקים", כפי שאריה דרעי עושה שוב ושוב, כדי להציל את כבודו שלו.

הספרדים כבר מזמן נמצאים עמוק מאוד בפרקליטות, במשטרה, בתקשורת, במשרדי הממשלה ובכל מקום טוב. אולם, עדיין יש את האפשרות לעורר את רגש הקיפוח בניסיון לסכסך ולהסית כדי להרוויח הון פוליטי, וזה מה שאריה מכלוף עושה שוב ושוב, שוב ושוב, כדי להשיג הון פוליטי.

השימוש הזה לדעת רבים יותר ממה שהוא ציני ושקרי, הוא משדר כאילו קהל היעד המוסת הינו חסר דעה, תמים או טיפש. ואת כל זה עושה דווקא מי שמתיימר לעמוד בראש המהפכה הספרדית החוזרת. אין בושה.  

כנראה שאין כלי אחר טוב יותר. ואולי השם "אריה מכלוף דרעי" ללא ההסתה – אינו מספיק. 

ע – עיתונות חרדית

העיתונות החרדית וההגינות. שוב זה קורה. עיתונות חרדית יותר מתמיד מגויסת הפעם לטובת צד של אישיות מסוימת בציבוריות החרדית. העיתונות החרדית לא שאלה את השאלות הקשות והאמיתיות אודות רצונו האמיתי של מרן הגר"ע יוסף בדבר מי נכון שינהיג את ש"ס. לא שאלה כלום אודות מי הוא האחראי באמת לקרע שנוצר בש"ס, מי גרם למחלוקת, למי היו יותר סיכויים להביא להצלחה, מי כפה עצמו על הציבור ועל מועצת החכמים, מה היו הדרכים לכפייה, ועוד.

תחת זאת התגייסה העיתונות החרדית כמקהלה לנקודה אחת "אחוז החסימה". העיתונות כמו תמיד ידעה להפוך את "הרשע" לצדיק ואת המציית לגדולי ישראל לאפיקורס שיש להוקיעו מחוץ למחנה.

 (צילום: באדיבות המצלם)
עיתונים (צילום אילוסטרציה: משה גולדשטיין)

שבוע אחר שבוע, מגויסת העיתונות למשימת הסתה נגד המפלגה החדשה העומדת תחת שרביט הנהגתו של מרן ראש הישיבה רבי מאיר מאזוז שליט"א. הם ידעו לנבא כי המפלגה לא תעבור את אחוז החסימה ותגרום לעליית ממשלת שמאל. אך כמעט באותה נשימה גם עשו לנו שטיפת מוח מדוע טוב לתמוך בהקמת ממשלת שמאל כפי רצונם המקורי של דרעי את ליצמן והשקפת עולמם.

לבלרי העיתונות לא הסתפקו בכתיבה, הם גם עלו לראיונות בערוצי רדיו ואתרי אינטרנט וערוצים חברתיים, להגות מסילות ללב הרבים עד כמה פסולה המפלגה החדשה. נוסף עליהם גם "פרשן" פוליטי בערוץ רדיו אשר מידי יום יצר את החדשות עם סיפורי בדים ממוחו הקודח שלא היו ולא נבראו.

זו העיתונות החרדית בבחירות 2015. 

פ – פרוש (מאיר)

הרב מאיר פרוש האיש והאגדה. האיש שבאמת מסוגל להביא מעגלים רחבים ליהדות התורה. לו רק היה עומד בראש יהדות התורה וקובע את מדיניותה הרי שהיה בכוחו להביא מלבד את מקהלות החסידיים למיניהם, גם את חוגי החרדים העובדים, אנשי ימין חרדלניקים, חילונים ימניים, אנשי הפלג הירושלמי, חסידי חב"ד וברסלב על סוגיהם.

לו מאיר פרוש היה מוביל את יהדות התורה כפי שהיה לפני כ-20 שנה, בבחירות 1996, לא מן הנמנע שהוא היה מוביל את המפלגה למספר דו-ספרתי של 10 מנדטים. אבל פרוש ממוקם במקום השלישי הבטוח. האיש המייצג את שבטי ישראל נמצא עמוק במקום השלישי בפנים. לאיש מבין קבוצות התומכים המוזכרים לעיל אין אינטרס לעבוד למען כניסתו של ח"כ יעקב אשר או הרב סורצקין לכנסת.

למרות האמור, הרי שפרוש עצמו נלחם למען כניסתם של יעקב אשר והרב סורוצקין לכנסת, גם במחיר של פגיעה קשה במפלגתו של ידידו ובן בריתו הרב אלי ישי.

 (צילום: באדיבות המצלם)
מאיר פרוש (צילום: פלאש 90)

יש הטוענים כי פרוש אשר עשוי לקבל את התפקיד השלישי ביהדות התורה לאחר ליצמן וגפני, יעשה הכול כדי שהמפלגה תזכה לתפקיד שכזה. מתוקף זאת הוא עושה מאמצים שלמפלגה תהיה מה שיותר מנדטים. פרוש גם היה הראשון שקרא לא להצביע למפלגתו של אלי ישי. פעם היה הנימוק כי אורי אריאל פסול, אחר כך התחלף הנימוק לסיבת אי העברת אחוז החסימה. גם כאשר פעילותו זו היא זו שעשויה לגרום לנבואה שתתגשם.

מבקריו של פרוש טוענים כי הוא עשוי לחזור על שגיאה אותה עשה בבחירות הקודמות כאשר הצליח לשכנע את חסידי חב"ד, ברסלב ואחרים שלא להצביע למרזל ובן ארי. רבים בחב"ד נענו לקריאה ובחרו ג' והכניסו לכנסת את ח"כ יעקב אשר שהוצב במקום השביעי ברשימת יהדות התורה. בכך נמנעה בחירתם לכנסת של ברוך מרזל ומיכאל בן ארי, שהיו על סף אחוז. שני נציגים נוספים שהיו עומדים לצד עולם התורה במאבקם נגד בנט והבית היהודי.

מבקריו של פרוש טוענים כי מוטב היה לראות את התמונה הכוללת ולסייע לגוש החרדי להתחזק בעוד 4-5 מנדטים מנציגי מפלגת יחד של אלי ישי, גם במחיר של איבוד מנדט בודד ליהדות התורה. 

צ - ציפי ליבני

ציפי ליבני. פעם בליכוד, אחר כך בקדימה, אחר כך בתנועה, היום בעבודה ומחר במר"צ. לבני מייצגת גם שמאל מדיני וגם עמדות אנטי חרדיות מובהקות. ליבני מחזיקה בעמדות לפיד האב והבן בנושאי דת ומדינה, ומקביל גם את עמדותיהם של יוסי שריד ושולמית אלוני בנושאים מדיניים.

ציפי ליבני הניפה את דגל כרסום הסטטוס קוו. דגל רמיסת צביון מסורת ישראל בנושאי שבת, כשרות, נישואין, גיור, בני הישיבות, ועוד. ציפי ליבני בהיותה שרת משפטים פעלה כדי להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה ואת עם ישראל לעם ככל העמים.

 (צילום: באדיבות המצלם)
ציפי לבני (צילום: פלאש 90)

ציפי ליבני, בשונה ממפלגות יש עתיד ומר"צ לובשת מסיכה על הפנים ומציגה עצמה כג'נטלמנית חלקלקת לשון המציגה כביכול אג'נדה עניינית פרגמטית. מתחת למסכה מסתתרת מפלצת פוליטית מסוכנת המבקשת לבצע ניתוח מסוכן ובלתי הפיך בצביונה היהודי של מדינת ישראל. 

ק – קריאת קודש

קריאת קודש. משהו שמתבשל במשך כמה ימים בין אישי ציבור וחברי כנסת ואז מוגש לרבנים לחתימה. לאחר מכן כל מי שישאל שאלות נחשב כמי שמורד במלכותם של גדולי ישראל.

לעיתים נעשים שימושים בלתי ראויים בכרוזים של גדולי ישראל, בכך שמנסחים אותם באופן שמשתמע כאילו אין גדולי ישראל נוספים ויתרה מכך כאילו אין מפלגות נוספות הנתמכות בידי גדולי ישראל אחרים.

המונחים "להצביע, לפעול ולהפעיל אך ורק עבור רשימת וכו'..." הוא מונח שנעשה בו שימוש מזה שנות דור. כאמור, גם כאשר ישנם מפלגות אחרות הזוכות גם הן לתמיכתם של גדולי ישראל אחרים.

באחרונה עשו אישים פוליטיים בשיתוף אנשי תקשורת ניסיון להמציא פטנט חדש של 'קול קורא' חדשני הכולל לא פחות מ"חרם" על כל מי שלא יצביע למפלגות ש"ס ויהדות התורה.

 (צילום: באדיבות המצלם)
כינוס גדולי הדור (צילום: מאיר אלפסי)

המטרה הרשמית היתה "להציל את עולם התורה", תוך רמיזה כי מפלגת יחד של הרב אלי ישי אינה עונה על הקריטריונים האלו. כאילו לא הוכיח את עצמו עשרות שנים בפעילות רבת הישגים למען עולם התורה.

אולם, המטרה האמיתית של היוזמה היא "להציל את כבודו של אדם מסוים", העומד בראש אחת המפלגות החרדיות, אשר הסקרים אינם מחמיאים לה. כדי לגרום למפלגה החרדית השלישית שלא לעבור את אחוז החסימה. כל זאת גם במחיר שהיהדות החרדית תאבד 4-5 מנדטים היכולים לפעול למען עולם התורה.

לעת עתה, המהלך לא צלח. בדיוק כמו שהכסף הגדול (2 מיליון דולר) לא הצליח לחלץ מכתב הקורא לאישיות פוליטית השנויה במחלוקת לשוב להנהגה פוליטית.

ר – ראובן ריבלין

ראובן ריבלין. נשיא המדינה הבלתי צפוי שעשוי להחליט מי יהיה ראש הממשלה במקרה של שוויון או תיקו בין הגושים, באופן כזה המאפשר לכל אחד מהצדדים – ימין או שמאל – להרכיב את הממשלה.

 (צילום: באדיבות המצלם)
ראובן ריבלין (צילום: פלאש 90)

במקרה וההכרעה הציבורית אינה מאפשרת יותר מאפשרות אחת, אין צורך בשום שיקול דעת פוליטי או ציבורי. אולם, ישנם מצבים ששיש יותר ממועמד אחד בעל אפשרות להקים ממשלה (במיוחד כאשר ישנם מפלגות חרדיות שיכולות לתמוך גם במועמד שמאל) הרי שלנשיא המדינה יש כוח רב ביד.

נשיא המדינה עומד לבחירה אחת ל-7 שנים. 

ש – ש"ס 

תנועת ומפלגת ש"ס הוקמה כמפלגה מוניציפלית בשנת 1982, לקראת הבחירות לעיריית ירושלים שנערכו באוקטובר 1983. מקימי ש"ס המוניציפלית היו ירושלמים חרדים-ספרדים בשנות ה-30 לחייהם, ובראשם הרב נסים זאב והרב שלמה דיין (לימים חברי כנסת).

לקראת הבחירות הוקמה מועצת חכמי התורה בהנהגתו של הרב עובדיה יוסף, כאשר הרב שך, משמש כפטרון המפלגה. הרב שך היה ממנהיגיה הרוחניים של ש"ס עד שנת 1990 (אז החליט לפרוש בשל פרשיית "התרגיל המסריח" אותו הוביל אריה דרעי יחד עם שמעון פרס).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לאחר ההצלחה בבחירות לעיריית ירושלים, הפכה ש"ס לתנועה ארצית במטרה להתמודד בבחירות לכנסת האחת עשרה, שנערכו בשנת 1984. בראש הרשימה הועמד הרב יצחק פרץ. מפלגת ש"ס זכתה בבחירות אלו ל-4 מנדטים והייתה הפתעת הבחירות.

 (צילום: באדיבות המצלם)
מועצת חכמי התורה (צילום: יעקב כהן)

בראשות ש"ס עמד הרב יצחק פרץ במשך 6 שנים עד שנת 1990. לאחר מכן הצליח הרב אריה דרעי להביא להדחתו והוא מונה ליו"ר ש"ס במשך 9 שנים עד שנת 1999.

לאחר מכן במשך 14 שנים ברציפות עד לשנת 2013 שימש הרב אלי ישי כיו"ר ש"ס.

בערוב ימיו של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל, באופן הנתון כידוע בגרסאות סותרות, מונה שוב אריה דרעי ליו"ר ש"ס. בעת מינוי הכריז מרן לעיני קהל ועדה "אני מבקש שתדונו אותי לכף זכות... אלי ישי יקר לי ואהוב עלי יותר מבניי. בכל ביתי נאמן הוא..".

ת – תמימות

תמימות הוא המצרך המבוקש ביותר על המפלגות החרדיות.

יש הטוענים כי ללא התמימות הציבורית החרדית, הציות וההכנעה המוחלטת לגדולי ישראל בכל ערב בחירות – לא היה הפעם בבחירות הקרובות לאחת המפלגות החרדיות הוותיקות את הסיכוי לעבור את אחוז החסימה.

 (צילום: באדיבות המצלם)
(צילום: פלאש 90)

את זהות המפלגה אנו משאירים לגולשים.