אחרי שגדולי וטובי הפרשנים חיוו דעתם למנצח הגדול של עימות 2015, אחרי הסקרים שניסו לקבל את התמונה של תוצאות העימות, אחרי שצפיתי גם אני בעימות המתוקשר הנ"ל, הרעתי לאחדים מהפוליטיקאים בשלבים מסוימים, ועל אחרים תמהתי.
יצאתי עם הרהורים שלקחו אותי למחוזות אחרים.
מנקרת בי תהיה מהותית אחת.
איזו זכות יש להם למיעוט הערבי, שאין למיעוט החרדי?
במה זכו בני דודנו אלה, בלקיחת אחריות, ואיחוד כוחות לכל שלל מפלגותיהם? במה הם חכמים מאיתנו שהשכילו לאחד כוחות.
צפיתי בעימות, היו שם חילופי דברים, הטחות והאשמות מאחד לשני, חלק מהדברים בטון חריף, חלק בטון עוקצני, וחלק אפילו בהתרעמות, אבל היה שם דיון, גם אם היה קולני.
רק בין שני אישים, שעד לא מזמן נמנו על אותו מחנה, ראית שגם אם הם נאלצים לענות על אותה שאלה, ישנה, שנאה תהומית פנימית, ישנה סלידה איש מאחיו!
ואני תמהה וכואבת, עד כמה עוד נצטרך שירדפו אותנו בשביל להשכיל להתאחד?
כמה גזרות עוד יגזרו עלינו כמגזר עד שנבין שכוחנו באחדותנו, ולא כסיסמה.
באחדותנו כולל אשכנזים וספרדים, ליטאים וחסידים על שלל חצרותיהם ורבותם
איימן עודה, מבחינתי, אתה ייצגת בעיני את הניצחון הגדול מכולם, אתה ייצגת את התובנה הכל כך פשוטה וברורה שלא משנה אם אני מסכימה עם הדעה המדינית שלך, לא משנה אם האג'נדה שלך מקובלת עליי או לא, הדרך שלך ושלכם מעוררת בי קנאה, השכלתם להבין שכדי למצות את הכוח האלקטורלי שלכם כדאי לתקופה קצרה לשים בצד את האגו, נכון שזה קשה, אבל זה חכם!
ועל כך קנאתי.