אאא

בכיכר המרכזית של לנינגרד, בשנת 1918, ניצב גדול תועמלני הבולשביקים, לייב טרוצקי, שניחן בכושר כריזמטי מהמם, ונאם בפני רבבות, בתוך נאומו השמיע את המשפט:

"עלינו לצעוד קדימה בעוז".

קולו הרועם והשפעתו היו עזים כל כך, שקהל הרבבות כולו צעד אוטומטית צעד קדימה...

הסיפור הזה מבטא את נשמת-אפה של תעמולה. מהי תעמולה? אתה חוזר על משפט, טפשי ככל שיהיה, מספיק פעמים, על-ידי מספיק אנשים - עד שהוא הופך אמת מוחלטת.

• • •

מה באמת עשו ל"אבא"?

בליל ו' טבת התרחשה אחת העוולות ההזויות בדברי ימיה של תנועת ש"ס. הנה קיצור תולדותיה:

כתב ערוץ 2 פרסם קלטת. מה בקלטת? ראש האומה היהודית, מרן הגר"ע יוסף מסב באווירה ביתית, משוחח היישר מלבבו. מדם לבו. בפיו דברים קשים על היו"ר לשעבר. אי אפשר לטעות בנימה ובכאב. לא הייתה שם טענה ספציפית. הוא דיבר על התמונה הכוללת.על עצמאות-יתר שנוטל לעצמו היו"ר לשעבר, ועל כך ש"אני יודע מהניסיון. הוא לא ישמע לי", ועל אלי ישי: "הוא שומע לי בכל דבר, כל מה שאני אומר לו הוא עושה...".

מה המסקנה התבונית המתבקשת?

במקום מסקנה תבונית - הפך אותו לילה ל'בית מדרש' לכוחה של תעמולה.

במקום להתייחס לקלטת שהביעה את צערו האישי של המורה הגדול, הוסט הדיון בדמגוגיה צינית למחוזות הזויים. ראשית, לשאלה החשובה "מי הקליט". ואיך לא - הנאשם הוקע מידית! אלי ישי! כי למה בעצם להתייחס לעובדה שבן הגר"ע ורעייתו הקליטו? עובדות אינן משנות הליכי תעמולה. דרעי עוסק בהבערת זעם ההמון. אל תטרידו אותו עם עובדות.

וכך, במקום להתייחס לכאבו של מרן שהובע בקלטת, הוקע ישי בדרך סהרורית, כבוגד העם. כמקליטן סדרתי, "בכל ביתי מקליט הוא!". העובדה שמפרסם הקלטת עצמו, עמית סגל, הצהיר שהקלטת נמסרה לו בידי אנשי דרעי, איבדה רלוונטיות

עובדות הן פרט טרחני בבניית תעמולה.

ללילה ההוא היה המשך ציני שובר-שיאים. על רקע עצוב של תמונת מרן, הביע יו"ר המפלגה שאלה בוכיה, "אבא, מה עשו לך!" שאלה קצת מוזרה. למה לשאול, כש'אבא' עצמו, בקלטת, בקול מיוסר, סיפר מה עשו לו.

ומי.

אלא שהמשפט "אבא, מה עשו לך", קליט כל-כך, בוער ומבעיר - שלא משנה אם יש בו שמץ היגיון. מכאן כבר התגלגל העניין, והעולם כולו נהר לבית החיים לבקש סליחה מ"אבא".

ואיש מהקהל הנוהר לא עצר כדי לשאול, מה בעצם עשו לו ל"אבא"?הלצה גמורה שהעולם קיבל מכוח התעמולה - כעובדה שאין להרהר אחריה. לא עשו לאבא דבר. "אבא" נראה בקלטת איש חי. בהיר. נוגע. רהוט, מפוכח ושקול כתמיד, משיח ברהיטות את אשר על לבו.

אבל מסך העשן הדבילי של "אבא מה עשו לך", גרם לרבבות מעריצי מרן להתעלם בגסות-רוח מ"אבא" עצמו המפרט בקלטת בהמיית-לבו את צערו וייסוריו.

הוא גם מפרט שם לְמה באמת ייחל ושאף.

• • • 

מה ביקש אלי ישי ב'חזון איש 5?

מה בעצם מחבר ביני, יליד בית הישיבה הליטאי, לאלי ישי איש ש"ס שפרש ממנה, וחָבר לשטבון המזרוחני'ק ומרזל הכהניסט?

אין לי איתו דבר. גם לא אצביע עבורו, אלא אם כן יורו כך גדולי הדור. וקשה להניח שהדבר יקרה. ובניגוד לאנשי דרעי המשחדים את התקשורת החרדית במעטפות-כסף עבות, והופכים את התקשורת החרדית לפראבדה, לי לא תחבו שום מעטפה, ואני חף מכל מניע אישי לתמוך בישי.

מלבד כבודו של מרן.

15 שנה אני עוקב אחר אלי ישי, והתנהלותו בצלו של מאור ישראל.

יותר מכל פוליטיקאי חרדי אשכנזי או מזרחי, הוכיח ישי לאורך כל הדרך את ביטול-דעתו המוחלט לחכמי התורה.ברגעי-אמת. הוא היה אורח קבוע ואהוב במעונות אריות, בביתו של מרן הגראי"ל שטיינמן ומרן האדמו"ר מבעלז.

מה ביקש ישי ב'חזון איש' 5 ובהיכלו של הרבי מבעלז?

עקבתי היטב. הוא היה הפוליטיקאי היחיד בכל הזמנים שנכנסבפשטות לשמוע את דבר האלוקים.ללא כל רווח פוליטי. האם ביקוריו התכופים אצל מרן הגראי"ל שטיינמן קידמו אותו אישית בדרך מן הדרכים? בעיני הציבור שבין אופקים לדימונה, סַפָּקי המנדטים המרכזיים של ש"ס, היוו הביקורים האלו 'כתב-האשמה'. חיים אמסלם, דובר-מטעם-עצמו של ה"אוטנטיות הספרדית", השתמש בביקורים אלו לנגח את מי ש"סטה ממסורת יהדות ספרד".

ישי היה שם בפירוש לשמוע את דבר ה'. במונחים פוליטיים - המשפט הזה נשמע כהלצה.

מה למד אלי ישי בקבלן 45, בחזון איש 5? בבעלז?

השקפה צלולה - בלי לדקלם אותה עד סיאוב; ביטול לחכמי-תורה - בלי להפוך אותו לנשק פוליטי.

• • •

"הרב ישקול", "הרב יחליט"

שנים רבות אני עוקב אחרי אלי. הוא נגלה בהדרו בניסיון העוני כבניסיון העושר.

ברגעים הדרמטיים כשמנהיגי המדינה המתיקו סוד בקודש הקדשים של העם היהודי, בחדר הלימוד בקבלן 45, היה השר ישי יושב מן הצד. תמיד מן הצד. הכנעתו הייתה מוחלטת. אף פעם לא הכתים את המעמד באגו אישי. תמיד הִפנה אנשי ממשל לבית מרן, במקום לנַכס אותם לעצמו. זה היה סגנון לא מוּכָּר בש"ס.

גם כשניצב מול צוותי תקשורת, סירב לנַכֶס הילה לעצמו. תמיד דיבר כנציג. כבָא-כוח:

"ראש הממשלה נכנס לרב, הציג לפניו את מכלול השיקולים, הרב הקשיב..."

'הרב הקשיב'. 'הרב ישקול'. 'הרב יכריע'.

ישי אהב לומר "הרב".

"האם הרב יוסף יאשר פעולה צבאית נגד איראן", שואל עיתונאי.

אני זוכר את ישי ברגעים היפים ההם. משנת ה'ביטול' שלו סדורה תמיד:

"הרב ישקול. כמו תמיד - הרב יחליט..."

אני זוכר אותו את ישי ברגעי ההכנעה הקסומים ההם. זה היה 'ביטול אגו' מלכותי. שסייע לתדמיתו.

רגעים ישנם - שהאגו שבע-רצון מביטולו.

• • •

כשדעת תורה בוקעת מהקרביים הפצועים

גם את 'ניסיון העוני', צלח ישי זקוף-קומה.

איך אמור להרגיש אדם שסביבתו ריפדה את האגו שלו 13 שנה, והצביעה עליו כנכס-הנכסים של התנועה, ובבת אחת, נותנת לו להבין שהוא נֵטֶל?

ה'ביטול העצמי' שלו בשעות השפל של חייו היה מרהיב. אף מילת הכפשה! הכרזתו ליד הבימה שנלקחה ממנו, "אעשה מה שתצווה עלי דעת תורה", בקעה מקרביו הפצועים.

הגדוּלה של ההכנעה - נָצצה דווקא ברגעים האפלוליים ההם. כשהאגו הפצוע מתחנן על נפשו. כשהנפש מקשה קושיות, והרהור מרדן מבליח. כשההכנעה אינה מובנת מאליה, ואינה מרופדת תקשורת אוהדת ומלחכי פנכא נרעשים...

אלי איבד ראשות-של תנועה, אבל זכה במלכות האדם!

ובהערצתי העמוקה.

• • •

בין 'מועצת' נשגבה למקור-סמכות!

דרעי מרבה לדבר גבוהה על 'מועצת החכמים', והחובה לשמוע להם. 'מועצת חכמים' היא דבר נשגב, בפרט כשהיא מכילה שניים מענקי הלמדנות בימינו, הגאונים האדירים מרנן רבי שלום כהן ורבי שמעון בעדני.

אילו היינו יכולים לראות בה מקור-כוח אמיתי.

השאלה אינה כמה חשובה 'מועצת החכמים', אלא מי יקבע בזמן-אמתמי יגרור אותנו למחוזות שמאלניים, תחמניים, ולידידויות תמוהות שבקושי נחלצנו מהן.

האם עלינו לסמוך על אריה דרעי שיישָמע ברגעי-אמת ל'מועצת', או על מרן מלכא זי"ע שהכיר אותו טוב מכולנו, וקבע ש"אני יודע מהניסיון שהוא לא ישמע לי... כמה פעמים ביקשתי ממנו, הוא לא רצה לשמוע, הוא עצמאי מדיי.."

או על אלי ישי, שמרן מלכא מעיד עליו "אלי ישי נפל אלי משמים. כל מה שאני אומר לו הוא עושה.. הוא שומע לי בכל דבר ועניין..."

זו אינה אמירה מליצית של תלמידי חכמים, נוסח "בכל ביתי נאמן הוא", שגם דרעי יכול להתהדר בה. זוהי קביעה נחרצת: רבן של ישראל בקולו הצלול קובע, מי במשך התקופה כולההקשיב לו, ומי בפירוש התעלם ממנו, למרות הפצרותיו.

אם עליי לבחור פוליטיקאי חרדי כלשהו,ולהישען על ביטול דעתו בפני סמכות התורה - אלי ישי הוא הכתובת.

הגאון האדיר רבי מאיר מזוז - יהיה בעל-בית מוחלט של תנועת 'יחד'.

• • •

על 'עסקנות' מול 'מנהיגות'. מיהו מנהיג?

העימות שנערך השבוע בין דרעי לאלי ישי - היה מבחן נוסף של מנהיגות.

מנהיג אמתי, לפני שהוא מתיימר לשלוט על המונים, נבחן ביכולתולשלוט על עצמו.בניגוד מוחלט ליריבו שפניו הפכו מסיכת זעם ותוקפנות, שמר אלי ישי לאורך העימות על איפוק מרהיב. גם כאשר הוכפש בגסות. גם כאשר הוצגה לפניו השאלה הפרובוקטיבית והמוזרה מהשאלות כולן:

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"למה אתה עושה עכשיו, מה שלא העזת לעשות בימי מרן".

איך הצלחת אלי ישי, להתאפק מלומר, כל מה שצופה אינטליגנטי היה אומר, "איפה היית, ר' אריה, כשאיימת תחת כל מיקרופון רענן בחיי-חיותו של מרן, להקים מפלגה משלך בכל מחיר, עם או בלי ש"ס!

מדהים כמה הזיכרון של הציבור קצר.

מערכת משומנת ומיומנת עוסקת מתחת לשולחן באינטריגות. מכפישה. 'קונה' ומשחדת מוקדי-כוח תקשורתיים. (הנושא המביש מוכר לי היטב. ואכמ"ל). וישי שותק. מה לא אמרו עליו? שהוא "לא יודע לקרא בלי ניקוד" – ואלי, אחד האישים החכמים שהכרתי, משיב "בואו נתאחד!". אמרו עליו ש"בכל ביתי מקליט הוא", (למרות שהכל יודעים לאיזו מדינה נסעו המקליטים) – וישי משיב בחיוך, "ידידיי, לא ניגרר".

לא היה מנהיג ששמר לאורך חודשי בחירות סוערות על איפוק הירואי, למרות גלי הכפשות ושקרים. מנהיגות-הדממה של אלי - היא הסיפור האמיתי של הבחירות.

מה הבדל יש בין עסקן למנהיג? עסקן הוא קמעונאי של פוליטיקה. להוט אחר רווח מיידי. הַכּה את האויב, כאן והרגע. להבדיל מקמעונאַי-הטיעונים – מנהיג אמיתי קוראאת התמונה הגדולה.ישי אינו סוחר-של-טיעונים. כשאלי אומר "לא ניגרר" - הוא מתכוון, בעצם, לומר:

'יש לי רבותי, יעוד ואופקים. אל נא אחיי, תסיטו את הדיון לאשפתות'.