אאא

א

כשרצה המשגיח הנערץ הרב דסלר להראות לתלמידיו, כי כל מה שאדם עושה תלוי במעשה אחר שעבר עליו, סיפר להם על תלמידו שבא לפניו בסערת רגשות, וסיפר לו, על חלום מזעזע, בו הוא רואה את עצמו שוחט את הבן שלו, לא פחות ולא יותר, וקשה לו להסתדר עם חלום פרוע שכזה,  שהוא כאב הורג את בנו, ועוד במיתה משונה...

המשיך הרב דסלר וסיפר, ש התברר והתינוק שנולד לא מכבר, בוכה בלילה כדרך כל התינוקות, וכשלא מתייחסים אליו, התינוק מגביר דציבלים, הבכי הופך ליותר מפריע, עד שלרגע התגנבה לראשו של האב מחשבה, 'הלוואי והתינוק לא היה'. מחשבה שברגע נעלמת.

העולה מזה, כי עלינו לדעת שגם כאשר אדם ישן הכוחות הלא מודעים הם שולטים עליו, והם רק נותנים לנו תזכורת למחשבות שברח מהם, מי שחשב לרגע, 'הלוואי והתינוק הזה לא היה' בחלום הלילה יראה דוגמא מזעזעת, כאילו שוחט את מי שלרגע לא רצה שיהיה, אפילו זה הבן שלו. עד כאן העובדה הראשונה. 

ב

עובדה השנייה: הכרתי יהודי שהיה חולם מידי פעם על מחלה שתוקפת אותו. חלום מתסכל, שהכניס אותו לחשש מפני העתיד, לימים, באופן מפתיע הפך למתנדב שמסתובב במחלקות קשות בבתי החולים.

כשיצא לנו לשוחח על הנסיבות שהובילו אותו להפוך למתנדב בבתי החולים, הוא סיפר: "הצעתי לפני רב שהוא איש מקצוע בתחום, את החרדות שנגרמו לי מאותו חלום, וכך הדריך אותי, 'כשמגיע לך פחד תהרהר בתשובה, ותכווין למסור נפשך לה', את הרגש של מסירות נפש תעורר חזק. וסיים הרב בנימה בטוחה, גם הפחד וגם החלומות יסתלקו, מה שאכן קרה. טענתי כי יש כאן נס, אך הרב חייך, וקבע ממש לא. התהליך במסגרת הטבע לחלוטין. בא ותקשיב: כאשר אביך היה חולה, הלכת בהרגשה בטוחה שאביך יקום מחוליו לחיים טובים ולשלום, מה שלא קרה, ואביך נפטר לבית עולמו'.

"הרב המשיך ואמר לי, 'ההתנגשות שלך עם מציאות הפטירה בעקבות המחלה, ערערה לך את הבטחון האישי ברמה התת תודעתית'. כאשר שאלת איך להתמודד עם תופעת הפחד והחלומות המבעיתים שלך, הבנתי כי עם פטירת אביך, החוסר בטחון חדר למקומות עמוקים בנפש שלך, אשר על כן, הפתרון לייצר בטחון. בטח באחד ואל תפחד, מה גם שהביטחון בהשם הוכיח את עצמו כפועל ישועות' סיים הרב את ההסבר הנפלא".

ג

הפתרון לקשיים שעלו בסיפורים שהצעתי לפניכם בסיפורים הנ"ל, הוא אחד: הכרת האדם את עצמו! ביהדות הכר את עצמך זו לא סיסמה, ביהדות זו דרך החיים, כאשר שיאו של יום ה'הכר את עצמך' מגיע ביום הפורים - כולל הכרת ה"תת מודע" והכוחות הנסתרים ביותר שבנפשנו. 

על פי האמור בספרי המחשבה, קדושת יום הפורים גדולה מיום הכיפורים, ובהבנת עצם מצוות היום, נמצא כי המאפיין של קריאת המגילה, ושתיית יין עד דלא ידע בן ארור המן לברוך מרדכי, הם המסייעים לו לאדם להיכנס לתוך עצמו.

לדוגמא: 'נכנס יין יצא סוד' - פרושו, הסוד שלי ביני לבן עצמי שגם אני לא מודע אליו, היין מביא את האדם למקום שהכוחות התת הכרתיים [הלא מודע] הם אלה שיהיו הדומיננטיים עם התעוררות היין בקרבו.

וכך 'מגילת אסתר'- ב' שמות הפוכים זה מזה, 'מגילה' לשון גילוי ו'אסתר' לשון הסתרה. ועל אף הסתירה שבשמות, משמשים בו זמנית תחת השם 'מגילת אסתר'

אכן, מצוות 'היין' והשם 'מגילת אסתר', להאיר הם באים, שכל אחד יגלה [מגילה] את הסוד [אסתר] שלו עם עצמו, [על ידי היין] מי הם הכוחות שמניעים אותו בעשיית כל פעולותיו במשך היום יום מימות השנה.

ד

אפקט ההפתעה, גורם להרבה חיוכים, כך זה כשאנו רואים אנשים השומרים על איזון בהתנהגות כל השנה, וכשנכנס היין יוצאים מגבולותיהם הטבעיים, וכשמתעוררים משכרותם, מתעלמים ממה שהיה...

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

עלינו לדעת, כי היהדות נותנת מקום להתנהלות של השותה יין לשוכרה, כפתח הצצה למניעי המעשים שלו כאשר לאורך השנה הוא חי "בנדמה לי", כי הוא שולט ברצונות הגלויים לו. 

יש מי ששותה יין, ומתגולל בקיאו, בכזה מקרה הייתי לפני מרן ה'אור לציון' וכשאלתי זה הכוונה 'חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בן ארור המן לברוך מרדכי' ביין, זו הכוונה, עד שיבזה האדם את עצמו ויהיה מתגולל באשפתו? והשיב: זה, עדיף שיישן!

ובדיוק כפי שהסביר לנו מרן הרב דסלר זצ"ל, בעובדה שהובאה בראשית המאמר, כדי שלא יגיע האדם במשתה הפורים, למצב שלא כבד את עצמו בעליל כמו שיתגולל בקיאו, הורה מרן ה'אור לציון', כי מי שמכיר את עצמו שעשוי להגיע למקומות לא מכובדים, עדיף שישתה יותר מהרגלו ויישן. למה שיבזה את עצמו?! ויותר מכך אם מבזה את עצמו בשתיית היין, בוודאי שלא יעניין אותו להכיר את עצמו, אז בעצם, בשביל מה שישתה יין??

אך אם היין יביא את הכח התת הכרתי שבו לכבד את עצמו, כי האני שבו יגלה את עוצם היידישקייט שבו, בדיבורים של יראת ה', ובבחינת 'נכנס יין יצא דוס',  עליו נתכוין מרן בשולחנו כי בשולחן פורים ישתה עד דלא ידע בן ארור המן לברוך מרדכי, על כל ההשלכות החיוביות הנמשכות מהיין.