השמאל מחזר אחרי החרדים, ובוז'י מנסה לצייר עצמו כחובב מסורת ישראל. העובדה שהשמאל הפנים שהחרדים הם גורם שלא כדאי להתנגח בו אלא לנהל הידברות עמו, זו כבר בשורה גדולה. כאשר מפלגת העבודה, עם אג'נדה של ערכים נוגדי דת והיסטוריה אנטי דתית ארוכה ומובהקת מתנערת מההיסטוריה ומהערכים שלה, אין לנו אלא לשמוח בכך. עדיין, חובה עלינו שלא להיות נאיביים, ולהתייחס בחשדנות כלפי מי שיש לו אינטרס ברור לרפד בהבטחות חסרות כיסוי העיקר לזכות בשלטון.
למפלגת העבודה יש רזומה ארוך של רדיפת היהדות, ובכל שנות שלטונה עד למהפך בשנת 77 היחס כלפי יהדות ודתיים היה מתנשא ומבטל. לא לחינם הרב שך התנגד בתוקף לכל שיתוף פעולה עם מפלגת העבודה, וראה בה גורם החותר תחת יסוד הקיום היהודי. "הלא המה ניתקו את עצמם מכל העבר שלנו, ומבקשים תורה חדשה", אמר עליהם בנאומו המפורסם. גם אם נביט זה מקרוב, אהוד ברק בקמפיין שלו לראשות הממשלה רץ עם הסיסמא "עם אחד גיוס אחד", תוך הסתה חריפה נגד הציבורי החרדי. אבל היום, פתאום שינוי כיוון. הלוואי יש בו מן האמת.
יתירה מזו, מה שחשוב זה לא רק אמירות של האיש העומד בראש, אלא בעיקר הרשימה שמאחוריו. לציפי לבני, המיועדת לרוטציה, יש היסטוריה ארוכה של שנאת חרדים ברורה ומוחצנת, במחאת האוהלים היא טענה שאסור להיכנע לסחטנות של "קבוצות קטנות", שלחרדים אין צורך להפגין כי הם "לוחצים ומקבלים תקציבים", וכמובן היא מתנגדת להשתמטות ותומכת ב"שירות שווה לכולם". כל החוקים שעברו בכנסת האחרונה, ובכלל זה חוק הגיור ועוד, באו מבית מדרשה של ציפי לבני, ויצאו לפועל על ידי ח"כ אלעזר שטרן. כל אלה לא יכלו לצאת לפועל אילולי תמיכתה הנמרצת של לבני, כך שאהבת חרדים גדולה אי אפשר ליחס לה. בנוסף לה, ברשימת העבודה יש כמה וכמה מועמדים אשר היו בקשר הדוק עם הקרן החדשה, אשר האג'נדה שלה ומטרותיה ידועות, והן לא ממש פרו-ישראליות או פרו דת ישראל. לא לחינם אין גורמים רפורמיים בליכוד, ומצויים אלה בשפע במפלגת העבודה.
נכון, בקדנציה האחרונה הליכוד אפשר ליאיר לפיד להעביר את חוק הגיוס וליצור שינויים בחוק הגיור, ולפיכך יש המאשימים אל הליכוד ברדיפת חרדים. זו ראיה נאיבית מאד של המציאות, זו טעות לבחון כך את הדברים. כמו בכל החלטה, חשוב לבחון דבר תוך השוואה לאלטרנטיבות. אילו למשל הייתה קמה ממשלת שמאל בשותפות עם יאיר לפיד, האם אז התוצאה הייתה שונה? הרי וודאי שחוקים אלה היו עוברים, כיון שהם תואמים גם את השקפת העולם של לפיד וגם את השקפת השמאל. זו הרי האג'נדה המוצהרת של העבודה, פחות לאומיות, פחות דת, ויותר אוניברסליות ויותר "ערכים חברתיים".
הליכוד מעולם לא יצא באמירות או בקמפיין נגד החרדים, לכל היותר נכנע לשותפים הקואליציוניים. זהו הבדל עצום על מול האלטרנטיבה. יתירה מזו, בממשלת נתניהו השנייה, לקראת סוף הקדנציה הצטרף שאול מופז לממשלה ויצר ממשלה נדירה בגודלה, עם פוטנציאל יציבות עצום ועם רוב ברור לקולות הלא חרדיים, כאשר המטרה שלו הייתה להעביר את חוק הגיוס. נתניהו התנגד לכך בתוקף, ועל כך פורקה הממשלה והוקדמו הבחירות. לפיכך, התייחסות לקדנציה ספציפית תוך התעלמות מכל הניסיון הקודם, זהו עוול כלפי מי שגילה שיתוף פעולה ונאמנות לערכים ולמפלגות החרדיות.
באם הרכבת הממשלה תוטל על מפלגת העבודה הסוציאליסטית והאנטי דתית, בהכרח היא תיאלץ להישען על "יש עתיד". המשמעות היא שכל מגמת החקיקה ה"חברתית והשוויונית" בהכרח לא רק שתימשך אלא תוגבר ותואץ. החרדים אם יצטרפו לממשלה שכזו יהוו שק חבטות, כאשר הפריצים רק ילעגו בסתר ובגלוי על ה"יהודונים" שהסכימו למכור את כל ערכיהם למען חופן תקציבים ואינטרסים. חבירה לשמאל זו פריקת עול רוחנית, ולמי שיש קצת כבוד לערכי היהדות, לא יעלה בדעתו אפשרות של חבירה למי שעד אתמול ביטא שנאה מפורשת כלפי היהדות, כלפי התורה וכלפי החרדים.
כל ממשלת זדון אפשר למנוע, אם אל מול ה"מחנה הציוני" נשכיל להקים את המחנה היהודי - גוש גדול של מפלגות אשר הזהות היהודית ותורת ישראל והווים מצפן ומפה לדרכן ופעילותן. בשלב ראשון יש לסגור "בלוק" עם הדתיים הלאומיים למפלגותיהם, ולאחר מכן אף עם הליכוד. הערכים המנחים העומדים בבסיס האידאולוגי הם קרובים יחסית, כאשר היהדות ותורת ישראל מקבלים כבוד ומעמד. עד היום התקיים אבסורד, כאשר באמצעות "הפרד ומשול" לא השכילו חברי ה"גוש היהודי" לשתף פעולה. באופן זה, פעם נעשה שימוש בסרוגים כדי "לדפוק" את החרדים, ופעם בחרדים כדי לדפוק את הסרוגים. את זה יש למנוע, אין סיבה שזהות הערכים לא תבוא לידי ביטוי בשיתוף פעולה. אמנם יש הבדלים בהשקפה ובראיית העולם, אך הם זניחים אל מול השיטפון התרבותי העויין העומד כנגד.
בממשלה האחרונה נפתלי בנט סגר "ברית אחים" עם יאיר לפיד, אך זו לא הייתה הבחירה הראשונה שלו. בשלב הראשון הוא פנה למפלגות החרדיות, אך גורם ידוע ובעל אגו לא מועט דחה פנייתו זו. רק כאשר הברית עם לפיד יצאה לפועל, החלו נציגים חרדים לחזר אחרי בנט. הפעם, יש להנמיך את האגו המפורסם, ולפעול מהראש. אם תקום ברית יהודית, מחנה יהודי גדול וחזק, הרי שנדע ימים יפים יותר.
ולסיום, גורמים "מסוימים" הממומנים על ידי אינטרסנטים פועלים כדי לצמצם את אחוז ההצבעה במגזר החרדי, ואל מול זה אסור לחשות. בלי עין הרע, יש כיום יותר ממפלגה חרדית אחת, כך שגם אם אין הזדהות עם מפלגה א' אפשר להצביע למפלגה ב', ואם שני אלה לא טובים, אזי יש גם את ג'. אין סיבה מהותית שתמנע מלהצביע, ומאידך מונחים על הכף יותר מידי דברים מהותיים מכדי שנוותר על הצבעה. רווח והצלה יעמדו להם בוודאי ליהודים, אך אסור לנו לסמוך על הנס, חובה עלינו לפעול ולהפעיל כדי למנוע את הצורך בניסים. כדי לשמור על ערכי היהדות, לכו להצביע!