אאא

אם אחד מבני הזוג עוסק בפעילות גופנית, קיים סיכוי גדול שבן הזוג השני ישפר אף הוא את רמת האימונים שלו, כך לפי מחקר חדש שנערך באוניברסיטת ג'ון הופקינס בבולטימור, מרילנד. 

משרד הבריאות האמריקני קבע הנחיות לפיהן על מבוגרים לעסוק בפעילות אירובית בעצימות בינונית לפחות 150 דקות או 75 דקות של פעילות נמרצת בעצימות גבוהה בכל שבוע. למרות זאת, בשטח, זה לא קורה ולפי דו"ח המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), פחות ממחצית המבוגרים פועלים בהתאם להנחיות.

כעת, אומרים עורכי המחקר,יתכן שנמצאה דרך יעילה לשיפור רמת האימונים אצל מבוגרים והיא: כאשר אחד מבני הזוג מגיע לייעוץ בענייני בריאות, גם בן הזוג השני יהיה נוכח בשיחה. "כשזה מגיע לכושר גופני, הלחץ החברתי היעיל ביותר הוא מצד האדם שיושב מולך בארוחת הבוקר" אומרת דוקטור לורה קוב, ממחברות המחקר. "יותר מידי אנשים לא עוסקים בפעילות גופנית, ועלינו לרתום את בני הזוג כדי לסייע לשפר את הבריאות".

לפי המחקר, קיימים 40-70 אחוזים ברמת הפעילות הגופנית, במידה ובן הזוג השני כבר עוסק בפעילות גופנית ומעודד את השני/שנייה לעשות זאת גם.

קוב ועמיתיה למחקר ניתחו רשומות רפואיות של 3,261 זוגות, שאחד מבני הזוג בהם היה בסיכון לחלות בטרשת העורקים. הזוגות קיבלו ייעוץ רפואי והמלצות לעסוק בפעילות גופנית. בהמשך, עברו הזוגות שני ביקורים רפואיים במרווח של 6 שנים בין הביקורים.

מהממצאים עולה כי רק 33 אחוזים מהנשים הקשיבו להמלצות, לעומת 40 אחוזים מהבעלים. אך בביקור השני, 6 שנים לאחר מכן, התברר כי ל-70 אחוזים מהבעלים היה סיכוי גבוה יותר להתמיד בפעילות הגופנית רק אם האישה פעלה לפי ההמלצות ועסקה אף היא בפעילות גופנית. בהתאמה, לנשים היו 40 אחוזי סיכוי להתמיד בפעילות, במידה והבעל עסק בפעילות גופנית.