הבוקר קמתי מבסוטית.
אולי זה הג'ינגל של גימל שעושה לי שמח בלב (כמובן בגרסא המזרחית שלו), אין ספק ג' התעוררו מהתרדמת.
אבל הסיבה האמיתית היא שהיום הוא "יום האישה הבינלאומי", למיניינם.
אניח כאן ועכשיו את משנתי הסדורה לגבי מעמד האישה וכל ענין הפמיניזם.
אני נגד שוויון מגדרי בכלל ונשי בפרט.
לא כל מזרחי הוא פחח
לא כל אשכנזי לבן
ולא כל אישה היא מקופחת!
לא בשל היותי אישה או גבר חרדי, או דרוזי או אתיופי יש לי הזכות בשוויון מגדרי, הבחינה צריכה להיות עניינית ואישית לכל אחד ואחת לפי כישוריו או כישוריה.
יש מזרחיים בצמרת השלטון ויש אשכנזים בכלא ונשים במרחב הציבורי.
אני פונה לאחיותיי ביום חגן, לא עייפתן מהמלחמה והרדיפה אחרי הזכויות הגזולות המעמד והעמדה?
כמה כוחות מיותרים זה גוזל מאיתכן. מי צריכה בכלל את השוויון המיגדרי הזה? מה רע לנו בעולמינו? לא עייפתן מהמלחמה המגדרית?
היו כמה שנים בחיי שהייתי אישה חד הורית (גרושה, גרושה), מכרה נחמדה הציעה לי ללכת לקבוצת תמיכה של נשים גרושות. לא מתה על זה אבל הלכתי.
מעולם, אבל מעולם לא הרגשתי כל כך גרושה וכל כך בודדה כמו ב"קבוצת תמיכה" הזאת.
נשים קיטרו על בעליהן לשעבר, על חמותיהן, על בית הדין, הרבנות, על הגיסה הרזה ואחותו המכשפה.
לא שבתי לשם.
יש משו מעצבן במגדריות שמנציח את המצב.
כזה הוא "יום האישה".
כי אחרת, למה שלא ינציחו את יום הרזות, הצמחוניות, הג'ינג'ים, הפאניות והמשקפופרים.
אין צורך להנציח את יום האישה החרדית כי הוא מונצח מידי יום ומעוגן בהלכה, בתורתנו הקדושה, ברבותינו ובחז"לינו שעלו על זה מזמן שנשים ממאדים וגברים מנוגה, והכול מעוגן ומסודר הלכתית, שמכבדה יותר מגופו.
בשום מגזר בעולם לא שולחים חתן ללמוד איך לכבד את רעייתו הצעירה במתנות לחגים בעזרה אחרי לידה. הגברים שלנו שרים לנו כל שבת ולא פעם בשנה.
אני מסתכלת ברחמים על אישה שהמירה את חופשת הלידה שלה בבן זוגה שמחליף אותה (אפשר לחשוב שהוא זה שסחב, שכאב, שקם בלילות),
המקום שלנו כל כך טוב ובטוח למה שנרצה להילחם?
אז בכל אופן, אישה זו אישה, ומה כבר ביקשתי?
לישון עשר שעות רצוף,
שתביאו לנו בטוב את השוקולד,
קצת שופינג - כי כל החנויות קוראות לי למבצעים חסרי תקדים לרגל יום האישה הבינלאומי ומי אני שאסרב להן
וקצת עזרה בחניה...
יום אישה שמח לנו
לכו לשלוח לכן פרחים.
מגיע לכן!