אאא

רבים תוהים: היכן ממוקמת יהדות התורה במפה הפוליטית בישראל, בימין או בשמאל?

למעשה, הרבה לפני ששואלים אותנו החרדים היכן אנו ממוקמים, כדאי מאוד לשאול את הציבור הכללי בארץ היכן הוא ממוקם. לא, אני לא מתכוון לזקני המפד"ל שמשויכים רגשית לימין. אני גם לא מתכוון לאברום בורג שממציא את השמאל. אני מתכוון לציבור הכללי שבימים כתיקונם מצביע לאן שנושבת הרוח.

פעם, בימי מנחם בגין - אותו אימץ כחלון למורו ורבו - מפת הבחירות בישראל הייתה ברורה בין המחנות. היא התבטאה בין היתר ביחס לפלסטינים, להתנחלויות/התיישבויות (תלוי אם אתם בימין או בשמאל..) ובעוד נושאים מהותיים ואקוטיים. בעוד השמאל דגל בשלום, הימין בלאומיות. השמאל דגל בקידום משא ומתן, הימין במיגור הטרור באמצעות כוח.

מה שקרה בשנים הבאות שהימין והשמאל התערבבו. לפתע קמו בימין שוחרי שלום הדוגלים בהסדר מדיני והקמת מדינה פלסטינית מפורזת לצד ישראל. יותר ויותר אנשים בשמאל מאמינים בעיקרון 'שתי מדינות לשני עמים' וסבורים שרק כך יתאפשר לשמר בישראל רוב יהודי מבלי לפגוע בזכויותיה של האוכלוסייה הפלסטינית.

הימין והשמאל כבר לא דוגלים יותר בדעות ברורות ומנוגדות. הימין הצביע בעד פינוי מאחזים בלתי חוקיים ביהודה ושומרון והליכוד בראשות אריאל שרון פינה את גוש קטיף מיושביו. גם פינוי סיני היה בימיו של איש ימין מובהק: יצחק שמיר. וכשהימין והשמאל לא ממוקדים - המרכז מרים ראש.

כך קמו בזה אחר זה כפטריות אחר הגשם מפלגות מרכז וזכו בקולות הנודדים של הציבור הישראלי שפשוט עייף ממדינה אחת לשני עמים או שתי מדינות לעם אחד. עייף מסיסמאות וקלישאות בעד ונגד השלום, וכל רצונו הוא לחיות ולהתקיים במדינה הקטנה הזו.

ואז, כשאחרון גנרלי מחנה השלום - הנשיא לשעבר שמעון פרס - עזב את הפוליטיקה, הבינו הפוליטיקאים שהציבור מאס בביטחון ומתעניין יותר בכלכלה. פתאום כולם נהיו חברתיים. הטרנד הפך חברתי-סוציאלי. אם מפלגת המרכז בשעתו העמידה את איציק מרדכי הביטחוניסט בראש, כדי למשוך קהל ישראלי, הרי שהיום רק מר סלולר יכול להושיע את המרכז.

וכשאנחנו רואים את מחול השדים שלפני כל בחירות, כשאנשים מכל הסקאלות מחפשים בית חם כדי לזכות בכיסא בבית הנבחרים, ומוותרים בדרך גם על רעיונות אידיאולוגים, אנו מבינים סופית שתם עידן ימין ושמאל בישראל. ציפי לבני, היא אגב הדוגמא הטובה או הגרועה ביותר לכך.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מה שנותר היום זה רק להתגעגע לימין של פעם וגם לשמאל של פעם. אוח, פעם היו שני צדדים למטבע, או בעברית מדוברת: שתי מדינות לשני עמים...

אז כששואלים אותי כחרדי לאן אתם משתייכים, אני אומר: גם לימין וגם לשמאל. אני מתכוון לפסוק שאומר "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", ודרשו חכמינו ז"ל, כי אפילו אם יאמרו לך גדולי ישראל על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין - עליך לציית ולשמוע בקולם.

אם מועצות גדולי וחכמי התורה, להם ולמשמעתם אנו סרים יחליטו להיכנס לקואליציית נתניהו, הרי שהדבר מבחינתנו 'ימין שהוא שמאל'. גם אם יורו להיכנס לקואליציית הרצוג, גם אז נדע שמדובר ב'שמאל שהוא ימין'. אצל גדולי ישראל הפרמטר הוא לא ימין ושמאל. מה גם שבמדינת ישראל הוא כלל לא קיים ואבד עליו הכלח.

מה שעומד לנגד עיני מאורי דרכנו הוא טובת עם ישראל והזכות הבסיסית לקיום דתו במדינתנו. לא עניינים ביטחוניים כאלו ואחרים הם המציקים לציבור החרדי, רק שמירת הדת, מסורת ישראל וערכי היהדות.

הכותב הוא עורך שבועון 'בקהילה'