אאא

הבחירות האחרונות יתכן שיביאו בעכבתם גם את החלפת העומדיםבראש משרד הדתות, השינוי הזה יגרום לחילופי משמרות נרחב גם בראשות המועצות הדתיות בהרבה מאוד ישובים, לתשומת ליבם של ראשי המועצות הדתיות, החדשים וגם הוותיקים.

בית המשפט העליון קבע זה מכבר כי כבודו של אדם הוא גם כבודו לאחר מותו וגם כבודם של יקיריו אשר שומרים זכרו בלבם. אם כן, מהו הדין לגבי סיטואציה בה לא ניתן לאתר קבר ונשמטת תחת הקרקע היכולת של בני המשפחה לפקוד את יקירם שהלך לבית עולמו? האם מדובר בעילה לפיצויים ומהי עמדתו של בית המשפט בעניין זה? סוגיה זו עלתה על הפרק במסגרת פסק דין שניתן לאחרונה (פברואר 2015) על ידי בית המשפט השלום בקריות.

מעשה שהיה כך היה. אדם קבר את שני ילדיו לפני עשרות שנים בבת העלמין הישן בעכו, אך הרישום של חלקות הקבר של המנוחים אבדו. למרות ניסיונות רבים לאתר את הקברים, וחרף העובדה שבני המשפחה לא פקדו את בית העלמין במשך שנים לא מעטות.

המשפחה סרבה להשלים עם המצב בו אין רישום של הקברים, וביקשה לתבוע את המועצה הדתית בעכו, לאחר דיונים ארוכים וממושכים, בית המשפט מצא לנכון לפסוק לטובת האב פיצויים בסך 200,000 ₪. יודגש כי למרבה האבסורד האב נפטר במהלך הדיונים המשפטיים ויורשיו נכנסו בנעליו והסכימו לנהל את התביעה הרגישה במקומו.

בית המשפט מתח ביקורת חריפה על המועצה הדתית עכו, וזאת משום שהאחרונה לא מילאה אחר חובתה המוחלטת לערוך רישום של הנפטרים וחלקות הקבר בבית העלמין. טענותיה של המועצה הדתית בדבר העדר מצבות או אי פקידת הקברים במשך שנים על ידי בני המשפחה, נדחו לחלוטין.

"שאלת האחריות של הנתבעת (המועצה הדתית עכו) כלפי התובעים, לעניין שירותי הקבורה עליהם היא ממונה, לרבות רישום מדויק של חלוקת הקברים, כבר נדונה בעבר", כתב כב' השופט ערן נווה בפסק הדין, "הנתבעת, כרשות ציבורית, חבה חובת זהירות כלפי הנפטרים ומשפחותיהם בכלל, וחובה קונקרטית כלפי התובעים, בפרט". השופט הוסיף כי אין לקבל את ניסיונה של המועצה הדתית לגלגל את האחריות לפתחם של התובעים "בצורה כזו או אחרת".

לא הפעם הראשונה, 100,000 ₪ בעקבות אובדן קבר

למרות שמדובר בפרשה כאובה וקשה, מפתיע לגלות שאין זו הפעם הראשונה שבה בתי המשפט בישראל נאלצים להתמודד עם תביעות מסוג זה. למעשה, בשנים האחרונות ניתנו בבתי המשפט פסקי דין מפורסמים נוספים אשר קבעו פיצויים כנגד אובדן קברים.

בפברואר 2015, בית המשפט השלום בקריות פסק פיצויים בסך 100,000 ₪ עבור אם שכולה אשר הגיעה לפקוד את קבר בנה שנטמן בבית העלמין בעכו לפני כ-50 שנה, וגילתה לצערה שחלקת הקבר נעלמה. בכתב התביעה נטען כי כאשר האם קברה את הבן היא העמידה מעל קברו מצבה, אך בשל נסיבות אישיות לא ביקרה בבית העלמין במרוצת השנים. האם טענה כי כאשר היא נחשפה לשמועות אודות "קברים שנעלמו" בבית העלמין בעכו, היא החליטה לבוא ולפקוד את קבר הבן.

המועצה הדתית טענה כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות ואף ציינה כי בניגוד לעדות האם היא לא הקימה מצבה לקבר ועל כן יש לגלגל לפתחה אשם תורם. כלומר, לקבוע שחלק ניכר מהאשמה לאובדן הקבר רובצת לפתחה של התובעת. בית המשפט לא קיבל את הטענות הללו.

"באין אם קיימת מצבה על הקבר ובין אם לא קיימת כזו, זה בדיוק תפקידה של הנתבעת לרשום באופן מדויק את מקום הקבר, למפות את מקומו המדויק, ולשמור את המידע אודות הקבר בכל זמן נתון", כתב השופט דאוד מאזן בפסק הדין, "הנתבעת חייבת להחזיק ספר נפטרים שיש בו רישום מדויק של פרטי הנקברים לפי סדר, עליה להחזיק מפות מסודרות של שטח העלמין, כדי שבכל רגע נתון ניתן יהיה לקבוע מיקום כל קבר וקבר". השופט הדגיש כי תפקידה של המועצה הדתית אינו בא לכדי מיצוי בהליך הקבורה.

"מעשה רשלני מובהק"

במקרה נוסף, אשר נדון ביוני 2012, בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור אשר הוגשה על ידי המועצה הדתית עכו באשר לפיצויים בסך 150,000 ₪ בהם היא חויבה לאחר שקברי שני ילדים אבדו בבית העלמין הישן. גם כאן, ההורים התובעים טענו כי הם זכאים לפיצויים למרות שלא פקדו את קברי ילדיהם במשך עשרות שנים (הילדים נפטרו כ-40 שנה לפני הגשת התביעה).

החיפוש אחר הקברים נעשה לאחר פרסום פרשיות אחרות הנוגעות לבית העלמין הספציפי. בית המשפט העליון קבע נחרצות כי התנהלותה של המועצה הדתית עלתה כדי "מעשה רשלני מובהק של רשות ציבורית". הודגש כמובן שאין לגלגל את האחריות לאובדן הקברים לפתחם של ההורים וחובה על המועצה הדתית לנהל "מעקב שוטף" אחר הקברים ולשמור עליהם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

לסיכום

אין כל צורך להכביר במילים אודות הכאב, הסבל, היגון ועוגמת הנפש אשר עלולים להיות מנת חלקם של קרובים שאינם יכולים לפקוד קברי יקיריהם. פסקי הדין אשר ניתנו על ידי הערכאות השונות מכירים באחריותה המלאה והמוחלטת של מועצה דתית לפקח על בתי העלמין שתחת אחריותה. זאת, גם אם הקברים לא נפקדו במשך עשרות שנים ואפילו אם כלל לא הותקנו להם מצבות.

חפשו את קברי יקירכם, אין סיבה להשלים עם המצב בו מועצה דתית אשר אמונה על שמירת כבודם של הנפטרים, ואף מקבלת כספים רבים לשם כך, לא יעשו את מלאכתם נאמנה.

נוכחתי לראות שבתי המשפט מתייחסים בכל בחומרה רבה על המצב הקשה בו אין למשפחה אפשרות לפקוד את קבר יקירם.

ולבסוף, עמידה רציפה ועקרונית על המגיע לנו יכולה לסיים את הסיפור עם פיצויים ניכרים שאומנם לא יחליפו את מיקום הקבר, אבל ינסו להמתיק את הגלולה.