עוד יריעות רבות ומילים אינספור מודפסות או וירטואליות, יוקלדו כדי לספר על מערכת הבחירות שהסתיימה לאחרונה. ספקולציות, הסברים, טענות ומענות בניסיון להבין 'מה היה לנו שמה?'.
מבלי להיכנס לנושא הפוליטי ישירות. מבלי לדון במפלגות החדשות, הישנות, באלו שיש להן מצע ובאלו שלא ממש ברור מה הציעו, בהבטחות שנגנזו ובבלונים שהתפוצצו, יש כמה מילים שחובה להוסיף ולומר על העידן החדש שאנחנו חיים בו, וחשוב להפנות את תשומת הלב אליו.
כל מי שחשוף לתקשורת הכללית, יכול היה לראות כמו תמיד את ההתגייסות המוחלטת והמוגזמת לצד אחד. אפשר לומר שה'אנחנו' של הסלוגן "זה או אנחנו הוא", כולל בתוכו את ערוצי הטלוויזיה, תחנות הרדיו, האתרים, העיתונים ובראשם 'העיתון של המדינה'.
אנשי השמאל הקיצוני - יותר או פחות - השתמשו כמעט בכל פלטפורמה אפשרית אותה הם מאיישים, כדי לנגח את ראש הממשלה, בלי שום גבולות או היגיון. נסיונות הסיכול הממוקד והקמפיינים האישיים נגדו ונגד משפחתו, וכמובן אשתו שנואת נפשם, היו חסרי פרופורציה לגמרי. התקפות חסרות תקדים, כשהסכינים כבר לא מוסתרים וננעצים בגב, אלא בלי בושה, לאור יום ומלפנים. או יותר נכון, לאור זרקורי האולפנים, והכותרות האדומות המדממות בכותרות העיתונים. הכל קביל והכל תקין מבחינתם כדי להחליף את השלטון, ולא משנה מי יחליף אותו, "רק לא ביבי". ראש הממשלה הפך למקור כל רע, תמונותיו הלא מחמיאות הוצגו בלי קשר לתוכן הכתבה. האתיקה העיתונאית התאדתה לה בריצת האמוק להחליף את נתניהו.
התקשורת אמורה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, וכלב שמירה אמור בהחלט לנבוח וגם לנשוך במקרה הצורך, באופן אובייקטיבי ובלי הבדלים. אין מצב לשרוד כשהכלב נובח ונושך רק מי שנכנס לחצר מהצד הימני שלה... אין מצב לבליץ תקשורתי המשחיר רק צד אחד בלבד, בעקביות ובקיצוניות מוגזמת בכל קנה מידה.
כזה היה המצב עד השנים האחרונות. הפנסים היו מכוונים אל המדיה הגדולה והסוחפת, והיא אשר קבעה את סדר היום. כאשר סולפו עובדות או הוצגו נתונים לא מדוייקים ופרשנויות שמציגות רק סוג מסויים של דיעות, המייצגות חלק מהאוכלוסיה, ללא מתן במה לדעות אחרות, וללא כל איזון בהצגת האידיאולוגיה של חלקים אחרים באוכלוסיה, שהם למרבה התדהמה רוב האזרחים כאן.
אבל לא עוד. המערכה האחרונה הוכיחה כי הניו מדיה שולט (או שולטטטטתתת!!1). הרשתות החברתיות מאפשרות לכל אחד להביע את דעתו, או לצייץ אותה, להעביר מידע בקבוצות השונות ולהיחשף לציבור לא קטן של תומכים ושותפים לדרך. היכולת להציג זווית שונה של פרשנות, דיעות וגם חלומות, יצרה סחף אדיר של גולשים, והיוותה אלטרנטיבה עצומה למדיה הישנה והסגורה לחברי מועדון בלבד.
כמובן שעיתון 'ישראל היום' היה תשובת המשקל שנתן אינפורמציה אוהדת וחיובית כלפי ראש הממשלה. אך הוא לא היה שופר יחיד, לצדו המון שופרות נתנו קולם. ההצלחה הגדולה של הימין יכולה להיזקף גם לזכותם של מי שהפכו לאושיות ברשתות החברתיות. בעזרת פוסטים וציוצים שנונים, בהצגת נתונים ובהסרת המסכות מעל פני כלי התקשורת המתקיפים ללא הפסקה.
באמצעות הבעת אידיאולוגיה אחרת מזו הזוכה לפרסום במדיית המועדון הסגור, פרשנות מסוג אחר ומתן האפשרות גם לאחרים לראות שיש עוד אופציות, ושיש עוד שותפים לדרך ימנית, מסורתית, אשר עד כה לא זכתה לסיקור הולם וראוי.
כבר אי אפשר להתעלם מהם, השפעת הניו מדיה ואושיות התקשורת האלטרנטיבית על סדר היום התקשורתי צוברת תאוצה, וניתן לראות כי מתרחש תהליך התפתחותי, היוצר השתלבות שלהם גם בכלי התקשורת ה'רגילה'. הקצב אינו מהיר ויש עוד זמן רב עד שנגיע לשוויון בהצגת מגוון דיעות בתקשורת, אך כבר מתחילים להיווצר סדקים בחומה, ויום יבוא והיא תקרוס לקול צהלות הקהל, או יותר מדוייק הלייקים שלהם. עד אז חשוב שימשיכו אוהדי הניו מדיה לבעוט באמצעות האלטרנטיבות. כי מסתבר שלא רק כל קול קובע, אלא גם כל ציוץ קובע. אפילו המפלגות החרדיות השכילו להשתמש בניו מדיה, "אוהדי יהדות התורה" יצרו סרטונים שזכו לציונים גבוהים והעבירו מסרים בצורה ישירה, הפעם דווקא עם טריקים ועם שטיקים.
מסתבר כי התהליכים והקידמה חדרו גם למגזר החרדי, שהשכיל להכיר ולהשתמש בארגז הכלים החדישים האלו. ללא ספק השילוב הזה הוכיח את עצמו בגדול בשירות החרדים ובשירות הימין, ואיפשר לומר, או אפילו לצייץ, לשתף וגם לצעוק: "הם, זה אנחנו!".
בינתיים במועדון הסגור של התקשורת ימשיכו כלבי השמירה לנבוח, ושיירת ראש הממשלה (נתניהו!) עוברת ותמשיך לעבור.